בית האוצר חלק א קסה

בנדרים דהא דנדר חל אשבועה היינו משום דנדר איסור חפצא ושבועה איסור גברא וחפצא חל אגברא ע"ש א"כ לפמ"ש האחרונים י"ל דאיסורים זמניים איסורי גברא נינהו ודייקו לה מירושלמי בהאורג דקורע בשבת רק איהו הוא דקעבר וידובר בזה במ"א אי"ה וכבר דנתי קצת בזה באתוון דאורייתא כלל י' א"כ יוה"כ נמי רק א"ג הוא והכי נראה וודאי דבבוא יוה"כ אין המאכלים נעשים איסור ותיעוב בעצמותם כיון דרק תענו את נפשותיכם כתיב וא"א לו לאדם לאכול מפאת שצריך לענות את עצמו אבל המאכלים גופייהו לא רמי שום איסור עלייהו וכן כתבו האחרונים ז"ל וא"כ שפיר יש לו לנבילה לחול איוה"כ כיון דנבילה איסור חפצא הוא וחפצא חייל אגברא וכהך דנדרים ואולם הריטב"א כ' בכמה דוכתי דגם נבילה ושאר מאכלות אסורות רק א"ג נינהו ומש"ה המתפיס בדבר האסור אין נדרו נדר כיון דאין הנבילה גופה אסורה ולא שייך בה התפסה לומר זה כזה כיון דדבר הנדור צריך שיאסר בעצמותו ואילו הנבילה בעצמותה איננה איסור כלל ורק א"ג היא עכת"ד והם נודעים

ואמנם גם לדעת שאר הראשונים ז"ל בנדרים דס"ל דמאכלות אסורות איסורי חפצא נינהו יש לי לחדש דנבילה יצאת מן הכלל וזה עפ"י גמ' שבת (דף ק"ח ע"א) זו שאלה שאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין ע"ג עור בהמה טמאה דכתיב למען תהי' תורת ד' בפיך מן המותר בפיך אלא מעתה ע"ג עור נבילות וטריפות אל יכתבו א"ל אמשול לך משל למה הדבר דומה לב' בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך ואחד הרגו איספקליטור (שר הטבחים) איזה מהן משובח הוי אומר זה שהרגו מלך (ונבילות וטריפות נמי לקו ע"י בוראן) אלא מעתה יאכלו א"ל התורה אמרה לא תאכלו כל נבילה ואת אמרת יאכלו א"ל קאלוס (משובח טעם זה) עכ"ל הגמ' וקשה טובא דאטו הביתוסי לא ידע מקרא דלא תאכלו כל נבילה והרי זה היתה שאלתו דאלא מעתה ע"ג עור נבילות וטריפות אל יכתבו וא"כ הרי ידע שהתורה אסרה נבילה וטריפה וע"כ שאלתו אלא מעתה יאכלו היתה על התורה עצמה דלפי דבריו דאותו שהרגו מלך משובח א"כ מדוע אסרה תורה נבילות וטריפות וא"כ מה זה השיב ע"ז התורה אמרה לא תאכלו כו' ונראה הכוונה דהביתוסי הי' סבור דנבילות וטריפות יש בם איסור ותיעוב בעצמותם כמו בהמה טמאה וע"כ שאל דמדוע ע"ג עור בהמה טמאה אין כותבין וע"ג עור נבילות כו' כותבין וע"ז השיב לו דנבילות כו' אין בם תיעוב כיון שלקו ע"י בוראן משא"כ בהמה טמאה היא מתועבת וע"כ שפיר כותבין ע"ג עור נבילות אע"ג דאין כותבין ע"ג עור בהמה טמאה וע"ז שאל אלא מעתה יאכלו ר"ל דכיון דהנבילה אין בה תיעוב כלל א"כ מדוע אסרתה תורה וע"ז השיב התורה אמרה כו' הכוונה דגזה"כ בעלמא הוא ואין הטעם מפאת תיעוב החפץ כלל ואין לנו לדון כלל מן האיסור היות החפץ מתועב בעצמותו ודו"ק כי זה נראה הכוונה הפשוטה בדברי הגמ' הנ"ל וא"כ מבואר בזה דנבילה וטריפה הוא איסור גברא ואינם כשאר מאכלות אסורות דהם איסורי חפצא והחפץ מתועב בעצמותו

