בית האוצר חלק א קעז

ממתני' דאהלות והובא בפרק ב' דסוכה גבי טומאה אם היו מקצת הקורות מכוונות העליונות כבין התחתונות אי אמרי' חבוט רמי כו' ע"ש וה"ה בנידון דידן גבי ס"ת עכ"ל וצ"ע דמה ענין ללמוד דין חבוט רמי בכתב של ס"ת מהך דקורות כו' דסוכה (דף כ"ב ע"א) הרי מבואר שם ברש"י ד"ה שאין בגגו דחבוט רמי הוא מטעמא דגיד אחית והוא עצמו ענין גוד אחית ממש עש"ה וגוד אחית הרי הלל"מ הוא במחיצות וכמבואר בסוכה (דף ה' ע"ב) שיעורין חציצין ומחיצין הלל"מ כו' ופריך מחיצין דאורייתא נינהו ומשני כי אתאי הילכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה וא"כ הרי אין דנין מהלכה אפילו במ"מ וכנ"ל ואיך נדון לומר חבוט רמי בכתב ס"ת ממה שגילתה הלל"מ ענין חבוט רמי במחיצות ולירושלמי חגיגה הנ"ל דדומה בדומה ממש יש לדון גם מהלכה י"ל דה"נ חשוב דומה בדומה [וע"ש בסוכה (דף כ"ב ע"א) דבעי' גגו טפח לענין חבוט רמי ויש ליישב] ואולם בכמה מקומות לא משמע הכי רק דמהלכה אין ללמוד כלל לדוכתא אחרינא ונזכרתי עוד רש"י סוכה (דף י"ח ע"א) אהא דאמר שם שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו וז"ל הכי גמירי להו מסיני דאין לבוד באמצע ומהלכה לא גמרי' מידי אחריתי אלא ההוא דאיתמר בי' עכ"ל וצ"ע

וע"ע תוס' ר"ה (דף ט' ע"א) ד"ה ור' ישמעאל מוסיפין מחול על הקודש מנ"ל וז"ל תימא לר"ת הא אמרי' פ"ק דמ"ק הלכתא לר' ישמעאל כו' וכיון דהלכתא למישרי ילדה ממילא זקינה אסורה ותי' ר"ת כו' ובחנם דחק דכיון דשביעית גופה מהלכה לא ילפי' מינה שבת ויוה"כ ויו"ט דאין דנין ק"ו מהלכה עכ"ל וכוונת התוס' ג"כ דמהלכה לא ילפי' כלל אפי' במ"מ כי היכי דאין דנין ק"ו מהלכה דהא הילפותא שם איננה ק"ו רק ילפותא גרידא דמה שביעית מוסיפין מחול על הקודש אף שבת כו' וכן הוא להדיא בר"ש שביעית פ"א מ"ד ע"ש שהביא דברי ר"ת וכ' עליו וז"ל ועל חנם דחק דמהלכה לא ילפי' כי היכי דאין דנין ק"ו מהלכה עכ"ל וע"ע תוס' חולין (דף כ"ג ע"ב) ד"ה פרה וז"ל ואין ללמוד בעוף שיוכשר בשחיטה מק"ו דבהמה שלא הוכשר במליקה דלמאן דיליף רוב שנים מהלכה אין דנין ק"ו ובנין אב מהלכה כדתנן בנזיר בפרק כ"ג עכ"ל ומבואר להדיא דגם בנין אב אין דנין מהלכה ולאו דוקא ק"ו ובאתי רק להעיר

