בית האוצר חלק א קעח

מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ומייתי הרבה לימודים והקשו הראשונים ז"ל משם אדעת הרמב"ם ז"ל דכל ספק מותר מה"ת דא"כ מנ"ל מהנך לימודים דאזלי' ב"ר הרי גם הספק גרידא שרי וכנודע ותי' הבאר יעקב שם דהאי סוגיא אזלא אליבא דמ"ד דלא בעי' ב' חתיכות וא"כ ספק אסור מה"ת ואי דתקשה דלמאן דאמרי דבעי ב' חתיכות וספק גרידא שרי וכפסק הרמב"ם א"כ מנ"ל דאזלי' בתר רובא י"ל לפמ"ש התוס' שם דיש ללמוד רוב מק"ו מחזקה אלא דלר' אחא בר יעקב פריך דלית לי' חזקה מקרא רק מהלכה ואין דנין ק"ו מהלכה ע"ש במהרש"א וא"כ י"ל דמאן דבעי ב' חתיכות ס"ל כר"ע דדנין ק"ו מהלכה וא"כ שפיר ילפי' רוב מק"ו מחזקה עכת"ד הבאר יעקב שם בזה עש"ה וא"כ נמצא לפי"ז דלרמב"ם דספק מותר מה"ת דנין באמת ק"ו מהלכה דאל"כ מנ"ל דאזלי' ב"ר וכנ"ל ואולם גם דבריו ז"ל במחכ"ת אין נוחין לי דלענ"ד פשוט דהא דאין דנין ק"ו מהלכה היא הלכתא פסיקתא לכ"ע ואין בה שום מחלוקת כלל וכנ"ל ובאתי רק להעיר

כלל צא) אין מבטלין איסור לכתחלה. לדעות הסוברים ' דהוא מה"ת ולא נודע מקורו וי"ל דאיסורי תורה עצמם הם מורים על איסור ביטולם ע' תוס' פסחים (דף ל' ע"א) ד"ה לשהינהו שכתבו וז"ל ואפי' איסורא דרבנן אין מבטלין דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שאסרו עד ששים הואיל שיכול להוסיף ולבטל האיסור עכ"ל ואע"ג דהועילו לענין זה שאסור לאכול בלא הוספה וביטול בס' ושמוכרח להוסיף כו' עכ"ז זה לא חשוב קיום כוונת חכמים דענין איסור שאסרו חכמים מורה שרצו שכל שנתערב בפחות מס' לא יאכל באמת ולא שהכל יוסיפו כו' ולא יהי' קיום בפועל לאיסור שלהם וא"כ ה"נ באיסורי תורה שפיר ניתן להאמר דהאיסורים עצמם מורים על איסור ביטולם דאל"כ הרי הכל יבטלו האיסורים ולא יהי' קיום אל האיסורים בפועל כן י"ל לענ"ד ומצאתי בס' תולדות יעקב למהריק"ש ז"ל על מס' ביצה (דף ד' ע"ב) ד"ה והקמבטל איסור לכתחלה ותנן אין מבטלין כו' וז"ל הר"ש במס' תרומות כ' שלא מצינו משנה זו בשום מקום ואינה אלא דקדוק מההיא דסאה שנפלה לתוך צ"ט כו' וקשה למה צריך לעשות דקדוקים אלו די לו שיקשה מסברא דהא קא מבטל איסורא לכתחלה וא"כ כל איסורי תורה יש דרך לאוכלם בעירבו אותם עם אחרים כו' עכ"ל ז"ל נראה דנחית ז"ל ג"כ לזה דאין מבטלין כו' הוא סברא וע' כלל () דהארכתי בזה אי איסור מסברא חשוב איסור תורה ואולם כאן עדיף טפי די"ל דגוף האיסור מורה על איסור ביטולו וכנ"ל [וביותר יוצדק זה לפמ"ש המקובלים דענין היתר ואיסור מאכלות הוא מפאת שהמותרים הנה"ק שבהם ראוי ועומד להעלות ע"י אכילת אדם ואלו האיסורים הנה"ק שבהם אסור ואגוד בם ואין זמן תיקונו עדיין ובהגיע זמן תיקונו אז השי"ת מסבב שיתערב בהיתרים ויובטל ויוכשר עי"ז לאכילת אדם ויותקן וא"כ אילו הי' מותר לבטל והי' הכל מבטלים האיסורים סתם א"כ הרי הי' עושין באמת נגד ענין האיסור שהרי עדיין אין זמן תיקונו והכשרו וא"ל דא"כ גם בעבר וביטל יהי' אסור דז"א דהשתא דאסר רחמנא לבטל איסור לכתחלה וישראל קדושים הן וטבעם קדוש ועבירה על דברי תורה הוא נגד טבע הקדושה של הישראלי וע"כ אם נזדמן שעבר אחד וביטל שוב גם זה חשוב רק הזדמנות וע"כ גם הזדמנות זה מורה שכבר הדבר נכון להתקן ע"י תערובות אלא שעמד זה וקילקל ועשאו באיסור כמו ראוי' היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה משא"כ אילו הי' ביטול איסור מותר הרי הכל היו מבטלים כל האיסורים וזה וודאי נגד ענין האיסורים שאינם ראוים עדיין לאכילת אדם וק"ל]

