בית האוצר חלק א יט

אין למידין מקודם מ"ת ואפי' לא ביאור הלשון וטעמא דר' יאשי' הוא דכיון דהך קרא דשארה כסותה ועונתה וגו' בדינים דפ' משפטים הוא דאיתאמר וא"כ י"ל דס"ל כר' יהודה הנ"ל דכל פ' משפטים במרה נאמר ואז עדיין נאמרו בתורת ב"נ וכנ"ל וע"כ שפיר ילפי' להני קראי גם מקודם מ"ת וכנ"ל ולפי"ז נסתלקה גם הראי' אשר הבאתי לעיל אות ז' מדברי המכילתא משפטים עה"כ ולא יהי' אסון אין אסון אלא מיתה ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' וקראהו אסון בדרך ולהנ"ל אין ראי' מכאן דלמידין ביאור הלשון מקודם מ"ת כיון דקרא דלא יהי' אסון מדינים דפ' משפטים הוא וא"כ י"ל ג"כ דאתי' אליבא דר' יהודה הנ"ל וכמובן וע"ע כתובות (דף ל' ע"א) דיליף ג"כ ג"ש דאסון אסון הך דולא יהי' אסון מקרא דוקראהו אסון בדרך עש"ה דהילפותא שם הוא אליבא דר' נחוניא בן הקנה וי"ל ג"כ דס"ל כר' יהודה הנ"ל וכמובן ואולם שם נראה דהיא ג"ש מקובלת לר' נחוניא בן הקנה מרבו ורבו מרבו כו' הללמ"מ וככל ג"ש שבש"ס וא"כ אין שום ראי' משם כיון דבפירוש נמסרה ג"ש זאת ובאתי רק להעיר

וע"ע מכילתא משפטים עה"כ ונמצא בידו וז"ל אין בידו בכל מקום אלא רשותו ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ויקח את כל ארצו מידו ואומר ויקח העבד עשרה גמלים וגו' וכל טוב אדוניו בידו עכ"ל ושם אין לומר דמש"ה אמר באמת אעפ"י שאין ראי' לדבר כו' דהא מייתי נמי קרא דויקח את כל ארצו מידו דהוא קרא דלאחר מ"ת ואולם כיון דאמר ואומר ויקח העבד וכו' א"כ מוכח דיש פירכא על הילפותא הראשונה וכסיגנון הש"ס בכל מקום דמייתי ברייתא כה"ג להקשות מאי ואומר וממציא פירכא על הילפותא הראשונה וא"כ כיון דעיקר סמיכות המכילתא הוא רק על הילפותא השני' והילפותא השני' הוא מקרא דקודם מ"ת א"כ י"ל דמה"ט הוא דאמר אעפ"י שאין ראי' לדבר כו' ואולם בספרי פ' מטות עה"כ וחצוצרות התרועה בידו איתא ג"כ וז"ל אין ידו אלא רשותו שנא' ויקח ארצו מידו ואומר וכל טוב אדוניו בידו עכ"ל הנה שבספרי לא אמרו בזה הל' אעפ"י שאין ראי' לדבר כו' ומוכח דס"ל דהוא ראי' גמורה וי"ל באמת דזהו פלוגתת המכילתא והספרי דהמכילתא ס"ל דאין למידין מקודם מ"ת אפי' לא ביאור הלשון ומש"ה אמר אעפ"י שאין ראי' לדבר כו' והספרי ס"ל דלמידין מקודם מ"ת או דעכ"פ ביאור הלשון למידין וע"כ שפיר חשוב לי' ראי' גמורה ובאתי רק להעיר

