בית האוצר חלק א קצו

לו אלא איסור דבר אחר גרם לו ואי אמרת איסור מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר כו' ומוכח גם כן דאיסורים הזמנים כמוקצה וכה"ג הוי רק איסורי גברא אף אם הם איסורי תורה ורק לענין פסול ממשקה ישראל אין חילוק ומה לי כו' כיון דסוף סוף אסור להגברא לשתותו ועכ"פ איסור מחמת דבר אחר נקרא לא איסור גופו והטעם דחשוב רק איסור גברא וכנ"ל וכמדומה שכבר העירו ז"ל בזה

ודע דמה שהערותי באתוון דאורייתא כלל י' שם מש"ס ברכות (דף נ"ג ע"א) דנר שהדליקו עכו"ם בשבת אסור לברך עליו במוצ"ש משום שלא שבת ממלאכת עבירה ומוכח דהמעשה גופה עבירה לא דהוא א"ג לבד דהא העכו"ם אינו מצווה על השבת עש"ה יש לדחות דלענין ברכה דהוא הזכרת ש"ש מחמרינן טפי דאין נאה לברך ולהזכיר ש"ש על נר שהודלק בשבת כיון שהתורה אסרה לישראל ההדלקה בשבת וכן מטין דברי המחבר בש"ע או"ח סי' רצ"ח סעיף ה' ודברי הט"ז שם סק"ג עש"ה וע' כעין זה בתוס' סוכה (דף ל' ע"א) ד"ה הא עש"ה ופשוט

וע"ע בתוספתא תרומות פ"ז. דנזיר ששגג ושתה יין של תרומה אינו משלם חומש והאוכל תרומה ביוה"כ משלם חומש וע' כ"מ הלכות תרומות פ"י הי"א דטעמא דנזיר כו' דכיון דגם זולת איסור התרומה אסור מפאת הנזירות לאו שתי' הוא ע"ש ואם כן ע"כ הא דחייב ביוה"כ היינו משום דביוה"כ דרק יומא הוא דקגרים ע"כ אין המאכל בעצמותו איסור וחשיב שפיר אכילה ואולם יש עוד טעם אחר להחשב יוה"כ רק איסור גברא כיון דהוא רק מ"ע דתענו את נפשותיכם וכל מ"ע הוא רק אקרקפתא דגברא ואע"ג דאיכא נמי אזהרה לעינוי ביוה"כ כמבואר ביומא (דף פ"א ע"א) כ"ז האזהרה ג"כ הוא רק שלא לבטל המ"ע וכבר העירו ז"ל בזה והנה אם נאמר דכוונת חילוק התוספתא הנ"ל הוא מפאת ענין גברא וחפצא א"כ יומצא דיין לנזיר הוא איסור חפצא וע' כלל קכ"ב בשם הברוך טעם דתרומה לזר חשוב רק איסור גברא הואיל ומותרת לכהן ואסורה לזר רק מפר זרות דגברא עש"ה וא"כ ה"נ דהיין מותר לכל ואסור לנזיר רק מפאת קדושתו ג"כ ראוי להיותו רק א"ג אולם יש סברא להיפוך ג"כ דכיון דהאיסור מפאת קדושת האדם א"כ עניינו דיין חשוב חפץ מתועב ובלתי ראוי לפי ערך קדושת הנזיר וה"ל כשאר איסורים דהם איסורי חפצא מפאת היות החפץ מתועב ובלתי ראוי לפי ערך קדושת כל ישראלי וע"כ לגבי ] נזיר שפיר ה"ל גם יין איסור חפצא ודו"ק

ואולם יותר נראה דכוונת חילוק התוספתא הנ"ל הוא מפאת דבנזיר לא ישתה כתיב וכיון דנאסרה השתי' ע"כ לאו שתי' היא משא"כ יוה"כ דלא כתיב לא יאכל ורק שמצווה לענות נפשו והמנע האכילה אחד מדרכי העינוי ע"כ אין זה איסור בעצם האכילה ולהכי שפיר אכילה היא וזה קרוב למה שכתבנו דשאני יוה"כ דהוא רק מ"ע דתענו וכנ"ל ודו"ק

וע"ע ברשב"א יבמות (דף קי"ד ע"א) דכ' וז"ל ולא דמי למערב לגדול ביוה"כ דהתם הוא גופי' חזי אפי' לגדולים אלא דאיסורא דיומא גרים לי' וכיון דאין איסורא מצד עצמו של עירוב וחזי נמי השתא לקטנים מיהא מערבין בו אפי' לגדול משא"כ בטבל דאיסורו מצד עצמו והלכך אע"ג דחזי לקטנים אין מערבין בו לגדול עכ"ל ומוכח גם מלשון הרשב"א דיוה"כ הואיל ויומא הוא דקגרים לא חשיב איסור חפצא ואין האיסור בעצמיות המאכל כטבל דאסור מצד עצמו והוא כל' הש"ס פסחים (דף מ"ח ע"א) הנ"ל מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו כו' יצא מוקצה שאיסור ד"א גרם לו כו' [ודע דסברת הרשב"א הנ"ל דכל דיומא הוא דקגרים מהני מאי דחזי לקטנים משא"כ באיסור עצמיי לא מהני זה י"ל דהוא כעין מה שהבנתי בסברת ב"ש כריתות (דף ז' ע"ב) שהבאתי באתוון דאורייתא כלל כ"ב וכתבתי שם דב"ש דאמרי מה לשבת שאם אין ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן ציבור כו' ס"ל דאילו הי' איסור שבת בכל קרבנות היה האיסור נחשב כמניעה עצמיית וכלילה דבעצם אינו זמן הקרבה משא"כ עכשיו דקרבנות ציבור קריבים ע"כ גם ביחיד נחשב רק דבר אחר גרם לו ולא שאינו זמן הקרבה בעצם עש"ה וע"כ גם כאן אילו הי' איסור יוה"כ אוסר לכל הי' נחשב ג"כ כמניעה ענמיית וכאילו העירוב בעצם אין ראוי לאכילה משא"כ השתא דחזי לקטנים לכן גם בגדולים חשוב רק איסור מחמת ד"א ולא איסור עצמיי ודו"ק ולפי"ז גם איסור זמניי חשוב כאיסור עצמיי היכא דאוסר לכל גם לקטנים היינו דאסור לגדול להאכילם עש"ה ברשב"א ובאתי רק להעיר]

