בית האוצר חלק א קעו

לו כח למחול רק דאעפ"י שחטא הנדון נגדו הרי לא הי' מוכרח לחייבו מיתה רק איזה קנס אחר והדבר תלוי ברצונו מה לחייבו וא"כ כיון שכבר חייבו מיתה ע"כ שפיר לא מהני מה שחוזר אח"כ מפאת מחילה כיון דאין כבודו מחול ולא נסתלק החטא כלל רק שאנו רוצין לומר שיכול הוא לחזור מחיוב מיתה שחייבו כיון שאין זה חיוב תורה רק הוא הוא שחייבו זה והדבר תלוי ברצונו וע"כ יכול לחזור מזה וע"כ ע"ז שפיר איכא לספוקי דכיון דהתורה נתנה לו כח זה לחייב ע"כ מכי חייבו שוב אין החיוב עוד מתייחס אליו להחשב חיוב שלו ויוכל לחזור רק חיוב תורה חשוב ואין בכחו לפטור את המחויב חיוב תורה וה"ז ממש דוגמת הספק שלנו לענין אין ב"ד יכול לבטל כו' דמספקינן אי כיון דמסרו הכתוב לחכמים נחשב דאורייתא מיד שאמרו את הדין ואין מתייחס עוד להם להחשב דברי ב"ד לענין שיוכלו ב"ד אחר לבטל א"ד אע"ג דמסרו הכתוב להם עכ"ז נחשב רק דברי ב"ד אלא שהתורה נתנה להם כח לומר כן ומ"מ סוף סוף דברי ב"ד הם ומתייחס להם וע"כ שפיר יכולים ב"ד לבטלו ככל שאר דברי ב"ד ודו"ק היטב כי הוא דומה בדומה ממש לזך הרעיון] ומצאתי בפיה"מ להרמב"ם ערכין פ"א על המשנה הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך (לפי שאין לו דמים) ובפיה"מ שם וז"ל והיוצא ליהרג רוצה לומר מיתת ב"ד שהוא ענין שאינו תלוי ברצוננו אלא התורה ממיתה אותו אבל אם הי' יוצא ליהרג במצות המלך מעריך ונערך לדברי הכל שלפעמים חוזר המלך מדיבורו עכ"ל ומבואר דיכול המלך לחזור מחיובו וא"כ יש כדמות ראי' לפשוט מזה ספק שלנו לומר דגם ב"ד אחר יכולין לבטל ודו"ק ובאתי רק להעיר

והנה אחרי כתבי כ"ז נזכרתי שהדבר ממקומו הוא מוכרע שהרי בירושלמי מועד קטן פ"ב ה"ג איתא וז"ל א"ר בא בר ממל אילו הי' לי מי שיומנה עמי התרתי בשר בכיר להישקל בליטרא והתרתי שיהיו עושין מלאכה בחוש"מ כלום אסרו בשר בכור להישקל בליטרא לא כדי שיהו מוכרין אותו בזול והן מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר כלום אסרו לעשות מלאכה בחוש"מ אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אכלין ושתין ופחזין עכ"ל וא"כ לדיעות הסוברים דמלאכת חוה"מ דאורייתא אלא שמסרו הכתוב לחכמים א"כ מבואר דגם בכה"ג יכולים ב"ד אחר לבטל ואולם ירושלמי הנ"ל לכאורה בלא"ה הוא דלא כדיעות הנ"ל דהא מוכח מן הירושלמי דהי' מתיר מלאכת חוה"מ לגמרי וזה וודאי א"א לדיעות הנ"ל שהרי מסר הכתוב לחכמים רק לומר איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת וכמבואר בחגיגה (דף י"ח ע"א) וא"כ הרי אין בידם להתיר לגמרי וע"כ דס"ל לר' בא בר ממל דכל עיקר מלאכת חוה"מ דרבנן [ודע דמירושלמי הנ"ל יש ראיה לדיעות הסוברים דאיסור מכירת בשר בכור בליטרא הוא דרבנן ע' תוס' זבחים (דף ע"ה ע"ב) ד"ה התפיס וע' בזה אריכות גדול להמהרי"ט אלגאזי ז"ל בס' קהלת יעקב לאביו ז"ל בתוספת דרבנן אות רס"ה עש"ה ומהתימה שבכל האריכות שם לא זכר שר דברי הירושלמי מ"ק הנ"ל דברור מללו דהוא רק איסור דרבנן ובאתי רק להעיר]

