בית האוצר חלק א קסח

אותו חוץ לעזרה ומפצעין את מוחו בגזירין כו' וא"כ לפי דרכנו הנ"ל י"ל דיוחשבו כל הני שיש בהם חיוב מיתה ביד"א ולא יחול עלייהו איסור דעונשו ביד"ש דה"ל קל על חמור לדרכנו הנ"ל בירושלמי הנ"ל ויש לדון בזה הרבה ובאתי פה רק להעיר

כלל עט) אין שליח לדבר עבירה. יש לזה ג' טעמים א' הלימוד ממעילה וטביחה ומכירה ב' משחוטי חוץ ג' דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ודע דמלשון הש"ס כתובות (דף ל"ג ע"ב) וב"ק (דף ע"א ע"א) דפריך אאיקומתא דטובח ע"י אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב. וכלשון זה עוד בחגיגה (דף י' ע"ב) וכי עשה שליחותו אמאי מעל וכי זה חוטא וזה מתחייב מוכח דענין אשלד"ע הוא סברא בעלמא דא"א שיהיה זה חוטא ואחר מתחייב ע"י מעשהו ואף כשעשאו שליח והוא דוגמת לשון הש"ס קידושין (דף מ"ג ע"א) שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב דנראה ג"כ היותו ענין סברא בעלמא דא"א שיתחייב אחר על הנאתו של זה [ואולם שם י"ל הטעם דכיון דהחיוב על ההנאה ע' אתוון דאורייתא כלל כ"ד ובהנאה לא שייך שליחות]

ודע דסברא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין לולי פירש"י הי' אפשר לומר עוד חקירה בהסברת הדבר דהנה קיי"ל דהחשוד על הקל אינו חשוד על החמור וא"כ כ"ש דחשוד אמחשבת עבירה אין נעשה חשוד עי"כ לעשות העבירה ההוא בפועל וכגון אם רצה לאכול אכילת איסור ומחמת אונס לא עלה בידו עדיין אין נעשה חשוד לאכילת איסור ההוא כיון דעדיין לא היה לו רק רצון לעבור ולא עבר עדיין בפועל וא"כ יוכל להיות שאילו יבוא לעשות המעשה בפועל יתעורר טבע נפשו נפש הישראלי הקדושה ולא יתנהו לעבור בפועל וע"כ אין נעשה חשוד ממחשבה ורצון אגוף המעשה וכמובן וע' תוס' כתובות (דף ע"ב ע"א) דאהא דתנן שם ואלו יוצאות שלא בכתובה כו' מאכילתו שאינו מעושר כו' ובגמ' היכי דמי אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע כתבו ז"ל ד"ה אי דידע נפרוש וז"ל תימא דלוקמא כגון דידע ופרש אבל היא היתה רוצה להאכילו שלא היתה סבורה שהוא יודע כו' ונראה לרשב"א דמה שרצתה להאכילו אינה יוצאת בלא כתובה דיכולה לומר משחקת הייתי ואם היית בא לאכול הייתי מונעת אותך עכ"ל

ולפי דברינו הנ"ל י"ל דאפי' אין אומרת משחקת הייתי עכ"ז אין נעשה חשודה ע"י מה שנתנה לו לאכול והיה לה מחשבה ורצון רע להכשיל באיסור כיון דעדיין לא הכשילה בפועל ויוכל להיות דכשהיה בא לאכול שאז הוא שהי' נעשה ממנה ההכשלה בפועל אזי הי' מתעורר טבע כשרותה והיתה חוזרת בה ולא היתה מניחתו לאכול [אולם בס' יד מלאכי נסתפק דלאו דלפני עור הוי מיד כשנותן האיסור לפני איש שנכון להכשל בו ואפי' אירע ולא אכלו המקבל דסוף סוף כיון שהדבר איסור ה"ל נתינתו נתינת מכשול וא"כ הרי עבר על לא תתן מכשול וא"כ לפי סברא זאת הוי הנתינה לבד כל העבירה בפועל לא לבד מחשבת ורצון עבירה וע"ש ביד מלאכי שדן בזה לכאן ולכאן וידובר בזה במ"א אי"ה]

וע"ע ב"ק (דף ק"ח ע"ב) תבעוהו בעלים לשומר ונשבע והוכר הגנב ותבעו שומר והודה תבעוהו בעלים וכפר והביאו עדים מי נפטר הגנב בהודאת שומר או לא כו' אמר רבא אם באמת נשבע (השומר) נפטר הגנב בהודאת שומר (דכיון דנאמן הוא אנן סהדי דאי הוי משתכחא בהמה ניחא לי' למרה דתיהוי בידי' דהיאך הלכך על שומר זה לחזור אחרי' ותביעתו תביעה והודאת גנב הודאה) אם בשקר נשבע לא נפטר הגנב בהודאת שומר (דכיון דשקרן הוי אנן סהדי דלא ניחא לי' למרה דליהוי תו שומר עלה ותביעתו אינה תביעה) בעי רבא עמד לישבע בשקר ולא הניחוהו מהו תיקו וברש"י מדלא נשבע נאמן הוא עדיין לבעלים א"ד כיון דעמד לישבע תו לא מהימני לי' בעלים עכ"ל ומוכח לכאורה דד"ז איבעיא בגמרא אם נעשה חשוד ע"י המחשבה ורצון לעבור ואולם אין לדון מנאמנות בעיני אדם להחשב נאמן לאדם לענין דין חשוד לדינא דלדינא י"ל שפיר דאין נעשה חשוד על ידי מחשבה ורצון כו' אע"ג דבעיני אדם אבד נאמנותו ואין רוצה להאמין לו עוד וכמובן

והנה לפי דברינו הנ"ל דאין נעשה חשוד ע"י המחשבה ורצון לעבור בפועל דאמרי' דאילו היה בא לעבור בפועל היה מתעורר הרצון הישראלי הפנימיי הטוב ולא הי' מניחו לעבור א"כ ממילא גם עובר בפועל אע"ג דהי' לו המחשבה ורצון עוד מתחלה לעבור עכ"ז אין נעשה חשוד רק משעת המעשה דאין אדם נעשה חשוד למפרע וכמבואר בש"ך יו"ד סי' א' דשוחט שהמיר אין שחיטתו נאסרת למפרע דאמרי' השתא הוא דאיתרע ונתקלקל ע"ש ואם כן ה"נ נהי דהמחשבה ורצון היה לו מתחלה עכ"ז אמרי' דמתחלה אילו היה בא לעבור היה חוזר ולא היה עובר בפועל ורק בשעת המעשה הוא דאיתרע ונתקלקל לעבור בפועל דכיון דאין נעשה חשוד מן המחשבה על המעשה וגם אין נעשה חשוד למפרע א"כ ממילא רק משעת המעשה הוא דנעשה חשוד על המעשה לא משעת המחשבה הקדומה ושעת המחשבה עדיין לה שפיר חזקת הכשרות שלא הי' אז בר הכי לעבור בפועל ולא הי' רצונו האמתי אז לעבור בפועל ואילו הי' בא אז בשעה ההוא לעשות מחשבתו הי' חוזר בו ולא הי' עובר ודו"ק היטב מאוד

ולפי"ז נמצינו למידין דשליח המשתלח לדבר עבירה א"כ כיון דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואסור לו לעשות העבירה א"כ אף שקיבל השליח עליו לעשות העבירה עכ"ז אמרי' דאין זה רצון האמתי שלו ובבואו לעשות המעשה יחזור בו ולא יעשה ונמצא שלא נעשה עדיין שליח כלל ברצונו האמתי ורק בשעה שעושה המעשה דאז הוא שנתקלקל לעבור בפועל לא למפרע רק בשעה ההוא ועם המעשה יחד וכנ"ל וא"כ נמצא שהוא נעשה שליח רק אז עם עשיית מעשה השליחות יחד וכמובן. והנה בגיטין (דף כ"ד ע"א) איתא דנותן גט לאשתו ואומר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה וקבלי את גיטך לא מהני משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל וברש"י שליח לא מיקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור לשולחו לומר עשיתי שליחותך לחברך וזו אינה ראוי' לחזור שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה ואח"כ נעשית היא בעל המעשה ובטל השליחות קודם שתחזור עכ"ל והכוונה דשליחות ילפי' מתרומה וקדשים ובעי' דומיא דהתם דגם רגע אחרי עשיית מעשה השליחות עדיין הוא שליח המשלח משא"כ בהך דגיטין דאחרי עשיית מעשה השליחות נהפכת להיות האשה המתגרשת ואיננה עוד שליח הבעל המגרש ע"כ לא מהני שליחות [וע"ש בתוס' בגיטין דלפי פירושם ג"כ הכוונה כן דבעי' דגם רגע אחרי עשיית המעשה עדיין יהי' שליח המשלח עש"ה] וע"ש במפרשים

ולפי"ז נראה דכמו דבעינן דגם רגע אחרי עשיית מעשה השליחות עדיין יהי' שליח המשלח דומיא דתרומה וקדשים דמינייהו ילפינן דין שליחות ה"נ בעי' דגם רגע לפני עשיית מעשה השליחות כבר יהי' שליח המשלח דומיא דתרומה וקדשים דמיד שקיבל עליו לתרום ולהקדיש עבור המשלח הרי הוא נעשה שלוחו משא"כ בדבר עבירה דנעשה שליח המשלח רק עם מעשה השליחות יחד וכנ"ל ע"כ שפיר לא מהני שליחות וזה כוונת דברי הרב ודברי התלמיד דמ"ש דכיון דדברי הרב כו' א"כ אסור לו לעשות המעשה ויש לנו להחזיק שלא יעשה המעשה ונמצא שנעשה שליח רק עם עשיית המעשה יחד לא רגע קודם לה וע"כ לא מהני דומי' דהך דלא חזרה שליחות כו' דבעי' דיהי' שליח גם רגע אחר המעשה וכנ"ל ודו"ק כי הדברים עמוקים ונכוחים בס"ד

ועפי"ז יש ליישב דברי הלח"מ ה' עכו"ם פ"ג ה"ט שכ' דכיון דהאחר עשאו (לעכו"ם) בשליחותו הוי כאילו עשאו הוא וחייב עכ"ל וקשה הא אשלד"ע וכבר העירו בזה ולהנ"ל י"ל דכיון דהא דאשלד"ע היינו משום דע"י המחשבה ורצון אין נעשה חשוד א"כ י"ל דזהו רק בכה"ת דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה משא"כ בע"ז דגם המחשבה מצטרפת למעשה מלמען תפוש את בנ"י בלבם וכמבואר בקידושין (דף ל"ט ע"ב) ע"כ כיון דגם המחשבה עבירה לכן שפיר מחזקינן בחושב ורוצה לעשות עכו"ם וקיבל עליו לעשותה דיעשה אותה בפועל ושפיר נעשה שליח מקודם ולכן שפיר יש שלד"ע ודו"ק [אולם בזה יש לגמגם קצת דנהי דבע"ז הקב"ה מצרף מחשבה למעשה עכ"ז