בית האוצר חלק א קעה

ובגליון הש"ס שם להגאון מלבוב ז"ל תמה ע"ז דמפורסם בכולי' הש"ס דחמש חטאות המתות הלמ"מ היא ואיך יבטלו ב"ד אם ירצו והיא פליאה עצומה ואולם אם נאמר דכל כה"ג דמסרו הכתוב לחכמים יכולים ב"ד לבטל יש לומר דההלכה נמסרה רק דחטאת שכיפרו בעלי' כו' אינה קריבה ואולם מה יעשה בה בהיותה אינה קריבה ד"ז מסרתו ההלכה לחכמים שכפי שירצו ידונו וחכמים הוא שאמרו דמתה וע"כ שפיר יכולין ב"ד לבטל שלא תמות רק תרעה ותפול לנדבה וע"כ ליקרב שפיר אין להם כח לומר שתוקרב כיון שזה נמסר בפירוש דאינה קריבה ומעתה אין שום סתירה בין ירושלמי הנ"ל להא דאמרי' בכל דוכתא דחטאת שכיפרו בעלי כו' הלמ"מ דמתה דכיון דנמסר הלכה דאינה קריבה ומה יעשה בה נמסר לחכמים והם אמרו דמתה וה"ז ג"כ כאילו נמסר להדיא דמתה דכיון דההלכה מסרתה לחכמים והם אמרו דתמות א"כ הרי דינם דין ההלכה וכמו כל היכא דמסרו הכתוב לחכמים דנחשב דינם דין תורה וכמו דמלאכת חוה"מ חשוב איסור תורה מכח זה וכנ"ל וא"כ ה"ל כאילו נמסר הלכה דתמות ושפיר יתכן לומר דחטאת שכיפרו כו' דמתה היא הלל"מ כיון דמתה רק מכח ההלכה דמסרה לחכמים כח לומר שתמות וע' תוס' זבחים (דף ה' ע"ב) ד"ה ניתק שכתבו דהא דכל שבחטאת מתה באשם רועה הוא רק מדרבנן ומה"ת באשם קרב עולה וע"ש שכתבו וז"ל והשתא הא דנקט בכל דוכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה לא נקט רעי' אלא לפי שתיקנוה חכמים וכי גמירי הכי גמירי כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה עכ"ל וכן כתבו עוד במנחות (דף ד') ובפסחים (ד' ע"ג) ע"ש הרי שאעפ"י שההלכה הוא רק שאינו קרב אשם רק עולה עכ"ז כיון שגזרו חכמים אח"כ מכח ההלכה הנ"ל שתהא רועה ע"כ כללו הדרבנן בהדי ההלכה ואמרו שהלמ"מ כל שבחטאת מתה באשם רועה וכמבואר בדוכתי טובא וא"כ כ"ש שיתכן לומר בחטאת דהלמ"מ דמתה כיון דשם אינו דרבנן גרידא רק גוף ההלכה היא כיון דהלכה עצמה מסרה לחכמים כח לומר כן ודו"ק אולם באמת אין זה נוח לי דאם נמסרה ההלכה לחכמים בחטאת שכיפרו כו' א"כ מדוע אמרו באמת דתמות וילכו קדשים לאיבוד ולא אמרו דתרעה ותפול לנדבה כמו דמותר חטאת קר נדבה ותו דלדברי התוס' הנ"ל הא י"ל דגם חטאת המתה רק דרבנן לגמרי הוא ולא נמסר לחכמים כלל וההלמ"מ היתה רק דאינה קרבה חטאת רק עולה וחכמים הוא דגזרו שתמות וע"כ נכלל הדרבנן בהדי ההלכה ואמרו שהלמ"מ דמתה וכמ"ש התוס' הנ"ל לענין אשם ואם שלא נדע טעם למה גזרו בחטאת שתמות ובאשם גזרו רק שתרעה עכ"ז הרי גם אם נאמר דההלמ"מ היא דאינה קריבה ומה יעשה בה נמסר לחכמים הרי ג"כ לא ידענו הטעם מדוע אמרו שתמות ולא אמרו שתרעה וכנ"ל וא"כ עכ"פ אין ראי' מכאן לפשוט הספק הנ"ל: ודעו

ודע דהמראה הפנים שם בירושלמי פי' דאתי' כר' יצחק נפחא דס"ל בתמורה (דף ט"ז ע"א) דחטאת המתה נשתכחה בימי אבלו של משה אי רועה אי מתה וגזרו חכמים שתמות וע"כ יכולין ב"ד לבטל ע"ש וצ"ע דאין זה גזירה רק דין דהא סד"א מה"ת לחומרא לרוב הראשונים ז"ל ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דרק מדרבנן לחומרא עכ"ז כיון שהוא דין כללי בכה"ת דסד"א לחומרא מאיזה טעם יבטלו חכמים ויאמרו דחטאת תרעה אם אינם מתירים סד"א בכה"ת וי"ל דמשום הפסד קדשים יש להם כח לבטל אף אם אינם מתירים שאר סד"א [וע' זבחים (דף ע"ט ע"ב) פלוגתא אי גוזרין גזירות במקדש דיש מ"ד דאין גוזרין משום הפסד קדשים] ולפי"ז עכ"פ נמצינו למידין ג"כ דין מזה דהא דב"ד הגדול כו' יכולין לבטל היינו גם אם אינם מבטלים כל גזירת ב"ד הקדום רק מניחים אותה בקצת מקומות עכ"ז יכולים לבטל אותה ג"כ בקצת מקומות אחרים דמסברא א' מקום להסתפק בזה וכמובן ואין להאריך ואולם עדיין צ"ע דבתמורה (דף ט"ז ע"א) שם איתא דזכרו דמהם מתות ומהם רועות ושכחו איזה המתות ואיזה הרועות ע"ש וא"כ הא ה"ל איקבע איסורא דגם להרמב"ם ז"ל ספיקו מה"ת אסור וי"ל עוד דכאן הא הוי רק ספק הלמ"מ ובספק הלמ"מ יש דיעות הראשונים ז"ל דרק מדרבנן אסור והובאו בארוכה בפתיחת הפמ"ג לאו"ח ע"ש ולדעות הנ"ל י"ל דספק הלמ"מ אפי' באיקבע שרי דרק בסד"א בדבר המפורש בתורה יש ראיה דגם להרמב"ם ז"ל אסור מה"ת דאל"כ איך יצויר אשם תלוי משא"כ בספק הלמ"מ וכמובן ועי"ל דהירושלמי הנ"ל אתי אליבא דר' שמעון דסובר בתמורה שם דנמסרה הלמ"מ דאחת מתה וארבע רועות ושכחו איזה מתה ואיזה רועה ומש"ה אמרו על חמשתן דימותו ולכאורה ק' דהי' ראוי לומר דכולם רועות משום דבכל אחד מהן אזלי' בתר רובא אולם דוגמת זה מצינו ג"כ בהך דאיסי בן יהודה דל"ט מלאכות נאמרו למשה בסיני ואינו חייב על אחת מהן דלא ידעי' על איזה נאמר דפטור ומבואר בס' הקובץ על הרמב"ם ה' שבת פ"ז ה"ז דאין לחייב על כל אחת מהן מטעם רוב משום דחשיב קבוע ע"ש וא"כ ה"נ דכוותה אולם הא אנן לר"ש קיימינן ומבואר בחידושי הר"ן סנהדרין דלר"ש כל עיקר דין קבוע דכמע"מ הוא רק דרבנן דקרא דוארב לו וקם עליו בעי' לדידי' לפטור נתכוין להרוג את זה והרג את זה וכמו שהניחו התוס' כתובות (דף ט"ו ע"א) ד"ה פרט בתימה דמנ"ל דין קבוע לר"ש ע"ש בחידושי הר"ן שכ' מכח זה דדין קבוע לר"ש באמת הוא רק דרבנן וא"כ ר"ש לטעמי' שוב כל חמש חטאות המתות הוא רק דרבנן דמה"ת הי' ראוי לילך אחר הרוב וכנ"ל [וגם י"ל דהוא דרבנן עוד מטעם אחר מפאת היותו קבוע שאינו ניכר וכדעת התוס' בכמה דוכתי] וא"כ כיון דמדרבנן הוא שפיר יכולין ב"ד לבטל ודו"ק

