בית האוצר חלק א רב

ונראה דכוונתו לומר די"ל דחמור לי' איסור החרם מאיסור ב"ז אפי' לדעת הרמב"ם דאיסור ב"ז הוא מה"ת מלא תהי' קדישה ואפי' לדעות הסוברים דאיסור החרם הוא רק דרבנן ועכ"ז יתכן דיהי' החרם חמור אצלו מאיסור ב"ז ואע"ג דע"ז ליכא ראי' מהך דגיטין כיון דהתם תרוייהו מדאורייתא וכמובן [ואולי זהו כוונתו במ"ש אע"ג דיש לחלק כו'] מ"מ היתה סברתו כיון דבתרוייהו דאורייתא נמי סוף סוף הא שביעית קל מחילול שבת ואעפ"כ אפשר שיוחמר אצלו שביעית משבת ה"נ שפיר יתכן שיוחמר אצלו ג"כ חרם דרבנן מאיסור דאורייתא ונזכרתי דכן, מצינו מפורש עוד בתוס' סוטה (דף ז' ע"א) ד"ה אמר וז"ל דאשכחן בדוכתי סגיאין דחמירא להו לאינשי עבירה קלה ומיסתפו מינה טפי מעבירה חמורה כגון בפ"ק דכתובות דחמירא להו אבילות דלא הוי אלא מדרבנן מנדה שהיא בכרת ובפ' הניזקין באתרי' דר' יהודה חמירא להו שביעית כו' ובריש פ"ק דביצה אמרי' האי דקיל צריך הרחקה טפי כו' אלמא זימנין בדילי מקילתא טפי מחמירתא וזימנין איפכא עכ"ל

כלל קלג) איסור הכנסת דברי קדושה למקום מאוס. דמצינו בכמה דוכתי. יש להסתפק אם הוא איסור דאורייתא או דרבנן וע' סנהדרין (דף כ"א ע"ב) אינו נכנס בה (עם הס"ת) לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו וי"ל דילפינן מס"ת אכל דברים שבקדושה וע"ע יומא (דף ז' ע"ב) ור"ש סבר תמיד לרצון לפני ד' (דכתיב בציץ) מאי תמיד אילימא תמיד על מצחו מי משכחת לה מי לא בעי מיעל לביה"כ כו' וע' כלל קל"א דכתבתי דגם איסור של סברא נחשב איסור תורה וע"כ גם איסור הכנסת דברי קדושה למקום מאוס דהסברא מחייבת האיסור י"ל גם כן דמפאת הסברא לבד חשיב איסור תורה וע"ע יומא (דף י"א ע"א) באמת אמרו ביה"כ ובית הבורסקי ובית המרחץ כו' פטורים מן המזוזה וכל באמת הוא הלמ"מ ואולם בזה הרי נאמר רק פטור ולא איסור וגם אין ללמוד מכאן אעלמא דאין דנין מהלכה ואולם שם (ע"ב) אמר יכול שאני מרבה אף ביה"כ ובית הבורסקי ובית המרחץ כו' ת"ל בית מה בית העשוי לכבוד אף כל העשוי לכבוד כו' וצע"ק דלעיל אמר באמת אמרו וא"כ הוא הלמ"מ וכאן יליף לי' מקרא ואולם לא כל באמת אמרו הוא הלכה למשה מסיני ויבואר במקומו אי"ה

ועכ"פ אהך דיכול שאני מרבה כו' תיקשי דאיך ה"א שיהיה ביה"כ כו' בכלל המצוה הא אין ראוי להכניס דבר קדושה למקום מאוס וכהך דיומא (דף ז' ע"ב) דאמר דא"א לפרש תמיד ממש משום דמי לא בעי למיעל לביה"כ כו' וא"כ ה"נ אין ה"א שיהי' ביה"כ בכלל חיוב הנחת מזוזה שם וי"ל דבמזוזה אפשר להניחה שם מכוסה משא"כ בהך דציץ לא הי' נראה להגמ' לומר שיהי' כוונת הכתוב שיתחייב לכסות הציץ בכל פעם שהולך לעשות צרכיו ועוד יש חילוק דשם בציץ צריך לעשות צרכיו והציץ על ראשו משא"כ במזוזה דאין המזוזה על גופו בעשייתו צרכיו

ושוב ראיתי בריטב"א יומא (דף י"א ע"ב) שם שכ' וז"ל יצאו אלו שאין עשויין לכבוד פי' מורי ז"ל דכיון שאין עשויין לכבוד פטורין מן המזוזה ואפי' בחדשים שלא נשתמש בהן מעולם דאי לא פשיטא ואע"ג דהזמינו לביה"כ לענין ק"ש בעיא ולא איפשיטא הכא לגבי מזוזות אימעיטא שאין עשוין לכבוד עכ"ל וצע"ק דא"כ ליפשוט איבעי' דהזמינו לביה"כ מהכא מדאצטריך קרא וי"ל דלקרות ק"ש חמור מהנחת מזוזה ולפמ"ש הר"ן בנדרים (דף ז' ע"א) דזימון דביה"כ דמיתסר הוא רק מדרבנן א"כ בלא"ה אין לפשוט מדאיצטריך קרא וע"ע שבת (דף קכ"ז ע"ב) ת"ר פעם אחת הוצרך דבר אחד לת"ח אצל מטרוניתא אחת כו' הלך ר' יהושע ותלמידיו כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ד' אמות כו' אמר להן בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני אמרנו כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה למקום טומאה כו' וצ"ע ג"כ אם זה איסור תורה או דרבנן או מדת חסידות ול' כסבור רבי כו' מוכח דהוא איסור של סברא או דהוא מדת חסידות וע"ע ברכות (דף כ"ג ע"א) דמותר להכניס תפילין לביה"כ משום שמירתן ע"ש ומוכח קצת דגוף האיסור רק דרבנן ומשום שמירתן לא אסרו ובאתי רק להעיר