ודע דיש לעיין בירושלמי הנ"ל דאמר אילו הי' לי מי שיומנה עמי התרתי כו' והרי אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין ודוחק לומר דר' אבא בר ממל החזיק עצמו לגדול יותר ממתקני איסורים הנ"ל דהם איסורים נזכרים במשנה ואולי כוונת אילו הי' מי שיומנה עמי היינו אילו הי' מי גדול בחכמה ובמנין יותר ממתקני האיסורים התרתי כו' והוא ע"ד שאמרו בגיטין (דף ל"ו ע"ב) אי איישר חיל יותר מהלל אבטליני' ואולם נראה יותר דכוונת ר' אבא בר ממל דכאן לא שייך הא דאין ב"ד יכול לבטל כו' ואפי' לדיעות דאף על גב דבטל הטעם לא בטלה התקנה משום דכאן לא לבד שבטל הטעם רק דנעשה עוד היפוך כוונת המתקנים דתיקנו כן כדי שימכר בזול ונהפך הוא דנמכר ביוקר וכן איסור מלאכת חוה"מ תיקנו כדי שיהיו עוסקין במצוה ואדרבה עוסקין בדבר שהוא הפוכו וע"כ בכה"ג גם ב"ד קטן יכול לבטל רק שעכ"ז לא רצה לסמוך על עצמו ואמר אילו הי' לי מי שיומנה עמי כו' כן י"ל ובאתי רק להעיר

כלל פח) אין דנין ק"ו מהלכה. שבת (דף קל"ב ע"א) ונזיר (דף נ"ז ע"א) ויש להסתפק אי דוקא ק"ו או גם מ"מ אין דנין ולפמ"ש רש"י שבת שם הטעם דאין דנין ק"ו מהלכה משום דלא ניתנה תושבע"פ לידרש בי"ג מדות א"כ טעם זה שייך גם במ"מ דהוא מדת בנין אב והנה לולי דברי רש"י הנ"ל הי' אפשר לומר עוד הטעם דמילי דהלמ"מ הם סתומים ביותר מדברים המפורשים מדנמסרו רק בע"פ ולא נרמזו במקרא כלל וכמבואר בהקדמת פיה"מ להרמב"ם דהלמ"מ אין לו רמז במקרא וע"כ אין לדון בם תורת ק"ו דנחשבים חידוש וגזירות מלך ולא שייך לדון בם תורת ק"ו לומר דמה לפלוני שאין לו קולא זאת כו' דאולי יש ענין נעלם במלמד אשר אינו בלמד ומחייב ההבדל ביניהם בדין שאנו באין ללמוד ואף שאינו מתאים לפי הקולא וחומרא וכמובן וע' כלל נ"ו אות ו' דהבאתי כעין זה פי' הראב"ד על הסיפרא דאין דנין בנגעים דין ק"ו משום דכולם גזירות מלך הן ע"ש וכהנה רבות ואולם גם לפי טעם זה ראוי לומר דגם במ"מ אין דנין דדילמא יש במלמד ענין מיוחד שאיננו בלמד המחייב את הדין במלמד וכי היכי דמחידושא לא גמרי' אפי' במ"מ ה"ה מהלמ"מ לפי דברינו וכמובן ושוב נזכרתי גמ' ערוכה בזבחים (דף צ"ג ע"ב) קידש (מי חטאת באפר פרה) פחות מכדי הזיי' בכלי זה ופחות מכדי הזיי' בכלי זה לא קידש איבעי' להו בדם מאי (גבי חטאות הפנימיות קיבל פחות מכדי הזיי' כו' וחזר ועירב מי הוי קבלה או לא) הלכתא היא ומהלכתא לא גמרי' א"ד התם מ"ט כתיב וטבל במים (שיהא במים שיעור טבילה מעיקרא) ה"נ כתיב וטבל בדם וברש"י מהלכתא לא גמרי' מילתא אחריתי דקיי"ל שבת (דף קל"ב ע"א) אין דנין מהלכה עכ"ל ומבואר דגם מ"מ אין דנין

