בית האוצר חלק א קפא

גם חלק הברכה של הבנות ומהם הוא שנשפע לבנות משא"כ גבי ירושה דאם איתא דבת יורשת הרי אין יורשת באמצעות הבן רק בעצמה בהיותה זרע האב כמו הבן וע"כ שפיר ה"ל למיכתב בהדיא בניכם ובנותיכם או ה"ל למיכתב זרעכם דקאי בשוה אתרוייהו משא"כ בתיבת בניכם לחוד הא אין הבנות בכלל גבי ירושה כיון דאין ירושתם באמצעות הבנים וזה נכון בס"ד

כלל קג) אין לו שיעור. מצינו לשון זה גם על דבר שיש לו שיעור אלא ששיעורו גדול ע' סוטה (דף מ"ו ע"ב) ת"ר הרב לתלמיד (צריך ללוותו) עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכמה א"ר ששת עד פרסה כו' ובמ"א אי"ה ידובר בארוכה בענין אי מצינו לשון כל שהוא וכן משהו שיש לו שיעור אלא דשיעורי' זוטר והוא דוגמת הך דאין לו שיעור הנ"ל וכמובן

כלל קד) אין כל. ע' ס' ביאור מלות הגיון להרמב"ם דחושב שם מחייב כללי ומחייב חלקיי ושולל כללי ושולל חלקיי וע"ש דחשב לשון "אין כל" בין לשונות שהם שולל חלקיי ולדמיון יתכן לומר אין כל חי מדבר והכוונה שלא כל נושא החי יש לו נשוא הדיבור רק יש חלק הנושא הזה והם הבעלי חיים שאין להם נשוא הדיבור אבל לא יתכן לומר אין כל צומח מדבר דמשמע דיש מקצת צומח מדבר והרי אין שום צומח מדבר עש"ה בביאור מלות הגיון והנה ראיתי נוסחאות בנוסח התפלה דיוה"כ אין כל דבר נעלם ממך דיש נוסחאות אין דבר נעלם ממך ולא ראיתי מביאים דברי הרמב"ם הנ"ל ולכאורה נוסחא הב' הנ"ל היא הצודקת לפי דברי הרמב"ם הנ"ל דאין כל הרי הוא שולל חלקיי ומורה חלילה דיש מקצת דברים נעלמים כו' ואולם מצאתי ראיתי דמוכח מלשון חכמינו ז"ל דנשתמשו בלשון אין כל לשולל כלליי ע' ביצה (דף כ"ג ע"ב) במשנה ר' יהודה אומר כל הכלים אין נגררין (בשבת) חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת ובגמ' שם מייתי הך דר' יהודה בהאי לישנא רי"א אין הכל נגררין בשבת חוץ מן העגלה וכו' הרי דאין הכל אין הכוונה דלא הכל נגרר רק מקצת נגרר רק הכוונה דהכל אין נגרר חוץ מן העגלה וא"כ גם הך אין כל דבר הכוונה כל דבר אין נעלם ממך וה"ל שפיר שולל כלליי ודו"ק וע"ע חולין (דף י"ג ע"ב) אמר מר שחיטת עכו"ם נבילה וניחוש שמא מין הוא א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה אין מינין באומות והא קא חזינן דאיכא אימא אין רוב אומות מינין (הלכך ה"ל מינין מיעוטא ולמיעוטא לא חיישי') וגם האי אין רוב כו' הוא שולל כללי דאילו הי' שולל חלקיי הי' משמע רק דאין רוב אומות מינין רק מחציתם ואילו באמת הרי כוונתו לומר דרק המיעוט מינים וע"כ כוונת אין רוב אומות מינין כאילו אמר רוב אומות אינם מינין וע"כ גם אין כל דבר שפיר כוונתו כל דבר אין נעלם והך אין רוב דומה ממש לאין כל דכמו דאין רוב הוא שולל כללי מכל הרוב כן אילו היה אומר אין כל עכו"ם מינין הי' הפירוש דגם מיעוט ליכא מינין וכמובן וע"ע בכורות (דף ג' ע"א) פלוגתא אי כל בכור כולי' בכור משמע או כל דהו בכור משמע ע"ש וא"כ למ"ד כל דהו י"ל ג"כ כוונת אין כל דבר כו' דאין אפי' כל דהו של דבר נעלם רק הכל גלוי לפניו ית' וק"ל

כלל קה) אין דרוסה אלא מדעת ואין דרוסה אלא מחיים. חולין (דף נ"ג ע"א) וע' ב"ר פרשה י' ר' פנחס בשם ר' חנין דציפורי אמר עובדא הוי בחד גבר כו' עש"ה דמייתי מעשה דארס הנחש הזיק והמית אדם אחר מיתת הנחש עש"ה וצ"ל דארס הדורסים לחוד וארס הנחש לחוד

