בית האוצר חלק א קצז

הזורע והחורש כו' ולא נקט הזריעה והחרישה כו' כקושיית התוי"ט והיינו דבא להורות דאין הזריעה והחרישה בעצמותה איסור רק שהאדם הזורע כו' הוא העובר וע"כ כי היכי דלא נקט תנא זריעה כו' רק זורע מפאת היותו רק א"ג ה"נ ר"ל לא נקט פטום רק מפטם ודו"ק] ואולם הש"ס לא ניחא לי' בהכי דס"ל לגמ' דאי נימא דמפטם רק א"ג הוא אזי אין לעשות ממנו יוכיח כלל לענין איסור טריפה דהוא א"ח דאם מצאנו בא"ג דמותר לאדם לעשות לגבוה מה שאסור לעשותו להדיוט עדיין אין ללמוד מזה דגם חפץ האסור בעצמותו להדיוט באיסור חפצא כמו טריפה יהיה מותר לגבוה ודו"ק היטב וזהו דפריך מפטם גברא הוא ר"ל דתיבת מפטם הרי תורה רק על הא"ג אשר בפטום ואיך עשה ר"ל ממנו יוכיח על א"ח דטריפה וזהו כוונת הלשון מפטם גברא הוא פי' דמפטם הא גברא הוא ואיך עושין יוכיח מגברא אחפצא וע"כ תי' אלא פטום הקטורת יוכיח כו' פי' דמעשה הפטום עצמו אסור בא"ח ושגם במעשה שייך ענין א"ח שעצמיות העשי' אסורה ומתועבת ואיננו א"ג לחוד וע"כ שפיר יש לדון ולעשות יוכיח מן הא"ח דמעשה הפטום לא"ח דטריפה ודו"ק היטב

והנה י"ל עוד דהא דאמר בגמ' אלא פטום הקטורת יוכיח אין כוונת הש"ס להגיה כן בדברי ר"ל דא"כ הול"ל אלא אימא כו' ורק הש"ס גופי' הוא שאומר כן ופליגי באמת ר"ל עם סתמא דגמ' דר"ל ס"ל דמעשה אסורה הוא רק א"ג ושאפשר לעשות יוכיח מגברא אחפצא וסתמא דגמ' ס"ל דאין לעשות יוכיח מגברא אחפצא וכנ"ל וע"כ פריך מפטם גברא הוא וכנ"ל וחידש התרצן דאין לנו לעשות היוכיח באופן שאמרו ר"ל רק דיש לסבור באמת דגם במעשה שייך ענין א"ח ויש לנו לעשות היוכיח מחפצא דפטום אחפצא דטריפה ודו"ק

וי"ל עוד לפמ"ש במ"א דר"י ור"ל דפליגי בדין ח"ש במחלוקת הריטב"א וראשונים ז"ל הוא דפליגי אי איסורי מאכלות של תורה א"ח או א"ג נינהו דר"י ס"ל כראשונים ז"ל דא"ח נינהו וע"כ שייכא סברא דחזיא לאצטרופי כו' דאין סברא דחפץ מותר יהופך בעצמותו לאיסור ע"י שאכל עוד ח"ש בכא"פ וע"כ דגם מתחלה איסור הי' אלא דמלקות ליכא ור"ל ס"ל דאיסורי מאכלות רק א"ג נינהו והמאכל בלא"ה היתר בעצמותו ורק האדם הוא שעובר וא"כ אין כאן היפוך חפץ היתר לחפץ איסור ואל האדם שפיר אמרה תורה שלא יאכל כזית בכא"פ ודו"ק. ולפי"ז ר"ל לטעמי' שפיר ס"ל דמפטם רק א"ג הוא ועכ"ז שפיר עביד יוכיח ממפטם אטריפה כיון דלדידי' גם טריפה רק א"ג הוא ואיננה איסור בעצמותה רק שהאדם המקריב או האוכל עובר וה"ל דומיא דפטום ממש וכמובן משא"כ סתמא דש"ס דהוא ר' אשי וכמ"ש תוס' חולין (דף ב' ע"ב) ור' אשי ס"ל בחולין (דף צ"ח ע"א) כר"י דח"ש אסור מה"ת וא"כ איסור טריפה א"ח הוא ומגברא אחפצא אין לעשות יוכיח וע"כ שפיר פריך מפטם גברא הוא והוצרך לחדש דגם הפטום הוא א"ח וה"ל יוכיח מחפצא אחפצא וכנ"ל ודו"ק

