בית האוצר חלק א קע

מ"ג ע"א) דאומר לשלוחו צא הרוג את הנפש שולחיו חייב באמת מילפותא דואותו הרגת בחרב בני עמון וא"כ ע"כ דלית לי' דרשא דספרי זוטא הנ"ל מות יומת המכה ולא השולח וא"כ ל"ל לב"ש לילפותא מדברי קבלה מקרא דואותו הרגת וגו' טפי ה"ל למילף מעדים זוממין וכדברי הס"ז הנ"ל לפי שנא' ועשית לו כאשר זמם כו' והרבה יש להאריך בזה ובאתי רק להעיר]

כלל פג) אין עושין מצות חבילות חבילות. יל"ע קצת בכריתות (דף ח' ע"א) דהמחויב ה' טבילות על ה' טומאות שנטמא די כשטובל פעם אחת ואמאי לא חשיב עושה מצות חבילות חבילות אם מקיים חמש החיובים במעשה אחת דהא טבילה מצוה לכ"ע דרק בזמנה הוא דאיכא פלוגתא אם היותה בזמנה מצוה בפ"ע ג"כ או לא אבל עצם הטבילה הרי הוא מצוה לכ"ע וא"כ ה"ל עושה מצות חבילות חבולות וצ"ל דענין המצוה רק לטהר א"ע ע"י טבילה וע"כ כיון שטבילה אחת מטהרת לכן אין עליו מצוה כלל רק טבילה אחת וז"פ וכן צ"ל עוד למ"ד התם דה"ה באשה שיש עליה ה' לידות כו' דאין מחויבת להביא רק קן אחד ע"ש בתוד"ה נכנס וצ"ל ג"כ דהמצוה רק שתכשיר עצמה לאכילת קדשים ע"י הבאת קן וכיון שקן אחד מכשירה דומיא דטבילה דטבילה אחת מטהרת הרבה טומאות ע"כ ממילא אין המצוה יותר רק הבאת קן אחד ולא הוי עשיית מצות חבילות כו' ויש עדיין לדון בזה ובאתי רק להעיר

וע"ע ב"ק (דף ס"ה ע"א) בע"ה שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה ובאו עדים אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם ואם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם וחומשו עולה לו בכפילו כו' וקשה ג"כ דאמאי עולה הא ה"ל מצות חבילות כו' דשם הרי הם ב' חיובים באמת דמחויב כפל וגם חומש דהא כשאין החומש שוה אל הכפל כגון היכא דכפילא ד' זוזי וחומשי' זוזא אז הרי צריך לתת שניהם כמבואר שם (דף ס"ה ע"ב) עש"ה ורק כשהחומש שוה לכפל אז כיון דאפשר אל הנתינה להחשב נתינת חומש וגם להחשב נתינת כפל לכן יוצא בה ידי שניהם ואמאי הא ה"ל עשיית מצות חבילות כו' וצ"ל דכל שהמצוה רק לתת ממון לחבירו (אף שאינו ממון שהזיק דהא הכפל וגם החומש שניהם תוספת על מה שהזיק והם רק לקנס ולכפרה) עכ"ז רק תורת תשלומין עליו לא תורת מצוה ולא שייך בכה"ג עשיית מצות חבילות כו' ובאתי רק להעיר

וע"ע חולין (דף כ"ט ע"א) תזבחהו שלא יהי' אחד שוחט שני זבחים (כאחד בקדשים) וקשה דל"ל קרא ת"ל דשחיטת קדשים מצוה ואין עושין מצות חבילות כו' כי היכי דאין עורפין ב' עגלות כאחת כמבואר בסוטה (דף ח' ע"א) וצע"ק ודע דממה שמבואר בחולין שם דשחיטת ב' ראשים כאחד בחולין שרי אפי' לכתחלה יש ללמוד אחד מב' דברים או דיש ראי' מכאן דשחיטת חולין לאו מצוה היא דהיא פלוגתא עתיקה דראשונים ז"ל וכנודע וע"כ אין בו משום מצות חבילות כו' או דמצוה שאינה חובה מוכרחת כשחיטה דאי בעי לא אכיל ולא שחיט ורק כששוחט מרצונו מקיים מצוה אז לא שייך בי' איסור עשיית מצות חבילות כו' ומסברא מיסתבר נמי אופן הב' הנ"ל דכיון דהא דאין עושין מצות חבילות כו' הוא רק משום דמיחזי היות המצוות עליו כמשאוי כמבואר ברש"י סוטה שם ע"כ מצוה שכל עיקרה אינה חובה ואי בעי לא עשאה כלל ליכא חשש היותה משאוי עליו שאילו היתה עליו משאוי מי מכריחו לעשותה והרי בידו שלא לעשותה כלל ויש לדחות דסוף סוף אם רוצה לאכול וצריך לב' בהמות לאכילה הרי מצווה ומוכרח לשחטן ושוב מה ששוחט שניהם כאחד מיחזי שפיר היות מצות השחיטה עלי' כמשאוי ודו"ק [וע' תוס' סוטה (דף ח' ע"א) שם ד"ה אין דהביאו הך דחולין (דף כ"ט ע"א) תזבחהו כו' עש"ה דמוכח דקאי בסברא דאין עושין מצות חבילות כו' הוא רק איסור דרבנן ע"ש בדבריהם ד"ה והא וע"כ לא קשיא להו דל"ל קרא דתזבחהו משא"כ לפי מה שצידדו האחרונים היותו איסור דאורייתא שפיר תיקשי דל"ל קרא דתזבחהו כו' וכמובן ובאתי רק להעיר]