והנה התוס' שבת שם ד"ה איזה מהן משובח כו' כתבו וז"ל וא"ת תינח מתו מאיליהן נחורות ועקורות מאי איכא למימר וי"ל כיון דמתו שרי (לכתוב על עורן תפילין) א"כ מן המותר בפיך לאו דווקא אלא ממין המותר בפיך קאמר (וממעט רק בהמה טמאה) עכ"ל וא"כ מוכח לכאורה דנבילה על ידי ניחור ועיקור שוב שפיר מתועבת בעצמותה ואיסור חפצא הוא ואולם אין מזה קושיא אהך דהאוכל נבילה ביוה"כ דשם י"ל דאיירי במתה מאילי' ועוד נראה פשוט דוודאי כל לאו דנבילה נאמר בענין אחד וכיון דמתה מאיליה האיסור רק אגברא א"כ הרי נאמר זה הלאו אגברא לא אחפצא וע"כ שוב גם בנחורה ועקורה אין כאן איסור חפצא רק א"ג וכמובן ומיושב בזה באמת קושיית התוס' שבת הנ"ל וכמובן [וע' חולין (דף ק"א ע"א) האוכל גיה"נ של נבילה חייב ב' וקשה לפמ"ש האחרונים דגיד אינו חל בחיי הבהמה למ"ד בהמה בחייה לאיברים עומדת ורק כשנתנבלה הוא דחיילי גיד ונבילה בב"א א"כ לפמ"ש התוס' רי"ד בקידושין דבכל איסור ב"א שייך כל שאינו בזא"ז כו' אלא דהי מינייהו מפקית וא"כ כאן הא לא שייך הי מינייהו מפקית כיון דנבילה אגיד הוי כולל משא"כ גיד אנבילה עש"ה בחולין וכבר העירו בזה ואולם לפי הנ"ל ניחא דגיד אנבילה נמי שפיר חייל כיון דגיד חפצא ונבילה גברא וחפצא חל אגברא וכהך דנדרים ובאתי רק להעיר]

