בית האוצר חלק א יז

חנינא בן פזי ג"כ הוא אבניין אב וכוונתו דהא בניין אב נמי הוא מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן ונאמרו למשה בסיני משא"כ לאברהם הא עדיין לא ניתנו הי"ג מידות וא"כ איך הי' אברהם יכול לדון בניין אב ולסמוך ע"ז לידע מהיכן למול הא לא ניתנה לו מדה זאת ואיך סמך על הדין הזה שדן וכמובן ואולי כוונת היפ"ת ג"כ הוא לפרש דברי המ"ר כן אלא דהוקשה לו שהרי אברהם הי' יודע כה"ת וא"כ הרי שפיר ידע גם הי"ג מדות שיאמרו למשה וע"ז תי' דלא ידע רק המפורש כו' ואולם באמת י"ל דידע שפיר גם מילי דהלל"מ ברוח קדשו אלא דעכ"ז כיון דלו לא ניתנה התורה עדיין וא"כ הרי מצות מילה שנאמרה לו הי' לה תורת מצות ב"נ עדיין וכמו שהארכנו בזה למעלה וע' אות ז' שהבאנו דברי הגור ארי' דאפי' מצוות שניתנו לישראל במרה הוי עדיין בתורת ב"נ עש"ה וא"כ נהי דידע ברוח קדשו דיותנו לישראל י"ג מדות לדרוש בהן בתורה הישראלית שתנתן להם עכ"ז הא אין זה מועיל לגבי דידי' לשיוכל לדון גם הוא בתורת ב"נ שלו במדה זאת ולסמוך על המדה הזאת לדון על פי' כיון דלו לא נאמרה המדה הזאת לדון על פי' בתורה של ב"נ שלו וז"פ. ואפי' נימא דמצות מילה שניתנה לאברהם כבר היתה מצוה של תורה הישראלית וכמו שדננו בזה כבר בארוכה עכ"ז ג"כ י"ל דלא הי' יכול לדון במצוה זאת בניין אב לסמוך עליו כיון שלא ניתנה לו מדה זאת ולא נאמר לו שיוכל הוא לסמוך אמדה זאת וברוח קדשו הרי ידע רק שבהנתן התורה כולה בסיני יותנו גם י"ג מדות למשה לדון בהם אבל שיועילו הי"ג מדות למפרע גם אלפני הדיבור הרי זה לא נאמר למשה וא"כ הרי אפשר להיות דאין כוונת הי"ג מידות רק לדון בהם משעה שנאמרו אבל אין הכוונה בהם אקודם לכן לומר שמי שדן גם מקודם לכן באחת המדות האלה יפה דן וע' דוגמת זה הוריות (דף י' ע"א) אדם כי יהי' מן הדיבור ואילך כו' וע' תוס' נזיר (דף נ"ד ע"א) ד"ה או