ודע דמה שדנו הפוסקים לענין הבאת ב' כוסות דז' ברכות ודבהמ"ז כאחת על השלחן ודימוהו לתוס' סוטה שם ד"ה אין דכתבו דמפאת אין עושין כו' גם הבאת ב' סוטות לעזרה כאחת אסור לא לבד ההשקאה עש"ה ולענ"ד יש לחלק דבסוטה כתי' והביא האיש את אשתו אל הכהן וע"כ גם ההבאה מכלל המצוה ושייך גם בההבאה הך דאין עושין כו' משא"כ בכוסות דההבאה רק הכשר מצוה לא מצוה בעצם ולא שייך בי' עשיית מצות חבילות כו' ועוד דבסוטה הרי ההכרח שתהי' שם הבאה מחוץ לעזרה אל העזרה שהרי א"א שתארע הקינוי וסתירה בעזרה [דמלבד מה שאין אשה נכנסת לעזרה וכמבואר ברש"י קידושין (דף נ"ב ע"ב) ד"ה וכי אשה בעזרה מנין] בלא"ה נמי הא אין סתירה בעזרה דעזרה רה"ר היא וכמבואר בפסחים (דף י"ט ע"ב) וא"כ לא משכחת השקאת סוטה זולת כשתהי' שם ביאת האשה מחוץ לעזרה אל העזרה וע"כ שפיר ההבאה מצוה משא"כ בהבאת הכוס דמשכחת שיהי' שם הכוס מכבר ולא תוצרך ההבאה כלל וע"כ גם כשאין הכוס שם וההבאה נצרכת עכ"ז אין ההבאה מצוה וכמבואר במכות (דף ח' ע"א) דחטבת עצים דסוכה ודמערכה אינה מצוה כיון דאם מצא חטוב אינו חוטב ולא דמי לקצירת העומר דחשוב מצוה דשאני התם דאם מצא קצור נמי קוצר עש"ה ובאתי רק להעיר

עיין ילקוט נשוא רמז תש"י עה"כ והביא את קרבנו לד' בשם הספרי זוטא וז"ל אמר אחת אין מגלח ב' נזירות כאחד עכ"ל פי' דכתיב וכבשה אחת לומר דאם קיבל עליו ב' נזירות כאחת אין יוצא בקרבן אחד לשתיהן וק' ג"כ דל"ל קרא ת"ל דאין עושין מצות חבילות חבילות וצ"ל ג"כ דה"א דאין מחויב יותר מקרבן אחד דרחמנא אמר דלאחר כלות כל נזירותיו יביא קרבן וע"כ אשמעי' קרא דכל נזירות בפ"ע יש עליו חיוב קרבן [אולם למ"ד בזבחים (דף קי"ז ע"ב) דקרבנות נזיר חשיבי נידר ונידב והם מכלל קבלת הנזירות שמקבל עליו ע"ש א"כ במקבל עליו ב' נזיריות ה"ז כמקבל עליו ב' פעמים חיוב הבאת קרבנות וא"כ ע"כ דה"א רק דיוצא ב' החיובים במעשה אחת וא"כ שוב תיקשי דת"ל דאין עושין כו' ודו"ק היטב ובאתי רק להעיר]

וע"ע ספרא ויקרא דיבורא דחובה פרק ט' ברייתא ה' וז"ל וכפר עליו שתהא כפרה לשמו שלא יכפר לשנים כאחד עכ"ל ובפי' הראב"ד הביא יש מפרשים וז"ל וי"מ שלא יקח שני דמים משני חטאות בבת אחת ויתן מתנה אחת מזו ומתנה אחת מזו עד שישלים את המתנות לשניהם אלא ישלים כל המתנות של זו ואח"כ יתן של זו והענין הזה אינו אסור אלא בכהן אחד אבל בשני כהנים אין בכך כלום עכ"ל וקשה גם כן דלפי' זה ה"ל ממש עשיית מצוות חבילות (דמה"ט נראה הוא דהתיר הראב"ד בב' כהנים וכדאמר בש"ס סוטה (דף ח' ע"א) לעניין עשיית מצות חבילות כאן בכהן אחד כאן בב' כהנים ע"ש ומיסתבר לי' להראב"ד דהאי איסורא דשלא יכפר לשנים כאחד לפי' הי"מ הנ"ל הוא ג"כ משום עשיית מצות חבילות ולכן מחלק בין כהן אחד לב' כהנים) וא"כ ל"ל קרא ת"ל דבעלמא נמי אין עושין כו' [וגם ק"ק באמת אפי' הראב"ד הנ"ל דמנ"ל למידרש טעמא דקרא דהוא משום עשיית מצות חבילות דילמא הוא איסור עצמיי וגם בב' כהנים אסור] ובאתי רק להעיר

וע"ע ספרי תצא עה"כ ארבעים יכנו דדריש ג"כ יכנו אין מלקים שנים כאחד וק' ג"כ דל"ל קרא וכנ"ל וצ"ל דאיצטריך קרא לב' בתי דינים או אולי במלקות תלוי רק בשליח ב"ד המכה דאם הם ב' שלוחים המכים ואין שליח אחד מכה שניהם בב"א לית ביה תו משום חבילות חבילות ובאתי רק להעיר

עיין מכילתא משפטים עה"כ אם רעה בעיני אדוני' אשר לא יעדה והפדה וז"ל אשר לא יעדה אדון והפדה אב. לא ייעד לשנים כאחד עכ"ל ובזית רענן לא ייעד לשנים פי' שירצה ליעדה לאביו ולבנו עכ"ל וצ"ע דמה משמיענו בזה הרי ייעוד הוא קידושין ופשוט דא"א שיקדשוה ב' כאחד האב והבן רק אחד מהם לבדו ולולי פירושו ז"ל י"ל לענ"ד דהכוונה פשוטה. שאם הי' לו ב' אמהות לא ייעד לשתים כאחד היינו שלא יאמר