בית האוצר חלק א קפז

נאמרים ועכ"פ זאת מתבאר מדבריו דס"ל בפשיטות דהא דאין ג"ש למחצה היינו גם לענין דכי היכי דילפי' ראובן משמעון ה"ה שמעון מראובן ושגם לענין זה אמרי' דאין מדה זאת לחצאין ונתן טעם לדבר ע"ד הסוד עש"ה ובאתי רק להעיר

וע"ע תוס' תמורה (דף ה' ע"א) ד"ה מיתיבי וז"ל וי"ל דאיתקש גירושין למיתה כדאמר פ"ק דקידושין איתקש מיתה לגירושין ה"נ איתקש גירושין למיתה כו' עכ"ל ומוכח ג"כ קצת דגם אכהאי גוונא אמרי' דאין היקיש למחצה עש"ה וע"ע תוס' מנחות (דף ט"ו ע"א) ד"ה לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם וז"ל מהאי טעמא מיתרצא מה שמקשים בפ' הערל יש במעשר וביכורים משא"כ בתרומה דמ"ט דלא ילפי' תרומה מביכורים אע"ג דאיתקיש דדרשי' ותרומת ידך אלו הביכורים דביכורים איקרי תרומה תרומה לא איקרי ביכורים עכ"ל וקשה דסוף סוף כיון דהוקש ביכורים לתרומה נימא אין היקיש למחצה ונקיש נמי תרומה לביכורים וע"כ דלא אמרי' אכה"ג אין היקיש למחצה ויש לדחות וק"ל וע"ע כריתות (דף ה' ע"א) אתי' מתכונתו (דכתיב בשמן המשחה) מן במתכונתו דקטורת וכתיב גבי קטורת לא תעשו לכם לכם הוא דאסור אבל למוסרו לציבור פטור אף שמן נמי למוסרו לציבור פטור ותיהדר קטורת ותילף משמן מה שמן כי מפטם לחציין פטור אף קטורת כו' ומוכח דגם לענין להפוך כו' אמרי' אין ג"ש למחצה וע"ע תוס' נזיר (דף נ"ח ע"ב) ד"ה ור' אדא וז"ל וא"ת ולר' אדא דמקיש מקיף לניקף וה"ה דנקיש ניקף למקיף כו' עכ"ל ומוכח לכאורה ג"כ דגם לענין להפוך כו' אמרי' אין היקיש למחצה ויש לדחות ואדרבה ממה שת שתרצו התוס' שם בזה יש לכאורה להוכיח להיפוך עש"ה ותבין ובאתי רק להעיר

וע"ע יבמות (דף ס"ט ע"א), אמר קרא לא יחלל זרעו בעמיו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו נמי פוסל ואילו בסוטה (דף כ"ג ע"ב) איתא כהנת מתחללת כהן אינו מתחלל מנלן דא"ק ולא יחלל זרעו בעמיו זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל וקשה דמנ"ל דהוא אינו מתחלל אדרבה נקיש הוא לזרעו לומר דמה זרעו מתחלל אף הוא מתחלל כי היכי דמקשינן זרעו לו בהך דיבמות הנ"ל וכנ"ל וע"כ דנהי דאיתקש זרעו לו אין ללמוד מזה להקיש ג"כ הוא לזרעו וא"כ לכאורה יש ראי' מזה דלענין להפוך כו' לא שייך אין היקיש למחצה ובאתי רק להעיר

כלל קטז) אין היקש וג"ש למחצה. נהי דאמרי' הכי עכ"ז מצינו ג"כ היקישים וגזירות שוות שאינם לכל הדברים וכמו שאציין בעזה"י

א) בש"ס קידושין (דף כ"א ע"א) בעי מיני' ר' הונא בר חיננא מר' ששת המוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לקרובים או אין נגאל לקרובים גאולתו גאולתו משדה אחוזה גמר מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין ונגאלת לקרובים אף האי נמי אין נגאל לחצאין ונגאל לקרובים א"ד כי כתיבה גאולה בחצאין הוא דכתיב בקרובים לא כתיב וברש"י כי כתיב גאולתו בשדה אחוזה למעט חצאין הוא דכתיב שנאמר ומצא כדי גאולתו כדי כולו ולא כדי חציו הלכך כי חזר וכתב ג"ש למגמר אהדא מילתא הוא דכתיב ולאו למיגמר גאולת קרובים דלאו לגבי גאולתו כתיבי עכ"ל ומבואר דשייך ג"ש שאינה לכל הדברים ורק לענין האמור באותו המקום בלבד

ב) בתוס' קידושין (דף ל"ו ע"א) ד"ה תפילין כתבו ביישוב קושיתם שם המובאה בכלל הקדום וז"ל וי"ל דשמא לא נגמרה ג"ש אלא לאשמעי' מקום הנחת תפילין עכ"ל

ג) בתוס' ב"ק (דף כ"ה ע"ב) ד"ה ש"מ וז"ל תימא ל"ל ג"ש כיון דאיתקש מת לשכבת זרע וש"ז לשרץ כו' וי"ל דעל כרחך לאו לכל מילי גמרי מהדדי לא מהיקישא ולא מג"ש כו' ומדאצטריך ג"ש הוא דשמעי' דלכל מילי לא גמירי מהדדי כ"א לגבי הך דהכא כו' עכ"ל: ך

) ד) בתוס' קידושין (דף ג' ע"א) ד"ה ואשה בסה"ד וז"ל וי"ל דריבוי קניינים גמרי' מהיקישא ולא מיעוט קניינים דכה"ג אמרי' בפ' כל הבשר כו' דלא נאמר ג"ש דחילול חילול אלא להחמיר עכ"ל [וק"ק מתוס' קידושין שם (דף כ' ע"ב) ד"ה גאולתו עש"ה וצ"ל דרק לחומרא לבד הוא דשייך שתהיה הג"ש אבל לא לקולא לבד אולם לא ידעתי סברת החילוק דכיון דג"ש מק מקובלת משיני א"כ כי היכי דתתכן שתומסר לחומרא לבד ה"נ יתרן שנמסרה לקולא לבד וצ"ע]

ה) ביבמות (דף ח' ע"א) תוד"ה רבא וז"ל, וי"ל דקסבר דלענין איסורא הוא דאקשינהו רחמנא דבהכי איירי קרא ולא לענין היתרא עכ"ל

ו) בס' יריאים סי' ק"ה וז"ל והא דאמרי' בפ"ק דביצה דב"ה ילפי ביעור מאכילה דווקא לענין שיעור קאמר דלא ילפינן אלא לענין האמור בקרא דווקא והיינו לענין שיעור אבל לענין שאר דינין לא ילפי' כו' תדע דלא ילפי ב"ה לכל מילי דאמרי' בפסחים פ' כל שעה דהדר ר' אחא בר יעקב ממה שאמר לר' יהודה דילפי' שאור דאכילה משאור דראי' שאין נראה לו דג"ש איתא כלל והא הכא איתא לב"ה אלא לאו ש"מ דב"ה לענין שיעורא איתא לענין שאר דינין ליתא וכן לענין זה אשכחן בפ' במה מדליקין דמהדר תלמודא מנ"ל דעור בהמה טמאה מטמאה באהל המת כו' וקשיא לן כו' אמאי לא יליף מג"ש מבגד ועור האמור בשרץ כדילפי' פ' במה אשה כו' וצריכין אנו לפרש גזירה שוה [אולי צ"ל דלא נאמרה ג"ש] אלא לענן האמור באותו מקרא כו' עכ"ל

ז) ביריאים שם סי' קט"ז וז"ל י"ל דרבנן מודי בהיקישא (דאיתקשו מועדים זל"ז) לענין דיני איסור מלאכות ולא פליגי עלי' דר"מ אלא דר"מ מעמיד ההיקיש גם לענין כפרת שעירים ולא ילפי רבנן אלא לענין איסורי מלאכות דדבר הלמד מענינו והענין מדבר יותר מענין איסורי מלאכות מקרבנות כו' עכ"ל

ח) בש"ס פסחים (דף ע' ע"א) איבעי' להו לבן תימא נאכלת צלי (חגיגה הבאה עם הפסח) או אין נאכלת צלי כי אקשי' רחמנא לפסח ללינה אבל לצלי לא א"ד לא שנא כו' ועוד שם באה מן הבקר או אינה באה מן הבקר כו' כי אקשי' רחמנא לפסח למידי דאכילה אבל לכל מילי לא כו'

ט) בתוס' פסחים (דף קי"ט ע"ב) ד"ה אמר וז"ל רב מוקי למתני' כדר' יהודה דסבר דאין הפסח נאכל בב' מקומות כו' אבל מצה לא אשכחן בשום דוכתא דליתסר בב' מקומות ואי משום דאיתקשי לפסח להא על כרחך לא אותקשי כו' עכ"ל

י) ע' תוס' ע"ז (דף ל"ב ע"ב) ד"ה והיוצא וחולין (דף י"ג ע"ב) ד"ה תקרובת דהיקישא דויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים דאקיש ר' יהודה בן בתירה לענין טומאה מה מת מטמא באהל אף תקרובת עכו"ם מטמאה באהל רבנן לא דרשי היקישא לענין טומאה רק לענין איסור אכילה והנאה ע"ש בתוס' ע"ז שכתבו וז"ל ור"י פי' דלענין איסור אכילה והנאה דמשתעי קרא לא פליגי דכל תקרובת ע"א אסור בהנאה מדאיתקש למת כי פליגי לענין טומאה דר' יהודה מקיש למת אף לענין טומאה כו' עכ"ל וע' חידושי חתם סופר שם דהקשה לרבנן דריב"ב הא אין היקיש למחצה ולק"מ לענ"ד דכבר הבאתי, כזה באותיות א' ה' ו' ז' דלא דרשי' ההיקיש כ"א לענין מה דאישתעי בי' קרא וא"כ שפיר דרשי' התם נמי היקישא רק לענין אכילה והנאה דמשתעי עי קרא וכלשון התוס' הנ"ל

יא) ביריאים סי' ס' וז"ל ותני' בת"כ כו' בהמתך (לא תרביע כלאים) אין לי אלא בהמתך כו' בהמת אחרים מנין ת"ל את חקותי תשמרו כו' ומנין שחי' ועוף כיוצא בהן (בבהמות לאיסור כלאים) כו' יליף בהמתך בהמתך משבת מה להלן חי' ועוף כיוצא בהן כו' ואע"ג דילפי' מג"ש מבהמה בהמה כלאים משבת לא ילפי' שבת מכלאים לאסור ולהזהיר על שביתת בהמת אחרים פי' בהמת עכו"ם דלא ילפי' ג"ש אלא מלתא דמרבינן מוכל בהמתך דהיינו חי' ועוף אבל בהמת אחרים דמרבינן מחקותי תשמרו לא מהני ג"ש דבהמתך ולהכי נכתבה ג"ש בבהמתך ללמד דלא ילפי' אלא מלתא דנפקא מבהמתך וסברא זאת ראי' ודומה לסברא המפורשת לפנינו בלאו דלא יראה לך שאור דילפי' ביעור מאכילה עכ"ל ז"ל ודבריו לענין לא יראה לך שאור העתקתי לעיל אות ו':