בית האוצר חלק א קצ

מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה דלר"ש אינו מטמא הואיל וסתמי' לאו לאכילה קאי וע"כ בעי מחשבה לאכילה להחשב אוכל ורבנן ס"ל דמטמא ואמר התם טעמא דרבנן הואיל ואיסורו חישובו וברש"י איסור דאסר לי' רחמנא לישראל משויא לי' אוכל דכיון דאסור לי' מכלל דראוי לאכילה לעכו"ם הוא עכ"ל [וע"ע דוגמת הך דאיסורו חישובו בפסחים (דף מ"ו ע"א) כגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין ונגעו בהאי בצק (שבסידקי עריבה דחייב לבער בכזית) בפסח דאיסורו חשוב מצטרף וברש"י בפסח דאיסור חמץ מחשבו ועושהו חשוב הואיל וכזית הוזכר להיחשב לענין איסור חמץ דלא בטיל לגבי עריבה כו' השתא לענין טומאה נמי לא בטיל לגבי עריבה ומצטרף להשלים לכביצה ואע"ג דאין מקפיד עליו כו' וע"ע שבת (דף צ' ע"א) במשנה ר' יהודה אומר אף המוציא ממשמשי עכו"ם כל שהוא (בשבת חייב) שנא' ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וברש"י שנא' כו' מאומה אלמא אחשבי' קרא לאיסורא עכ"ל והכוונה דהואיל וחשוב להיאסר לענין ע"ז חשוב נמי לגבי שבת] וע"ע בפי' הראב"ד לעדיות פ"ד מ"ו הסך בשמן טהור ונטמא ירד וטבל בש"א אעפ"י שהוא מנטף טהור (דבטיל ע"ג גופו) כו' ואם הי' שמן טמא מתחלתו בש"א כדי סיכת אבר קטן כו' ובפי' הראב"ד וז"ל והא דמפלגינן בין טמא מתחלתו לטהור מתחלתו מפני שטומאתו חושבתו עכ"ל וה"ז ג"כ דוגמת הך דאיסורו חישובו [וע' שבת (דף י"ז ע"א) כלי טמא חושב משקין כו' וע"ע בר"ש מכשירין פ"א מ"א משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון וז"ל כיון דטמאין הן מטמאין ומכשירין הכל בבת אחת אם נפלו על הפירות ואפי' שלא לרצון דמחמת טומאתן חשיב טפי ודכוותה פ"ק דשבת כלי טמא חושב משקין עכ"ל] וע"ע מנחות (דף כ"ג ע"ב) א"ר זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין קומץ מבטל את חבירו (דעולין אין מבטלין זא"ז) אף הקטרה האמורה בשירים אין שירים מבטלין את הקומץ וברש"י נאמרה הקטרה בשירים כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד' ואמרי' כל שממנו לאישים דהיינו שירים הרי הוא בבל תקטירו אלמא איכא הקטרה בשירים עכ"ל וכתבתי במ"א כוונת רש"י ג"כ דאיסורו חישובו דכיון דאסר קרא להקטירו מכלל דחשוב הקטרה והקטרה הא לא שייכא רק בחלק מזבח וע' תוס' מנחות (דף פ"ה ע"ב) ד"ה בעי וא"כ ע"כ דגם השירים חשיבי בצד מה חלק מזבח ועולין מדקרינהו רחמנא הקטרה לענין איסור וע"כ אין מבטלין את הקומץ כי היכי דקומץ לא מבטל קומץ מטעמא דעולין אין מבטלין זא"ז ודו"ק כי קצרתי וע"ע תוספתא שבת פ"ט מניין ליין שהוא משקה (לענין הכשר) שנא' ודם ענב תשתה חמר וק' מדוע לא הביא קרא דיין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם וגו' דכתי' לפני זה [והא דלא יליף מקרא דוישת מן היין וישכר דכתי' בנח וקרא דותשקינה את אביהן יין דכתי' בלוט י"ל דס"ל דאין למידין מקודם מ"ת אפי' לא ביאור הלשון ע' כלל א' שהארכתי בזה ומשא"כ מקרא דיין ושכר אל תשת דכתי' בתר מ"ת שפיר קשיא] וצ"ל ג"כ דאי משם ה"א דשאני התם דהוא לאו ואיסורו חישובו ואין ראי' לשיוחשב משקה בעלמא אולם גם בהך דיין ושכר אל תשת אין השתי' האיסור רק הביאה ויש ליישב ובאתי רק להעיר

כלל קכ) איסור הנאת קדשים. עי' רש"י כריתות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה ואסורה בהנאה שכ' וז"ל כשאר חטאת העוף ספק שאסור באכילה שמא חולין היא ונבילה היא ובהנאה נמי אסורה דשמא קודש הוא וקודש שאינו נאכל אסור בהנאה אחרת שהרי לכלבים לא יאכילנו עכ"ל ונראה מלשון רש"י דהאיסור רק משום איבוד קדשים דאם מאכילו לכלבים הרי מאבד קדשים וצ"ע דא"כ הנאה שאינה של כילוי תשתרי וסתימות לישנא דאסורה בהנאה לא משמע כן וע' חולין (דף קט"ו ע"א) אר"ל מנין לבב"ח שאסור ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל שאין ת"ל מבושל מה ת"ל מבושל לומר לך יש לך בישול אחר שהוא כזה ואי זה זה בב"ח א"ל ר' יוחנן וכי כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנו בבב"ח הכתוב מדבר כו' אי מההיא ה"א ה"מ באכילה אבל בהנאה לא קמ"ל וברש"י קמ"ל מהאי קרא דכתיבא אזהרה דידי' גבי פסח מה פסח מבושל אסור באכילה ובהנאה דכל קדשים שאינם ראוים לאכילה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אף זה אסור בהנאה עכ"ל ומבואר דגם הנאה שאינה של כילוי אסורה בקדשים שאין ראוין לאכילה דהא ילפי' מיני' איסור הנאת בב"ח ובב"ח הרי אסור בהנאה לגמרי בין בהנאת כילוי בין בהנאה שאינה של כילוי