והנה כבר הבאתי לעיל אות ז' דברי הירושלמי סוטה פ"ז ה"ב כל מקום שנאמר עניי' כו' הרי הוא בלה"ק כו' בניין אב שבכולן משה ידבר והאלקים יעננו בקול כו' התיב ר' חגי והכתיב ויען לבן ובתואל כו' אין תימר בלה"ק (הי') והכתיב ויקרא לו לבן יגר שהדותא ואין תימר קודם למתן תורה כו' ע' היטב מ"ש לעיל על דברי הירושלמי הנ"ל. והנה נזכרתי שהק"ע פי' שם בירושלמי הנ"ל וז"ל ואין תימר קודם למ"ת כתיב האי קרא ואין למידין מוענו הלוים ואמרו דאין למידין דבר דקודם מ"ת מדבר דלאחר מ"ת עכ"ל והנה כבר כתבתי כן גם לעיל מסברא דנפשאי דאין למידין קודם מ"ת מלאחר מ"ת כי היכי דאין למידין אחר מ"ת מקודם מ"ת עש"ה ואמנם באמת מדברי המ"ר דמייתינא וכי ניתנו גזירות שוות לאברהם לפי מאי דפרישנא דהכוונה שלא ניתנה לו מדת בניין אב לדרוש בה ומוכח דאילו היתה מדת בניין אב נתונה לו שפיר הי' יכול לדון מערלה דאילן דפ' ערלה אערלה דאדם שנאמרה לו וא"כ הא מוכח דדנין קודם מ"ת מלאחר מ"ת דדין זה דערלה ערלה הא דומה ממש לדין עניי' עניי' דירושלמי הנ"ל וכמובן ואולם באמת בירושלמי שם אמר בתר הכי ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן שלא יהא לשון סורסי קל בעיניך כו' ובק"ע וז"ל בא לתרץ דלמידין קודם מ"ת מלאחר מ"ת ואפ"ה לא קשיא מויען לבן ובתואל שאף שהן דברו בלשון סורסי שייך ויען כו' מפני חשיבותו שהוא כמו לה"ק עכ"ל וכן פי' הפני משה אלא דפי' עוד פירוש אחר עש"ה וא"כ י"ל דר' חנינא בן פזי דמ"ר הנ"ל נמי ס"ל כר' יוחנן הנ"ל דלמידין באמת קודם מ"ת מלאחר מ"ת ושפיר הוצרך לומר וכי ניתנו גזירות שוות כו' ודע די"ל עוד בכוונת המ"ר הנ"ל דמדת בניין אב ניתנה רק לדרוש דבר שבפרשה האמורה כבר מדבר שבפרשה האמורה כבר משא"כ לדרוש פרשה אמורה מפרשה שלא נאמרה עדיין לא שייך בניין אב וכך היא המדה וזהו שהקשה וכי ניתנו גזירות שוות כו' הכוונה דהא לא ניתנה תורה עדיין וא"כ לא שייך אצלו שום דין ג"ש היינו בניין אב מדבר מדברי התורה דאין לדון פרשה אמורה מפרשה שלא נאמרה אעפ"י שידע ברוח קדשו שעתידה להאמר וידע גם הלשון שעתידה להאמר בו עכ"ז סוף סוף זה רק ידיעת רוח הקודש אבל בפועל הרי לא נאמרה עדיין והיא פרשה בלתי נמצאת אצלינו עדיין ולא שייך לדון בניין אב מלשון שבה ולא ניתנה מדת בניין אב אכה"ג דניתנה רק לדון פרשיות אמורות זו מזו ולא לדון פרשה אמורה מפרשה בלתי אמורה ונמצאת אצלנו כלל ואע"פ שיודעין ברוה"ק שעתידה להאמר ודו"ק וע' יומא (דף ל"ז ע"א) ומניין שבאנא (יהא וידוי פר יוה"כ) נאמר כאן כפרה ונאמר להלן בחורב כפרה מה להלן באנא (אנא חטא העם הזה חטאה גדולה) אף כאן באנא ומניין שבשם (שצריך להזכיר בוידוי את השם וכמו שאמר אנא ד') נאמרה כאן כפרה ונאמרה בעגלה ערופה כפרה מה להלן בשם אף כאן בשם אמר אביי בשלמא חורב מעגלה לא יליף (שיהי' גם בחורב הזכרת השם) מאי דהוי הוי (כבר עבר וא"א לחזור. רש"י) אלא עגלה ערופה תילף מחורב (ותיבעי אנא) כו' עכ"ל הגמ' ובת"י שם ד"ה מאי דהוי הוי פירשו פירוש אחר מפירש"י הנ"ל וז"ל כלומר משה אמר תפלתו כמו שחפץ עכ"ל

