בית האוצר חלק א קסז

חל בב"א עם חומר החמור די"ל דשאני הכא דלולי חלות הקל א"כ הרי לא יחול חומר החמור כלל כיון דרק מטעם מגו דחשיב לחם לענין חלה הוא דחייל נמי כרת דחמץ וא"כ ההכרח עכ"פ שיחול גם איסור טבל לחלה וכמובן [ועוד יש לדחות דיוק כלל זה מירושלמי הנ"ל די"ל דהיכא דחל קל אחמור ולולי חומר החמור עכ"פ אין הקל חמור ממנו אז שפיר אין הקל חל בב"א עם החומר דחמור די"ל דגם ערך איסור החמור לפני חלות החומר שלו חמור הוא מאיסור הקל כיון דיש בו צד חמור עכ"פ ולדמיון אילו הי' טבל רק לאו גרידא אזי שפיר לא הי' לו לחול עם כרת דחמץ ביחד דאז הי' נחשב גם הלאו דחמץ שהי' עד עתה עוד לפני העשותו לחם ג"כ חמור מלאו דטבל לפי שבחמץ יש צד כרת עכ"פ היכא דהוא לחם משא"כ טבל כל עיקרו הוא רק לאו גרידא [וע' זבחים (דף י' ע"ב וי"ב ע"ב) דפריך פירכא דצד כרת דכה"ג עש"ה (דף י"ב ע"ב) בתוד"ה מה וע' יבמות (דף ה' ע"ב) ממילה ופסח שכן כרת ואע"ג דרק מילה בזמנה דוחה שבת ובזמנה הא הוי רק מ"ע גרידא לאב ולא כרת ועכ"ז חשוב לי' כרת כיון דעצם מצות מילה הוא בכרת לגדול שלא מל א"ע] משא"כ עתה דטבל הוא איסור מיתה א"כ לולי החומר דכרת דחמץ דחל יחד עם הטבל א"כ אדרבה הוי הטבל חמור על קל כיון דאיסור חמץ דמכבר אשר ישנו על החיטין הוא רק לאו גרידא וע"כ עונש מיתה ממש י"ל דחמור מצד כרת ולכן שפיר חל איסור הטבל גם עם הכרת דחמץ יחד ואין מכאן ראי' אהיכא דגם לולי חומר החמור עכ"פ אין הקל חמור ממנו וכמובן ובאתי רק להעיר]

ודע דמה שמבואר בירושלמי הנ"ל אשר הבאתי דאכילת נעבד חמור מטבל צ"ע דאדרבה טבל במיתה ואכילת עכו"ם בלאו ובק"ע שם נתקשה בזה ותי' דיש ב' חומרות בעכו"ם על טבל חדא דבעכו"ם איכא בעלמא חיוב מיתה בידי אדם כגון בעבודת עכו"ם ואילו בטבל לא משכחת מיתה בידי אדם ותו דעכו"ם מטמא משא"כ טבל עכ"ד עש"ה והנה מ"ש דעכו"ם כיון דמשכחת בי' מיתה בידי אדם בעבודה לכן גם לאו דאיסור עכו"ם חמור ממיתה ביד"ש דטבל מתבאר היפוך זה מתוס' יבמות (דף ל"ג ע"ב) ד"ה האמר ר' יוסי ע"ש דכתבו דלמ"ד הבערה ללאו יצאת הוי הקטרת זר בשבת קל על חמור ואע"ג דזר ששימש הוא רק במיתה ביד"ש ואילו שבת משכחת בי' מיתה ביד"א בשאר מלאכות והוא ממש דומה לנידון טבל ועכו"ם דכאן והנה חומרא השני' שכ' דעכו"ם מטמא צע"ג דהוא רק טומאה דרבנן וכמבואר בשבת (דף פ"ג ע"ב) ובכמה דוכתי ותקרובת עכו"ם הוא דאית בה פלוגתא שתטמא מה"ת ע' חולין (דף י"ג ע"ב וקכ"ט ע"א) ופסחים (דף ע"ג ע"א) וע"ז (דף נ"ב ע"ב)