ושוב נזכרתי דכן מוכח גם מדברי הש"ס עצמו בפסחים (דף פ"א ע"ב) דהוזכר שם הך דאין דנין ק"ו מהלכה עש"ה (דף פ"א ע"א) דבעי כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא כו' מי אמרי' כי גמירי טומאת התהום בפסח בתמיד לא גמירי א"ד יליף תמיד מפסח אמר רבה ק"ו ומה במקום שלא הותרה לו טומאה ידועה כו' ומי דיינינן ק"ו מהלכה כו' אלא אמר רבא יליף מועדו מועדו מפסח כו' וא"כ הך א"ד יליף תמיד מפסח דאמר מעיקרא ע"כ הכוונה למ"מ דהא אכתי לא ידע מן הג"ש וא"כ תיקשי דמדוע הדר באמת מזה במסקנא ואיצטריך ליה ג"ש וע"כ דכי היכי דאין דנין ק"ו מהלכה ה"ה מ"מ וז"פ

והנה נזכרתי עוד דבירושלמי חגיגה פ"א ה"ח וז"ל ר' זעירה בשם שמואל אין מורין לא מן ההלכות כו' (אין למידין מהלמ"מ) והתני דבי חלפתא בר שאול היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין (דדינם שוה אם עשאן גורן אחד נותן פאה אחת ב' גרנות נותן ב' פאות ואע"ג דחיטים גופייהו הלמ"מ הם כמבואר בפאה פ"ב מ"ו ואפ"ה מדמה שעורים לחיטים) א"ר זעירה כך היתה הלכה בידם ושכחוה היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין (כך נמסרה הלכ' בהדי' דאף שעורים כחיטים) והתנינן המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן (נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן בפאה פ"ג מ"ג) אית לך מימר שוק וגורן כך היתה הלכה בידם (וכי אפשר לך לומר דאף זה הי' הלכה בידם והרי הרבה חילוקי דינים נאמרו בה אלא ודאי דמדמין אפי' הלמ"מ וקשיא לר"ז דאמר אין למידין מן ההלכות, קרבן עדה) ר' חנני' בשם שמואל אין למידין מן ההורי' (הא דאמר ר"ז אין למידין מן ההלכות לאו אהלמ"מ קאי אלא אהוראה שאין למידין מהוראת חכם שאומר הלכה כפלוני עד שיאמר הלכה למעשה קרבן עדה) כו' ומתבאר לכאורה מירושלמי הנ"ל דלמידין במה מצינו מהלמ"מ ואולי כוונת הירושלמי רק אדבר הדומה בדומה ממש אל ההלכה דלמידין והך דשוק וגורן חשוב ליה דומה בדומה ממש לב' מיני חיטין וצ"ע ובאתי רק להעיר

וראיתי בשו"ת שער אפרים סי' פ' וז"ל עובדא הוי בס"ת שהי' לו להיות במקום אחד פרשה פתוחה ולא נשאר בסוף השיטה כשיעור ט' אותיות מה עשה הסופר כתב תיבה שלימה ביני שיטי על אויר שבין השיטה ומכח זה נשאר ט' אותיות ואילו כתב בתוך השיטה לא נשאר כשיעור אי מיקרי פתוחה או לא מי אמרי' דמה שכתב על האויר הוי כאלו נכתב בתוך השיטה ואין כאן פתוחה או לא וכשירה. תשובה לכאורה יש להביא ראיה קצת