ודע דיש להוכיח לכאורה בסוגיא דמנחות הנ"ל דאין לעשות יוכיח מגברא אחפצא דאל"כ מדוע לא אמר יוה"כ יוכיח דאוכלין אסורין בו להדיוט ומותרין לגבוה בקרבנות דיוה"כ וע"כ דכיון דיוה"כ רק א"ג אם מפאת היותו איסור זמניי או מפאת היותו רק עשה דתענו וגו' וכמ"ש בכלל קכ"ה ע"כ אין לעשות ממנו יוכיח אחפצא דטריפה (ואולם לפמ"ש דר"ל עביד שפיר יוכיח מגברא אחפצא או דס"ל דגם טריפה רק א"ג וכנ"ל א"כ אכתי תיקשי לר"ל דמדוע לא אמר יוה"כ יוכיח כו' ואולי חדא מתרתי נקט] וי"ל דכיון דיהי' לאיסור יוה"כ היתר בלילה שלאחריו לא חשוב אסור להדיוט לגבי קדשים דלילה הולך בם אחרי יום שעבר וחשיבי כמעל"ע אחד והוי כמו לגבי שאר דיני תורה דלילה אין מחוסר זמן לכמה מ"ד משום דהלילה והיום שלאחריו חד מעל"ע הוו ואולם למ"ד בשבת (דף קי"ג ע"א) דחלבי שבת קריבין ביוה"כ והיינו בליל יוה"כ דלעמוד השחר נפסלין בלינה א"כ כשקריבים בליל יוה"כ הא יהי' להם היתר רק בליל מחר ולא שייכא תו סברא הנ"ל דאינם במעל"ע אחד וכמובן וא"כ הדק"ל וכמובן

ואולם י"ל דגם למ"ד הנ"ל כיון דהלילה מחוברת ליום שלאחריו דהם מעל"ע אחד ממש והיום מחובר ללילה שלאחריו מפאת דלילה הולך אחר יום שעבר בקדשים ע"כ ג"כ לא חשוב אסור להדיוט כיון דיהי' לו היתר בלילה שאחרי היום אולם זה תלוי אי אמרי' גרירה דגרירה ע' שבת (דף ע"א ע"א) ותבין וע"ע מנחות (דף ה' ע"א) דמוכח דחדש חשיב ביום הנף ממשקה ישראל רק מפאת דיותר בו ביום דאין מחוסר זמן לבו ביום משא"כ מפאת מה שיותר בלילה שלאחריו לא חשוב מותר לישראל עש"ה

