בית האוצר חלק א יח

הוא יודע חילוק זה וסברא זאת דהא דד"ת מד"ק לא ילפינן היינו רק לימוד דין אבל לימוד ביאור הלשון ילפי' שפיר וזהו ששאל לו מניין לדם שהוא אדום כו' ואחרי שהשיב לו שנא' ויראו מואב וגו' וראה שיודע סברא זאת לענין ד"ת מד"ק לא ילפי' שוב שאל לו לנסותו אם הוא יודע סברא זאת גם לענין אין למידין מקודם מ"ת וה"ה להיפוך וזהו ששאל לו מניין למילה כו' והשיב לו גם ע"ז כן דילפי' ערלתו ערלתו כו' ואע"ג דהוא לימוד דקודם מ"ת מלאחר מ"ת עכ"ז כיון דהוא רק ביאור הלשון בעלמא לידע מהו ערלה באדם ע"כ ילפינן ליה שפיר גם קודם מ"ת מאח"כ וכנ"ל ובאתי רק להעיר

וע"ע בש"ס שבת שם להלן דאמר כתנאי מניין למילה שבאותו מקום נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו כו' דברי ר' יאשי' ר' נתן אומר [אולי צ"ל ר' יונתן דהוא בר פלוגתא דר' יאשי' בכ"מ] א"צ הרי הוא אומר וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו מקום שניכר בין זכרות לנקבות עכ"ל הגמ' וי"ל גם בפלוגתתם זאת כל הנך גווני היינו דפליגי אי למידין מקודם מ"ת ולהיפוך או דלכולי עלמא אין למידין מקודם מתן תורה רק להיפוך אי למידין קודם מתן תורה מלאח"כ הוא דפליגי או דלכולי עלמא גם בכהאי גווני אין למידין אלא דפליגי אי לימוד דביאור הלשון בעלמא כהך דערלתו נמי אין למדין א"ד כל כי האי גוונא למידין שפיר ואולם מהא דא"ר נתן א"צ כו' מוכח קצת דגם רבי נתן מודה דיש ללמוד לימוד ערלתו ערלתו דר' יאשי' אלא דא"צ ללימוד זה דמגופיה דקרא נפיק מדכתיב וערל זכר וגו' ובאתי רק להעיר