כלל פט) אין דנין ק"ו מהלכה. ע' ס' גנת ורדים להפמ"ג ז"ל כלל ל"ג שכ' וז"ל בו אבאר הא דקיי"ל אין דנין ק"ו מהלכה הי' נראה לומר דאף יוכיח לחזק הק"ו לא תחלת הדין אפ"ה אין עושין יוכיח מהלמ"מ כו' ומודינא דעושין יוכיח מהלכה לסתור הק"ו עד"מ שאנו למידין ראובן משמעון בק"ו אנו אומרים לוי יוכיח שיש לו חומרת ראובן ואפ"ה אין לו חומרת שמעון ולוי הוא הלמ"מ בדבר זה אפ"ה עושין יוכיח ממנו לסתור הק"ו אבל לחזק הק"ו בדבר שהוא הלמ"מ לא ידענא אם עושין כן כו' עכ"ל עש"ה מה שהעיר שם בזה והנה גוף הספק שלו ז"ל ומאי דפשיטא לי' ז"ל דלסתור הק"ו ודאי עושין יוכיח מהלכה במחכ"ת הרמה אישתמיטו לי' דברי התוס' סוטה (דף כ"ח א') ד"ה אינו דין דאהא דאמר התם ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון עשה בה ספק כודאי שרץ שעשה בו שוגג כו' א"ד כו' ובתוס' וז"ל ליכא למיפרך נזיר ועושה פסח יוכיח דעשה בהן אונס כרצון כו' ואפ"ה לא עשה בהן ספק טומאת התהום כודאי לפי שטומאת התהום הלכה היא ואין דנין ק"ו מהלכה וה"ה דאין להוכיח משם (פי' לעשות יוכיח מהלמ"מ) דהכי אמר בהוכחה אף אני אביא זה והלא אין ללמוד הימנו עכ"ל הנה שבעלי התוס' עמדו מפורש על הספק הזה וכתבו בפשיטות להיפוך דגם יוכיח לסתור הק"ו אין עושין מהלכה וע"ש בג"ו דלפי מה שהוכיח ז"ל שם מתוס' ב"ק דעושין יוכיח מהלכה לחזק הק"ו א"כ תיקשי מתוס' ב"ק אתוס' סוטה הנ"ל ויש לעמוד עוד על תוס' סוטה הנ"ל דכתבו טעמא דאין עושין יוכיח מהלכה משום דהכי אמרי' בהוכחה אף אני אביא זה כו' א"כ הרי גם היוכיח לימוד ואין למידין מהלכה מדבריהם בשבועות (דף ט' ע"א) ד"ה שכן וז"ל וא"ת והיכי בעי למילף מיוה"כ והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב כו' וי"ל דאצטריך האי פירכא דלא נילף מר"ח דאי פרכת מה לר"ח שכן תדיר נימא יוה"כ יוכיח כו' עכ"ל ומבואר דאע"ג דאין דנין למד מלמד בקדשים עכ"ז עושין יוכיח מדבר שהוא רק למד וע"כ דאין היוכיח חשיב לימוד דאל"כ אכתי ה"ל דין למד מן הלמד וכמובן [וע"ע חידושי מהרי"ט קידושין (דף ל"ד ע"ב) ד"ה טפילים חייבים שכ' ג"כ דיוכיח לא מיקרי מלמד עש"ה ובאתי רק להעיר]

והנה מצאתי ראיתי עוד בס' הקנה בדברו במדת הק"ו וז"ל ועוד בענין ק"ו ובענין תוכיח יש תנאי אחר דאין דנין ק"ו מהלכה והוא שאמרו רז"ל במס' נזיר כו' וגמרי' ק"ו על הפסוק ולא על הלכה וגם אין דנין מי"ג מדות על דבר הלכה וכן אין דנין יוכיח מהלכה עכ"ל הקדוש ואח"כ ראיתי עוד כי כדברי הקנה הנ"ל מפורש ג"כ בס' הכריתות חלק בתי מדות בית א' אות ט' ע"ש