ואולם י"ל דשאני התם דהפסח נפסל ע"י הבישול וקדשים שנפסלו שפיר אסורין בהנאה לגמרי ע' פסחים (דף כ"ד ע"א ופ"ב ע"א וע"ב) משא"כ חטאת העוף הבא עה"ס דאם הוא קודש הרי ראוי לאכילה שפיר אלא דאינו יכול לאכלו מספק דשמא אינו קודש והוא חולין נבילה אבל עכ"פ באופן שהוא קודש הרי הותר לאכילה שפיר בעצם וע"כ הוא מותר גם בהנאה דס"ל לרש"י דקדשים שנשחטו ונזרקו כהלכתן והותרו באכילה בהנאה נמי מישתרי ונהי דאין ההנאה מצוה דרק האכילה היא מצוותן עכ"ז ההנאה מותרת כיון דפקע איסור מעילה והותרה האכילה ורק הנאה של כילו [וה"ה כילוי גרידא] הוא דאסורין משום איבוד קדשים וכנ"ל ומ"ש רש"י דכל קדשים שאינם ראוים לאכילה תעובר צורתן כו' כוונתו רק אהיכא דאין ראוים מחמת פסול או כוונתו היכא דאין ראוין בעצם משא"כ חטאת העוף הבא עה"ס י"ל דספק מיקרי ראוי כיון דאם יבוא אלי' ויאמר דהוא קודש יהי' ראוי לאכילה [ואם כי רש"י ביבמות (דף צ"ט ע"ב) ד"ה ואין מוציאין ס"ל דספק לא מיקרי ראוי וע"ש בתוס' מ"מ שפיר י"ל דאין כוונתו בדבריו בחולין הנ"ל אאין ראוי דכה"ג כ"א אאין ראוי בעצם וכמובן] ובמ"א אי"ה יבואר בארוכה אי ספק מיקרי ראוי ואכ"מ ואולם במשנה גמורה (דף ל"ד ע"א) מוכח בפשיטות דחטאת העוף הבא עה"ס אסור בהנאה לגמרי ככל שאר איסורי הנאה וקדשים פסולין וע"ש ברש"י ד"ה חטאת העוף וכן מוכח עוד בכמה דוכתי וצ"ע ובאתי רק להעיר

והנה מהא דחטאת העוף הבא עה"ס אסור בהנאה לגמרי מוכח לכאורה דלא כנ"ל רק דקדשים הניתרים לאכילה אחרי זריקה לאכילה לבד הוא דהותרו כיון דהאכילה מצותן וע"כ כהנים או הבעלים משלחן גבוה קזכי בהו משא"כ לענין הנאה עדיין שפיר הוא אסור בהנאה ככל שאר הקדש שאסור בהנאה ונהי דמעילה תו לית בהו משהותרו לכהנים עכ"ז מידי איסור הקדש לא נפקי ואיסורא בעלמא מיהא איתי' וכמובן ואולם מדברי התוס' שבת (דף כ"ה ע"א) ד"ה הא מוכח קצת להיפוך ע"ש שכתבו וז"ל תימא מהיכא תיתי דתרומה טמאה אסורה בהנאה כו' וליכא למימר דהוה אסרי' לי' משום דאיקרי קודש כו' וקודש גופי' אסור בהנאה כשנטמא אפי' אותו קודש שהי' מותר בהנאה קידם כמו שלמים נפקא לן שפיר מק"ו דמעשר או מהיקישא דמעשר כו' עכ"ל ומוכח דלולי הלימוד ממעשר הי' ראוי להיותו מותר בהנאה מסברא אף אם הוא טמא ואינו אוכלו והכי מוכח לשונם שכתבו אפי' אותו קודש שהי' מותר בהנאה קודם כמו שלמים דשלמים מותרים גם בהנאה לא באכילה לבד וע"ע תוס' פסחים (דף כ"ד ע"א) ד"ה הקישא ובאתי רק להעיר

ושוב ראיתי בת"כ פרשת צו פרק ג' ה"ב חלקם נתתי אותה כו' יכול אף הפסולה (קדשים פסולים) במחלוקת ת"ל אותה כשירה ולא הפסולה ובקרבן אהרן שם פי' יכול אף הפסולה יחלוקו ליהנות ממנו לא לאכילה עכ"ל נראה מדבריו ז"ל דגם קדשים פסולים מותרים בהנאה וזה וודאי צע"ג וע' בפי' הראב"ד שם דפי' יכול אף הפסולה תהא בדין המחלוקת פי' כדי לקיים בה מצות שריפה כל אחד בחלקו המגיעו עכ"ל ובאתי רק להעיר

כלל קכא) איסור. אי מפקיע שם זמן. הכוונה דבר שא"א לעשותו באיזה זמן מפני ארי' דאיסורא אי מיחשיב מכח זה שאין זמנו אז או אין הארי' דאיסורא מסלק השם זמן. כבר הארכתי בזה באתוון דאורייתא כלל כ"ב וע"ע פסחים (דף ה' ע"א) זמן שחיטה אמר רחמנא ע"ש דמחצות ואילך מיקרי זמן שחיטת הפסח אע"ג דצריך להקדים התמיד