כלל קלד) איסור דרבנן אי חשוב אינו ראוי מה"ת. כבר האריכו האחרונים בזה מאוד ואציין גם את הרשום אצלי בזה בעזה"י

א) ע' פסחים (דף צ' ע"א) א"ר יהודה אמר רב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ כו' מ"ש טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא מחוסר טבילה כו' ובתוס' ואע"ג דמחוסר כפרה נמי צריך טבילה כדתנן בפ' חומר בקודש האונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקודש אינו אלא מדרבנן כדמוכח התם עכ"ל ומוכח דאיסור מדרבנן מיקרי ראוי מה"ת דמש"ה מיחשיב התם ראוי לאכילה ושוחטין וזורקין עליו

ב) ע' תוס' פסחים (דף נ"ט ע"ב) ד"ה עשאום כמי שנטמאו אימורים או שאבדו וז"ל למ"ד אין הציץ מרצה על העולין ניחא כו' אבל ברייתא דלקמן על מה הציץ מרצה על הדם ועל החלב צ"ל הואיל ומדרבנן לא מרצה הוי כאילו אבדו האימורין עכ"ל ומוכח להיפוך דאיסור דרבנן נחשב גם מה"ת אינו ראוי

ג) בתוס' פסחים (דף פ' ע"א) ד"ה אתה וז"ל וא"ת השתא כשמשלחהו בדרך רחוקה נמי מדחהו מחגיגתו שאינו יכול לבוא ביו"ט מחוץ לתחום וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני וי"ל דיכול לבוא ולעשותו ביום ראשון מה"ת דתחומין דרבנן עכ"ל ומבואר דאיסור דרבנן מיקרי ראוי מה"ת ונחשב חזי בראשון

ד) ברש"י פסחים (דף ל"ו ע"ב) אהא דאמר התם יכול יצא אדם י"ח בבכורים ת"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבות יצאו ביכורים שאינן נאכלין בכל מושבות אלא בירושלים יכול שאני מוציא אף מע"ש כו' וברש"י אף מע"ש בירושלים הואיל ואינו נאכל בכל מושבות מעתה דמשהביאו לירושלים שוב אינו יכול לחלל לאכול בחוץ כדאמרי' במס' מכות מחיצה לקלוט דרבנן דמשקלטוהו מחיצות שוב אינו נפדה עכ"ל ומבואר דס"ל דאיסור דרבנן מיקרי אינו ראוי מה"ת אולם התוס' שם ד"ה דאמר נחלקו ע"ז וכתבו דרק למ"ד מחיצה לקלוט דאורייתא חשוב מע"ש אינו נאכל בכל מושבות ע"ש וע"ע תוס' שם (דף ל"ח ע"א) ד"ה אבל שנסתפקו בזה אי מחמת איסור מחיצה לקלוט דרבנן חשוב אינו נאכל, במושבות ע"ש וע"ע פסחים (דף ל"ט ע"ב) בעי רמב"ח מהו שיצא אדם י"ח במרור של מע"ש בירושלים כו' במצה דאורייתא הוא דלא נפיק אבל מרור דרבנן נפיק כו' וברש"י מרור דמעשר ירק מדרבנן הוא ומדאורייתא אית לי' היתר במושבות מבעיא עכ"ל הרי דפי' דזהו איבעי' דגמ' אי איסור דרבנן חשוב אינו נאכל במושבות וצע"ק דלעיל פירש"י בפשיטות דמע"ש דאינו נאכל במושבות היינו אפי' למ"ד מחיצה לקלוט דרבנן ודוחק לחלק בין שם דגוף המעשר מה"ת למעשר ירק דכל עיקר המעשר דרבנן דל' רש"י אינו מורה ע"ז וצ"ע

ה) ע' תוס' ב"ק (דף ע"ז ע"ב) ד"ה אומר וז"ל וזה דוחק לומר דאע"ג דמדאורייתא בת פדי' היא כיון דמדרבנן לאו בת פדי' לא חשוב אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים עכ"ל ונזכרתי שכבר רמז המל"מ בפ"ז מתרומות ה"א לדברי התוס' אלה ולדברי התוס' פסחים (דף ל"ח ע"א) ד"ה אבל שהבאתי באות הקדום והנה לכאורה יש ראיה לסברא שדחו התוס' ב"ק הנ"ל מעיקרא דמילתא דר"ש דאמר דאמ"ה הוא אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים ואין מטמא טומאת אוכלין ואמאי הא יכול להאכילו לעכו"ם ע"י שיבטלנו תחלה ברוב לדעות הסוברים דמה"ת מבטלין איסור לכתחלה [ובזה י"ל דבטל כמאן דליתי' דמי ולא חשיב יכול להאכילו לאחרים במה שיכול להאכילו אחרי שיתבטל ברוב] וגם הרי יכול להאכילו לעכו"ם היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ויכול לקחתו בעצמו דאין בו אלא איסור מסייע ידי ע"ע דרבנן וע"כ דגם מפאת איסור דרבנן מיחשיב אין יכול להאכילו לאחרים ובאתי רק להעיר: