בית האוצר חלק א קצח

כלל קכט) איסור. אי מצינו שיקרא בשם טומאה ע' סוטה (דף ט' ע"ב) ואל תאכלי כל טמא מאי כל טמא כו' א"ר יצחק דבי ר' אמי דברים האסורים בנזיר ומבואר דאיסור מיקרי טומאה לפעמים וע"ע חולין (דף ק"מ ע"א) טהורות מכלל דאיכא טריפות ע"ש דאמר דתיבת טהורות ממעט טריפות הרי דטרפה חשובה מפאת האיסור היפיכיות של טהרה דהיא טומאה וע"ע ע"ז (דף ל"ו ע"א) שמואל אמר זליפתן של כלים טמאים אוסרתן (לשמן של עכו"ם) אטו כ"ע אוכלי טהרות נינהו אלא זליפתן של כלים אסורין אוסרתן ומוכח דלא שייך למיקריי' לאיסור טומאה מדאצטריך למיהדר ולומר אלא כו' ולא משני דכלים טמאים דאמר כוונתו אסורים ואולי לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד וע"ע במשניות מס' טהרות פ"ד מ"ז אלו ספקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובים כו' ספק טומאה צפה כו' ספק נזירות ספק בכורות כו' ובמשנה י"ב שם ספק נזירות מותר ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה כו' הממע"ה כו' ומבואר דקרי אנא להיתר טהרה וכדאמר ספיקות שטיהרו חכמים ומני בהדייהו היתר ספק נזירות ובכורות וא"כ ה"ה להיפוך ג"כ שפיר שייך לאיסור שיקרא בשם טומאה וע"ש בטהרות במי"ב שם בפי' הרא"ש שעמד ע"ז וז"ל וא"ת ומאי טומאה וטהרה איכא הכא גבי נזירות עד שיאמר ספיקו טהור וי"ל דגם גבי נזיר שייך טומאה והלא מוזהר לטמא למתים עכ"ל

ואינו מובן דהאיסור לטמא הרי הוא ג"כ רק איסור כשאר איסורים ואיננו טומאה ולא יפול בו לשון טהרה וטומאה וגם לא תי' כלום מהך דספק בכורות דקשה ג"כ כנ"ל ואהך דע"ז לא קשיא מהך דטהרות די"ל דלשון משנה לחוד ולשון אמוראים לחוד וכנודע וע"ע בכתובות (דף כ"ח ע"ב) ת"ר נאמן התינוק לומר כך אמר לי אבא משפחה זו טהורה משפחה זו טמאה טהורה וטמאה ס"ד (מה טומאה וטהרה יש לומר במשפחות. רש"י) אלא משפחה זו כשירה ומשפחה זו פסולה כו' וזה לכאורה נגד משנה טהרות הנ"ל ואולי לא שייך לשון טומאה אפסלות כמו אאיסור וע' חולין (דף י"ח ע"א) במשנה השוחט במגל קציר בדרך הליכתה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ובגמ' אר"ח בר אבא א"ר יוחנן אף כשהכשירו ב"ה לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה אסורה א"ר אשי דיקא נמי דקתני ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ולא קתני ב"ש אוסרין וב"ה מתירין וליטעמיך ליתני ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין אלא פוסלין ומכשירין ואוסרין ומתירין חדא מלתא הוא ומבואר דלר' יוחנן וכן לר' אשי קרי תנא לטומאה וטהרה פסלות והכשר וזה לכאורה היפוך ש"ס כתובות הנ"ל וע' תוס' חולין (דף ב' ע"ב) ד"ה אנא דסתמא דש"ס הוא ר' אשי ואולם לפי מאי דדחה בש"ס חולין הנ"ל לדיוקא דר' אשי ס"ל דטומאה וטהרה לא יכונו פסלות והכשר ורק איסור והיתר הוא דמכונים פסלות והכשר ומהא דאיסור ופסלות חדא מלתא הם וכלשון הגמ' חולין הנ"ל אין קושי' לומר דכי היכא דאיסור מכונה טומאה ה"ה פסלות ראוי שיכונה טומאה דאין זה דיוק וכמובן

וע"ע אהלות פ"ב מ"ד בר"ש בשם תוספתא אתרוג שנחלק לשנים טהור וכ' הר"ש דטהור לאו דווקא אלא כלומר כשר לצאת בו עכ"ל ומוכח לכאורה דיתכן לכשרות שיכונה טהרה וי"ל דאיידי דתני התם ברישא רביעית דם שנחלקה לשנים טהורה ע"ש תני נמי סיפא לשון טהרה ואין ראי' מזה אלעלמא דיתכן לשנות כשרות בלשון טהרה וע"ע עדיות פרק ח' משנה ז' א"ר יהושע מקובל אני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקוה בני ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקירבוה בני ציון בזרוע כגון אלו אלי' בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב כו' ובפי' הראב"ד וז"ל טומאה וטהרה פסלות והכשר שאמר [נראה דצ"ל טומאה וטהרה שאמר פסלות והכשר פי' דטומאה וטהרה שאמר כוונתם אפסלות והכשר] וכן רחוק וקרוב אלא שהטומאה פסלות גמור וריחוק וקירוב הוא הולד פגום שאמרו חכמים א"נ הטומאה פסול כהונה עכ"ל