כלל קו) אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים. כריתות (דף י"ד ע"א) ע' מרדכי פסחים פ' ערבי פסחים אהך דהלל הי' כורכן בב"א ואוכלן דכ' דכשהוא מרוסק מחזיק גם ג' זיתים עש"ה ונלענ"ד דהא דבאינו מרוסק מחזיק ב' זיתים אין הכוונה שהוא שלם לגמרי רק הכוונה שהאוכל חלוק אלא שאין מרוסק דק דק כאוכל הלעוס דאי בשלם לגמרי ואינו חלוק כלל נראה דאין בית הבליעה מחזיק גם ב' זיתים דהוא כביצה וכנודע ומנא אמינא לה מהא דאיתא בנדרים (דף נ' ע"ב) מאי ביצה טורמיטא אמר שמואל עבדא דעביד לה שוי אלפא דינרי ומעייל לה אלפא זימני במיא חמימי ואלפא זימני במיא קרירי עד דמתזוטרא כי היכי דבלעיתא כו' ובר"ן וז"ל כי היכי דבלע יתה כשיעור שאדם יכול לבלעה כאחת בלי לעיסה עכ"ל [וכ"ה שם בפירש"י ורא"ש ע"ש] ומבואר דרק ביצה שהוקטנה אפשר לבולעה כאחת משא"כ שיעור ביצה שלימה ואולם מלשון המרדכי פסחים שם וכן מלשון התוס' חולין (דף ק"ג ע"ב) ד"ה חלקו משמע דאפי' בשלם לגמרי ואינו חלוק כלל מחזיק שיעור כביצה עש"ה וצ"ע ובאתי רק להעיר

כלל קז) אין מקרא יוצא מידי פשוטו. שבת (דף ס"ג ע"א) וע' יבמות (דף י"א ע"ב) איבעי' בזה וע"ע שם (דף כ"ד ע"א) אמר רבא אע"ג דבכה"ת כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתי' ג"ש ואפיקתה מפשטי' לגמרי כו' וע' כתובות (דף ל"ח ע"ב) בשלמא ר"ע דמתני' לא אתי' ג"ש ומפקא מפשטי' לגמרי אלא לר"ע דברייתא אתי' ג"ש ומפקא מפשטי' לגמרי כו' (בתמי') וע' ס' יריאים סי' ת"י דכ' לר' עקיבא (דיבמות (דף ע' ע"א) עש"ה ביריאים) לית לי' ג"ש אין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ל ומובן ביותר לפי"ז ש"ס כתובות הנ"ל דפריך לר"ע דברייתא אטו אתי' ג"ש ומפקא מפשטי' כו' והכוונה דהא ר"ע הוא דסבר דאין מקרא יוצא כו' וכיריאים הנ"ל וע"ע סוטה (דף ט"ז ע"א) בג' מקומות הלכה עוקבת מקרא כו' וע' רש"י סוכה (דף ב' ע"א) ד"ה למען שכ' ואע"ג דאין יוצא מידי פשוטו כו' מיהו שם אין הדרש עוקר הפשט ע"ש וע"ע ירושלמי נזיר פ"ו ה"א רשב"ל לא סבר בטריפה כר' יוחנן עש"ה בפני משה ובמראה הפנים ד"ה נבילה דמוכח לפי פירושו דר' יוחנן ור"ל פליגי בזה אי מקרא יוצא מידי פשוטו ומפקינן קרא דובשר בשדה טריפה לא תאכלו לגמרי ממשמעותי' דקאי אטריפה ומוקמינן לי' אבשר מן החי או אאמ"ה לחוד א"ד אע"ג דנדרש אאמ"ה מ"מ אין יוצא מידי פשוטו וקאי נמי אטריפה ממש עש"ה וע"ע תוס' חולין (דף כ"ז ע"ב) ד"ה בשפיכה ועוד שם (דף ע"א ע"א) ד"ה מי ע"ש וע"ע שם (דף צ"ח ע"ב) תוד"ה דכ"ע בהדי איל מבשל לה וז"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו אבל לאיכא דאמרי דבקדירה אחרת מבשל לה לת"ק מוציא אותו מידי פשוטו עכ"ל וע"ע סוכה (דף ל"א ע"ב) דר' יהודה לא בעי הדר באתרוג ואמר שם ואלא לר' יהודה הכתי' הדר ההוא הדר באילנו משנה לשנה עכ"ל הגמ' ונראה קצת דר' יהודה ס"ל דמקרא יוצא מידי פשוטו מדדריש הדר הדר באילנו כו' ולא מצריך גם הדר ממש כפשוטו של תיבת הדר ובאתי רק להעיר וע"ע בפי' הר"ש נגעים פ"ג מ"ה שכ' ואעפ"י שאין מקרא יוצא מידי פשוטו משכחת לה בבהרת שנולדה לאחר הקריחה כו' ומיהו גבי ובו שער צהוב לא מיתוקם כפשטי' דקרא דמשמע דקאי אתרוייהו אמראהו עמוק ובהרת עמוק דבהרת עמוק אין דינה בשער צהוב אלא בשער לבן עכ"ל ובאתי רק להעיר וע"ע בפי' הרא"ש נגעים פ"ו מ"א שכ' וז"ל וי"ל דפשטי' דקרא כתי' והיא הפכה שער לבן ומחית משמע דבעינן תרוייהו אלא דמצרעת נושנת מפקינן קרא ממשמעותי' ומטמאינן בחד ויש לנו לקיים פשט המקרא כל מה שנוכל ואם לא נוכל להצריך שניהם לכל הפחות נאמר שתהא המחי' בשיעור מחי' ושיער לבן עכ"ל וע"ע רש"י מכות (דף כ' ע"ב) ד"ה הא אפיקתי' וז"ל והא וודאי ר' יוסי לא פליג בההיא דהיאך יהא מוציא הפסוק מידי פשוטו עכ"ל וע"ע בסה"מ להרמב"ם בשורש ב' שכ' וז"ל וכבר הגיעו בזה הסכלות אל יותר קשה מזה וזה כשמצאו דרש בפסוק יתחייב בדרש ההוא לעשות פעולות כו' והם כלם בלי ספק מדרבנן ימנו אותם בכלל המצות ואעפ"י שפשטי' דקרא לא יורה על דבר מאותם הענינים עם השורש שהועילינו בו ע"ה והוא אמרם ז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו והיות התלמוד