וע"ע שו"ת הרשב"א הובא לעיל כלל מ"א דכל נבילה אתי לרבות ח"ש וכבר העירו דהא בכל האיסורין נמי ח"ש אסור מה"ת משום חזיא לאצטרופי ול"ל קרא ואולם לפי הנ"ל י"ל דסברא דחזיא לאצטרופי דענין הסברא הוא דכיון דמצטרף בכא"פ ע"כ דהח"ש מיד איסור הוא דאל"כ איך יהופך חפץ היתר לאיסור ע"י האכילה השני' דתכא"פ וא"כ זה שייך רק באיסור חפצא משא"כ היכא דהחפץ בלא"ה היתר בעצמותו ורק האדם שמנוע ומוזהר מלאוכלו א"כ לגבי האדם לא שייכא ראי' הנ"ל דאת האדם שפיר מנעה התורה מלאכול ב' חצאי זיתים תכא"פ ורק אם החפץ איסור בעצמותו הוא דשייך לומר דאין סברא שיהופך עצם החפץ לאיסור למפרע ע"י ההשלמה דתכא"פ כיון שבשעתו היתר הי' וכמובן וע"כ נבילה דרק א"ג הוא שפיר בעי' בי' קרא דכל נבילה [והא דגם ביוה"כ ח"ש אסור מה"ת אע"ג דגם כן רק א"ג הוא וכנ"ל י"ל דהשתא דגלי קרא בנבילה ילפי' יוה"כ מיני' ועי"ל דיוה"כ ילפי' שפיר מכל חלב דהוא כרת מכרת וא"צ לסברא דחזי' כו' ורק איסורי מאכלות דלאוין א"א למילפינהו מחלב דמה לחלב שכן כרת ולכן איסורם רק מטעמא דחזיא כו' וע"כ נבילה דלא שייך בי' סברא דחזי' כו' שפיר בעי קרא] וע' חולין (דף ק"ג ע"א) דס"ל לר' יוחנן דאמ"ה חל אטריפה ור"ל ס"ל דלא חייל ע"ש וי"ל לפי הנ"ל דלטעמייהו אזלי דר"י לטעמי' דח"ש אסור מה"ת מטעמא דחזיא כו' וא"כ קשה דל"ל כל נבילה לרבות ח"ש וצ"ל דשאני נבילה דהוא רק א"ג והטעם על כרחך דמשום דהרגו מלך ע"כ אין בו תיעוב בעצמותו וכש"ס שבת הנ"ל וא"כ שוב גם טריפה רק א"ג דטריפה נמי הרגו מלך וכש"ס שבת הנ"ל אלא מעתה ע"ג עור נבילות וטריפות אל יכתבו א"ל אמשול לך משל כו' א"כ טריפה ונבילה חד טעמא להו וטריפה נמי א"ג הוא ולכן שפיר חייל אמ"ה אטריפה כיון דאמ"ה א"ח ככל מאכלות אסורות וחפצא אגברא הרי חל וכנ"ל משא"כ ר"ל לטעמי' דלית לי' סברא דחזי' כו' ע"כ שפיר מצי סבר דטריפה נמי א"ח הוא וע"כ שפיר לא חייל אמ"ה אטריפה ודו"ק. וע"ע בספרי ראה (פיסקא ק"ד) דדריש כל נבילה לרבות טריפה וכתבו האחרונים הכוונה דבא ללמד על נבילה וטריפה שמצטרפין זה עם זה כמ"ש הרמב"ם בהלכותיו וקשה לר"מ דס"ל בע"ז (דף ס"ו ע"א) דכל האיסורין שבתורה מצטרפין זע"ז משום שנא' לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל א"כ האי כל נבילה ל"ל [וי"ל דמיבעי לי' לדרשא הנ"ל לרבות ח"ש]

ואולם לפי דרכנו הנ"ל י"ל עוד בפשיטות דכל האיסורים דהם איסורי חפצא ומתועבים בעצמותם שפיר נפקי מלא תאכל כל תועבה משא"כ נבילה וטריפה דאין בהם תיעוב בעצמותם כלל וכש"ס שבת הנ"ל ע"כ נהי דאסורי איסור גברא עכ"ז לא מיקרי תועבה וליתנהו בכלל לא תאכל כל תועבה ושפיר איצטריך קרא בפ"ע לומר שמצטרפין זע"ז ודו"ק ונכון בס"ד

ואולם גוף הדבר הזה היות נבילה וטריפה יוצאים מכלל מאכלות אסורות ואין בהם תיעוב בעצמותם רק א"ג נינהו מגזה"כ אם דמש"ס שבת הנ"ל מוכח כן עכ"ז הוא דבר קשה ההבנה באמת ומהא דנבילה מטמאה מוכח איפכא דיש בה תיעוב בעצמותה וע' קידושין (דף כ"א ע"ב) גבי יפ"ת דאמר דהותרה משום דמוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות ע"ש ברש"י דמוכח דנבילה יש בה מיאוס ותיעוב בעצמותה ואפי' בהמה מסוכנת שנשחטה כבר יש בה מיאוס מה מפאת הסכנה שנולד בה ועכ"ז כיון דנשחטה אח"כ מותרת באכילה משא"כ נבילה גמורה מאוסה ומתועבת היא בעצמותה וגם מדברי הגמ' עצמם דקידושין הנ"ל מוכח כן דו"ק ותבין ואולי ר' יהושע הגרסי דשבת הנ"ל אמר כן רק לתשובת המין ועי"ל דדברי ר' יהושע הגרסי הנ"ל ראוי שיהיו