בית האוצר חלק א קפ

מה שקנה עבד קנה רבו וע' ב"ק (דף קי"ג ע"ב) דגם ע"ע הנמכר לעכו"ם חשוב רק הפקעת הלואתו מלבד לרבא דס"ל גם בע"ע הקנוי לישראל דע"ע גופו קנוי ופשוט דא"א שיהי' לעכו"ם קנין בישראל יותר מישראל בישראל וכללא דמה שקנה עבד קנה רבו איתי' בכולי' הש"ס רק בעבד כנעני הנמכר לישראל דגופו קנוי לגמרי כשורו וחמורו וכנודע וצע"ג והוא פליאה עצומה מאוד וגוף קושיתו ז"ל לא זכיתי להבין דאפי' אי ארוסה אית לה כתובה עכ"ז הרי יש לה רק בתנאי ב"ד משא"כ כתיבת הכתובה הרי הוא רק בשעת נישואין וכמבואר בכתובות (דף נ"ד ע"א) דלא תקינו רבנן כתובה עד שעת נישואין ובפירש"י דלא תקון רבנן למיכתב עד שעת נישואין וכ"ה בכתובות (דף מ"ג ע"ב) ע"ש וא"כ כ"ז שאין הכתובה נכתבת הרי אסור בה אע"ג דאית לה בתנאי ב"ד וכמבואר בכתובות (דף ז' ע"א) ר' אמי שרי למיבעל בתחלה בשבת אמרי לי' רבנן והא לא כתיבא כתובה כו' וא"ל דקושיתו הוא דהי' לו לכתוב לה כתובה דא"כ מנ"ל לדקדק דארוסה אין לה כתובה הרי גם אם אין לה כתובה תיקשי דהי' לו לישאנה ולכתוב לה כתובה וכמבואר במהרש"א שם ביתר דבריו דהי' שם עשרה מישראל והי' יכול לעשות נישואין בפניהם עש"ה וצ"ע

כלל צח) אין למידין מן הכללות. עירובין (דף כ"ז ע"א) וצע"ק ממנחות (דף ו' ע"ב) כיון דתנא לי' כל ולא קתני חוץ כלהו משמע וכעין זה עוד בנדה (דף כ' ע"א) א"ר יהודה אמר שמואל וכולם אין בודקין אלא ע"ג מטלית לבינה א"ר יצחק בר אבדימי ושחור על גבי אדום א"ר ירמי' מדיפתי ולא פליגי הא בשחור והא בשאר דמים מתקיף לה ר' אשי אי הכי לימא שמואל חוץ משחור כו'

כלל צט) אין למידין מקודם מ"ת. הארכתי בזה אריכות רב בכלל א' וע"ע ברכות (דף ס"ב ע"ב) לא יכנס אדם להר הבית במקלו כו' ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מק"ו ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה של נעליך מעל רגליך רקיקה שהוא דרך בזיון לכ"ש ר' יוסי בר יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק והלא דברים ק"ו ומה שק שאינו מאוס לפני בשר ודם כך רקיקה שהיא מאוסה לפני ממ"ה הקב"ה לכ"ש וק' דמה זה שאמר ר' יוסי בר יהודה א"צ הא גם הוא אמר רק ק"ו מלבוש שק ומה עדיף ק"ו מלבוש שק מק"ו ממנעל דאמר ת"ק וי"ל דפליגי אי למידין מקודם מ"ת וכמו שביררתי בכלל א' דהוא פלוגתא דתנאי וא"כ ה"נ י"ל דת"ק ס"ל דלמידין וריב"י ס"ל דאין למידין וע"כ אמר דא"צ ללימוד מקרא דשל נעליך וגו' דהוא קרא דקודם מ"ת דיש ללמדו מקרא דכי אין לבוא וגו' ואולם לישנא דא"צ מוכח דאילו לא הי' לימוד אחר הי' אפשר ללמוד שפיר מקרא דשל נעליך וגו' וי"ל דאפי' אי למידין כו' מ"מ לימוד קלוש מיהא חשוב וכמו שהבאתי בכלל א' מכמה דוכתי דקרי לי' רק זכר לדבר וע"כ אמר דא"צ לימוד קלוש זה דיש לימוד טוב ממנו מקרא דכי אין לבוא וגו' ואם כי גם האי קרא הוא קרא דד"ק עכ"ז רק דברי תורה מד"ק לא ילפי' משא"כ לימוד דין בעלמא שפיר למידין מד"ק וכ"ש כאן דהלימוד רק דבר של מציאות שאין מדרך המוסר לבוא אל שער המלך בלבוש שק וזה וודאי למידין גם מד"ק וע' ערך אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר וגוף ההערה דאיך יליף איסור מנעל מקרא דשל נעליך וגו' הא אין למידין מקודם מ"ת י"ל ג"כ דכיון דקיהיב קרא טעמא למילתי' ואמר כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא א"כ מוכח דזה דרך המוסר מסברא שלא לעמוד במנעול על אדמת קודש דאל"כ הרי אכתי אין מובן הטעם וא"כ דרך המוסר מסברא הרי לא נשתנה משעת מ"ת ושפיר למידין גם מקודם מ"ת ופשוט [וע"ע בענין אין למידין מקודם מ"ת מ"ש בזה במראה הפנים בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ד ד"ה אם עש"ה]

