בית האוצר חלק א קפח

יב) בירושלמי יבמות פ"ח ה"א תני ר' ישמעאל נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור בתרומה כו' אי מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את האונן כו' א"ר הילא לא למדו תושב תושב (ג"ש דתושב תושב) אלא לדברים האמורין בפרשה (ערלות דכתי' בפרשת פסח גופי' משא"כ אנינות דפסח גופי' ממעשר גמר בג"ש) עכ"ל

יג) בחולין (דף ל"ה ע"ב) פריך אר"ש דס"ל דדם חללים מכשיר ולא דם שחיטה דמ"ש דם חללים דכתי' ודם חללים ישתה (ומיקרי משקה) דם שחיטה נמי כתי' על הארץ תשפכנו כמים ומשני ההוא למישרי דמן דפסולי המוקדשין בהנאה הוא דאתו סד"א הואיל ואסירי בגיזה ועבודה דמן ליבעי קבורה קמ"ל ובתוד"ה למישרי וז"ל וה"מ נמי למימר דאיצטריך קרא לדם בהמה דלא בעי כיסוי כדאמרי' בכיסוי הדם ואור"י דאע"ג דאין היקיש למחצה לא מיסתבר לי' לר"ש מתשפכנו כמים אלא לענין שפיכה דלא בעי קבורה ולא כיסוי (רק נשפך כמים) אבל הכשר לא שייך מידי לשפיכה עכ"ל ומוכח קצת דפליגי בזה ר"ש ורבנן דר"ש ס"ל דלא שייך כללא דאין היקיש למחצה רק למידי דאיירי בי' קרא דהיינו לענין שפיכה ורבנן ס"ל דכיון דאיתקש לכל מילי איתקש ובאתי רק להעיר

יד) במנחות (דף ל"ב ע"ב) כתבה (למזוזה) איגרת פסולה מ"מ אתי' כתיבה כתיבה מספר ובמרדכי שם וז"ל וא"ת לר"ת נילף ס"ת ממזוזה וליבעי שירטוט וי"ל דלא ילפי' אלא מידי דהוי בגוף הספר כגון חסירות ויתירות אבל מידי דהכשירה לא אתי' מכתיבה עכ"ל

טו) במכות (דף י"א ע"א) ספר שתפרו בפשתן פליגי בה ר' יהודה ור"מ חד אמר כשר וחד אמר פסול למ"ד פסול דכתי' למען תהי' תורת ד' בפיך ואיתקש כה"ת כולה לתפילין מה תפילין הלמ"מ לתופרן בגידין אף כל לתופרן בגידין ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש וברש"י כי איתקש למותר בפיך דכתי' בהאי קרא בפיך (ודרשי' מן המותר בפיך שאין נכתבין על עור בהמה טמאה עכ"ל וה"ז ככל הנך דוכתי דמייתינא לעיל דאמרי' דלא קאי היקישא אלא למאי דאישתעי בי' קרא ולא לכל מילי ואולם מהא דאמר להלכותיהן לא איתקוש וברש"י לדבר שאינו כתוב בתורה ובתפילין גופייהו לא גמרי' לי' אלא מהלכה למשה מסיני לא ילפי' בהיקישא עכ"ל מוכח קצת דאין הטעם כאן דלא קאי היקישא אלא אמאי דכתי' בהאי קרא רק דגם מאי דלא כתי' בהאי קרא יש ללמוד בהיקישא ורק הלמ"מ שאני דהיקיש מדה מקובלת היא ממדות שהתורה נדרשת בהן ולא נמסרו מדות שהתורה נדרשת בהן להדרש על הלמ"מ ע' ערך אין דנין ק"ו מהלכה ואין להאריך

טז) בבעה"מ חולין פ"ב ד"ה הא דתנן הותזו ראשיהן כו' כ' ונ"ל שבעולת העוף לא הי' צריך לחתוך רוב בשר כו' והא דמקשינן אחיזת הראש בגוף דעולה לחטאת לאחיזת הסימנין היא שהם הם עיקר אחיזת הראש בצואר אבל לרוב בשר לא הוקשו עכ"ל ואע"ג דהיקישא סתמא כתי' ואת השני יעשה עולה כמשפט ודרשי' בחולין (דף כ"א ע"ב) כמשפט חטאת בהמה ואפ"ה ס"ל לבעה"מ דלא קאי היקישא לכל מילי ויש לחלק עש"ה בסוגי' ותבין [וגם י"ל לפמ"ש הבעה"מ שם דהבדלת ב' סימנין דעולת העוף קאי במקום רוב בשר ע"כ י"ל דלענין זה אין להקישו כיון דיש סברא לחלק ולא שייך בכה"ג אין היקיש למחצה וע' כלל קי"א ובאתי רק להעיר]

