בית האוצר חלק א קפב

בכל מקום ישאל פשטי' דקרא במאי כתי' כשמצאו פסוק ילמדו ממנו על צד הביאור והראי' דברים רבים עכ"ל ז"ל ועש"ה ברמב"ן ומג"א ושאר מפרשים שהאריכו בזה וע"ע תוס' יבמות (דף ב' ע"ב) ד"ה בתו וז"ל ואע"ג דדרשי' מולדת בית וגו' בין שאומרים לאביך קיים בין שאומרים לאביך הוצא מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ל וע"ע תוס' סנהדרין (דף נ' ע"ב) ד"ה כשהוא וז"ל וצ"ל דכ"ע אית להו הך דרשא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ל וע"ע תוס' מנחות (דף ב' ע"א) ד"ה ואם וז"ל אע"ג דבפ"ק דר"ה דריש לי' לענין בל תאחר דלא שייך לאחר שחיטה הכא דריש מפשטי' דקרא דמשמע דקרי לי' לנדר נדבה עכ"ל ונראה כוונתם ג"כ משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ובאתי רק להעיר

כלל קח) אין מיעוט אחר מיעוט, אלא לרבות. ע' תוס' מנחות (דף ט' ע"ב) ד"ה אין דהקשו דלכתוב ריבוי לבד ולא ניבעי תרי מיעוטי וע' ספר אדרת אליהו להגר"א ז"ל פ' חקת דתי' דמיעוט אחר מיעוט נשאר קצת המיעוט לדבר מה ואיננו ריבוי גמור וזהו החילוק שבין מיעוט אחר מיעוט לריבוי עש"ה וע' זבחים (דף צ"ו ע"ב) ת"ר חטאת (במריקה ושטיפה כתיב) אין לי אלא חטאת כל קדשים מנין ת"ל קדש קדשים הוא יכול שאני מרבה את התרומה ת"ל אותה פרט לתרומה דברי ר"י ר"ש אומר ק"ק טעונין מריקה ושטיפה קק"ל אין טעונין מריקה ושטיפה דכתי' קודש קדשים ק"ק אין קק"ל לא מ"ט דר"י מדאצטריך אותה למעוטי תרומה מכלל דקק"ל טעונין מריקה ושטיפה ובתוס' מדאצטרך אותה למעוטי תרומה כו' דמקודש קדשי' הוי ממעטינן קק"ל וכ"ש תרומה הלכך דרשי' אותה למעוטי תרומה דווקא דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות עכ"ל ונראה כוונתם ג"כ כדברי האדרת אלי' הנ"ל דקודש קדשים ממעט קק"ל ותרומה וכן אותה ממעט שניהם ואין מיעוט אחר מיעוט כו' ולכן נשאר המיעוט לתרומה ומרבינן קק"ל דאי נימא דמיעוט אחר מיעוט הוא ריבוי גמור א"כ נרבה גם תרומה וז"פ וע"ע יבמות (דף ח' ע"ב) גופא רבי אומר ולקח ולקחה כו' (דכתי' ביבמה ולקחה לו לאשה דה"מ למיכתב ולקח וכתיב ולקחה) לאסור צרות כו' (של עריות) צרה הכא כתי' (בתמי' איך נשמע מן המקרא לאסור צרות) ה"ק א"כ לימא קרא ולקח מאי ולקחה כל היכא דאיכא תרי ליקוחין דאי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי שרי' ואי לא תרוייהו אסורין וברש"י נימא קרא ולקח מאי ולקחה דמשמע דשתים נפלו לו מאחיו ואמר רחמנא ולקחה לאחת ולא לשתיהן אי קרינא ולקחה בכל חדא מינייהו שריין כל חדא מינייהו ואי לא קרינן ולקחה בכל חדא מינייהו כגון שהאחת ערוה תרוייהו אסורין עכ"ל ועדיין אינו מובן ענין הדרש דאטו כתי' דבעי' ולקחה לכל חדא מינייהו הא רק ולקחה כתי' דמשמע לאחת ולא לשתיהן ולמעט רק שלא ישא שתיהן אתי אבל איך רמוז כאן דבעי' אי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי ואולם עפ"י דברי הא"א הנ"ל מובן לנכון דדרשי שפיר המיעוט כמשמעו ולקחה לאחת ולא לשתיהן לענין שאם נפלו שתים לפניו לייבום מייבם רק אחת ולא לשתיהן אלא דזה הא נלמד כבר מקרא דאשר לא יבנה את בית אחיו דדרשי' בית אחד הוא בונה ואין בונה שתי בתים וא"כ ה"ל מיעוט אחר מיעוט דמרבה מקצת וממעט מקצת וע"כ א"א לו לרבות לגמרי שיקח שתיהם רק מרבה דניבעי עכ"פ ראויות של שתיהן וע"כ כל שאין שתיהן ראוין אין המצוה גם באחת מהן דאילו הי' כתוב ריבוי גמור הי' מרבה דבעי' קיום המצוה בפועל בשתיהן משא"כ השתא דכתי' מיעוט אחר מיעוט מהני המיעוטים לגרע דבעי' רק ראויות לקיום המצוה בשתיהן לא הקיום בפועל ודו"ק

ושוב מצאתי ראיתי בס' הקנה ריש פרשת בראשית וז"ל ולמה הת' ברפה (למה ת' של בראשית רפה) לומר שהדין בבריאה הי' רפה כענין שיתף מדה"ד עם מדה"ר וברא את העולם והרחמים גוברים יען שהם למעלה מן הדין כענין חסד ופחד (ר"ל דחסד בספירות למעלה מן הפחד בספירות) כמו ביום עשות ד' אלקי"ם ארץ ושמים שהשם קודם (ר"ל דשם הוי' רחמים קודם לשם אלקי"ם שהוא דין) וכמו וד' שמים עשה שהוי"ו רחמים (ר"ל דאות הו' הוא רחמים כנודע בחכמת האמת) וד' רחמים ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט מן הרחמים ולהביא דין זהו כ"מ שנאמר וד' הוא ובית דינו וכל מיעוט שבא למעט מצד שני רבויים אינו ממעט אלא דבר מה (ר"ל דא"כ קרא דוד' שמים עשה מורה ג"כ דעשיית שמים הי' ברחמים מרובים על הדין כיון דריבוי אחר ריבוי דוד' ממעט רק דבר מה ונשאר עדיין רחמים מרובים מן הדין וגוברים על הדין ולכן בקרא דביום עשות ד' אלקי"ם ארץ ושמים הוקדם שם ד' רחמים לשם אלקי"ם דין שכן עשיית ארץ ושמים הי' ברחמים מרובים וגוברים על הדין כנלענ"ד כוונתו והוא פשוט) ואלולי שגברו הרחמים על הדין הי' העולם לעולם בצער וקרוב לחיוב וא"כ אין קיום (וע"כ הוצרכו הרחמים להיותם גוברים על הדין ומרובים ממנו) עכ"ל הקדוש. ומבואר להדיא בדבריו ז"ל דמדת אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט אינו מיעוט גמור כשאר מיעוט רק ממעט דבר מה וחלק מיעוט והרוב מן הריבוי נשאר עדיין [וכן מצאתי עוד בס' הקנה הנ"ל במקום אחר שדיבר ממדות שהתורה נדרשת בארוכה והביא ג"כ מדת אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט וכ' וז"ל אבל רואה אני קושי' אחת כו' כי למה אמר ריבוי אחר ריבוי למעט יאמר ריבוי ומיעוט בפי' אלא שאין הדין כן שאם יאמר שניהם היינו שוקלין אותו בשוה לכן בא בתורת ריבוי אחר ריבוי למעט דבר מה עכ"ל הקדוש ומוכח גם מזה דממעט רק דבר מה אבל נשאר רוב מן הריבוי עדיין] ונראה לכאורה פשוט דה"ה במדת אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאינו ריבוי גמור רק מרבה דבר מה ונשאר עדיין רוב מן המיעוט וע"ע בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ק"א מש"ש בענין ן ריבוי אחר ריבוי אלא למעט דכנראה שכיוון ליישב הקושי' דליכתוב חד מיעוט ול"ל תרי ריבויי עש"ה מש"ש בזה ובאתי רק להעיר

והנה נזכרתי עוד תוס' קידושין (דף י"ז ע"ב) ד"ה למר דאהא דאמר שם יכול לא יהו מעניקין אלא מצאן גורן ויקב מנין לרבות כל דבר ת"ל אשר ברכך ד' אלקי"ך א"כ מה ת"ל צאן גורן ויקב לומר לך מה צאן גורן ויקב שישנן בכלל ברכה אף כל שישנן בכלל ברכה יצאו כספים דברי ר"ש ראב"י אומר יצאו פרדות וצריכא כו' יקב ל"ל למר למעוטי כספים למר למעוטי פרדות ובתוד"ה יקב הקשו דל"ל יקב הא מכלל ופרט דצאן וגורן מצינן למיעטינהו ותירצו וז"ל לכך נראה לרבי דגרסי' למר לאתויי כספים ולמר לאתויי פרדות והשתא איצטריך שפיר יקב דאי לא הוי כתיב יקב לא הוי מרבינן לא כספים ולא פרדות דהוי ממעטינן תרווייהו מצאן וגורן אבל השתא דכתיב צאן וגורן ויקב הוי יקב כעין מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות לר"ש אתא לרבות פרדות דווקא דמשבחי בגופייהו ולראב"י לרבויי כספים דווקא דמשבחי בעיסקא עכ"ל וק' דהשתא נמי דהוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות א"כ נרבי תרווייהו בין כספים בין פרדות וע"כ דמיעוט אחר מיעוט אין מרבה הכל רק מרבה מקצת ומשייר מקצת וע"כ למר עדיף לי' פרדות ומרבה פרדות ומשייר כספים ולמר להיפוך וכמובן אמנם התוס' כתבו רק דהוי כעין מיעוט אחר מיעוט ולא מיעוט אחר מיעוט ממש ובאתי רק להעיר

וע"ע ירושלמי שביעית פ"ז ה"א וז"ל והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מיעוט (לאכלה ולא למלוגמא) לך ולעבדך ולאמתך מיעוט אחר מיעוט לרבות אוכלי אדם שאין עושין מלוגמא ורבה אוכלי בהמה (שעושין מהן מלוגמא עש"ה) ומוכח ג"כ דמדת מיעוט אחר מיעוט לרבות הוא מיעוט במה וריבוי במה וע"כ ממעטינן אוכלי אדם שאין עושין כו' ומרבינן אוכלי בהמה שעושין כו' ולא מרבינן הכל וע"ש בפ"מ ובאתי רק להעיר וע"ע תוס' גיטין (דף מ"ז ע"א) ד"ה מר וז"ל וא"ת כי היכי דדרשי' גבי דיגונך למאן דמחייב מירוח הנכרי אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ה"נ נדרוש גבי דגנך וי"ל דלא מיסתבר לאוקמי מיעוט אחר מיעוט לכל מילי עכ"ל וי"ל ג"כ כוונתם כנ"ל דמיעוט אחר מיעוט דלרבות צריך להשאיר המיעוט בצד מה ואינו ריבוי גמור וע"כ כיון דיש כאן מיעוט אחר מיעוט הן