ועכ"פ מבואר דקרי תנא לפסול משפחה טומאה וכדאמר משפחת בית צריפה כו' כגון אלו אלי' בא לטמא ולטהר כו' ואם כן לכאורה זה היפוך הך דכתובות דאמר טהורה וטמאה ס"ד דלא שייך טומאה וטהרה במשפחות וצ"ע רב [ודע דמ"ש הראב"ד דריחוק הוא פסול קהל וטומאה פסול כהונה מלבד שמובן כפשוטו דריחוק מורה שנתרחק מקהל ישראל לגמרי וא"כ ממילא הטומאה ע"כ אפסול כהונה קאי ע"ע ביבמות (דף נ"ז ע"א) כשרות מיתוספא בה א"ד קדושה מיתוספא בה ע"ש ברש"י בפי' הב' דכ' דהראויות לינשא לקהל מיקרי כשרות והראויות לכהונה מיקרי קדושה עש"ה וע"כ היפוך הקדושה הוא הטומאה פסול כהונה והריחוק מובן כפשוטו שמרוחק מקהל ישראל ואולם לפי' הא' דרש"י יבמות שם הוא להיפוך דהראויות לכהונה מיקרי כשרות והראויות לקהל קדושה ע"ש ולפי' זה צ"ל גם בהך דעדיות להיפוך דטומאה הוא פסול קהל וריחוק הוא ריחוק מקהל כהונה ואולם מצינו עוד היות פסול כהונה יקרא טומאה והוא בספרי נשא עה"כ והיא לא נתפשה וז"ל להוציא את האנוסה או בין בישראל ובין בכהונה אמרת אם המטמאה טומאה קלה עשה בה אונס כרצון בכהונה סוטה חמורה דין הוא כו' עכ"ל ובפי' הזית רענן אם המטמאה טומאה קלה היינו אלמנה לכ"ג וכל הפסולים שבאו עלי' אפי' באונס פסלה עכ"ל הרי דהפסול לכהונה מיקרי טומאה ונראה דזה ענין הק"ו ומה אם המטמאה טומאה קלה כו' סוטה דהיא ג"כ טומאה כמבואר ביבמות (דף י' ע"א) וכלשון הכתוב והיא טומאה חמורה ממילא כיון דהיא במיתה וכפי' הז"ר שם עש"ה דין הוא כו' ובאתי רק להעיר [וע"ע קידושין (דף ע"ב ע"ב) ת"ר ממזירי ונתיני טהורים לעת"ל דברי ר' יוסי ר"מ אומר אין טהורים א"ל ר' יוסי והלא כבר נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים כו' אמר לו ר"מ כשהוא אומר מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם ולא מן הממזירות עכ"ל הגמ' ומוכח דפסול קהל לא מיקרי טומאה בלשון מקרא ובאתי רק להעיר]

וע"ע בפי' הראב"ד לעדיות פ"ז מ"ב העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור ובפי' הראב"ד וז"ל מפרש בתרומות בגמ' דבני מערבא פרק אחד עשר מהו טהור טהור מלהכשיר הא לטמא אפי' כל שהוא טמא נראה לי הא דאמר לטמא אפי' כ"ש טמא הכי קאמר הא לאסור אפי' כ"ש אסור כו' אבל לענין טומאה הא קיי"ל ציר לאו בר קבולי טומאה בבכורות פרק ג' כו' ומש"ה אבעי' לפרושי דהאי לטמא אפי' כ"ש טמא דקאמר לאו טומאה ממש הוא אלא לאסור כדפרישית עכ"ל ומבואר גם בזה דמצינו לאיסור שיקרא טומאה וע"ע ש"ס ע"ז (דף ל"ג ע"ב) א"ר יוסנא א"ר אמי כלי נתר אין להן טהרה עולמית (מיי"נ הנבלע בהן משום דבליעי טובא רש"י) והתם ע"כ לענין איסור והיתר מיירי דטומאת יי"נ וודאי ליכא ביין הנבלע בכלי דהבליעה היוצאת נחשבת רק טעם וכדילפי' טכ"ע מגיעולי עכו"ם ולענין טומאה הא לא אמרי' טעם כעיקר וכמבואר בתוס' בכורות (דף כ"ב ע"א) וע"כ דהאי אין להן טהרה הכוונה דאין להן היתר וא"כ מדמצינו להיתר שיקרא טהרה ה"ה דיש לו לאיסור להקרא טומאה וכמובן

וע"ע ש"ס כתובות (דף ס' ע"א) יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ופירש"י אסור ומבואר גם בזה דאיסור מיקרי טומאה ואולם בכריתות (דף כ"ד ע"א) איתא גם כן להך ברייתא דכתובות ושם הנוסחא יכול חלב מהלכי שתים יהא אוכלו עובר בלאו כו' וע"ע פר"א פרק נ' לפי שהי' יהודי צדיק ובפיו לא הי' נכנס דבר מאכל טמא כו' והיה יושב בשער המלך לראות שלא תטמא אסתר ונערותיה בכל מאכל טמא כו' והכוונה פשוטה אמאכלות אסורות ומוכח ג"כ דאיסור מיקרי טומאה והנה נזכרתי עוד דברי הר"ן בפי' המשנה נדרים (דף י' ע"ב) וז"ל לא דכי אלא אסור דאשכחן הכי גבי היתר כדאמרי' העיד יוסף בן יועזר על איל קמצא שהוא דכן וקרא נמי כתיב כל צפור טהורה כלומר מותרת עכ"ל ומבואר דהיתר מיקרי טהרה וה"ה להיפוך דאיסור מיקרי טומאה וכמובן וע"ע טהרות פ"ז מ"ז המניח את כליו מגת זו לגת הבאה כליו טהורין ובר"ש אין בהן איסור יין נסך עכ"ל: