בית האוצר חלק א טז

בבני השפחות כו' עכ"ל וי"ל בהסברת הפלוגתא ומדוע לא ניחא לי' לר' יהודה לומר כר"מ וזה עפ"י מה שהקשה הרא"ם שם דאיך אכלו השבטים אמ"ה הרי אמ"ה הוא גם ממצות ב"נ ותי' דאכלו מפרכסת וס"ל לשבטים דהאבות יצאו מכלל ב"נ גם להקל ויוסף הי' סבור דרק להחמיר יצאו וע"כ מפרכסת אסורה להם דלב"נ רק המיתה מתרת לא השחיטה עכת"ד ז"ל והם נודעים והנה בס' מהרי"ט אלגאזי פ"ק דבכורות הביא קושי' בשם תוס' חיצוניות כת"י דאיך האכיל אברהם למלאכים חלב הא הי' סבור שהם ערביים וא"כ הרי חלב אמ"ה הוא ואסור לב"נ ורק משניתנה תורה והותרה לישראל ע"כ גם לב"נ שרי מטעם מי איכא מידי כו' משא"כ קודם שניתנה תורה הרי שפיר חלב אסורה לב"נ וא"כ איך האכילם אברהם חלב הא אית בי' משום לפני עור והרי אברהם קיים כה"ת עד שלא ניתנה עכת"ק עש"ה והנה אם נאמר דהאבות יצאו מכלל ב"נ גם להקל א"כ אברהם בעצמו הרי הי' מותר בחלב וא"כ לדעת השו"ת אמונת שמואל דכל שאין הנותן מצוה לית בי' משום לפ"ע אם כן בפשיטות לק"מ ואולם אם נאמר כן א"כ הדק"ל דאיך סבור ר' מאיר דנחלקו אחי יוסף עם יוסף בענין זה אם האבות יצאו מכלל ב"נ גם להקל הרי הי' יכולים לפשוט ספק זה מאברהם שהאכיל חלב למלאכים דמוכח מזה דיצאו מכלל ב"נ גם להקל וכנ"ל. ונראה דר"מ לטעמי' לק"מ דהא מבואר בבכורות (ד' ו' ע"ב) דהא דחלב חשיב אמ"ה הוא רק למ"ד איברי' מתפרקין כו' משא"כ למ"ד דם נעכר ונעשה חלב לא הוי חלב אמ"ה רק דם מן החי ע"ש ועל דם מן החי הרי אין ב"נ מוזהר כלל וכמבואר בסנהדרין (ד' נ"ו ע"א) ופסקו הרמב"ם בהלכותיו ה' מלכים (פ"ט ה"ט) וא"כ כיון דר"מ ור' יהודה הוא דפליגי בהאי מילתא בנדה (ד' ט' ע"א) ע"ש דר"מ ס"ל דם נעכר ונעשה חלב ור' יהודה ס"ל איברי' מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד י"ב חודש וא"כ ר"מ לטעמי' חלב שפיר שרי לב"נ לגמרי וא"כ אין ראי' כלל מאברהם וע"כ שפיר ס"ל דנחלקו אחי יוסף עם יוסף אי מפרכסת אסורה היינו אם האבות יצאו מכלל ב"נ או לא וכנ"ל. ולפי"ז ר' יהודה לטעמי' דס"ל דאיברי' מתפרקין שוב שפיר נאיד מאוקימתא דר"מ הנ"ל ושפיר הוכרח לפרש באופן אחר דלדידי' הא א"א לאוקמי' פלוגתייהו אם האבות יצאו מכלל ב"נ דהא הי' יכולים לפשוט ספק זה מאברהם שהאכיל למלאכים חלב דע"כ דהאבות יצאו מכלל ב"נ גם להקל וכנ"ל וז"פ ונכון בס"ד

[ודע דאם נאמר דהאבות יצאו מכלל ב"נ להקל ומפאת זה היו מותרין בחלב ומפרכסת וכנ"ל יל"ע אם לא היו ב"נ דזמן ההוא ג"כ מותרים בזה מטעמא דמי איכא מידי דלאבות שרי ולב"נ אסור וע' רש"י סנהדרין (ד' נ"ט ע"א) דכ' בסברא דמי איכא מידי כו' דהוא משום דכשיצאו ישראל מכלל ב"נ להתקדש יצאו ולא להקל ע"ש וא"כ ה"נ אם האבות יצאו מכלל ב"ל הא ג"כ שייך סברא זאת דלהתקדש יצאו ולא להקל וע"כ דמה שהותר להם הותר גם לכל הב"נ ואם נאמר כן אזי א"צ לומר כמ"ש למעלה דהאכיל אברהם למלאכים חלב מפאת סברת השו"ת א"ש דכשאין הנותן מצוה ליכא לפ"ע דיש לדון ע"ז דאכתי איכא איסור מסייע ידי ע"ע עכ"פ ונהי דהוא איסור דרבנן עכ"ז הא אברהם קיים גם איסורים דרבנן דהא קיים גם עירובי תבשילין ואפי' לפמ"ש הבעלי התוס' עה"ת בראשית י"ח פסוק ח' בכתוב ויקח חמאה וחלב דהאי עירובי תבשילין דש"ס יומא (ד' כ"ח ע"ב) הכוונה שלא הי' אוכל תבשילין מעורבין בשר בחלב מ"מ גם משם מוכח דקיים גם מילי דרבנן ע"ש שכתבו דלא אכל ג"כ בשר ואח"כ חלב וזה אסור רק מדרבנן עש"ה וע' ב"ר פרשה ס"ד דהוזכר שם עירובי חצירות תחת עירובי תבשילין עש"ה. וע"ע ב"ר פ' י"א אברהם שלא כתוב בו שמירת שבת כו' ע"ש בפי' הידי משה דפי' בכוונת המדרש דאברהם לא קיים עירובי תחומין ואינו נראה וע"ש בז"ר דפי' פירוש אחר ויובא להלן אי"ה ואונס אין זה ברור אם איסור מסייע ידי ע"ע נוהג גם בעכו"ם היינו אם אסור לסייע ע"ע עכו"ם ע' מגן אברהם סי' שמ"ז סק"ד וע' זבחים (ד' קט"ז ע"ב) ואסור לסייען כו' וע' רש"י ע"ז (ד' נ"ה ע"א) ד"ה דורכין והארכתי בזה במ"א ואכ"מ. ואולם אפי' נימא דליכא איסור סיוע לב"נ עכ"ז קשה לומר שהאכיל אברהם למלאכים חלב בידעו שמכשילם בחטא בזה דהוא נגד הישרת המדות עכ"פ ומשא"כ לפמ"ש דמטעם מי איכא מידי הי' חלב מותר גם לב"נ דזמן ההוא שפיר ניחא בפשיטות מה שהאכילם חלב דלא היה שם הכשלה כלל וקושית התוס' חיצוניות הנ"ל יש ליישב עוד בכמה גווני ואין להאריך וע' לעיל אות א' דכתבנו דר' יהודה דסתם סיפרא ס"ל דלא יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת ור"מ ס"ל דיצאו עש"ה. והנה הא דר"מ ס"ל דיצאו מתאים גם עם דברינו פה דכיון דלסברא דר"מ אכלו השבטים מפרכסת והיו מחולקים עם יוסף דלדעתם יצאו מכלל ב"נ להקל ויוסף ס"ל דלא יצאו מכלל ב"נ להקל א"כ הא הלכה כרבים וגם ההכרח לנו לומר דהלכה כשבטים מדאכלו מפרכסת דהשתא בהמתן כו' וזה לא שייך רק באכילת איסור וכמבואר בתוס' חולין (ד' ה' ע"ב) ובכמה דוכתי ואמנם מה שכתבנו דלר' יהודה לא יצאו כו' הוא נגד דברינו פה וע"ע מה שדננו בדעת ר' יהודה לעיל באות ז' ואין להאריך]