ודע דמה שכתבנו דאין לעשות יוכיח מא"ג לא"ח בסוגיא דמנחות הנ"ל י"ל עוד בטעמו משום די"ל דשאני יוה"כ דמותר גם להדיוט בחולה שיש בו סכנה אלא דבא"ח דטריפה לא שייך זה דכיון דעצם החפץ אסור אין התיעוב והאיסור סר ממנו עבור החולי אשר באדם ואכתי האיסור במקומו עומד אלא דהוא דחוי' מפני פ"נ וע"כ חשוב גם בחולה אסור להדיוט אלא דנדחה האיסור ע' רש"י פסחים (דף פ"ד ע"ב) ד"ה האי פסול הוא דכיון דטומאה רק דחוי' בציבור פסח פסול מיקרי ע"ש והבאתיו כבר הרבה פעמים בספרים וכתבים שלי משא"כ יוה"כ דהוא רק א"ג ע"כ החולי אשר באדם מסלק ממנו האיסור לגמרי וחשוב הותרה וכסברת הרא"ש יומא פרק יוה"כ וכמ"ש האחרונים בהבנתו וע"כ שפיר א"ל יוה"כ יוכיח דאסור להדיוט כיון דמשכחת בו היתר להדיוט לחולי כו' ולפי"ז מה דמיאן הש"ס בעשות יוכיח מא"ג דפיטום כו' אא"ח דטריפה צ"ל ג"כ דהוא מפאת דמשכחת היתר בפיטום להדיוט כגון אם יאמרו רופאים שהחולי צריך לריח קטורת העשוי ממש כמתכונת קטורת שבמקדש דאז ישתרי הפטום להריח עבורו משום פ"נ ודו"ק

והנני שב לענייננו ואומר דמתוס' שבועות (דף כ' ע"א) ד"ה שלא יש להוכיח קצת לכאורה דגם בעשיית מעשה שייך ענין א"ח יעוי"ש שכתבו אהא דאיזהו איסר האמור בתורה האומר הרי עלי שלא אוכל בשר כו' וז"ל לא חש התנא לדקדק בלשונו דבלשון זה אינו חל דבשלא אוכל הוי דבר שאין בו ממש שאינו אוסר על עצמו כלום כמו קונם שאיני ישן דלא אמר כלום אם לא אמר קונם עיני בשינה כדאמרי' בפרק ב' דנדרים וה"נ צריך שיאמר קונם אכילת בשר עלי עכ"ל ויעוין בש"ס שם (דף כ"ב ע"א) דאמר ג"כ לשון אכילה מזו עלי קונם וא"כ מדחייל נדר באופן זה אע"ג דנדר הוא א"ח וצריך שיהי' בו חפץ נתפס באיסור כמבואר בנדרים (דף ב' ע"ב) [וע' תוס' שבועות (דף כ"ה ע"א) ד"ה מה] א"כ על כרחך דהעשי' גופה נחשבת חפץ אסור דאל"כ הי' צריך שיאמר קונם בשר עלי באכילה וכן קונם זו עלי באכילה משא"כ בלשון קונם אכילת בשר עלי או אכילה מזו עלי קונם לא הי' ראוי שיועיל דאכילה הרי הוא רק עשי' וא"כ הוא רק א"ג דלא שייך בנדר ובעי' בי' א"ח והתפסת חפץ באיסור וכנ"ל ובאתי רק להעיר

כלל קכח) איסור דבוק. לטעמא דחיישי' שמא יצא פעם אחד חוץ לרוטב ק' דבאיסור דרבנן מדוע נחוש לזה הא סד"ר לקולא וע' בזה בט"ז סי' ע"ב סק"י ויש להעיר בזה ממשנה כלים פכ"ה מ"ח קומקום שהוא מרתיח אינו חושש שמא יצאו משקים מתוכו ונגעו באחוריו וחזרו לתוכו (ע"ש דאיירי בכלי שנטמאו אחוריו במשקין דאחוריו טמאין ותוכו טהור) ואולי טומאת משקין לכלים קיל טפי משאר דרבנן ומה גם טומאת אחורים לבד וע' נדה (דף ז' ע"ב) ומ"ש אחורי כלים דנקט משום דקילי כו' וע' בפי' הרא"ש בטהרות שם פכ"ה מ"ד וע' עוד ברכות (דף נ"ב ע"ב) ב"ש סברי אסור להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין גזירה משום ניצוצות כו' וב"ה סברי מותר להשתמש כו' ניצוצות לא שכיחי כו' וברש"י גזירה משום ניצוצות שמא יתזו ניצוצות מתוכה על אחוריו ויטמאו משקין שמאחריו מחמת אחורים ויטמאו את הידים כו' עכ"ל ובאתי רק להעיר: