בית האוצר חלק א קסג

יוחנן ס"ל דנהי דנזירות דידי' ודברי' הם מקובלים בשתי קבלות שהרי נזירות של בנו קיבל עליו בדיבור בפ"ע ונזירות שלו גם כן בדיבור בפ"ע עכ"ז כיון דשניהם נזירות המה ולא הי' אל הנזירות שלו הפסק בנתיים בפועל שיפסיק למנות את שלו ויהי' אינו נזיר ויתחיל אח"כ מחדש להיות נזיר נזירות דבנו לכן שבים שניהם להחשב נזירות אחת ארוכה וסותרת הטומאה שאירעה בימי בנו גם את נזירות שלו כיון דנזירות אחת הן ור"ל ס"ל דנהי דלא היה אל הנזירות הפסק בפועל בנתיים עכ"ז כיון דסוף סוף חיובי הנזירות האלה הם ב' חיובים שונים שנזירות שלו מחויבת מקבלה בפ"ע ונזירות דבנו מחויבת ג"כ מקבלה בפ"ע לכן נזירות דידי' לחוד ודברי' לחוד ואינם נחשבים נזירות אחת ואין טומאה שבימי בנו בכחה לסתור נזירות שלו

ולפ"ז נראה ג"כ לענין איסור אמ"ה דישראל כעת דנהי דבשעת מ"ת פסק איסור אמ"ה הקדום ונתחדש איסור אמ"ה החדש דמ"ת עכ"ז כיון שלא היה אל האיסור אמ"ה היתר בפועל שנתיים לכן שבים להחשב איסור אחד ארוך ואעפ"י שהם מחויבים מב' דברות שונות זה מדיבור שנאמר לאדם ולנח וזה מדיבור שנאמר לישראל בסיני וכמו שם דנחשבים נזירות דידיה ודברי' נזירות חדא אריכתא מפאת שלא היה אל הנזירות הפסק בפועל בנתיים ואעפ"י שהם ג"כ מחויבים מב' דיבורי קבלות דנזירות דידי' הוא קבלה בפ"ע ונזירות דברי' הוא קבלה בפ"ע וע"כ כיון שגם לישראל עתה נחשב עדיין כאילו יש עליהם איסור אמ"ה דב"נ הקדום כיון דאיסור הקדום ודעכשיו שבים להחשב איסור אחד ארוך וכנ"ל לכן שוב שפיר ה"ל אמ"ה מוסיף לב"נ ולא אמרי' דלא הוי מוסיף מפאת דאיסור הב"נ איסור אחר הוא מפאת הציווי לאדם ולנח משא"כ ישראל דמחויבים רק מפאת ציווי דסיני דז"א דהא גם בישראל חשיב שישנו עליהם עדיין איסור הב"נ הקדום וכנ"ל משא"כ ר"ל לטעמיה דס"ל לענין הך דנזירות דנזירות דידי' לחוד ודברי' לחוד א"כ ה"נ איסור אמ"ה דקודם מ"ת לחוד ואיסור אמ"ה דאח"כ לחוד ואעפ"י שהם איסור אחד ולא הי' לו שעת היתר בנתיים ע"כ שפיר אמ"ה לא הוי מוסיף מפאת ב"נ וכמובן ושפיר ס"ל דלא חייל אאיסור טריפה

ודע דגוף סברת ר' יוחנן דנזיר הנ"ל דכיון דלא היה אל הנזירות הפסק בנתיים בפועל לכן שבים להחשב נזירות אריכתא וכאילו במנין בנו שוהה עדיין נזירות שלו מלבד מה שהבאתי לזה כבר איזה דוגמאות בס' לקח טוב כלל ז' עש"ה מש"ש בזה ודנתי גם שם בזה לענין אאחע"א עש"ה הנה מצאתי עוד דוגמא לזה ברש"י ביצה (דף ה' ע"א) דאהא דאמר התם איתמר ב' ימים טובים של ר"ה רב ושמואל דאמרי תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה (דכיומא אריכתא דמיין) דתנן בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלין את העדים אלא עד המנחה ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש אמר רבה מתקנת ר' יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת דתנן משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהו מקבלין את העדים כל היום א"ל אביי והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו ביצה אסורה א"ל אמינא לך אנא ריב"ז ואת אמרת לי רב ושמואל ולרב ושמואל קשיא מתני' לא קשיא הא לן והא להו וברש"י ד"ה הא לן והא להו וז"ל לבני א"י שעושים יום אחד מותרת אבל לדידן בני גולה אסורה שהרי עדיין אנו עושים שני ימים ועודנו כבתחלה מפני אותה תקנה ראשונה לא מפני הספק הילכך הואיל ולא פסקו אצלנו משהתחלנו אין להקל ולומר אין מנהגינו זה מפני תקנה ראשונה אלא מפני הספק וביצה מותרת הא לא אמרינן דכיון דלא פסקה אותה תקנה מאצלינו שנה אחת לעשות יום אחד עדיין באיסורנו הראשונה עמדנו להיותינו כיום ארוך עכ"ל

ומבואר דאע"ג דעתה אחרי תקנת ריב"ז הרי א"א לספק שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה וב' הימים קדושים כיון דעתה אפי' באו עדים מן המנחה ולמעלה מקבלין אותן וא"כ הרי אין כאן עתה לבני גולה רק ספק דמי מהם קודש גרידא לא ספק דקדושה אחת ועכ"ז אמרי' דכיון דלא הי' הפסק בפועל אל המנהג הראשון הקדום דנהגו אז ג"כ ב' ימים קודש מספק והיה אז ספק קדושה אחת ונחשבו מש"ה כיום ארוך לכן גם עתה נחשב שעדיין ישנו אותו המנהג אשר מאז כיון דלא היה אל המנהג הפסק בפועל וא"כ זה דומה ממש להך דנזיר דכיון דלא היה הפסק בין נזירות דידי' ודברי' לכן נחשבים חדא נזירות אריכתא וכאילו בימי מנין בנו עדיין מונה נזירות שלו וסותרת טומאה דבימי בנו מש"ה גם נזירות שלו וביותר דמי הך דביצה להך דאחע"א שאנו בו דכתבנו דכיון דלא פסק איסור אמ"ה בפועל לכן אעפ"י שאנו אסורין בו עתה מטעם אחר מפאת שנאסר בסיני עכ"ז נחשב שעדיין איסור הראשון במקומו עומד כיון שלא היה שעת היתר בפועל בנתיים וזה דומה ממש להך דביצה דאע"ג דטעם המנהג והאיסור עתה משום ספק עכ"ז כיון שלא הי' הפסק ושעת היתר בין האיסור הקדום לאיסור דעכשיו איזה זמן לכן נחשבנו עומדים עדיין באיסור הראשון להיותינו כיום ארוך וכלשון רש"י הנ"ל וזה דומה בדומה ממש להך דאמ"ה וכמובן. [ואולם יש לחלק בין הך דאמ"ה להך דנזיר וביצה ולומר דשאני אמ"ה דנשתנה הנאסר דמשקיבלו תורה נשתנו מתורת ב"נ לתורת ישראל וה"ל כגרים וכקטן שנולד וע"כ לא שייך לומר שישנו עדיין האיסור הראשון כיון דאין כאן אותו האדם אשר הי' עליו האיסור הראשון כיון דנשתנו להתקדש קדושה הישראלית ולא דמי להך דנזיר וביצה דשמות האיסור והנזירות הוא שנתחלפו אבל אין שם שינוי באנשים הנאסרים ודו"ק ובאתי רק להעיר]

ודע די"ל ג"כ דפלוגתא דמחזיקין מאיסור לאיסור תליא נמי בהך סברא דנזיר וביצה הנ"ל דכיון שאין שעת היתר בין האיסור הא' והב' רק הדבר יורד מאיסור הא' אל האיסור הב' לכן שבים להחשב איסור אחד ארוך וכהך דנזיר דחדא נזירות אריכתא הוא וחשיב כחזקה באותו האיסור עצמו ולפי"ז רבה דפליג בהך דביצה ארב ושמואל מכח הא דריב"ז ולא ס"ל לחלק דהא לן והא להו י"ל דלטעמי' אזיל דס"ל ביבמות (דף ל' ע"ב) דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וע"כ שפיר אין לחלק בין לן ובין להו דגם לן אין נחשב שישנו עדיין איסורינו הקדום וכמובן ודו"ק בכ"ז ובאתי רק להעיר

ודע דמלבד מאי דאמ"ה אטריפה הוי מוסיף לב"נ י"ל ג"כ דחשוב חומר מה שהי' נוהג גם לפני הדיבור וכהך דפ"ק דיבמות דמצוה שלפני הדיבור אלימא ממצוה שלאחר הדיבור וע"ע קידושין (דף מ' ע"ב) גדול לימוד שקדם לחלה ארבעים שנה כו' וא"כ ה"נ גדול אמ"ה שקדם איסורו שנים הרבה לאיסור טריפה ובפרט לענין אחע"א חשוב קדימת הזמן קדימה ביותר מפאת דנהי דאיסור אמ"ה חל אאבר הזה באיחור מאיסור טריפה עכ"ז עצם איסור אמ"ה הא קדום והי' לו מציאות טרם הי' מציאות לאיסור טריפה בעולם וע"כ חשוב זה קדימה היפיכיית וע' ריטב"א קידושין (ד' ע"ז) בשם הראב"ד ואולם כ"ז רק לר"י דס"ל דנזירות דידי' ודברי' חדא נזירות אריכתא דנחשב גם אצלינו שישנו עדיין איסור אמ"ה הקדום וחשיב שפיר אמ"ה דעכשיו איסור הקדום ואיסור שלפני הדיבור משא"כ לר"ל לא שייך זה כיון דגם איסור אמ"ה דידן כעת הוא רק ממ"ת כטריפה דאיסור אמ"ה הקדום כבר פסק ממ"ת ואילך וכנ"ל [ולפמ"ש התוס' פ"ק דקידושין בשם הירושלמי דאדרבה עשה דלפני הדיבור קל מעשה דלאחר הדיבור א"כ י"ל באוקימתא אחרינא דהתם דפליגי ר"י ור"ל אי טריפה חייל אאמ"ה דלר"י חייל ולר"ל לא חייל ע"ש וי"ל דטריפה אאמ"ה חשוב חמור על קל מפאת דאמ"ה הוא איסור שלפני הדיבור אלא דזהו רק לר"י לטעמי' משא"כ לר"ל לטעמי' אין אמ"ה איסור שלפני הדיבור כלל וכנ"ל ובאתי רק להעיר]

והנה מה שדנתי למעלה דפלוגתא דמחזיקין מאיסור לאיסור תליא בפלוגתא דר"י ור"ל אי ב' נזירות כשאין הפסק בנתיים כחדא נזירות אריכתא הוא דלסברא זאת ה"ה דב' איסורין כה"ג הבאים בזאח"ז בלי הפסק בנתיים כאיסור אחד חשיבי ולא חשיב חזקה מאיסור לאיסור רק כחזקה באותו האיסור עצמו וכאילו מחזקי' דהאיסור הראשון עדיין לא פסק הנה נזכרתי דכהך פלוגתא אי מחזיקין מאיסור לאיסור יש באמת פלוגתא בירושלמי נזיר פ"ב ה"ח אי מחזיקין מנזירות לנזירות דהירושלמי שם מייתי להא דר' יהודה דס"ל דספק נזירות מותר וקאמר עלה ולפי גירסת המראה הפנים) א"ר לא לא א"ר יודה אלא בתחלה אבל בסוף אפי' ר' יודה מודה איזהו בתחלה ואיזהו בסוף א"ר שמואל בר