יז) בש"ס בבא בתרא (דף קכ"ד ע"א) תניא אין בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן רבי אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו כו' אבל לא בשבח שהשביחו יתומים לאחר מיתת אביהן ירשו שטר חוב בכור נוטל פי שנים יצא עליהן שט"ח בכור נותן פ"ש ואם אמר איני נותן ואיני נוטל רשאי מ"ט דרבנן א"ק לתת לו פי שנים מתנה קריי' רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידי' אף חלק בכורה עד דמטיא לידי' ורבי א"ק פי שנים מקיש חלק בכורה לחלק פשוט מה חלק פשוט אע"ג דלא מטיא לידי' כו' ורבנן נמי הכתי' פי שנים ההוא למיתבא לי' אחד מיצרא ורבי נמי הכתי' לתת לו ההוא שאם אמר איני נותן ואיני נוטל רשאי וביד הרמ"ה שם וז"ל אע"ג דמקיש רבי חלק בכורה לחלק פשוט לאו לכל מילי מקיש למימר דכי היכי דפשוט נוטל בראוי כבמוחזק אף בכור כו' דא"כ אפי' בשבח ששבחו יורשים לאחר מיתת אביהן נמי לישקול כו' ודו"ק מינה לטעמי' דרבי טעמא דקריי' רחמנא מתנה הוא דאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי מכלל דגבי חלק פשוט דלא איקרי מתנה אם אמר איני נותן ואיני נוטל אינו רשאי כו' אלא לאו ש"מ דלא מקשינן להו אלא למיהוי כחד חולקא למיתבא לי' אחד מיצרא אבל למילתא אחריתי לא דייקא נמי דכי אקשינהו רחמנא גבי נתינה אקשינהו עכ"ל וכן הוא עוד שם (ד' קכ"ו ע"ב) יד הרמ"ה אהא דאמר שם טמטום שנקרע ונמצא זכר אינו מעט בחלק בכורה כו' וז"ל ואי משום היקישא דפי שנים הא א"ל דלאו לכל מילי איתקוש אלא למיתב לי' אחד מיצרא הוא דאיתקוש עכ"ל

יח) ע' זבחים (דף ל"ט ע"ב) דאיתקש פר העלם לפר כהן משיח ובתוס' שם ד"ה ונסלח וז"ל וק"ל דונסלח בפר העלם ל"ל (למידרש דשירים לא מעכבי וכדדרשי' בזבחים שם) נילף מכהן משיח דשירים לא מעכבי וכי תימא לא ילפי' קולות כו' עכ"ל וע' לעיל אותיות ד' וה'

יט) ע"ע תוס' זבחים (דף מ"ח ע"א) ד"ה גמר וז"ל וא"ת לרבנן מג"ש דבערכך נמי ניליף אשם תלוי בספק מעילות וי"ל דבערכך לא משמע להיקיש אלא לענין כסף שקלים עכ"ל וע"ע תוס' שם (דף נ"ג ע"ב) ד"ה נאמר וז"ל הא דאיצטריך לעיל לאקושי חטאת לעולה משום דמהך ג"ש דסביב ליכא למילף דלא שייכא אלא לענין מתנות כו' עכ"ל

כ) בתוס' יבמות (דף ע"ג ע"א) ד"ה טעונין הבאת מקום וז"ל אע"ג דתרומה נמי ילפא מביכורים כדמוכח בהעור והרוטב שמא לענין שתהא טעונה הבאת מקום אין ללמוד עכ"ל

כא) בש"ס תמורה (דף כ"א ע"א) ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מע"ש בזה"ז כו' ת"ל ואכלת לפני ד' אלקי"ך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך הקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית כו' רע"א יכול יעלה אדם בכור מח"ל כו' ת"ל ואכלת כו' ממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור בן עזאי אומר יכול יעלה מע"ש ויאכלנו בכל הרואה כו' ת"ל ואכלת כו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה אף מעשר כו' אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין ויפסל ת"ל כו' מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור כו' ולרבנן דמפקי להו לטעמא אחרינא משנה לחברתה מנא להו כו' עכ"ל הגמ' ומאי קושי' הא היקישא הוא ואין היקיש למחצה וע"כ דלא נאמר היקיש דשם לכל מילי וצריך טעם למה וי"ל דס"ל דלרבי ישמעאל ובן עזאי מעשר לבכור הוא דאיתקש ולא בכור למעשר והא דאמר ולרבנן דמפקי כו' הכוונה אר' ישמעאל ובן עזאי ולא אר"ע דר"ע נמי הא מקיש בכור למעשר ולפי"ז נמצא דבן עזאי נמי פליג אר"ע ובסוגיא שם הוזכר רק ר' ישמעאל ויומצא ג"כ לפי"ז דפלוגתא דר' ישמעאל ובן עזאי עם ר"ע ואחרים בקרא דואכלת וגו' מעשר דגנך וגו' ובכורות וגו' דפליגי אי מעשר איתקש לבכור או להיפוך בכור למעשר ענין פלוגתתם אי קרא מרישא לסיפי' מידריש או להיפוך וכמובן וע' תוס' פסחים דף מ"ג ע"ב) ד"ה סד"א וי"ל עוד באופן אחר ואין להאריך]

כלל קיז) איסור דרבנן אי שייך במה שכבר אסור מה"ת. לכאורה יש להסתפק בזה מסברא דמילי דרבנן הרי אין דומים לדאורייתא דאיסורים דאורייתא הם דברים עצמיים ולא דרשי' טעמא דקרא ע"כ שייכי שפיר שני איסורים על דבר אחד אבל בדרבנן אזלי' בתר טעמא [וע' תוס' מגילה (דף ד' ע"א) ד"ה שאף עש"ה] וכיון שכל עיקר ענין דרבנן