בית האוצר חלק א קעא

לשתיהן כאחד הרי אתן מקודשות לי [וע' יבמות (דף ל"ד ע"א)] דייעוד הרי הוא מצוה כמבואר בקידושין (דף י"ט ע"ב) כיצד מצות ייעוד כו' ובבכורות (דף י"ג ע"א) במשנה מצות יעידה קודמת למצות פדי' כו' וע"כ אסור לייעד לשתים כאחד דה"ל עושה מצות חבילות ואולי לא ניחא לי' ז"ל לפרש כן משום דא"כ הל"ל לא ייעד לשתים כיון דאאמהות קאי ומדאמר לשנים בל' זכר מוכח דקאי אגברי ועל כרחך הכוונה שלא ייעדנה לאביו ולבנו כאחד ואולם אין זה דיוק כ"כ ובאתי רק להעיר

וע"ע ספרא אמור פרשתא י"ב ברייתא י' מנין למוספי שבת שיקרבו עם אימורי הרגל ת"ל מלבד שבתות ד' כו' ובפי' הר"ש משאנ"ץ וז"ל מניין שנקרבו מוספי שבת עם אימורי הרגל ולא נאמר כיון שבמוספי הרגל הם ז' כבשים יעלו גם לשבת ולא יביאו ברגל שני כבשים של שבת עכ"ל וק' ג"כ דמאי ה"א לומר כן הא חשיב עושה מצוות חבילות ושם ק' ביותר לפי המבואר בסוגי' דב"ק (דף ס"ה ע"ב) שהבאתי תחלת דברינו ע"ש דפריך אהך דחומשו עולה לו בכפילו ה"ד אילימא דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא ד' חומשו עולה לו בכפילו (אמאי) כפילא ד' וחומשי' זוזא ובתוד"ה כפילא כתבו וז"ל בקונטרס פי' דלית ליה כפרה בחומש כיון שאין ניכר ומובלע בתוך הכפל עכ"ל והכוונה דכיון דצריך היותו כפל וגם חומש ע"כ רק אילו היו שוין והייתי יכול לומר דהוא כפל לחודי' וכן חומש לחודי' אז ממילא הי' נחשב ניכר לכפל וגם לחומש כיון דאין לך לומר יותר שהוא זה משהוא זה וה"ז דוגמת תערובת חד בחד דחשיב ניכר האיסור לכמה פוסקים משא"כ כאן דא"א לך לומר דהוא חומש לבד שהרי הוא ד' ואילו החומש הוא רק זוז אחד וא"כ ההכרח לך לומר שהוא כפל דהוא ד' זוז אלא דאתה רוצה לומר שהוא גם חומש וע"כ שוב זה הרי אינו ניכר ודו"ק היטב והארכתי במ"א אריכות רב ואכ"מ וא"כ בהך דספרא נמי דאיירי בקרבנות דהם לכפרה א"כ כיון דמקריב ז' כבשים מפאת הרגל ואילו מפאת השבת חייב רק ב' כבשים א"כ ה"ל ב' כבשים דשבת מובלעים בז' כבשים דרגל ואיך ה"א שיוקרבו ויש ליישב ובאתי רק להעיר

כלל פד) אין עושין מצוות חבילות חבילות. בחידושי פלפול במ"א דנתי לחדש טעם בזה עפ"י הנודע דמצוה שאדם עושה בזמן הפטור אין פוטרתו אזמן החיוב וכמתבאר מש"ס ר"ה (דף כ"ח ע"א) וא"כ כיון דקיי"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה א"כ העושה ב' מצוות כאחת כל אחת פוטרתו מקיום האחרת וא"כ נמצא שאחרי גמרו העשי' מחויב לעשות שנית אחת מהן כיון שעשאה בזמן היותו פטור [והי' מינייהו מפקית] והארכתי שם הרבה בזה ואולם כעת רואה אני דמה דהי' פשוט בעיני דהא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אם יעשה אז המצוה נחשב עושה בזמן הפטור וכאינו מצווה ועושה ומחויב לעשותה שנית בגמרו עסק מצוה הראשונה הנה מתבאר היפוך זה מדברי הרמ"ע מפאנו בתשובותיו סי' ק"ב (תשובה דעשר בעיי בשאלה השמינית שם) וז"ל ולא עוד אלא שהן פטורין מן הדין מעניית אמן (אותן המתפללין בלחש וקורין בסדר קרבנות בשעה שהש"ץ חוזר) שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ואם ענו מצוה קעבדי ובכלל מצווין ועושין נינהו דהא מצווים הם בכך אלא שדבר אחר גורם להם ליפטר לפי שעה (עסקם במצוה האחרת) והמה מ"מ חוטפים את המצוה ובידם שתים כו' עכ"ל