ולענ"ד לולי פירושיהם ז"ל יש לפרש ג"כ דבזמן דחורב יוכל להיות שלא נאמרה פרשת עגלה ערופה עדיין וע' לעיל אות ז' דהבאתי רש"י יומא (דף ס"ו ע"ב) דבזמן ההוא ג"כ לא נתפרשו ד' מיתות ב"ד עדיין עש"ה וע"כ אפי' הי' משה יודע ברוח קדשו פרשת עגלה ערופה העתידה להאמר כמו שידעו האבות את התורה ברוח קדשם עד שלא ניתנה עכ"ז הא לא היה יכול משה לדון בניין אב מעגלה ערופה ולומר מה להלן בשם כן אף הוא צריך לומר וידויו על הכלל ישראל על חטא העגל בשם כיון שלא נאמרה אז פרשת עגלה עדיין ואין לדון בניין אב מפרשה שלא נאמרה וכהך דמ"ר הנ"ל וכי ניתנו גזירות שוות לאברהם דאע"ג דידע את התורה ברוח קדשו עכ"ז לא היה יכול לדון ג"ש דערלה ערלה מפ' ערלה כיון שלא נאמרה פ' ערלה עדיין וכנ"ל ואם כן ה"נ לא הי' לו למשה לדון ג"ש דכפרה כפרה מפ' עגלה כיון שלא נאמרה פ' עגלה עדיין וזהו כוונת דברי הגמ' מאי דהוי הוי כלומר הרי זה הי' עוד לפני האמר פ' עגלה וע"כ אין כאן קושיא אלא עגלה תיתי מחורב כו' כלומר דהשתא דכבר ניתנה פ' עגלה ופ' חורב והרי לפנינו ב' הפרשיות אמאי לא ילפי' שפיר עגלה מחורב כי היכי דילפי' ווידוי פר יוה"כ מחורב ודו"ק ובאתי רק להעיר [ודע דבש"ס יומא הנ"ל יש להעיר עוד דמדוע יליף דוידוי בעי אנא מחורב ולא יליף לי' ממקרא הקדום לזה והוא ממה שאמרו אחי יוסף ליוסף אנא שא נא וגו' וע' ילקוט ויחי רמז קס"ב אמר הקב"ה אתם אמרתם בלשון אנא עתיד כ"ג ליכנס בבית קודש הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם בלשון הזה אנא השם עכ"ל וצ"ל דהא דלא מייתי הש"ס להאי קרא הוא משום דס"ל דאין למידין מקודם מ"ת ואולם י"ל עוד בפשיטות טפי דדברי הילקוט הם רק דרך אגדה אבל איננו לימוד גמור דאין ללמוד וידוי לפניו ית' מוידוי לפני אדם וז"פ]

והנה הא דס"ל לר' יוחנן דירושלמי סוטה הנ"ל דאית לן למילף עניי' דלבן מעניי' דלאחר מ"ת ורק דלשון סורסי שאני וכנ"ל הנה י"ל בסברתו דס"ל דלמידין באמת גם מקודם מ"ת וה"ה להיפוך וכמו שהארכנו כבר למעלה דהא דאין למידין מקודם מ"ת לאו כלל ברור הוא ור' יוסי ס"ל בהדיא דלמידין מקודם מ"ת וכנ"ל באות ז'

וי"ל עוד דס"ל לר' יוחנן דנהי דאין למידין מקודם מ"ת עכ"ז להיפוך קודם מ"ת מלאח"כ למידין וגם י"ל דס"ל לר' יוחנן דגם קודם מ"ת מלאח"כ אין למידין ושאני הך דעניי' דהוא רק ביאור הלשון בעלמא וכמו שכתבנו כבר למעלה באות ז' חילוק זה והבאנו לו ראי' מהא דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפי' ואעפ"כ היכא דהוא לימוד של ביאור הלשון בעלמא ילפי' שפיר משום דגילוי מילתא בעלמא הוא וכמבואר בב"ק (דף ב' ע"ב) וא"כ ה"נ דכוותה ויש להתאים זה בכוונת הש"ס שבת (דף ק"ח ע"א) מניין לדם שהוא אדום (לענין דם נדה) שנאמר (מלכים ב' ג') ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם מניין למילה שבאותו מקום נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן (בפ' ערלה) ערלתו מה להלן דבר שעושה פרי כו' ולהנ"ל הנה ב' דברים האלה אחד הם דמתחלה שאל לו (ע"ש בש"ס שבת) מניין לדם שהוא אדום דהלימוד הוא מויראו מואב וגו' וקשה ע"ז דהא ד"ת מד"ק לא ילפי' וצריך לחלק דביאור הלשון לידע מהו דם ילפי' שפיר וכנ"ל וע"כ נסהו תחלה לדעת אם