ודע דגוף דברי הירושלמי סוטה הנ"ל דאמר אין תימר קודם למ"ת כו' לענ"ד י"ל עוד דאין כוונתו דאין ללמוד ביאור לשון קודם מ"ת מלאחר מ"ת רק כוונתו לדחות די"ל דרק אחר מ"ת הואיל וניתנה תורה בלה"ק ונתקדש הלשון טפי ע"י נתינת התורה בו ולכן הוא דיש חילוק בענין עניי' בין לה"ק לשאר לשונות ולא מיקרי עניי' רק בלה"ק משא"כ קודם שניתנה תורה לא הי' ללה"ק אותו החשיבות אשר אחרי מ"ת וע"כ הי' נחשב עניי' גם בשארי לשונות ואם כנים הדברים יש מזה כדמות ראי' לסברת הרמב"ן עה"ת פ' תשא דנקרא לשוננו לה"ק מפאת שבו ניתנה תורה ובו נדבר עם הנביאים כו' והוא סתירה לסברת הרמב"ם במורה דנקרא לה"ק מפאת שלא נמצאו בו שמות עצמיות לענייני המשגל דא"כ לא הי' ראוי שיהי' חילוק בקדושת הלשון בין קודם מ"ת לאחר מ"ת וכמובן ובאתי רק להעיר

והנה כבר הבאתי לעיל אות ז' איזהו מקומן דמקרא דשופך דם האדם באדם דמו ישפך ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ילפי' גם עתה מיתת רודף ורוצח ואיסור הריגת עצמו עש"ה ונזכרתי עוד דברי המכילתא יתרו עה"כ לא תרצח וז"ל למה נאמר לפי שהוא אומר שופך דם האדם באדם דמו ישפך עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל לא תרצח עכ"ל הרי דעונש שמעי' שפיר מקרא דשופך דם האדם וגו' וע"ע מכילתא משפטים מות יומת בסייף או אינו אלא בחנק כו' ת"ל שופך דם האדם באדם דמו ישפך [וע"ע אבות דר' נתן פט"ז לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב כיון שמחלל שבתות אומר לו ריקה ה"ה אומר מחללי' מות יומת הורג נפשות אומר לו ריקה ה"ה אומר שופך דם האדם באדם דמו ישפך כו' ומוכח גם מזה דחיוב דקרא דשופך דם האדם וגו' הנאמר לנח נוהג גם אצלינו] וע"ע ילקוט מסעי רמז תשפ"ח בשם הספרי זוטא וז"ל ורצח גואל הדם ביד כל מי שיהרגנו (ס"ל כריה"ג שהרשות ביד כל אדם להורגו ז"ר) וכן הוא אומר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מגיד שתובעין דמו של אדם ביד כל מי שיהרגנו עכ"ל הרי דיליף מקרא דואך את דמכם וגו' גם אעכשיו שהרשות ביד כל אדם כו' וצ"ע בכל הנ"ל הא אין למידין מקודם מ"ת וכמו שכתבנו כבר לעיל אות ז' הנ"ל ובאתי רק להעיר

