בית האוצר חלק א קעג

הזה היה ראוי דמאבד עצמו לדעת תוקרב חטאתו אחריו וזה ודאי אינו דהלכתא פסיקתא דכל חטאת שמתו בעלי' למיתה אזל ובאתי רק להעיר

וע"ע הוריות (דף ו' ע"א) א"ר פפא כי גמירי חטאת שמתו בעלי' במיתה ה"מ ביחיד אבל לא בציבור מנ"ל לר' פפא הא אילימא מדכתיב תחת אבותיך יהי' בניך (דמשמע דבנים במקום אבות קיימי וכאבות חיים דמי) א"ה אפי' ביחיד נמי כו' וקשה ג"כ לפי הנ"ל דהא דאין כפרת חטאת אמת הוא משום דהמיתה מכפרת דא"כ מאי מהני האי דתחת אבותיך יהיו בניך הרי סוף סוף כבר כיפרה לו צער המיתה וצ"ל דאפשר דלא צער המיתה הוא דמכפר רק ענין הסילוק מן העולם הוא שמכפר וע"כ כיון דתחת אבותיך כו' ובנים במקום אבות קיימי אין נחשב סילוק

שוב ראיתי בס' חסידים סי' ק"ע שכ' וז"ל מעשה בחסיד אחד שהי' נודר בשביל הנשמות בשביל קרוביו ואח"כ נודר הכל בסתם בשביל כל הנשמות אמרו לו למה אתה עושה כן וא"ל מפני שיש מהן שאני נהנה בזכותן ולא אהיה כפוי טובה ועוד הן כמו כן בשבילם ייטיב לי וא"ת הרי חטאת שמתו בעלי' מתה מפני כי קרבן חטאת להגן מן היסורין וכבר מת ועוד מיתה מכפרת אבל צדקה שנותנין דומה לעגלה ערופה שאמרו ראוי' כפרה זו לכפר על יוצאי מצרים למפרע ועוד אם יאמר אדם מה מועיל לאחר מיתה אם האב רשע הרי הבן יוכל לפדותו בצדקה ואומר אח לא פדה יפדה איש אלא לפי שמצינו שאם נדר להביא עולה הבן מביאה לאחר מיתתו ולפי שכל מה שמצינו בעולם (צ"ל בעולה) מצינו בצדקה זו באה בנדר ונדבה וזו באה בנדר ונדבה אעפ"י שאינו ראוי (אולי צ"ל דומה) לגמרי כי הבן אינו יכול להביא עולה שלא הקדיש האב עכ"ל הנה שכ' ז"ל ב' טעמים על מה שאין חטאת מכפרת לאחר מיתה א' דענין כפרת החטאת איננו בעוה"ב רק הוא מכפר ומציל מן ייסורי עוה"ז וע"כ זה שכבר מת ולא שייך בי' תו כפרה זאת לכן אין חטאתו קריבה ב' והוא הטעם שכתבנו למעלה משום דהמיתה מכפרת

והנה מה שהביא ז"ל ראיה דצדקה מכפרת על מת ממה שעולה מכפרת אמת מדבן מביא עולה שנדר האב ומת ק"ל מש"ס מנחות (דף ד' ע"ב) דאמר וכן אתה אומר באשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן פסולין הואיל ובאו להכשיר ולא הכשירו (דאינם כשאר זבחים דכשרים בשלא לשמן אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה דהני הואיל וכל פעולתם ההכשר שבאים להכשיר המצורע לאכול בקדשים ע"כ כששחטן שלא לשמן שא"א להם אז לעשות פעולה זאת כיון שאינם עולין לשם חובה לכן ממילא פסולין) תנן כל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה חוץ מפסח וחטאת ואם איתא ליתני נמי חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע דבאו להכשיר ולא הכשירו כיון דאיכא אשם גזילות ואשם מעילות דלכפרה אתו לא פסיקא ליה ומ"ש אשם נזיר ואשם מצורע (דפסולין משום) דבאו להכשיר ולא הכשירו הני נמי באו לכפרה ולא כיפרו (וליפסלו נמי מש"ה) א"ר ירמיה מצינו שחלק הכתוב בין מכפרין ובין מכשירין מכפרין אית בהו דאתי לאחר. מיתה מכשירין לית בהו דאתי לאחר מיתה דתנן האשה (יולדת) שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה (וחטאת יולדת הוא להכשיר ועולתה לכפר) עכ"ל הגמ' ומוכח מזה דעולה הבאה לאחר מיתה אינה עושה פעולת הכפרה כלל וכלל על המת ורק בתורת נדבה לבד היא באה ואינה עושה פעולת הכפרה כלל וכלל דאם היא מכפרת כפרה מה על המת א"כ מאי ראיה מייתי הש"ס מלאחר מיתה אשלא לשמה הא לאחר מיתה שפיר אפשר שתבוא כיון דגם לאחר מיתה עושה פעולת הכפרה מה משא"כ באשם ששחטו שלא לשמו ודאי א"א שיעשה פעולת הכפרה כלל שהרי נעקר מלשמו ואינו אשם עוד כלל רק קרבן נדבה בעלמא וכמבואר בזבחים (דף ב' ע"ב) ואינו מועיל אל הבעלים כלום כיון דאין עולה לבעלים לשם חובה וצריכים להביא אשם אחר לכפר עליהם וע' זבחים (דף ו' ע"א) איבעיא להו כיפרו על מה שבאו (קרבנות הנשחטים שלא לשמן) או לא כיפרו א"ר ששת ברי' דר' אידי מסתברא דלא כיפרו דאי ס"ד כיפרו שני למה הוא בא כו'