ואולם כ"ז לפלפולא בעלמא אבל באמת נראה פשוט שבעל המאמר דירושלמי הנ"ל קיבל כך דהלכה זאת דחטאות המתות כך נמסרה שאם ירצו ב"ד לבטל יוכלו לבטל כי נמצא כזה ממש בירושלמי שביעית פ"א ה"ה ובירושלמי סוכה פ"ד ה"א וז"ל ועכשיו למה הם חורשין בזקנות א"ל בשעה שניתנה הלכה כך ניתנה שאם ירצו לחרוש יחרושו ובק"ע שם לכך ניתנה הלכה שאם יראו ב"ד שיש צורך לבטלו שמותרין לבטל עכ"ל ובש"ס דידן מ"ק (דף ג' ע"ב) מבוארת ג"כ קושית הירושלמי שביעית וסוכה הנ"ל וז"ל הגמ' ר"ג ובית דינו היכי מצי מבטלי תקנתא דב"ש וב"ה והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ כו' אימר כך התנו ביניהם כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל ופריך דידהו הוא הלמ"מ היא כו' עכ"ל הגמ' ואולם הירושלמי הנ"ל ס"ל דגם בהלמ"מ שייך לומר דנמסרה שאם ירצו לבטל יבטלו וא"כ עכ"פ הך דירושלמי לענין חטאות המתות שפיר ג"כ יש לפרש כן וז"פ [וע"ע ב"ב (דף קמ"ה ע"א) המארס את האשה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מקום שנהגו להחזיר קידושין (ע"ש דמפרש לה אי קאי אמתה היא או אמת הוא לפני הנשואין) מחזירין מקום שנהגו שלא להחזיר קידושין אין מחזירין ר' יהודה הנשיא אומר באמת אמרו מקום שנהגו להחזיר מחזירין מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין כו' וא"כ לפי מאי דקיי"ל דכל באמת אמרו היא הלמ"מ א"כ ע"כ הכוונה כאן דכך נמסרה הלכה שיהי' הדין תלוי במנהג המקומות כפי מה שינהגו וא"כ שפיר יתכן דוגמתו שתומסר הלכה שיהי' הדין תלוי ברצון ב"ד דעדיף ממנהג בני אדם סתם וה"ז דומה לגמרי להך דירושלמי וכמובן ובאתי רק להעיר]

ודע דכעין ספק שלנו הנ"ל לענין אין ב"ד יכול לבטל כו' אם יכולין לבטל היכא דמסרו הכתוב לחכמים דשם י"ל דכיון דמסרו הכתוב כו' ע"כ מיד כשאמרו נעשה ממנו דאורייתא וכנ"ל הנה כעין זה יש להסתפק ג"כ לענין הרוגי מלכות דתורה נתנה כח למלך לחייב אדם מיתה וכנלמד בסנהדרין (דף מ"ט ע"א) מקרא דכל אשר ימרה את פיך יומת ע"ש ויש להסתפק ג"כ היכא דחייב מלך מיתה לאדם אם יכול לחזור בו מחיובו או לא מי אמרי' כיון דהתורה נתנה לו כח זה לחייב מיתה ע"כ מיד כשחייב הרי נעשה זה דין תורה ומחויב הנדון מעתה מיתה מדין תורה וע"כ אין כח בידו לחזור ולפטרו כמו שאין בכחו לפטור הרוגי ב"ד א"ד אעפ"י שהתורה נתנה לו הכח עכ"ז החיוב מתייחס לו ונחשב רק שהוא חייב מיתה וע"כ מחיוב שלו שפיר יכול לחזור ואתי דיבור ומבטל דיבור [וא"ל דהיכא דחוזר א"כ הרי מוחל על כבודו וא"כ הרי נסתלק החטא וא"כ שפיר מיפטר הנדון מדינא דז"א דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ואין