ובגוף הדבר הזה אי ביאור הלשון בעלמא עכ"פ ילפינן מקודם מ"ת ע"ע חולין (דף קי"ג ע"א) א"ק וישלח יהודה את גדי העזים כאן גדי עזים הא כל מקום שנא' גדי סתם (לענין לא תבשל גדי בחלב אמו) אפי' פרה ורחל במשמע ולילף מיני' כו' ומוכח דילפינן ביאור הלשון מקודם מ"ת וא"ל דשאני הך דוישלח יהודה וגו' שהרי מקרא זה לאחר מ"ת נאמר שהרי הכתוב מספר עכשיו ששלח אז יהודה את גדי העזים כו' דז"א דא"כ גם בהך דויען לבן וגו' נמי נימא כן שהמקרא הרי עתה נאמר שהכתוב מספר עכשיו שענו אז לבן ובתואל וגו' ועכ"ז הא חזינן בירושלמי סוטה הנ"ל דס"ל דכיון דעצם העניי' הזאת היתה קודם מ"ת ע"כ יש לחלק שפיר ולומר דעניי' דקודם מ"ת היתה נחשבת שפיר עניי' גם בשאר לשון משא"כ לאחר מ"ת לא מיקרי עניי' רק בלה"ק ונשתנה ביאור תיבת עניי' מקודם מ"ת אלאחר מ"ת וא"כ ה"נ כיון שעצם שליחות יהודה היתה עוד קודם מ"ת א"כ י"ל דאז הי' שם גדי רק לגדי העזים ונשתנה ביאור שם גדי מקודם מ"ת אלאח"כ כי היכי דנשתנה ביאור שם עניי' ויש לחלק דשם הרי היתה העניי' קודם מ"ת משא"כ כאן נהי דהשליחות היה קודם מ"ת מ"מ תיבת גדי דקרא קאי אעכשיו וה"ק קרא ששלח יהודה אז מה שנקרא עכשיו גדי ועי"ל לפי המבואר במכילתא פ' משפטים ר' יהודה אומר ואלה המשפטים במרה נאמרו שנא' שם שם לו חוק ומשפט וא"כ כיון דמצות לא תבשל גדי בחלב אמו גם כן בפרשת משפטים כתיב א"כ גם היא במרה נאמרה וא"כ לדעת הגור ארי' המובא לעיל אות ז' דמצות שבמרה נאמרו עדיין בתורת ב"נ א"כ י"ל דהא דאין למידין מקודם מ"ת היינו רק אדבר הנאמר בתורה בתורת ישראליות דלא ילפינן ליה מקודם מ"ת דלא הי' עוד תורה ישראלית רק תורת ב"נ עדיין משא"כ מצות לא תבשל גדי כו' דכשנאמרה גם היא בתורת ב"נ נאמרה ע"כ שפיר ילפי' גדי האמור במצוה ואת מגדי דקודם מ"ת וכמובן ונהי דכשניתנה תורה בסיני נאמר שנית לקיים המצות שנאמרו בתחלה בתורת ב"נ וכדברי הפיה"מ להרמב"ם חולין (ד' ק') שהבאתי לעיל אות ד' ומפאת זה הוא דאנחנו מקיימין המצות ההם והיינו עבור שנאמר בסיני שנית לקיים אלו המצות הקדומות וכמ"ש הרמב"ם שם ועש"ה באות הנ"ל עכ"ז הלא נאמר בסיני רק לקיים מה שנאמר תחלה וא"כ כפי מה שהיה משמעות המאמר דלא תבשל גדי כו' בשעה שנאמר עליו הוא שבא החיוב בסיני שנית לקיים המצוה ההוא וא"כ עכ"פ שפיר יש לדון כאן כפי שעת אמירתו הראשונה דהי' בתורת ב"נ ושפיר ילפינן לי' מגדי דקודם מ"ת וכמובן ואולם נראה דהא דקאמר ר' יהודה ואלה המשפטים במרה נאמרו אין הכוונה על כל המצות האמורות בפרשת משפטים רק על המשפטים והדינין לבד שנאמרו בפרשה זאת דאינהו נאמרו במרה בכלל הדינין שנאמרו שם וכמו שאמרו דדינין במרה נצטוו וזהו שהביא ר' יהודה ראיה מקרא דשם שם לו חוק ומשפט וכוונתו אתיבת משפט דקרא דקאי אדינין ומשא"כ שאר המצות שבפ' משפטים דלאו דינין נינהו רק מצות בעלמא כבב"ח וכדומה נראה פשוט דלא נאמר במרה רק אחר מ"ת הוא דנאמר גם לר' יהודה ובאתי רק להעיר

וע"ע נדה (דף כ"ח ע"א) הוציא העובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה שנא' ויהי בלדתה ויתן יד וברש"י אלמא לידת יד קרוי' לידה עכ"ל וה"ז ג"כ לימוד ביאור לשון לידה מקודם מ"ת [וע"ע ירושלמי נדרים פ"ו ה"א ומניין שכל הדברים קרוים מזון (לענין נדרים) ר' אחא בר עולא אמר ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון מת"ל ומזון אלא מיכן שכל הדברים קרוים מזון וה"ז לימוד ביאור לשון מזון מקודם מ"ת וע"ע ש"ס ברכות (דף ל"ד ע"ב) השתחואה זו פישוט ידים ורגלים שנאמר הבוא נבוא אני ואמך להשתחוות לך ארצה וה"ז ג"כ לימוד ביאור לשון השתחואה מקודם מ"ת] וע"ע מכילתא משפטים עה"כ כי תקנה עבד עברי וז"ל בבן ישראל הכתוב מדבר ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' ויאמרו אלקי העברים נקרא עלינו ואומר ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי עכ"ל וה"ז ג"כ לימוד ביאור לשון עברי מקודם מ"ת [ודע דמגוף דברי המכילתא אלה דאמר בבן ישראל הכתוב מדבר ומייתי ראי' מויבוא הפליט ויגד לאברם העברי מוכח דאברהם כבר הי' לו תואר ישראל ואם דשם ישראל נתחדש רק ביעקב עכ"ז ענין הישראלי כבר הי' לאברהם ומפאת זה הוא דנקרא בדברי חכמים בלשון ישראל ויש גם מזה כדמות ראי' דגם אברהם כבר יצא מכלל ב"נ והכי מוכח נמי מש"ס קידושין (ד' י"ח ע"א) דאמר דעשו הי' ישראל מומר וע"כ אין ללמוד מקרא דכי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר דעכו"ם יורש את אביו ד"ת דדילמא ישראל מומר שאני עש"ה ומוכח גם מזה דעוד מלפני יעקב כבר הי' לאבות שם ישראל דאל"כ מאין הי' לו לעשו שם ישראל מומר והרי הוא קילקל מעשיו מעודו וע"כ דמפאת שהי' בן יצחק ויצחק הי' לו שם ישראל ע"כ הי' נחשב ישראל מלידה ולפי שהוא קילקל את מעשיו נחשב ישראל מומר וז"פ וע' לעיל אות ג' וע"ע נדרים (דף ל"ב ע"א) ויוצא אותו החוצה וגו' אמר לפניו רבש"ע נסתכלתי במזל שלי כו' אמר לו צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל ומוכח ג"כ דכבר גם אברהם הי' קרוי ישראל וכבר הבאתי זה לעיל אות א' וגם הבאתי ח"א למהרש"א ב"ב (דף ט"ו ע"ב) שנסתפק בזה אי היו קרוים ישראל קודם מ"ת עש"ה באות א'. ודע דמגוף הך סוגי' דקידושין (דף י"ח) נמי יש להוכיח בפשיטות דיצאו האבות מכלל ב"נ דאילו לא יצאו מכלל ב"נ א"כ הרי הי' להם דין ב"נ וא"כ הרי שפיר יש ללמוד מדין ירושה דמצינו בהו דעכו"ם יורש את אביו ושיש ירושה לעכו"ם וכמובן ובאתי רק להעיר] ואולם הא במכילתא משפטים הנ"ל אמר ואעפ"י שאין ראי' לדבר כו' וא"כ י"ל דכוונת המכילתא באמת דראי' ליכא משום דאין למידין מקודם מ"ת וכבר כתבנו דוגמת זה לעיל אות ד' ואות ז' ובאתי רק להעיר

והנה כבר הבאתי ש"ס שבת (דף ק"ח ע"א) דס"ל לר' יאשי' דדנין ערלתו ערלתו דקודם מ"ת מלאחר מ"ת ור' נתן [ויוכל להיות שצ"ל ר' יונתן וכנ"ל] פליג עלי' ואמר א"צ הרי הוא אומר וערל זכר כו' ודננו למעלה דבהך מילתא הוא דפליגי אם יש ללמוד ביאור הלשון קודם מ"ת מלאחר מ"ת ואם לא נשתנה הלשון ע"י מ"ת ויש להבין לפי"ז פלוגתא דמכילתא פ' משפטים עה"כ שארה כסותה ועונתה וגו' וז"ל עונתה זו דרך ארץ שנא' וישכב אותה ויענה דברי ר' יאשי' ר' יונתן אומר כו' עונתה (קאי אכסותה) שלא יתן לה (כסות) של ימות החמה בימות הגשמים כו' עכ"ל וי"ל ג"כ דר' יאשי' לטעמי' אזיל דיליף לשון ערלתו דקודם מ"ת מלאחר מ"ת ע"כ יליף שפיר גם לשון עונתה דאחר מ"ת מקודם מ"ת ור' יונתן ס"ל כר' נתן דפליג אר' יאשי' דשבת וע"כ פליג נמי אהך דר' יאשי' דמכילתא וכמובן [ואם הגירסא בשבת שם ר' יונתן אזי גם ר' יונתן לטעמי' דנפשי' אזיל וכמובן] ואולם בהך דמכילתא י"ל עוד דלכ"ע