כלל צ) אין דנין ק"ו מהלכה, ראיתי חידוש גדול בס' אליהו רבא להגר"א ז"ל ידים פ"ג מ"ב דאהא דתנן שם היד מטמאה את חברתה דברי ר' יהושע וחכ"א אין שני עושה שני אמר להם והלא כתבי קודש שניים מטמאין את הידים אמרו לו אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא ד"ס מד"ת ולא ד"ס מד"ס ובס' אלי' רבא כ' ע"ז וז"ל אין דנין ד"ת מד"ס ור"י סבר דנין ד"ת מד"ס (ט"ס וצ"ל ד"ס מד"ס) וגמר מכתבי הקודש שהשני עושה שני וד"ס הוא כל שלא נכתב בפירוש בתורה אעפ"י שהוא הלמ"מ וחכמים דהכא היינו ר' אליעזר ור"א ור"י אזדו לטעמייהו דטהרות פ"ח כדפרישנא התם והיינו דתנן בנזיר (דף נ"ו ע"ב) אר"ע דנתי לפני ר"א מה אם עצם כשעורה שאין מטמא אדם באהל הנזיר מגלח על מגעו כו' רביעית דם שמטמא באהל א"ד שיהא הנזיר מגלח כו' א"ל מה זה עקיבא אין דנין כאן מק"ו כשבאתי והרצתי דברים לפני ר' יהושע אמר לי יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה ומה בין ר"א לר"י ור"א נמי א"ל אין דנין כאן מק"ו לפי שהוא הלכה אלא ר"א א"ל אין למידין ק"ו מהלכה כלל ואפי' לא הוי הלכה ארביעית דם אלא אעצם כשעורה שהנזיר מגלח עליו אין דנין רביעית דם הימנו שאין דנין ק"ו מהלכה וכדאמר ר"א הכא אין דנין מד"ס ור"י א"ל יפה אמרת דבעלמא דנין ק"ו מהלכה כדאר"י הכא אלא כן אמרו הלכה שבפירוש אמרו הלכה על רביעית דם שאעפ"י שמטמא באהל אין הנזיר מגלח עליו עכ"ל וכ"כ עוד בטהרות פ"ח מ"ז דר"א הוא דס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה ור' יהושע פליג עלי' עש"ה שכן מתבאר שם מדבריו וצע"ג דבשבת (דף קל"ב ע"א) ופסחים (דף פ"א ע"ב) פריך בפשיטות ומי דיינינן ק"ו מהלכה ומייתי הך דנזיר ואי איתא מאי פריך הא רק ר"א ס"ל בנזיר כן משא"כ ר' יהושע פליג עלי' והא אין הלכה כר"א דשמותי הוא וכבר הבאתי גם גמ' זבחים (דף צ"ג ע"ב) דאמר בפשיטות הלכתא היא ומהלכתא לא גמרי' והכי מוכח בכמה דוכתי דזו סברא פשוטה ומוסכמת דאין דנין ק"ו מהלכה ודברי הגר"א ז"ל דרק ר"א ס"ל כן ור"י פליג עלי' [וע"ש בדבריו בטהרות פ"ח מ"ז דגם שמעון אחי עזרי' פליג עלי' עש"ה] הם חידוש גדול וצע"ג וגוף דבריו ז"ל דתלי הא דאין דנין מהלכה בהא דאין דנין מד"ס הוא דבר הצ"ע ויבואר במ"א אי"ה דמוכח בדוכתי טובא דעבדי' ק"ו בדרבנן ולית לן כסברת ר"א הנ"ל דאין דנין מד"ס ואילו הך דאין דנין מהלכה הרי הוא סברא מוסכמת וכנ"ל ובאתי רק להעיר

שוב הגיע לידי ס' באר יעקב וראיתי לו ביו"ד סי' ק"י בדיני ספיקות שהביא תוס' ר"ה (דף ט' ע"א) ד"ה ור' ישמעאל שכתבו על הר"ת שם וז"ל ובחנם דחק דכיון דשביעית גופה (תוספת דידה מלפני') מהלכה לא ילפי' מינה שבת ויוה"כ ויו"ט דאין דנין ק"ו מהלכה עכ"ל וכ' ע"ז הבאר יעקב וז"ל וכדי דלא נשווי' לר"ת כטועה בדבר משנה בהא דאין דנין ק"ו מהלכה שהיא משנה מפורשת סוף פ"ו דנזיר ונלענ"ד דר"ת סבר דלאו לכ"ע אמרי' דאין דנין ק"ו מהלכה כ"א לר' אליעזר ור' יהושע דהשיבו הכי התם לר"ע דרצה ליליף ק"ו דנזיר מגלח על רביעית דם מעצם כשעורה והם השיבו לו דאין דנין ק"ו מהלכה ע"ש אבל ר"ע דשאל להם כן ס"ל לר"ת דאליבי' דנין ק"ו מהלכה כו' עכ"ל ז"ל וע"ש עוד שכ' בהך דחולין (דף י"א) מנא הא