ואולם אם באנו לחשוב חומרות גרידי דעכו"ם על טבל הנה יש חומרא יותר פשוטה דעכו"ם אסור בהנאה לגמרי וטבל מותר בהנאה שאינה של כילוי והנאה של כילוי נמי דעת הר"ש בתרומות (פי"א מ"ט) דהוא רק דרבנן ועוד דעכו"ם יש בה לאו בכ"ש וכמבואר בשבת (דף פ"ג ע"ב) וע' שבת (דף צ' ע"א) במשנה וברש"י שם וע' רמב"ם המ"א פי"א ה"א משא"כ טבל בעי שיעור כזית ככל האיסורין וכמבואר במכות באלו הן הלוקין ועוד יש חומר בעכו"ם דמודה בה ככופר בכה"ת והוי מומר לכה"ת משא"כ בשאר עבירות קיי"ל דמומר לד"א אינו מומר לכה"ת ועוד דבעכו"ם מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה משא"כ בשאר עבירות וכמבואר בקידושין (דף ל"ט ע"ב) וע"ע בילקוט שלח רמז תשמ"ט בשם הספרי זוטא וז"ל הכרת תכרת ע"א קודם לכל הכריתות שבתורה עכ"ל והכוונה דאם מחויב ב' כריתות ואחד מהם אחטא ע"ז נפרעין ממנו תחלה אחטא ע"ז ואח"כ על חטא האחר ע"ש בזית רענן וגוף כרת דע"ז מצינו דחמור משאר כריתות והוא בס' מגיד משרים להב"י פ' מקץ וז"ל ומש"ה באינך חייבי כריתות כתי' ונכרתה הנפש ההיא מעמי' כלומר היא נכרתת קצת שאינה בשלימות גמור עם עמי' דהיינו שאר איברי אבל מ"מ עדיין היא דבוקה קצת בהם ולהכי אית לה תקנתא בדוחקא אבל בחובא דעבודת כוכבים כתי' הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה כלומר כרת בתר כרת אתי להאי נפשא עד דלא אשתאר לי' שום דביקו בגופא דמלכא ולית לי' שום תקנתא בעלמא למיהדר לאיתקנא לאתדבקא עכ"ל

ואולם כ"ז איננו שוה ועיקר טעם הירושלמי נראה דהוא עפ"י ש"ס פסחים (כ"ה א') בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה וע"ש בר"ן דלאו דלא ידבק בידך מאומה מן החרם הוא ביהרג ואל יעבור מפאת דחשיב אביזריהו דעבודת עכו"ם עש"ה וע"כ נראה דנהי דטבל ענשו מיתה ביד"ש ואיסור עכו"ם הוא רק בלאו עכ"ז כיון דמשכחת שהוא צריך למסור חיותו עבור איסור העכו"ם כיון שהוא ביהרג ואל יעבור ובכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה וכנ"ל ואילו עבור איסור טבל א"צ למסור חיותו ע"כ חשוב עכו"ם כאילו הי' בו עונש מיתה בידי אדם דהוא חמור מעונש מיתה ביד"ש ואעפ"י שסתם עונש עכו"ם הוא רק מלקות עכ"ז כיון דמשכחת שהוא צריך להניח להרוג את עצמו ולבטל חיותו עבור איסור העכו"ם ע"כ אפשריות דעונש מיתה בידי אדם יתכן שפיר שיהי' חמור מעונש מיתה ביד"ש וע' אתוון דאורייתא כלל (ט"ו) ובקונטרס אחרון בהוספה לכלל ההוא מה שדנתי אי אפשריות איבוד גמור חמור מוודאי מיעוט עש"ה דהוא דומה ממש לנידון דידן ואפי' נימא דאפשריות דמיתה ביד"א איננה חמורה ממיתה ביד"ש וודאי עכ"ז י"ל דכאן לא מקרי אפשריות לבד רק עצם האיסור הוא איסור של מיתה בידי אדם כיון שכרוך עם האיסור תמיד חיוב שמחויב להניח להרוג את עצמו או לבטל בעצמו את חיותו אם יחלה שלא ירפא א"ע בעכו"ם כדי שלא יעבור אאיסור עכו"ם כנלענ"ד נכון וברור כוונת הירושלמי בעזה"י