ואולם עכ"ז נראה דנהי דאם עשה מצוה קעביד עכ"ז כיון דאין חובה לעשות א"כ כיון דעצם המצוה היא מצוה של חובה לכן אין לעשותה עם מצוה אחרת יחד דמורידה מחובה לאינה חובה דנהי דיצא עכ"ז מצוה של חובה עדיף דכי היכי דגדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ה"נ חובה עדיף ממצוה שאינה חובה וכנודע [וע' ברכות (דף מ"ה ע"א) דאפי' אי שנים שרצו לזמן מזמנים מ"מ ג' שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק כיון דקבעו להו בחובה מעיקרא ומש"ה נמי שמש שהי' משמש על השנים אוכל עמהם אעפ"י שלא נתנו לו רשות משום דניחא להו דמיקבע להו בחובה כו' ומיהו לפירש"י שם דגדול המצווה ועושה כו' א"כ לדברי הרמ"ע דגם עושה מצוה בזמן עסק מצוה אחרת חשיב מצוה ועושה א"כ אין ראי' משם לכאן וע"ע תוס' סוטה (דף ג' ע"א) ד"ה לה ותוס' ברכות (דף כ"ו ע"א) ד"ה טעה] ואדרבה לפי דברי הרמ"ע הנ"ל עוד יוכן יותר טעם שלנו הנ"ל בהא דאין עושין מצות חבילות כו' דאילו לפמ"ש תחלה יוקשה דיומצא דהעושה מצות חבילות צריך לחזור ולעשותם אם אפשר ואילו לישנא דאין עושין כו' מוכח דהוא רק לכתחלה לא לעיכובא ואולם לדברי הרמ"ע הנ"ל ניחא. דבדיעבד שפיר אי עביד עביד ויצא ורק לכתחלה הוא דאין לו לעשות כיון דעצם המצוה הרי הוא מצוה של חובה וא"כ אם עושה אותה עם קיום מצוה אחרת דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דיצא אי עביד ומ"מ אינו מחויב לעשותה וא"כ הרי מוריד מצוה שהיא חובה בעצמותה לעשותה באופן שאינו חובה ודו"ק היטב כי הוא טעם נכון מאוד בס"ד והארכתי במ"א ופה באתי רק להעיר

כלל פה) אין עושין מצות חבילות חבילות. ראיתי דברים מ מתמיהים בשירי קרבן לירושלמי גיטין פ"ט ה"ה דתנן שם במתני' שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו כו' ה' שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כולן כשירין כו' ובירושלמי ר' אליעזר בי ר' יוסי בעי קומי ר' יוסי כמה דאת אמר גט אחד פסול בשתי נשים (מתני' דריש כל הגט היו לו ב' נשים ששמותיהן שוין ואמר ללבלר כתוב ולאיזה שארצה אגרש פסול לגרש בו) ודכוותה והוא שני גיטין פסולין בב' נשים (אם אמרי' כן גם בב' גיטין) א"ל וכיני (כן הדבר גם בב' גיטין) א"ל והא תנינן שנים ששילחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שתיהן לזו ושתיהן לזו כו' ובש"ק ד"ה כמה דאת אמר וז"ל וק' הא אין הטעם בהך דאומר ללבלר משום דה"ל גט לב' נשים רק משום ברירה וכ"ה בבבלי רפ"ג וי"ל דראב"י פליג וסובר שאין הטעם משום דאין ברירה כו' אך ק' דאומר ללבלר לא דמי כלל לכותב לב' נשים דהא לעולם אינו כותב אלא לאשה אחת ולמ"ד יש ברירה הרי הוברר הדבר למפרע שלא נכתב אלא לאשה אחת וי"ל דסבר ראב"י דלהא לא צריך קרא שאין כותבין גט א' לשתי נשים כאחד דגט מצוה הוא וקיי"ל אין עושין מצות חבילות חבילות כמפורש בבבלי סוטה (דף ח') דמדאורייתא אסור ע"ש בתוס' וכ"ש לר"מ דאמר המשנה ממטבע הולד ממזר אף זה כשינוי מטבע הוא וא"כ ע"כ לומר דקרא (דלה ולא לה ולחברתה) אתי למעט האומר ללבלר ונראה דה"ט דסיפא דמתני' ה' שכתבו כלל כו' ולא תני בקצרה הכותב לה' נשיו כלל בתוך הגט אלא דאסיר לעשות כן דאין עושין מצות חבילות אבל ה' שכתבו לנשותיהם בגט אחד אין זה מצות חבילות כמפורש שם בבבלי (כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים) מיהו ראב"י פליג וסובר דאפי' בכה"ג הוי מצות חבילות דאל"כ מנ"ל לאוקמי קרא באומר ללבלר דילמא קרא אתי למעט שנים שכתבו גט לנשותיהם בשטר אחד כו' עכ"ל ז"ל

והנה לא התחלתי להבין דבריו כלל וכלל דמה שהעיר דל"ל קרא דלה ולא לה ולחברתה לומר שאין לגרש ב' נשים בגט אחד תיפוק לי' דאין עושין מצות חבילות לא ידענא אטו כל גירושין מצוה נינהו הרי המגרש אשה המותרת לו אין מצוה בגירושין ואדרבה עבירה דאורייתא נינהו לדעת כמה ראשונים הובאו בארוכה במל"מ ה' גירושין פ"י הכ"א עש"ה וכן אונס ומש"ר שגירשו הוי גירושי עבירה וא"כ שפיר איצטריך קרא לגירושין שאינם מצוה. [ואולם לב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר א"כ שפיר כל גירושין מצוה נינהו ותתכן הערת הש"ק הנ"ל דל"ל קרא דלה כו' וצ"ל דאיצטריך למעט אומר ללבלר וכתירוצו הנ"ל אליבא דר"א בר' יוסי אולם אי נימא דאין ברירה אכתי גם אומר ללבלר לא בעי קרא