יב) ע"ע בב"ר פרשה מ"ו א"ר הונא בשם בר קפרא ישב אברהם ודן ג"ש נאמרה ערלה באילן ונאמרה ערלה באדם מה ערלה שנחמרה באילן מקום שהוא עושה פירות אף ערלה שנאמרה באדם מקום שהוא עושה פירות א"ל ר' חנינא בר פזי וכי ניתנו גזירות שוות לאברהם אתמהא אלא רמז רמזה לו ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאוד מאוד במקום שהוא פרה ורבה עכ"ל המדרש וצ"ע שהרי אברהם ידע כל התורה ברוח קדשו עד שלא ניתנה וא"כ הרי הי' יודע גם פרשת ערלה ומדוע לא הי' יכול לדון ג"ש נאמרה ערלה באילן כו' וצ"ל בכוונת המדרש דכיון דאין אדם דן ג"ש אא"כ קיבלה מרבו כו' וע"כ לא הי' אברהם יכול לדון ג"ש דנהי דידע את התורה מעצמו ברוח קדשו עכ"ז הרי לא נאמרה וניתנה לו הג"ש וג"ש הרי אין אדם דן מעצמו. וראיתי ביפ"ת ד"ה וכי ניתנו כו' שכ' וז"ל דאעפ"י דקיים כה"ת ס"ל דהיינו דווקא המפורש בו לא מצוות שנאמרו למשה בסיני ופליג אמ"ד דקאמר אפי' הלכות עירובי חצירות הי' אברהם יודע עכ"ל נראה שכיוון ג"כ לזה דאברהם לא הי' יכול לדון ג"ש מעצמו כיון דאין אדם דן ג"ש מעצמו ולו הרי לא נאמרה הג"ש דערלה ערלה שהרי לא ניתנה תורה עדיין אלא שמעצמו ידע אותה ברוח קדשו אלא דהוקשה לו ע"ז דדילמא נמסר למשה בנתינת התורה גם ג"ש זאת דערלה ערלה ככל הגזירות שוות וע"כ ממילא ידע גם אברהם ג"ש זאת שהרי ידע ברוח קדשו כל התורה שתנתן בעתיד למשה וע"ז תי' שלא ידע אברהם רק המפורש בתורה אבל לא מה שנאמר למשה בסיני כו'

ואולם באמת לענ"ד א"צ לזה דאפי' ידע גם מילי דהלל"מ עכ"ז אין כאן קושי' דמאן לימא לן דג"ש זאת דערלה ערלה נאמרה למשה בסיני והרי ר' הונא בשם בר קפרא ג"כ לא אמר דג"ש זאת נמסרה למשה רק אמר ישב אברהם ודן ג"ש כו' וא"כ ע"ז שפיר השיב ר' חנינא בן פזי וכי ניתנו גזירות שוות לאברהם ומעצמו הרי לא הי' יכול לדון שהרי אין אדם דן ג"ש מעצמו ואולם גם בזה עדן לא הונח דהא לישנא דר' הונא כו' דאמר ישב אברהם ודן ג"ש על כרחך כוונתו אבניין אב דאי ג"ש ממש הרי אין אדם דן אותה מעצמו והל"ל שנמסר לאברהם ג"ש נאמרה ערלה באילן כו' ומה זה שאמר ישב ודן כו' ועל כרחך כוונתו אבניין אב וכדמצינו בכמה דוכתי דנקרא בניין אב בשם ג"ש וא"כ תו מה זה שהשיב לו ר' חנינא בר פזי וכי ניתנו כו' דהא בניין אב לא הי' צרך להנתן לו שהרי בניין אב אדם דן מעצמו [וא"ל דר' הונא באמת כוונתו לג"ש ממש אלא דס"ל דאדם דן ג"ש מעצמו ע' נדה (דף י"ט ע"ב) דמלבד דזה דוחק בגוף דברי ר' הונא כיון דקיי"ל דאין אדם דן ג"ש מעצמו הנה ג"כ לא תובן תשובת ר' חנינא בן פזי וכי ניתנו כו' דהא ר' הונא לא קאמר כלל שניתן לו רק שדן מעצמו וא"כ הכי ה"ל לר' חנינא להשיב וכי אדם דן ג"ש מעצמו ואם תימצי לומר שניתנה לו הג"ש וכי ניתנו גזירות שוות לאברהם כו'] ונראה דכוונת ר'