ולפי דרכנו זה עריות דחייבי כריתות וכן ח"ל לדיעות הסוברים דגם ביאת ח"ל היא ביהרג ואל יעבור חשיבי ג"כ חיוב מיתה ביד"א מפאת חיוב היהרג כו' ובעריות דחייבי כריתות י"ל כן עוד מטעם אחר דחשוב חיוב מיתה בידי אדם מפאת דרודף אחר חייבי כריתות ניתן להצילו בנפשו וכמבואר בסנהדרין (דף ע"ג) ולראב"ש דס"ל שם (ד' ע"ד) דגם מחלל שבת ניתן להצילו בנפשו עש"ה א"כ י"ל לכאורה דגם לאו דשבת חשוב חיוב מיתה ביד"א מפאת זה דגם לאו דשבת אפי' אין בו סקילה הא חשוב חילול שבת ע' שבת (דף קנ"ג ע"ב) רש"י ד"ה מכלל דאיכא ואמנם מסוגי' דיבמות (דף ל"ג ע"ב) הנ"ל דפריך אי בהבערה והא"ר יוסי הבערה ללאו יצאת לא מוכח כן דאי איתא ה"ל לשנויי דר' יוסי ס"ל כראב"ש הנ"ל ושפיר לא חשיב שבת קל על חמור אע"ג דההבערה הוא רק בלאו כיון דחשוב חיוב מיתה ביד"א מפאת דניתן להצילו בנפשו וכנ"ל ויש לדחות ולומר דמברייתא דהתם מוכח דר"ש דפליג אדר' יוסי רק מפאת דלית לי' אחע"א בכולל הוא דפליג דהא דומי' דבע"מ ששימש בטומאה תני לה התם ושם טעמא דר"ש מפאת דלית לי' כולל וע"כ א"א לומר דטעמא דר' יוסי משום דס"ל כראב"ש הנ"ל דא"כ ל"ל לר"ש לאיפלוגי עלי' מטעמא דאאחע"א בכולל ת"ל דר"ש לטעמי' דלית לי' דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו וכדמוכח בסנהדרין שם א"כ לפי שיטתו זאת הרי גם ר' יוסי מודה בכאן דלא אמרי' אחע"א כיון דלפי שיטת ר"ש הא ה"ל שוב קל על חמור ובקל על חמור הא לכ"ע לא אמרי' כולל וכמ"ש התוס' שם ואמנם ילפותא דראב"ש בסנהדרין שם דיליף דמחלל שבת ניתן להצילו כו' מג"ש דחילול חילול מעכו"ם ופירש"י דכתי' בשבת מחללי' מות יומת כו' ע"ש מוכח דרק בחילול שבת דאית בי' חיוב מיתה הוא דניתן להצילו כו' אבל לא לאו דשבת

ואולם גם זה אין ברור כ"כ ע' שבת (דף ע' ע"א) דאמר דהאי מחללי' מות יומת איירי בשוגג ומאי יומת בממון וא"כ י"ל דגם לאוי דשבת הם בכלל ומאי יומת יומת במלקות דאי מלקות חמור מממון ע' כתובות (דף ל"ב ע"א) א"כ אי ממון מקרי מיתה כ"ש מכות ויש לדחות ע' לקח טוב כלל ב' וגם א"א לפרש יומת אמלקות רק לר' ישמעאל דס"ל דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו משא"כ לדידן דאין לוקין הא ליכא מלקות אלאוי דשבת וא"כ אין לאוי דשבת בכלל מחללי' מות יומת ובאתי רק להעיר וע"ע סנהדרין (דף פ"א ע"ב) עונשי כיפה ועוד שם הגונב את הקסוה כו' קנאין פוגעין כו' כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא מוציאין