בית האוצר חלק א קס

עכ"ל ומוכח ג"כ דאיסור מבעל שם משקה ואפי' איסור שאינו עצמותי רק הוא מכח תערובות ואולם נראה דשם שאני דכיון דהציר לאו משקה הוא לענין הכשר ע"כ גם המים שבו (ואע"ג דהם מחצה על מחצה עש"ה דאיירי במע"מ) כיון דאינם משקה גמור מפאת האיסור וע"כ הרי תערובות הזה הוא יותר אינו משקה ממשקה כיון דחציו לגמרי אינו משקה וחציו שהוא משקה הרי ג"כ אינו משקה גמור וע"כ בטל מתערובות הזה שם משקה והוא כענין ביטול ברוב דמיעוט שם משקה דתערובות הזה בטל ברוב שם אינו משקה שלו וביותר ביאור דכשבאין לדון על שמו של תערובות הזה בכלל אם שמו משקה או לא אזי כיון דהוא בכללו יותר אינו משקה ממשקה לכן ההכרח להחליט שמו לאינו משקה ולכן מתבטל גם מן המים שבו שם משקה ודו"ק היטב וא"כ אין ראיה מכאן אאיסור דעלמא ולפמ"ש למעלה דאף מידי דלא מיקרי אוכל לענין טומאה עכ"ז לענין איסור אפשר שיקרא אוכל א"כ בלא"ה אין ראיה מראב"ד הנ"ל כיון דראב"ד הנ"ל לענין הכשר טומאה איירי ובאתי רק להעיר

וע"ע ש"ס גיטין (דף פ"ד ע"א) ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתעלי לרקיע ע"מ שתרדי לתהום כו' ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט כו' איבעי' להו ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר מהו אמר אביי היא היא רבא אמר אפשר דאכלה ולקיא כו' עכ"ל הגמ' ומוכח לכאורה דאביי ורבא נחלקו פה בחברא הנ"ל אי מניעת איסור נחשב כאילו הי' הדבר בעצם בלתי אפשרי ונחשב איסור אשר על החזיר המונע מלאכלו כאילו בעצמותו לא הי' אוכל ולא הי' אפשרי האכילה וכדמדמי לי' אביי לע"מ שתעלי לרקיע ואמר היא היא א"ד מניעת איסור לא חשיבא כמניעה עצמיית וחשוב אוכל איסור אוכל ואפשרי האכילה שפיר אלא דארי' דאיסורא רביע עלי' וכסברת רבא דאמר אפשר דאכלה ולקיא וע"ע יבמות (דף נ"ז ע"א) איתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולות אמר שמואל ומודה לי אבא בתינוקת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד הואיל ואין לה ביאה אין לה חופה כו' ומוכח ג"כ דזהו פלוגתא דרב ושמואל אי מניעת איסור כמניעה עצמותית חשיבא דהא בפחותה מבת ג' לכ"ע אין לה חופה הואיל ובעצם אינה ראויה לביאה וא"כ הפלוגתא אי יש חופה לפסולות הוא רק אי מניעת איסור מיחשיב כמניעה עצמותית וכמובן ולפי"ז אוכל איסור לרב ורבא חשוב אוכל ולשמואל ואביי לא חשוב אוכל וכמובן ויש לפלפל בזה הרבה מאוד יפה באתי רק להעיר

כלל עג) אין איסור חל על איסור. בקידושין (דף ע"ז ע"ב) תני תנא קמי' דר' ששת כל שהוא ביקח כו' פרט לכ"ג שבא על אחותו אלמנה כו' דאמר לך מני ר"ש היא דתניא רש"א האוכל נבילה ביוה"כ פטור ובתוס' שם הקשו דילמא שאני אחותו אלמנה דאיכא איסור מוסיף למשוח מלחמה ובשאגת אריה תי' דיוה"כ נמי איסור מוסיף הוא דמוסיף שלכד"א כיון דלא כתיב ביה אכילה ואולם מהא דאמר ר"ל ביומא (דף פ"א ע"א) מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר היכא ניכתוב ניכתוב רחמנא לא יאכל אכילה בכזית מוכח דיוה"כ נמי שרי ביה שלכד"א דאל"כ נימא נמי נפקותא לשלכד"א וי"ל דחדא מתרתי נקט ועי"ל דלר"ל בעלמא נמי שלכד"א חשובה אכילה ואפי' היכא דכתיבא אכילה וכמ"ש בקונטרס ע' פנים לתורה אות ס"ד דדין שלכד"א תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בשבת (דף ע"ו ע"א) דס"ל לר"י דאכילה ע"י הדחק לאו שמה אכילה ור"ל ס"ל דשמה אכילה דאכילה שלכד"א דומה לאכילה ע"י הדחק וכמובן. וכן כתבו האחרונים מטעם אחר דלר"ל גם שלכד"א מיקרי אכילה כיון דלדידיה הנאת מעיים הוא דקרוי' אכילה וכמבואר סוף גיה"נ והנאת מעיים איכא גם בשלכד"א דרק הנאת גרון הוא דליכא באכל דבר חם ונכוה גרונו או בעירב בו דבר מר משא"כ הנאת מעיים שפיר איכא כיון דהמעיים מתמלאים מכ"ד קצת אחרונים ואולם בעניי סברא זאת לא ניחא לי כלל דכיון דאין דרך למלאות המעיים באופן זה אכתי שפיר גם הנאת מילוי המעיים הזאת שלכדה"נ הוא ולא חשובה הנאה

ודע דלפי מאי דפליגי ר' יוחנן ור"ל בחולין (דף ק"ג ע"א) דר"י ס"ל דבהמה בחיי' לאיברים עומדת ור"ל ס"ל דלאו לאיברים עומדת י"ל ג"כ דלר"י שלכד"א לא חשיב אכילה באיסורין ולר"ל חשיב אכילה והא דס"ל לר"י דבהמה בחיי' לאיברים עומדת לטעמי' הוא דאזיל דס"ל בפסחים (דף כ"ד ע"ב) דכל האיסורין אין לוקין עליהם אלא כדרך אכילתן וזה דכבר הבאתי בכלל הקדום קושית הפליתי דאיך מצינן למימר דבהמה בחיי' לאיברים עומדת דמי זה יחתוך בהמה לאיברים אחרי אשר האיברים אסורים משום אמ"ה ואפי' למוכרם לעכו"ם אסור ותי' דכיון דקודם שנאמר איסור אמ"ה הרי היתה הבהמה עומדת לאיברים והיתה בכלל אבר לכן בהאמר איסור אמ"ה היתה שפיר כוונת האיסור גם על בהמה בחייה כיון שגם בהמה בחייה היתה אז בכלל אבר ורק ע"י נתינת האיסור הוא דפסקה מלהקיא אבר ע"ש

והנה בענין שלכד"א באיסורין ג"כ כבר העירו האחרונים ז"ל דמדוע חשיב שלכד"א הרי כיון דא"א לאוכלו כד"א מפני איסורו שוב ממילא הוי השלכד"א דרכו בכך וכנודע ואולם לסברת הפליתי הנ"ל י"ל גם כאן להיפוך דכיון דקודם שנאמר האיסור א"כ הרי היתה אכילה זאת שלכד"א ולא היתה קרוי' אכילה אם כן ממילא בהאמר האיסור דלא תאכלו לא היתה הכוונה אשלכד"א כיון דשלכד"א לא היה חשוב אכילה אז ורק ע"י נתינת האיסור עצמו הוא דהתחיל להחשב אכילה וע"כ שפיר ליכא איסור בשלכד"א ולפי"ז ר' יוחנן לטעמי' דפוטר אשלכד"א באיסורין לכן סבר שפיר דבהמה בחייה לאיברים עומדת ור"ל דס"ל דבהמה בחייה לאו לאיברים עומדת והיינו משום דס"ל דאין דנין את הדבר כפי מה שהי' קודם נתינת האיסור רק כפי מה שהוא ע"י נתינת האיסור עצמו ולכן בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת כיון דמשום איסור אמ"ה לא יחתכנה שום אדם תו לאיברים וכנ"ל א"כ ה"ה לדידי' שלכד"א נמי חשיב אכילה באיסורין וכמובן

וביותר ביאור י"ל דפלוגתא דר"י ור"ל הנ"ל הוא בסברת פלוגתא דאמוראי המבוארת בגיטין (דף מ"ב ע"א) באומר כל נכסיי נתונין לפלוני עבדי אי מפרשי' עבדי שהי' כבר שהרי עתה אינו עבדו דבאומרו כל נכסי כו' הרי גם העבד בכלל ויוצא לחירות או מפרשי' עבדי שהוא עתה עבדי וא"י לחירות באמת ע"ש וכבר כתבתי במ"א בחידושי דפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בחולין (דף ק"ח ע"א) דס"ל לר"י דאפשר לסוחטו אסור ולר"ל דאפשר לסוחטו מותר תלוי' ג"כ בהנ"ל דר"י דס"ל דאסור מפרש לא תבשל גדי בחלב אמו דהכוונה לא תבשל גדי שהי' כבר בחלב אמו היינו בשר שהיה כבר מעורב עם חלב ואעפ"י שעתה נסחטה החלה ממנו ור"ל לא מפרש שהיה כבר ולכן בעי' שיהי' בשעת האכילה (דלא תבשל דקרא היינו אכילה) הגדי מעורב בחלב ומהני שפיר סחיטה ולפ"ז לר"י לטעמיה דמפרש שהיה כבר לכן שפיר גם בהך דבהמה בחיי' כו' ובהך דשלכד"א כו' ס"ל דקאי קרא אשרי' כבר היינו דמה שהי' אבר ואכילה לפני נתינת האיסור אותו הוא שבא האיסור לאסור ור"ל לטעמי' דלא מפרשי' שהי' כבר לכן קאי שפיר רק אאבר ואכילה דקרויין אבר ואכילה עם נתינת האיסור יחד וכבר רמזתי מזה בקצרה בכלל הקדום ואולם הוא סותר לכאורה להך דזבחים (דף קי"ג ע"ב) דר"ל מפרש חרבה שהיתה מעיקרא ור"י לא מפרש כן ויש ליישב ואין להאריך וע' היטב מ"ש בכלל ז' באותיות ה' ו' בענין זה אי מפרשי' שהיה כבר ומ"ש עוד בזה בכלל ל"ו ובמ"א אי"ה יבואר בארוכה ואכ"מ

והנה מכל הנ"ל נוכרח לומר דהאי סוגי' דקידושין דאמר לך מני כו' אזדא רק אליבא דר' יוחנן דלר"ל דשלכד"א גם בעלמא חשיבא אכילה באיסורין הדרא קושית התוס' לדוכתה וכמובן ואמנם עפמ"ש במ"א בחידושי דבר חדש בעזה"י דהא דס"ל לר"ל שלהי גיה"נ דהנאת גרון לא חשיבא אכילה הוא רק בכל איסורין שבתורה אבל ביוה"כ גם ר"ל מודה דמיחייב אהנאת גרון וזה עפמ"ש באתוון דאורייתא כלל א' ובלקח טוב כלל ט' דאע"ג דלר"ל הנאת גרון לא חשיב אכילה בעלמא עכ"ז מודה בנבלת עוף טהור דאכילה דכתיב בי' היינו הנאת גרון דוודאי לא יחלוק ר"ל אכל משניות וברייתות דמבואר בהם דנבלת עוף טהור מטמא בבית הבליעה דהוא הגרון וכמבואר ברמב"ם ה' אבות הטומאות (פ"ג) והטעם דשם גזה"כ הוא וכדיליף ליה הת"כ פ' אחרי מקרא דוכל נפש אשר תאכל וז"ל יכול יהא מטמא בגדים בתוך המעיים כו' בתוך הפה ת"ל נפש בבית