כלל ק) אין אדם משים עצמו רשע. אפי' ע"י הפה שאסר הוא הפה שהתיר כמבואר בכתובות (דף י"ח ע"ב) וע' ר"ש תרומות פ"ט מ"א הזורע תרומה שוגג יופך (יהפוך ויחרוש בה כדי שלא תגדל) מזיד יקיים (דהחמירו בשוגג טפי מבמזיד משום דנקרא שם תרומה על השדה והיה נראה כמאבד את התרומה) ובר"ש בשם הירושלמי ר"ש בר אבדימי בעי מהו שיהא נאמן לומר מזיד הייתי ומסיק דאם יש אחרים שיודעין שתרומה זרע לא כל הימנו לומר מזיד הייתי ואם לאו הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומוכח דמשים עצמו רשע ע"י הפה שאסר ובאתי רק להעיר

כלל קא) אין להקדש אלא מקומו ושעתו במעשר שני אינו כן ע' ר"ש תרומות פ"ט מ"ד בשם הירושלמי וצע"ק ממס' מע"ש פ"ג מי"א דיש לפדיון מע"ש דין קדשים לענין דבעי העמדה והערכה ודאין פודין להאכיל לכלבים ע"ש ברמב"ם ור"ש וע"ע מע"ש פ"ב מ"ד ופ"ד מ"א המוליך פירות מע"ש ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודהו כשער מקומו (מקום שהוא בשעת פדי' בין להקל ובין להחמיר, ר"ש) ומוכח דהוא משום דאין להקדש אלא מקומו וצ"ע וע"ע קידושין (דף נ"ד ע"ב) דלענין אי מע"ש נקנה במשיכה או בכסף כהקדש דכתיב ביה ונתן הכסף וקם לו תלוי אי מע"ש ממון גבוה הוא או ממון הדיוט עש"ה ובאתי רק להעיר

כלל קב) אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנא' וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך. ברכות (דף נ"א ע"ב) ע"ש דאמר דמהאי טעמא לא שדר עולא כסא דברכתא לילתא כי איקלע לר' נחמן דהי' די מה שנתן הכוס לר' נחמן וצע"ק מב"מ (דף פ"ז ע"א) ויאמרו אליו אי' שרה אשתך כו' כדי לשגר לה כוס של ברכה ולפמ"ש בלקח טוב כלל ז' דכוס של ברכה משפיע גם השפעה רוחנית וגם בזה האשה מתברכת מן האיש והכל נכלל בכלל אין פרי בטנה כו' הן השפעה גשמיית וחומריית והן השפעה רוחניית וצוריית עש"ה א"כ בענין ההשפעה הרוחנית לא הי' שייך זה בשרה שהרי אברהם הי' טפל לשרה בנביאות וכמבואר במדרש וא"כ בהכרח שקיבלה שפע הנבואה בעצמה לא באמצעות אברהם וע"כ שפיר הוצרכו לשגר לה כוס של ברכה ודו"ק [וע' ירושלמי סוטה פ"ז ה"א לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא עם שרה בלבד והכתיב אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך וגו' א"ר יעקב דכפר חנין ע"י תורגמן וי"ל ג"כ דהכוונה אאדה"ר שהוא הי' התורגמן והכוונה שגם חוה קיבלה שפע מאמר הנבואה באמצעות אדם משא"כ שרה שקיבלה מאמרו ית' בעצמה לא ע"י אמצעי ואין להאריך]

ודע דאגוף הך דרשה דברכות פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך כו' יש להקשות מש"ס ב"ב (דף ק"י ע"ב) דאמר דאין בת יורשת במקום בן מדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם בניכם ולא בנותיכם ופריך אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם ה"נ בניכם ולא בנותיכם ומשני ברכה שאני וברשב"ם ברכה שאני דלכל ישראל מברך ולא איצטריך למיכתב זרעכם דסברא הוא דבין אבנים ובין אבנות קאי דאין ברכה לחצאין אבל גבי ירושה אם איתא דבנות יורשות במקום בן ה"ל למיכתב זרעכם עכ"ל וא"כ גבי הך דוברך פרי בטנך מהו הדיוק פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך הא א"צ למיכתב טפי רק וברך פרי בטנך וממילא גם נשים בכלל דאין ברכה לחצאין ולולי פירשב"ם הנ"ל בהך דב"ב הי' אפשר לומר דגם ש"ס דב"ב הנ"ל כוונתו להא דאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש דכיון דאין השפע באה לנשים לבדנה רק הן מתברכות באמצעות האנשים ובאה שפע הברכה לאנשים מה שנצרך להם ולנשים והם נוטלים חלקם וחלק הנשים וחלק הנשים נשפע מהם לנשים ובחכמת האמת הדברים ידועים וא"כ שפיר א"צ לכתוב בברכה רק בניכם לחוד כיון דהבנים נוטלים