יג) מה שדנתי לעיל אות ד' אי היתה התחלת נתינת התורה מסיני או מיעקב וכתבתי דזהו פלוגתת ר' יהודה ורבנן בחולין (דף ק' ע"ב) דר"י ס"ל דמצות גיה"נ שאנו מקיימים הוא מפאת הדיבור שנאמר ליעקב דכבר גם הוא היה מתורה הישראלית ורבנן ס"ל דדיבור ההוא היה עדיין בתורת ב"נ דבסיני הוא דהיה התחלת התורה הישראלית ומה שאנו מקיימין איסור גיה"נ הוא רק מפאת שנאמר בסיני לקיים האיסור הקדום ההוא עש"ה מש"ש בשם פיה"מ להרמב"ם והנה כתבתי שם עוד באותו אות דר' עקיבא ס"ל דהתחלת נתינת התורה היה רק בסיני עש"ה פלפול בזה בארוכה וע' אות ז' דכתבתי ג"כ דר' עקיבא ור' יהודה דפליגי במכות (דף ד' ע"ב) דר"י ס"ל דנותר הוי להנל"ע ור"ע ס"ל דלא הוי ניתק בהאי סברא הוא דפליגי דר"י לטעמי' אזיל דס"ל דהיה התחלת מ"ת מיעקב ושמצוות גיה"נ שנאמר ליעקב כבר היה מכלל התורה וע"כ גם איסור הותרה שנאמר במצרים כבר היה מתורה הישראלית ושייך בי' ניתק ור"ע לטעמי' דס"ל דרק בסיני היה התחלת התורה ע"כ היה לעבירת הותרה דמצרים עדיין דין ב"נ דאזהרתן זו מיתתן ולא שייך בי' ניתק דאפי' ל"ת דכרת אינה מתנתקת מפני חומרתה וכמ"ש הבעה"מ מכות סוגי' דביטלו וכ"ש ל"ת דמיתת ב"ד ע"ש ולפי"ז נמצא דלר"ע לא הוי איסור גיה"נ דיעקב מכלל התורה וחשוב איסור שקודם מ"ת וכמובן: והנה מצאתי שכן מפורש במכילתא פ' משפטים עה"כ לא תבשל גדי בחלב אמו וז"ל ר' עקיבא אומר אם גיד הנשה שאין בו לא תבשל יש בו בל תאכל כו' לא אם אמרת בגיה"נ שאיסורו קודם מתן תורה תאמר בבב"ח שאין איסורו קודם למתן תורה לפיכך לא יהא אסור באכילה כו' עכ"ל ומפורש דס"ל לר"ע דאיסור גיה"נ חשוב איסור שקודם מ"ת והיינו ע"כ משום דס"ל דלא היה התחלת נתינת התורה מיעקב רק מסיני וע"כ גיה"נ דיעקב הוי מצוה שמקודם מ"ת וכמובן ובאתי רק להעיר. וע"ע ש"ס יבמות (דף ה' ע"ב) מה לפסח מילה ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור כו' וכבר העירו ז"ל דבירושלמי הובא בתוס' קידושין (דף ל"ח ע"א) ד"ה אקרוב דאמר דאין עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש מטעמא דאין עשה שקודם הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור הסברא איפוא מהופכת לסברת הבבלי יבמות הנ"ל דהש"ס דידן ס"ל דמה שהוא לפני הדיבור חשוב מעלה והירושלמי ס"ל דאדרבה חשוב גרעון והנה י"ל לענ"ד ג"כ דבהאי מילתא קמיפלגי דהש"ס דידן ס"ל דפסח מילה ותמיד דקודם הדיבור ג"כ כבר ניתנו בתורת ישראליות דמיד מאברהם הותחל נתינת התורה וכמו שצידדנו ככה ג"כ באות ד' הנ"ל והבאנו עוד ראי' לזה באות י' ע"ש וע"כ כיון דגם אלו ניתנו מיד בתורת ישראליות כשאר המצוות ע"כ שוב שפיר יש להם מעלה איפוא על שאר המצוות מפאת הקדימה שקדמו להם בזמן וכמובן משא"כ הירושלמי ס"ל דפסח ומצה דמצרים עדיין לא ניתנו בתורת ישראליות רק בתורת ב"נ דתורה הישראלית הותחלה רק בסיני וע"כ שוב שפיר שאר המצוות דניתנו רק מסיני ואילך עדיפי מינייהו כיון דהם תורה הישראלית ואע"ג דמצוות הקדומות נמי הא נאמר בסיני לקיים החיובים ההם עכ"ז כיון דראשית נתינתם בשעה שניתנו ניתנו עדיין בתורת ב"נ לא חשיבי כולי האי כשאר תורה שהיתה התחלת ועיקר נתינתה בתורת ישראליות וכמובן [וגם יש חילוק בזה מפאת המקבלים כי שאר התורה שניתנה רק בתורת ישראליות ורק לישראלים חשיבא טפי ממצות אלו שניתנו עוד לבני נח וחזינן מזה שגם בני נח היו ראויין לקבל מצוות אלה וזה מורה על היות מעלת אלו המצוות מעוטה ממעלת שאר התורה שאינה ראוי' כ"א אל מקבל יותר נכבד ישראלי ודו"ק ובאתי רק להעיר]: