בית האוצר חלק א קצא

ואסור להקריב הפסח קודם התמיד [אולם שם הוא איסור שאינו מעכב וכבר דיברתי בזה בלקח טוב כלל ד' והבאתי שם גם ש"ס פסחים (דף ק"ח ע"א) דכל יום ערב פסח מיקרי זמן פסח לבן בתירא אע"ג דאסור להקריב הפסח קודם חצות מלאו דלא תשחט על חמץ וגו' ע"ש] וע"ע סנהדרין (דף י"ג ע"ב) דפליגי תנאי אי גם יו"ט דראשון דחג בעי' בתקופה חדשה כדכתיב חג האסיף תקופת השנה או רק חוה"מ ע"ש דכמה תנאים סוברים דבעי' רק חוה"מ [ופירש"י דכתיב חג האסיף זמן האסיף שבחג היינו חוש"מ שיכול לאסוף בו דבר האבד] ואחרים סברי דבעי' גם יו"ט ראשון ופריך יו"ט ראשון חג האסיף כתיב (וביו"ט ראשון הא א"א לאסוף) ומשני חג הבא בזמן אסיפה וי"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל אם האיסור מסלק השם זמן דאחרים ס"ל דאין מסלק השם זמן ושאר תנאי ס"ל דמסלק השם זמן ולא מיקרי יו"ט ראשון זמן אסיפה כלל כיון דאסור לאסוף ודו"ק

וע"ע ב"מ (דף ק"ו ע"א) דאמר לענין מוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג דאינו מותר לגאול פחות מב' שנים דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך ואמר שם דכל היכא דהוי תבואה בדוכתא אחריתי אע"ג דהאי באגא אישתדוף שנת תבואה מיקרי וסלקא בחשבון השנים דכתיב במספר שני תבואות וגו' שנים שיש בהן תבואה בעולם ואיתא התם א"ל ר' אשי לר' כהנא אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין דהא איכא תבואה בחוץ לארץ א"ל שביעית אפקעתא דמלכא הוא וברש"י המלך ביטלו מלזורעה והרי היא כמי שאינה ולא קראה הכתוב לישראל שנת תבואה עכ"ל ומבואר דכיון דאסור לזרוע כו' לא מיקרי שנת תבואה וזה לכאורה דלא כסברת אחרים דסנהדרין הנ"ל דגם יו"ט ראשון מיקרי זמן אסיפה אע"ג דאסור לאסוף ובאתי רק להעיר

ודע דמ"ש התוס' יבמות (ד' ע"ב ע"ב) ד"ה (שלא) דהא דדרשי' ליתן בוקר שני לשריפתו ואין הנותר נשרף אור ששה עשר אע"ג דנותר שלא בזמנו נשרף בין ביום ובין בלילה היינו משום דכיון דא"א לשורפו ביו"ט מפני איסור יו"ט קבע זמנו בבוקר שני ע"ש ודקדקתי מזה באתוון דאורייתא שם דארי' דאיסורא מסלק השם זמן וע"כ אין היו"ט נחשב זמנו רק בוקר שני הוא דהוי זמנו ע"ש הנה במכילתא פ' בא עה"כ ולא תותירו ממנו עד בוקר איתא מה ת"ל עד בוקר מגיד שאין נשרף אלא לאור ששה עשר (ואסור לשורפו ביו"ט) ר' ישמעאל אומר א"צ הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה הוא ומה ת"ל עד הבוקר אלא שאם חל ט"ז להיות בשבת מגיד שאינו נשרף אלא לאור י"ז עכ"ל המכילתא ומבואר דסתמא דמכילתא וכן ר' ישמעאל פליגי באמת אהך דבוקר שני וס"ל דנשרף מיד במוצאי יו"ט וכן הוא דעת התרגום יונתן דתירגם קרא דלא תותירו וגו' לא תשיירון מיניה עד צפרא ודאישתייר מיני' עד צפרא תצנעני' ובאורתא דשיתסר בנורא תוקדון דלית אפשר למיתוקדא מותר ניכסת קודשיא ביומא טבא עכ"ל ולפי"ז הך דאיסור אי מסלק השם זמן במחלוקת שנוי בין הש"ס דידן לבין המכילתא ור' ישמעאל והתרגום יונתן דלש"ס דידן מסלק השם זמן ולמכילתא כו' אינו מסלק ונחשב שפיר היו"ט זמן שריפתו ומוצאי יו"ט הוא עבר זמנו ובעבר זמנו הרי נשרף גם בלילה וע"כ נשרף מיד במוצאי יו"ט ויש לפלפל בזה הרבה מאוד ופה באתי רק להעיר

כלל קכב) איסורים דרבנן. אם המה איסורי חפצא או איסורי גברא. כבר האריכו האחרונים ודנתי כבר ג"כ מעט בזה באתוון דאורייתא כלל י' וע"ע תוס' עירובין (דף ל' ע"ב) ד"ה ולפרוש דאהא דתנן שם (דף כ"ו ע"ב) במשנה מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ובגמ' שם (דף ל' ע"ב) ואילו לנזיר ביין לא פליג (סומכוס) מ"ט אפשר דמתשיל אנזירותי' א"ה תרומה נמי אפשר דמתשיל עלה אי מתשיל עלי' הדרא לטיבלא ולפרוש עלי' ממקום אחר כו' ובתוס' וז"ל וא"ת א"כ אמאי קתני במתני' אבל לא בטבל הא חזי לתקוני ביה"ש כו' וי"ל דאינו מועיל מה שראוי לתקנו אלא במידי דחזי השתא לשום אדם כגון תרומה דחזיא לכהנים ותדע דאמר לעיל דאין מערבין בהקדשות אע"ג דאפשר לאיתשולי עלייהו עכ"ל והדברים צריכים הבנה דהא כיון דס"ל לסומכוס דמידי דחזי לי' בעי' דמה"ט ס"ל דאין מערבין בתרומה אע"ג דחזיא לכהן וכמבואר שם בגמ' וא"כ כיון דהא דאפשר לתיקוני ולאיתשולי לחודי' ג"כ לא מהני מידי א"כ מדוע ב' הדברים יחד מועילים ומה ענין הצירוף הזה

ונראה כוונת התוס' כסברת הברוך טעם אשר הבאתי באתוון אורייתא שם דתרומה הואיל ואינה אסורה לכל חשיב רק איסור גברא דאיסור אשר הוא על החפץ ראוי שיהי' אסור לכל העולם בלי הבחן וחילוק מי הוא האדם הנאסר כיון שהאיסור בעצמיות החפץ עש"ה ובקונטרס אחרון לאתוון דאורייתא מה שדנתי שם בזה וע"כ סברת התוס' הוא ג"כ דכיון דראוי לאחר א"כ זה מורה שגם לו הוא רק איסור גברא ואין החפץ אסור בעצם וא"כ החפץ הרי הוא אוכל שפיר כשאר אוכלים המותרים וראוי לעירוב ורק על האדם הוא שיש מניעה שלא לאכלו היינו האיסור אשר עליו ואין בידו לאכלו מפאת האיסור ההוא וע"כ היכא דאפשר לתקוני ולאיתשולי דאז שוב הרי בידו לאכלו שפיר ע"י התיקון והשאלה לכן שפיר ראוי לעירוב משא"כ דבר האסור לכל דאז האיסור בעצם החפץ ולא חשוב אוכל ע' כלל (ע"ב) ע"כ מה שבידו להתירו ולעשותו אוכל לא מהני לערב במה שעתה איננו אוכל ודו"ק היטב וע' שם (דף ל' ע"א) בגמ' ר' אליעזר אומר שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה ככר זו עלי (קונם) אין מערבין לו בה ומובן ג"כ לפי הנ"ל דשבועה דהוא ג"כ רק איסור גברא וכמבואר בנדרים (דף ב' ע"ב) ע"כ כיון דמהני שאלה וחזי לאיתשולי לכן מערבין כו' משא"כ קונם דהוא איסור חפצא וכש"ס נדרים שם לכן שפיר אין מערבין ולא מהני מאי דחזי לאיתשולי וכנ"ל והנה אם כנים הדברים בהסברת התוס' הנ"ל יש ראי' מזה דגם איסורים דרבנן איסורי חפצא המה דהא מתני' דאבל לא בטבל שהקשו ממנה התוס' הנ"ל מוקים לה בש"ס עירובין שם (דף ל"א ע"ב) בטבל דרבנן ע"ש וא"כ ע"כ דגם איסור דרבנן הוא א"ח וכמובן ובאתי רק להעיר

והנה כבר כתבתי שם באתוון דאורייתא דצד הסברא דאיסורים דרבנן רק א"ג המה הוא מפאת דמילי דרבנן אין להם מבוא בעצמיות החפצים לשנות החפצים מכפי מה שהם דדברי חכמים רק אל האדם המה נאמרים לעשות דבר או שלא לעשות והעובר על דבריהם הוא עבריין ורשע אבל אין להם מבוא בעצמיות החפצים עש"ה בא"ד מה שהארכתי שם בזה והבאתי ראי' לסתור צד סברא זאת

ונראה עוד סתירה לסברא זאת מלשון הגמ' קידושין (דף מ"ה ע"ב) נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבוא אביה וימחה ור' אסי אמר אינה אוכלת שמא יבוא אביה וימחה ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע ובתוס' שם ד"ה ונמצאת נראה דזרה דנקט לא קאמר שתהא זרה דאורייתא שהרי מה"ת ארוסה אוכלת בתרומה אלא זרה דרבנן קאמר עכ"ל והשתא אי נימא דמילי דרבנן אין להם מבוא בעצמיות החפצים א"כ הרי היא כהנת שפיר (לתרומה מפאת חיבורה לכהן בהיותה אשת כהן) גם מדרבנן כמו שהיא כהנת מה"ת ורק שעם היותה כהנת עכ"ז החכמים אומרים וגוזרים לכהנת זאת שלא תאכל בתרומה אבל הרי אין מהותה משתנה מכהונה לזרות שתוחשב זרה כיון שמדין התורה היא כהנת וא"כ מדוע קראה זרה וע"כ לומר דלא כסברא הנ"ל רק דמילי דרבנן להם מבוא שפיר גם בעצם החפץ וע"כ מה שחכמים אוסרים אותה באכילת תרומה שפיר הוא מפאת שעשאוה בעצם זרה מדבריהם ושמו עלי' איכות ומהות של זרות ושפיר קאמר דנעשית זרה למפרע ודו"ק ובאתי רק להעיר

וע"ע נזיר (דף מ"ז ע"ב) משוח שעבר ומרובה בגדים מרובה בגדים עדיף (לענין להטמאות למת מצוה) דמרובה בגדים עביד עבודה ואילו משיח שעבר לאו בר עבודה הוא ומוכח לכאורה ג"כ דיש למילי דרבנן מבוא בעצם החפץ שהרי הא דמשיח שעבר לאו בר עבודה היא הוא רק איסור דרבנן משום