בית האוצר חלק א קסא

הנפש (היינו בית הבליעה) הוא מטמא ולא בתוך המעיים ולא בתוך הפה עכ"ל והובא הלימוד הזה אבית הבליעה ברמב"ם שם ה"א עש"ה וע' קונטרס אחרון לאתוון דאורייתא בהוספה לכלל א' כתבתי טעם מדויק מדוע נקרא בית הבליעה נפש והוא עפ"י גמ' ברכות (דף מ"ד ע"ב) כל נפש (בשר הצואר) משיב נפש וכל הקרוב לנפש (בשר הקרוב לצואר) משיב את הנפש כו' ע"ש

ולפי"ז נראה דביוה"כ נמי דמבואר בת"כ פ' אחרי עה"כ תענו את נפשותיכם וז"ל עינוי שיהא בבית נפשותיכם ואיזה זו אכילה ושתי' עכ"ל ומובא שם פי' בשם ר' יצחק בן מלכי צדק דהכוונה אבית הבליעה וכהך דת"כ דלעיל דקרי לבית הבליעה בית הנפש וא"כ ביוה"כ נמי איכא קרא לחייב אהנאת גרון א"כ גם ר"ל מודה ביוה"כ וכמובן וא"כ שפיר גם לר"ל איכא מוסיף ביוה"כ כיון דמוסיף הנאת גרון ושפיר אמר בגמ' דאמר לך מני ר"ש היא דרך ממ"נ דלר"י דמחייב שלהי גיה"נ בכל האיסורין אהנאת גרון הא מוסיף שלכד"א כיון דאיהו קפטר בשאר איסורין בשלכד"א ולר"ל דמחייב בשאר איסורין נמי אשלכד"א וכנ"ל א"כ הא שוב מוסיף הנאת גרון וכנ"ל [ולפי דברי האחרונים אשר הבאתי למעלה דשלכד"א חשוב הנאת מעיים ולא הנאת גרון והוא פשוט א"כ למהרש"ל שבועות (דף כ"ג ע"ב) דר"ש דמחייב אכ"ש למכות ה"ה דמחייב מלקות אשלכד"א וא"כ לר"ש בהכרח לאו דלא תאכלו קאי אהנאת מעיים גרידא בלי הנאת גרון וא"כ ע"כ הנאת גרון בלי הנאת מעיים לא הוי לאו לר"ש דאל"כ האוכל איסור כד"א לר"ש יתחייב תרתי אהנאת גרון ואהנאת מעיים וכמובן ואולם ביוה"כ ע"כ גם ר"ש יודה דמיחייב אהנאת גרון לחוד מגזה"כ דתענו את נפשותיכם עינוי שהוא בבית הנפש וכנ"ל וא"כ שפיר קאמר בגמ' בפשיטות דאמר לך מני ר"ש היא כו' דר"ש לטעמי' הא איכא גם ביוה"כ מוסיף כיון דמוסיף הנאת גרון וכנ"ל ודו"ק]

ואמנם נתיישבתי דז"א דלפי דברינו א"כ כי היכי דממעטינן בנע"ט הנאת מעיים מדכתיב נפש לומר שאינה מטמאה אלא בבית הנפש א"כ ה"נ ביוה"כ ליכא חיובא כ"א אהנאת גרון לבד ולא אהנאת מעיים כיון דתענו את נפשותיכם כתיב ונפש היינו גרון וכנ"ל וא"כ שוב הא אין כאן מוסיף מפאת הנאת הגרון דמוסיף שייך רק היכא דיש באיסור המאוחר גם האיסור הקדום ומוסיף עליו משא"כ כאן דאכילת מעיים דאסורה מכח נבילה הרי אינה אסורה משום יוה"כ כלל ולא עוד אלא דלא שייך כאן אאחע"א כלל כיון דהם ב' שמות שונים לגמרי דמכח נבילה האכילת מעיים הוא האיסור ומכח יוה"כ הנאת הגרון ואולם אין זה ברור כ"כ אי בשמות שונים לא אמרי' אאחע"א וע' כריתות (דף י"ג ע"ב) רש"י ד"ה אינו מן השם וע' בס' ברוך טעם שער הכולל דין ד' בארוכה ואמנם מטעמא אחרינא לא שייך כאן לפי דברינו אאחע"א כלל כיון דאיוה"כ עובר עוד לפני עבירת הנבילה דמיד בבוא הנבילה לגרון עובר משום יוה"כ ואילו איסור נבילה אכתי ליכא עד בואו למעיים וא"כ לא שייך לומר כלל דאין איסור יוה"כ חל אנבילה כיון דבשעה שעובר איוה"כ אין כאן איסור נבילה עדיין

ואמנם ע"ז י"ל לפי המבואר בתוס' כתובות (דף ל' ע"ב) ד"ה אי וד"ה לא דהנאת גרון הוי אך בבוא המאכל בגרון למקום דלא מצי לאהדורי תו ומקמי הכי לא מיחייב אהנאת גרון ע"ש וא"כ כיון דגם אהנאת גרון מתחייב רק על הורדתו והבלעתו את המאכל למקום דלא מצי תו לאהדורי וא"כ אותה הרגע שהוא מבליע את המאכל למקום הזה וודאי שפיר גם אז מתחייב על הנאת המעיים דא"א שיהי' החיוב רק אח"כ בבוא המאכל באותו המקום בגרון לר"י ובמעיים לר"ל כיון דאח"כ כבר אנוס הוא כיון דלא מצי תו לאהדורי ועל כרחך דה"ק קרא אל תבליעהו למקום דלא מצי לאהדורי כדי שלא יהי' הנאת גרון בבוא המאכל לשם לר"י או כדי שלא יהי' הנאת מעיים בבוא המאכל אח"כ למעיים לר"ל והוא דוגמת הך דירושלמי פסחים פ"ו ה"א דאמר אלאו דלא ילין חלב חגי עד בוקר דכתיב בפסח וק' דבלילה נמי הא אין קריבין דאימורי חול אין קרבים ביו"ט והיא קושית הבבלי בפסחים (דף נ"ט ע"ב) ובירושלמי שם משני דה"ק קרא הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל ילין אלמא דאע"ג דלינה הוא דאסר רחמנא ובשעת הלינה כבר הוא אנוס ומוכרח להלין עכ"ז מפרשי' לקרא דה"ק ראה תחלה שלא יבוא לידי בל ילין וע"כ ה"נ נהי דלא תאכל כתיב והנאת גרון או המעיים הוא דקרוי' אכילה ואז כבר הוא אנוס עכ"ז ה"ק. קרא לא תבליע את המאכל כדי שלא יבוא לידי אכילה וא"כ עכ"פ בין בהנאת גרון ובין בהנאת המעיים מעשה העבירה אחת היא דמה שהוא מבליע את המאכל למקום דלא מצי לאהדורי הוא הוא מעשה העבירה שלו גם בשניהם [דאע"ג דאי איתרמי אח"כ דחזר והקיאו שלא מרצונו טרם בא למעיים מיפטר לר"ל וכמבואר סוף גיה"נ עכ"ז מעשה העבירה שלו כולה שפיר הוא רק הבלעת המאכל למקום דלא מצי לאהדורי אלא דעכ"ז אם הקיאו אח"כ פטור וכמו בזורק בשבת ארבע אמות דאם קלטה אחר או קלטה כלב פטור ואעפ"כ אי לא קלטה אחר ונזכר מאחרי שיצתה מידו חייב חטאת לרבה בשבת (דף ק"ב ע"א) ולא חשיב סופו זדון דליפטר מחטאת דכיון דלא מצי תו לאהדורי מאחר שיצתה מידו הוי מעשה הזריקה הראשונה כל העבירה וכיון דהי' שוגג אז חשוב כולו שגגה עש"ה וה"נ מצריך ביבמות (דף נ"ד ע"א) קראי לחייב אהעראה באיסורי ביאה ולולי קרא הי' החיוב רק אגמר ביאה ואילו היו פורשים אחרי ההעראה היו פטורים ואעפ"כ אם אינם פורשים רק גומרים ביאתם חייבים ואז על כרחך החיוב רק על מעשה ההעראה דבגמר ביאה הא האשה אנוסה דיצר אלבשה וכמבואר בכתובות (דף נ"א ע"ב) ולדעת התוס' שבועות (ד' י"ז ע"ב) ד"ה אי אמרי' גם באיש סברא דיצר אלבשי' וכזה מצינו עוד בכמה דוכתי וע"כ גם כאן שפיר מעשה העבירה הוא רק הבלעת המאכל למקום דלא מצי לאהדורי כיון שעי"ז יהיה אח"כ הנאת המעיים על כרחו ואעפ"כ אי איתרמי דחזר והקיאו שפיר מיפטר וז"פ] וא"כ באוכל נבילה ביוה"כ שפיר הוא עובר רק במעשה אחת ב' האיסורין דנבילה ויוה"כ ושפיר שייך כאן דינא דאאחע"א דכיון דמעשה זאת אסורה כבר מכח נבילה שוב א"א שתיאסר מכח יוה"כ [ואמנם לדעת ר"ת המובא בת"י בכתובות שם דבבוא המאכל למקום דמצי לאהדורי עדיין ע"י הדחק כבר יש שם הנאת גרון שוב הוי שפיר איסורי גרון ומעיים בזאח"ז וכמובן ובאתי רק להעיר]

ולפי"ז שוב שפיר גם איסור מוסיף יש כאן כיון דאילו איתרמי דחזר והקיא את המאכל יתחייב רק משום יוה"כ ולא משום נבילה ואילו איסור מעיים דנבילה בלא גרון דיוה"כ הא לא משכחת כיון דאפי' באכלו חם ונכוה גרונו נמי חייב גם משום יוה"כ אהיות המאכל בבית הבליעה כיון דביוה"כ לא כתיב ביה אכילה ולא מיפטר אשלכד"א ואמנם נראה דבכה"ג שפיר יופטר איוה"כ לפי מאי דקיימינן דחיוב דיוה"כ הוא רק אגרון וע"כ דהחיוב רק אהנאת הגרון דהיות המאכל בגרון גופי' וודאי דאינו יתובי דעתא ורק הנאת הגרון הוא דחשיב יתובי דעתא וא"כ בכה"ג דאין הגרון נהנה ואדרבה מצטער שפיר מיפטר וא"כ אכתי ליכא מוסיף כיון דגוונא דנבילה אין בו איסור משום יוה"כ ואולם גם זה אינו ברור כ"כ אי בכה"ג לא מיקרי מוסיף ובאתי רק להעיר

ודע דגוף סברת השאגת ארי' הנ"ל דחייבין ביוה"כ אשלכד"א וצ"ל לפי דבריו דהא דאמר ביומא (דף פ' ע"ב) דאוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור דלא תעונה כתיב פרט למזיק היינו דווקא באכילה גסה שאוכל וקץ במאכלו דמסבבת חולי ומיקרי מזיק אבל אכילה של צער בעלמא כגון עירב בו דבר מר או אכלו חם ונכוה גרונו דמיקריין שלכד"א בפוסקים שפיר חייב ואמנם לשון הספרי פ' נשא עה"כ מחרצנים ועד זג לא יאכל לענ"ד לא מוכח כן וז"ל הספרי מחרצנים וגו' לא יאכל מגיד שלא פטר אכילת צער שהיה בדין ומה יוה"כ חמור פטר בו אכילת צער נזיר הקל א"ד שיפטור בו אכילת צער ת"ל מחרצנים וגו' עכ"ל ומבואר דמיפטר ביוה"כ אאכילת צער ואם כי הזית רענן שם ציין אהאי דיוה"כ פטר אכילת צער הך דיומא הנ"ל דאוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור עכ"ז לשון אכילת צער לענ"ד כולל נמי אכל חם ונכוה גרונו או עירוב דבר מר וכנ"ל ובאתי רק להעיר: