בית האוצר חלק א קפד

אף הקדש מסדרין ואידך ההוא לנידון בכבודו הוא דאתא כו' כתבו הם ז"ל ד"ה ואידך וז"ל וא"ת מ"מ נילף נמי בהיקישא דמסדרין דאין היקישא למחצה כו' וצ"ל דסברא דק"ו מבטל היקישא כיון שנוכל להעמיד ההיקיש לדבר אחר כו' עכ"ל ע"ש בתוס' שהאריכו בזה אי ק"ו מבטל כללא דאין היקיש למחצה והנה מדלא כתבו סתמא דק"ו מבטל היקישא רק דסברא דק"ו מבטל היקישא מוכח כוונתם ג"כ דלא שייך כללא דאין היקיש למחצה נגד הסברא וע"כ ק"ו דגם הוא סברא ומה פלוני כו' לכן גם סברא דק"ו מבטל היקישא ואולם מגוף דברי הגמ' שם וכן משאר דוכתי דדנו התוס' שם דק"ו מבטל כללא דאין היקיש למחצה אין ראי' די"ל דק"ו דייקא הוא דמבטל כו' כיון דק"ו מדה מקובלת היא בי"ג מדות כמדת היקיש וג"ש ונהי דאדם דן ק"ו מעצמו עכ"ז הרי עצם המדה מקובלת היא שיש לו לאדם לדון דין ק"ו וע"כ יוכל להיות דכך המדה מסורה דמדה זאת מבטלת כללא דאין היקיש למחצה [ואידך מ"ד יסבור דלא נמסרה המדה כך וזה שלא כדעת הרמב"ם בהקדמת פיה"מ דלא שייך פלוגתא בקבלה ובלא"ה דעת הרמב"ם הזאת תמוה מכמה דוכתי ואכ"מ וה"ז דומה להך דאעמה"ד לדעת האומר דמדה מסורה כך ועכ"ז יש בו פלוגתא וס"ל לכמה תנאי דעונשין מה"ד] משא"כ שתבטל שאר סברא בעלמא לכללא דאין היקיש למחצה זה שפיר אין לנו וכמובן ובאתי רק להעיר

ודע דכמו דמצינו דליתא לכללא דאין היקיש למחצה היכא שבאין להקיש לענין דבר שהסברא מנגדתו וככל הנ"ל ה"נ מצינו ג"כ היקיש שהוא רק לענין דבר שהסברא מחייבתו ולא לדברים אחרים ואעפ"י שאין הסברא מנגדתם רק שאינה מחייבתם ע' תוס' פסחים (דף ס"ד ע"א) דאהא דאמר שם תנאי היא דאיכא דמקיש הקטרה לשחיטה (שחיטת פסח על החמץ) ואיכא דלא מקיש ובתוס' ואיכא דלא מקיש חלב לזבח ונהי דלא מקיש להקטרה לענין הכי מקיש דלא אמרי' אפי' אחד בסוף העולם דסברא הוא לאקושי להכי עכ"ל

ע"ע ש"ס ר"ה (דף כ"ו ע"ב) במשנה שוה היובל לר"ה לתקיעה (בפשוטין) כו' (דגמרי' לה ג"ש שביעי שביעי שם (דף ל"ד ע"ב) ר' יהודה אומר בר"ה תוקעין בשל זכרים (כפופין) וביובלות בשל יעלים (פשוטין) ובגמ' שם א"ר לוי מצוה של ר"ה ושל יוה"כ בכפופין כו' במאי קמיפלגי (ת"ק דמתני' ור' יהודה) מ"ס (ר' יהודה) בר"ה כמה דכייף איניש דעתי' טפי מעלי וביוה"כ (שהוא לקרוא דרור) כמה דפשיט איניש דעתי' טפי מעלי (וג"ש לית לי' רש"י) ומ"ס (ת"ק) בר"ה כמה דפשיט איניש דעתי' טפי מעלי (ודיוה"כ נמי משום ג"ש כו' ולר' לוי אית לי' כר' יהודה דר"ה דלתפלה בעי' כפופים וביוה"כ ס"ל דשוה היובל לר"ה כרבנן הלכך תרוייהו בעי' כפופין, רש"י) כו' ובתוס' שם ד"ה ר' יהודה וז"ל לית לי' לר' יהודה שוה היובל לר"ה והא דבעי' שופר בר"ה לאו משום דילפא מיובל אלא כאידך תנא דיליף בפרק בתרא מדכתי' תקעו בחודש שופר ומיהו ההוא תנא יליף נמי ר"ה מיובל בג"ש כו' לכך נראה דמודה ר' יהודה דשוה יובל לר"ה אלא לענין הך מילתא אין שייך להשוותם להיות בשל זכרים כשל ר"ה דטעמא דר"ה מסברא בעלמא דכמה דכייף איניש טפי עדיף שהוא יום הדין כו' אבל יובל דלשילוח עבדים ושדות החוזרות לבעלים אין לחוש אלא שיהא שם שופר עליו אע"ג דר' לוי נמי משוה להו לענין זה משום ג"ש י"ל דבהא פליגי עכ"ל ומוכח דגם ר' יהודה ור' לוי דכאן פליגי בפלוגתא דר' יעקב ורבנן ורבא ור' אשי המובא לעיל אי שייך כללא דאין היקיש למחצה להקיש לענין דבר שאין הסברא והטעם שייך בלמד וכגון גמר דין בפניו כו' דלא שייך סברת הדין בשור וכנ"ל וה"נ פליגי בזה ר' יהודה ור' לוי דר' יהודה ס"ל דכיון דטעמא דכפופין דר"ה משום יום הדין כו' לא שייך ביובל לכן לא גמרי' ג"ש לענין זה ור' לוי גמר נמי לענין זה וס"ל דגם לענין זה שייך כללא דאין היקיש למחצה ומיושב בזה מאי דק' לכאורה לתוס' דאיך פליג ר' לוי על ר' יהודה דהוא תנא דבשלמא לפירש"י ס"ל בענין הג"ש כרבנן דר' יהודה משא"כ לפי' התוס' דגם ר"י אית לי' ג"ש ק' וכמובן ואולם להנ"ל ניחא דכיון דהך דר"י בפלוגתא דר' יעקב ורבנן דש"ס ב"ק הנ"ל תלוי וכנ"ל א"כ שפיר ס"ל לר' לוי כרבנן דר' יעקב ושפיר פליג משום זה אהך דר"י וכמובן ודו"ק ונכון בס"ד והנה התוס' דר"ה הנ"ל כתבו דלר"י יש סברא בר"ה בכפופין וסברא ההוא לא שייכא ביובל וצע"ק דה"ל למיכתב יותר מזה דביובל יש סברא להיפוך דבעי' פשוטין וכדאמר בגמ' דביוה"כ כמה דפשיט כו' וכפירש"י דאלין דרור בעי' פשוטין ועכ"פ לפי ל' הגמ' דלר"י הסברא נותנת לחלק בין ר"ה ליוה"כ דבר"ה ניבעי כפוף וביוה"כ פשוט א"כ לפי דרכן של התוס' הנ"ל הוי פלוגתא דר' יהודה ור' לוי אי שייך כללא דאין היקיש למחצה לענין דבר שהסברא מנגדתו ומסייבת לחלקם ושלא להקישם לענין זה ודו"ק

והנה עיינתי בס' הכריתות וראיתי שכ' (בבתי מדות בית ב' אות י"א) וז"ל עוד אמרי' אין ג"ש למחצה בכריתות (דף כ"ב) גבי הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכ"א באזהרה עד ורבנן אמרי אין ג"ש למחצה לימא בהא קמיפלגי דרבי סבר ג"ש למחצה ורבנן סברי אין ג"ש למחצה ומסיק דכ"ע אין ג"ש למחצה פי' הני תנאי אבל בדוכתא אחרינא איכא מ"ד יש ג"ש למחצה והיכא דאיכא טעמא רבה אמר יש ג"ש למחצה פ"ק דקידושין (דף ט"ו) א"ר נחמן בר יצחק לעולם יליף שכיר שכיר כו' עכ"ל הנה שגם דעת הכריתות ז"ל דסברא מעליא וטעמא רבה מפקא מכללא דאין ג"ש למחצה והראי' שהביא ז"ל מהך דקידושין (דף ט"ו) כבר קיימתי' לעיל בס"ד מסברא דנפשאי ואולם מה שכ' הכריתות ז"ל דבדוכתא אחרינא איכא מ"ד דיש ג"ש למחצה בעניי לא ידעתי מקומו וראיתי בס' דברי דוד להט"ז ז"ל בחידושי בעל ויקהל משה הנדפסים שם סוף ספר במדבר שהביא משנה דנגעים פ"ב כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו וכ' וז"ל ונלענ"ד דקמיפלגי בזה אי אמרי' היקיש למחצה או לא דאיתא בגמרא כי יהי' להם כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים ונגעים לריבים מה נגעים ביום כו' ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים כו' אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה ת"ל והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים אפי' אחד סגי ובספרי הנ"ל (כוונתו על ס' ויקהל משה אשר חיבר והביאו שם בתחלת דבריו ע"ש) כתבתי דאם נאמר דהפי' או אחד מבניו הכהנים היינו אחד המיוחד ר"ל שמוכרח להיות בקי בדיני מראות הנגעים וגם בשאר דינים דאם אינו בקי בשאר דינים מקרי כהן שוטה כמ"ש התוס' בערכין א"כ י"ל דקרוב רואה הנגעים דהיקיש ריבים לנגעים היינו לענין זה דוקא דמה ריבים בשלשה אף נגעים והא דאמר או אל אחד היינו המיוחד כנ"ל וא"כ קרוב רואה את הנגעים למ"ד דיש היקיש למחצה וא"כ י"ל דבהא פליגי ת"ק דר"מ ס"ל אחד המיוחד ויש היקיש למחצה לכן ס"ל דקרוב רואה נגעים וההיקיש לריבים היינו דצריך דוקא שלשה כנ"ל ור"מ ס"ל דאין היקיש למחצה לכן ס"ל חוץ מנגעי קרוב עכ"ל הרב הנ"ל הנה שגם הרב הנ"ל ז"ל כ' לומר דיש פלוגתא בדין היקיש למחצה דר"מ ס"ל דאין היקיש למחצה ורבנן דר"מ הנ"ל ס"ל דיש היקיש למחצה ואם יתכנו הדברים תתיישב בזה קושית התוס' יבמות (דף פ"ו ע"א) אהא דתניא התם דר"מ ס"ל דמעשר ראשון אסור לזרים ורבנן ס"ל דמותר לזרים וקאמר התם מ"ט דר"מ כו' דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מה תרומה אסורה לזרים אף מע"ר אסור לזרים כו' ורבנן מה תרומה טובלת אף מע"ר נמי טובל כו' ובתוד"ה אף וז"ל אבל איסור זרות לא ילפי' לרבנן אע"ג דאין היקיש למחצה כו' עכ"ל ולהנ"ל י"ל דרבנן דר"מ דיבמות הנ"ל הן הם רבנן דר"מ דנגעים הנ"ל ולטעמייהו אזלי דס"ל דיש היקיש למחצה ור"מ נמי לטעמי' אזיל דס"ל דאין היקיש למחצה ולכן אע"ג דאיכא לאוקמי היקישא לומר דמה תרומה טובלת כו' מ"מ יליף מיני' שפיר גם איסור זרות ואולם גוף דברי הס' ויקהל משה הנ"ל הם מוקשים טובא לענ"ד ויען כי פה העתיק והביא הדברים רק בקצרה מספרו ויקהל משה וגוף הספר הנ"ל לא ראיתי ע"כ אין להאריך ובאתי רק להעיר

ע"ע קידושין (דף ה ע"א) ואקיש נמי יציאה להוי' מה הוי' בכסף אף יציאה בכסף ובתוד"ה מה ולענין ביאה ליכא