כלל קכו) איסורים מקומיים. כגון מע"ש וביכורים דאסורין חוץ לחומה יש לספק ג"כ אם הם א"ח או א"ג דכי היכי דכתבו האחרונים דאיסורים זמניים רק א"ג נינהו מפאת דיומא הוא דקגרים ואילו הי' החפץ אסור בעצם הי' ראוי שיהי' אסור תמיד ה"נ בדבר האסור רק במקום פרטיי ראוי לומר ג"כ דהוא רק א"ג כיון דהמקום הוא דקגרים ואילו הי' חפץ אסור בעצם חתיכה דאיסורא הי' ראוי שיהי' אסור בכל מקום וכמובן דאיסור מקומיי דמי ממש לאיסור זמניי בענין זה ונשתמשתי בחידושי הרבה בסברא זאת דגם איסורים מקומיים רק א"ג נינהו וכעת נראה די"ל דזה תלוי בפלוגתא דרש"י ור"ת סוכה (דף ט' ע"ב וי' ע"א) עש"ה (ד' י' ע"א) רש"י ד"ה תחתונה כשירה (וד' ט' ע"ב) תוס' ד"ה הא דרש"י ס"ל דסכך למעלה מכ' חשוב סכך פסול ואם מצטרף עם סכך שלמטה מכ' חשיב צירוף סכך פסול עם כשר ופסולה גם הסוכה התחתונה ור"ת סובר דלמעלה מכ' לא חשיב סכך פסול מאחר שאין הפסול אלא מחמת גובה כו' ומצטרף שפיר בהדי סכך דתוך כ' להכשיר עש"ה וה"ז דומה להך דידן דר"ת ס"ל דכיון דאילו הי' למטה מכ' הי' כשר לכן לא מיחשיב סכך פסול בעצם ורש"י ס"ל דאע"ג דהפסול מפאת הגובה והמקום שהוא למעלה מכ' ג"כ חשוב פסול עצמיי ודו"ק ויש לדחות ובאתי רק להעיר

כלל קכז) איסור חפצא ואיסור גברא. הנה יש לדון עוד בענין א"ח וא"ג די"ל דענין א"ח וא"ג שייך רק במאכל אסור באכילה או בחפץ האסור בהנאה דאז יתכן להבחין באיסור הזה ב' הבחנות אלה ר"ל ענין איסור גברא במה שהאדם אסור לאכול את המאכל או ליהנות ממנו וענין איסור חפצא במה שהמאכל בעצמותו הוא חתיכה דאיסורא משא"כ במקום שאין האיסור על מאכל וחפץ רק שאסרה תורה עשיית איזה מעשה בעלמא י"ל דלא שייך בי' ענין איסור חפצא כלל כיון שאין שם שום חפץ שיהי' אסור בעצמותו חתיכה דאיסורא והמעשה והפעולה של האדם אין בה ממש ואינה חפץ ודבר עצמיי שיתכן לומר עלי' שהיא א"ח ושהמעשה בעצמותה אסורה ואין להבין במעשה אסורה רק א"ג לחוד ר"ל שהאדם אסור לעשות ולפעול כך וכך אבל לא ענין א"ח ולפי"ז דעת האחרונים המובאה באתוון דאורייתא כלל י' דאיסור מלאכה בשבת הוא רק א"ג מפאת דיומא הוא דקגרם הנה לפי הנ"ל א"צ לזה דבלא"ה הוי רק א"ג הואיל והאיסור רק בעשיית מעשה ואפי' אם הי' האיסור תמידיי ודע דיש לכוון ספק זה בש"ס מנחות (דף ה' ע"ב) מן הבקר להוציא את הטריפה והלא דין הוא ומה בע"מ שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה שאסורה להדיוט א"ד שאסורה לגבוה כו' ר"ל אמר משום דאיכא למימר מפטם הקטורת יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה ופריך מפטם גברא הוא ומשני אלא פטום הקטורת יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה עכ"ל הגמ' ולכאורה קושית הגמ' מפטם גברא הוא ותירוצה נראים כמיותרים דוודאי לא היינו טועים בכוונת ר"ל שהאדם עצמו הוא האסור ומותר רק כוונתו שאסור לאדם לפטם הקטורת להדיוט ומותר לו לפטם לגבוה

ואולם לפי הנ"ל י"ל דכוונת הגמ' עד"ז דהנה אם נאמר דמעשה אסורה לא שייך בה ענין א"ח והוי א"ג לחוד וכנ"ל א"כ בפטום הקטורת להדיוט ג"כ אין מעשה הפטום בעצמותו איסור רק שהאדם המפטם הוא העובר וכמובן וא"כ שפיר נקט ר"ל מפטם כו' ולא נקט פטום כיון דהפטום בעצמותו איננו איסור רק שהאדם המפטם הוא העובר [וע' אתוון דאורייתא שם דכתבתי דוגמת זה דמש"ה נקט התנא אבות מלאכות כו'