וראיתי בס' שו"ת הרי"ם בחידושיו לחולין סוגיא דזרוע בשלה דהביא דעות הסוברים דמה"ת אין מבטלין כו' וכ' וז"ל ואינו מובן מנ"ל איסור זה מה"ת כו' ואפשר דהוי כמו עושה סחורה בנבילות כו' ושארי איסורי אכילה דאסור מה"ת להרבה פוסקים ובנפל לתוכו הוי כנזדמנו דמותר משא"כ לערב מעכשיו איסור הניכר ועושה בו סחורה להרויח כו' עכ"ל ז"ל והנה לפי סברא זאת יומצא דבר חדש דאפי' לדעות הסוברים דמה"ת אסור לבטל כו' עכ"ז נזיר יהי' מותר לבטל האיסורים שלו (יין וכדומה) מה"ת וזה עפ"י המבואר בספרי נשא עה"כ מיין ושכר יזיר וז"ל יזיר שומע אני מסחורתו ורפואתו ת"ל מיין ושכר יזיר וגו' לא ישתה בשתי' הוא אסור אבל מותר בסחורתו ורפואתו עכ"ל וא"כ כיון דמותר בסחורה ממילא מותר נמי בביטול ג"כ כיון דכל עיקר איסור ביטול רק מטעם סחורה היא וכנ"ל ויתיישב בזה קושית האחרונים ז"ל שהקשו דמנ"ל למילף מגיעולי עכו"ם דטכ"ע מה"ת הא לדעת רש"י בחולין סוגיא דזרוע בשלה דמ"ד דטכ"ע דרבנן היינו משום דמה"ת ברובא בטל וא"כ לדעות האומרים דהא דאין מבטלין כו' הוא מה"ת א"כ שפיר הוצרכו להגעיל כליהם שהרי אסור לבשל בהם מפאת אין מבטלין כו' וכנודע ואולם עפ"י דברינו הנ"ל ניחא בפשיטות לפמ"ש התוס' נזיר (דף מ"ד ע"ב) ד"ה אלא וז"ל דבמדין נמי היו כליהם בלועות מיין ואסורים לנזיר עכ"ל הרי שציותה התורה במדין להגעיל כלי היין לנזירים ומזה ילפי' טכ"ע באיסורי נזיר וכמ"ש התוס' שם עש"ה וא"כ לפי דרכנו שפיר מצינן למילף מכאן דין טכ"ע בכה"ת כיון דלא שייך בזה הא דאין מבטלין כו' כיון דנזיר מותר לבטל כו' אפי' לדעות הסוברים דמה"ת אין מבטלין כו' וכי היכי דכתבו תוס' הנ"ל דמהגעלת כלי היין לנזירים ילפי' טכ"ע לאיסורי נזיר דלא מצינן למילפינהו משארי איסורים הואיל וקילי מינייהו דאין איסורן איסור עולם כו' וא"כ שפיר יש ללמוד מכאן דין טכ"ע לכל איסורי תורה בק"ו וכמובן. [ודע דאיסור סחורה במאכלות אסורות גופי' דלכתחלה אסור ובנזדמנו שרי דכתבו הפוסקים הטעם דאם יסחור תמיד חיישי' דילמא אתי למיכל מיני' משא"כ בנזדמנו לפעמים ואולם לפי דרכנו לעיל בהך דאין מבטלין כו' י"ל גם לענין סחורה כן דמה שישראלי עושה סחורה בדבר ומרויח בו הוא תיקון ועלי' מה אל הניצוץ הקדוש אשר בדבר ההוא וע"כ גם תיקון ועלי' זאת אינם תמידים רק בבוא העת והעונה אשר הניצוץ ראוי לכך ונגזר עליו להתקן אז נסבב שיזדמן בואו ליד ישראל לסחור בו וכמובן וע"כ בנזדמנו שפיר שרי משא"כ לסחור באיסורין לכתחלה שפיר אסור ודו"ק]

והנה דברינו הקדומים דגוף האיסורים מורים על איסור ביטולם דאל"כ הרי הכל יבטלו ומה הועילה תורה באיסורי' מצאתי אח"כ שכ"כ הח"ס חחו"מ סי' כ"ב וז"ל דהא עיקר איסור לבטל לכתחלה הוא מטעם שכתבו תוס' פסחים (דף ל' ע"א) ד"ה לשהינהו כו' דא"כ מה הועילו חכמים כו' ולענ"ד דלבטל יבש ביבש במינו ברוב אפי' באלף לכ"ע איסור דאורייתא הוא בלי ספק מהאי טעמא גופי' דא"כ איך משכחת לכלב תשליכון ולגר אשר בשעריך תתננה ואכלה הלא כל אחד יערבנו חד בתרי באופן שלא יכיר האיסור ואין זה כוונת התורה כו' וע"ש עוד שכ' וז"ל מ"מ עיקר הטעם הוא דא"כ כל אחד יעשה כן ומה הועילה תורה או חכמים בתקנתן כו' עכ"ל אולם מאי דנראה מדבריו דטעם זה לא שייך רק בביטול יבש ביבש אבל לא בלח בלח לא ירדתי לסוף דעתו ז"ל ולענ"ד טעם זה שייך בין ביבש ביבש בין בלח בלח זולת הטעם האחר שהזכיר ז"ל שם עוד דיבש ביבש הוא איסור הנשאר בעין ואפשר לפגוע בגוף האיסור כו' יעוי"ש דזה לא שייך בלח והוא ז"ל הרכיב שם ב' הטעמים גם יחד ע"ש ואין דבריו מובנים לי וטעמא דמה הועילה תורה בתקנתה שייך בלח בלח כמו ביבש ביבש וכנ"ל

כלל צב) אין מבטלין איסור לכתחלה. נלענ"ד כדמות ראי' לדעות הסוברים דמה"ת מותר לבטל איסור לכתחלה מש"ס פסחים (דף כ"ז ע"ב) דפריך אלא עצים דאיסורא לרבנן היכא משכחת לה (לרבנן דס"ל אין שבח עצים בפת א"כ כל עצי איסורי הנאה יותרו להסיק תחת תבשיל ולאפות בהם פת) והנה מבואר שם עוד דפת הנאפה בעצי הקדש אסור אפי' למ"ד דאין שבח עצים בפת משום דהקדש אפי' באלף לא בטל ומבואר במפרשים שם הכוונה דנהי דאין שבח עצים בפת מ"מ