ועוד נזכרתי דבאותה סוגיא דזבחים שם (דף ה' ע"א וע"ב) מפורש ג"כ דעולת יולדת הבאה לאחר מיתה אינה מכפרת עליה כלל ע"ש (דף ה' ע"א) דאמר רמי ר"ל על מעוהי בי מדרשא ומקשי אם כשרים הם (קרבנות הנשחטים שלא לשמן) ירצו (יכפרו) ואם אין מרצין למה באין א"ל ר' אלעזר מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין (שאין כפרה למתים ואף אתה אל תתמה על אלו, רש"י) דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה כו' ושם (ע"ב) פריך הא דאמר ר"א מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשירין ואין מרצין לימא לי' ר"ל הנהו נמי לייתי ולירצו (איורשים, רש"י פי' דילמא הך דלאחר מיתה באין לכפר איורשין וזה פעולתן) ומשני יולדת אם היא ילדה בני' מי ילדו כו' ע"ש דמסיק דבאין לכפר איורשין אעבירות עשה שלהן דנהי דלא קני יורשין לקרבן לכפרה ממש מ"מ מקופיא מיהת מכפר עלייהו ע"ש וא"כ עכ"פ מבואר שעל המת אינו מכפר כלל ואפי' כפרת קופיא וצע"ג

וראיתי עוד בס' חסידים סי' תתשע"א כ' גם שם דיבר מזה וז"ל כפר לעמך ישראל אשר פדית ד' אמרו ראוי' כפרה זו שתכפר אף על יוצאי מצרים כלומר על כל המתים שיצאו ממצרים ואיך יכול המעשה לכפר על מי שלא עשאה בחייו והלא חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא שאין כפרה לאחר מיתה כי בחבלי מות האדם נתכפרו לו עונותיו אלא כך אמר הקב"ה ברא מזכה אבא כגון שהאב חוטא ונותן את בנו ללמוד תורה ומע"ט הואיל וע"י האב זכה הבן ברא מזכה אבא עכ"ל [וע"ש דמסיק דצדקה ותפלה דחי עבור המת מועיל למת] והנה כי פה כ' ז"ל רק טעם אחד בהא דאין חטאת מכפרת אמת דהוא משום דכבר כיפרה לו המיתה וגם כ' כי בחבלי מות האדם נתכפרו לו עונותיו והיינו דצער המיתה מכפר וזה לכאורה דלא כמו שדקדקנו לעיל מהך דהוריות (דף ו' ע"א) דאין הצער הוא המכפר רק ענין הסילוק מן העולם מדבעי למימר דמהני תחת אבותיך יהיו בניך ואע"ג דסוף סוף הרי סבל צער מיתה ואולם לפי מאי דדחה שם האי טעמא דתחת אבותיך כו' ואסיק טעמא אחרינא י"ל דלפי האמת צער המיתה הוא המכפר ולא ענין הסילוק מן העולם ובאתי רק להעיר

ודע דיש להעיר עוד לפי המבואר בכריתות (דף ז' ע"א) דלמ"ד דיוה"כ מכפר על המזיד משכחת לי' כרת דיומי' בחנקתי' אומצא ומית ע"ש ומוכח דהמכפר על החטא צריך שיהי' אחר החטא וע"כ יוה"כ דעצם היום מכפר צריך שיחי' רגע מה אחרי החטא כדי שתכפר עליו רגע ההוא משא"כ זמן דיוה"כ שהי' עם החטא יחד אינו מכפר דהמכפר צריך שיהי' אחר החטא וא"כ תיקשי דאוכל חלב וכדומה וחנקתי' אכילתו ומית דא"א למיתה שתכפר עליו כיון שהי' החטא עם המיתה יחד וכהך דחנקתי' אומצא ומית דיוה"כ וכמובן וא"כ בכה"ג תוקרב חטאתו אחר מיתה כיון דעדיין לא כיפרה לו המיתה ואולם אין לדמות ענייני כפרות זו לזו ויוכל להיות דרק כפרת יוה"כ יש לה ענין מיוחד שאין מכפרת רק אחר החטא ולא עם החטא יחד משא"כ כפרת מיתה שפיר איתה עם החטא יחד (וכמו שכתבנו למעלה דיש חילוק בין כפרת קרבן לשאר כפרות דכפרת קרבן ליתה לאחר מיתה ושאר מיני כפרות כצדקה כו' איתנהו לאחר מיתה וא"כ ה"נ לענין הך שלפנינו אין לדמות ענייני כפרה זו לזו וכמובן. ושוב ראיתי בחידושי הרשב"א שבועות (דף י"ג ע"א) דהקשה למ"ד דיוה"כ מכפר על המזיד ואפי' מת אחר החטא מיד דא"כ כפרת שעיר המשתלח למה ותי' וז"ל וי"ל דלעבירה שנעשה בשעת שילוח ומת מתוכה שהיום אינו מכפר שהרי מת מתוכה וכמו שאמרו חנקתי' אומצא אבל השעיר מכפר ועוד צריכה לי עיון עכ"ל הנה שגם הרשב"א ז"ל כ' כזה דרק בכפרת יוה"כ אמרו דצריכה הכפרה להיות אחר החטא משא"כ בכפרת שעיר ואולם כ' זה כמסתפק וכמו שסיים דצל"ע ומוכח לכאורה דזהו הספק שלו דראוי לומר גם בכפרת שעיר כן דאין מכפר רק אחר החטא דומיא דכפרת יוה"כ וא"כ לפי צד סברא זאת ה"ה דראוי לומר כן גם בכפרת מיתה וכמובן כיון דבש"ס מצינו זה רק בכפרת יוה"כ וע"כ סברת הרשב"א דיש לדמות גם שארי כפרות ליוה"כ לענין זה וא"כ ה"ה כפרת מיתה וכמובן