בית האוצר חלק א קנט

הבא מעצמו ק' ואולם לפי דרכנו הנ"ל י"ל דכיון דכהונה ונזירות הם ב' קדושות חלוקות דבאיסור הכהונה אסור רק קדושת הכהונה שלו ולא קדושת הנזירות ואילו באיסור שמפאת הנזירות אסור רק קדושת הנזירות שבו ולא קדושת הכהונה וע"כ הוי כתרי גברי ולא שייך כאן אאחע"א כלל ואולם זהו רק ר"ל לטעמי' דס"ל סברא הנ"ל דבב' איכיות בגוף אחד לא אמרי' אאחע"א וכנ"ל משא"כ ר"י סבר שפיר דאמרי' גם בכה"ג אאחע"א ע"כ הוצרך לתרץ דנזירות חל אכהונה מטעם כולל וע"כ שפיר הי' לו ראי' מכאן דגם באיסור הבא מעצמו אמרי' כולל

ואולם לכאורה הא בורכא דהא אמר במכות שם בגמ' דתנא דמתני' דשם לית לי' כולל כלל מדלא תני שבועה שלא אחרוש בחול וביו"ט וא"כ גם לר"י אין לתרץ טעם המשנה משום כולל ואמנם י"ל דר"י יתרץ כתי' האחר בגמ' שם דמידי דאיתי' בשאלה לא קתני והיינו דבר שיכול בעצמו לשאול עליו ע"ש ברש"י ונזירות דתני במתני' יוקי בהזירו אביו דס"ל לר"י דהלכה היא בנזיר וכמבואר בנזיר (דף כ"ט) וחייב בנזירות זה אפי' כשהגדיל ואסור בטומאה ע' בירושלמי נזיר פ"ז ה"א ובתוי"ט שם ובשאלה ליתי' דלא מצי לאיתשולי אנזירות שהטיל אביו עליו וכמובן והא דהוכרח בגמ' שם לומר דהאי תנא איסור כולל לית לי' י"ל דאזיל בסברת ר"ל בנזיר שם דהא דאב מדיר בנו בנזיר רק מדרבנן הוא כדי לחנכו במצות וע"כ שפיר הוכרח לומר דהאי תנא איסור כולל לית לי' וכמובן ואדרבה יבואו גם עי"ז סברות דר"י ור"ל לטעמייהו וכמובן

ואיך שיהי' עכ"פ גוף סברתנו הנ"ל שפיר ניתן להאמר דקדושת כהונה ונזירות דהוי ממש ב' קדושות בגוף אחד וא"כ לל"ב דתמורה הנ"ל דב' קדושות וגוף אחד מרוחקין טפי מב' גופין וקדושה אחת א"כ מדס"ל לר' יוחנן במנחות (דף מ"ח ע"א) דב' גופין וקדושה אחת חשיבי לגמרי כב' גופין וב' קדושות א"כ כ"ש דב' קדושות בגוף אחד חשיבי כב' גופין וב' קדושות וע"ע זבחים (דף ע"ה ע"ב) דר' יוסי בר זבידא מדמי שם להדיא ב' קדושות בגוף אחד לב' קדושות וב' גופין נפרדים ור' הונא ור' חזקי' תלמידי ר' ירמי' פליגי עלי' התם ואמרי מי דמי התם ב' קדושות וב' גופין הכא ב' קדושות וגוף אחד וא"כ עכ"פ לסברת ר' יוסי בר זבידא דה"נ ס"ל לר' יוחנן דמנחות הנ"ל לפי לישנא בתרא דתמורה הנ"ל וכנ"ל א"כ שפיר ניתן להאמר דלא שייך בהך דמכות אאחע"א כיון דהוי כב' גופין שונים ואין העובר על איסור הנזירות הוא העובר על איסור הכהונה וכנ"ל. [ואם אמנם י"ל דאין הקדושה היא העוברת רק האדם הוא העובר במה שמחלל את קדושת הכהונה שלו וא"כ אכתי העובר הוא אחד ועושה ב' עבירות אחת בחללו קדושת כהונתו וב' בחללו קדושת נזירותו עכ"ז גם כדברינו י"ל ומה גם דגם אם נאמר כסברת הדחי' הנ"ל יש ג"כ מקום לומר דלא שייך כאן אאחע"א כיון דחפצים הנאסרים הם ב' חפצים דבזה החפץ של האיסור הוא קדושת הכהונה שאסור לחללה והיא חפץ של איסור כמו הקדש דהוא חפץ איסור שאסור לחלל ולבזות קדושתו ע"י אכילה והנאה ובאיסור הב' קדושת הנזירות הוא החפץ של האיסור וע"כ כיון דב' קדושות האלה נפרדות הן דחשיבי כב' גופין וכנ"ל ע"כ ה"ל כאילו הי' כאן ב' חתיכות אוכלין דא"ל דאיסור אשר על זה ימנע מלחול איסור על חבירו ודו"ק ובאתי רק להעיר]

והנני שב למקומי ואומר דיש לי להטעים עוד סברתי דבאיסורי מאכלות יש סברא מיוחדת לומר דאאחע"א מפאת דאיסור הקדום מפקיע השם אכילה וזה אם גם נאמר דגם איסור קרוי אכילה וזה עפ"י המבואר ברש"י בכורות (דף י' ע"א) אהא דאמרי' שם דנבלת בהמה טמאה בכל מקום צריך מחשבה לטמא טומאת אוכלין (דבלי מחשבה אין נחשבת אוכל) ופירש"י שם ד"ה נבלת בהמה טמאה וז"ל דסתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסה ועוד שיש לה שני דחויין אחת שלא נשחטה ואחת טמאה היא עכ"ל וכן כתבו התוס' שם ד"ה נבלת וז"ל מה שיש חילוק בין טמאה וטהורה ואע"ג דתרוייהו לא מזבין אלא לעכו"ם כו' מ"מ מה שהיא טהורה משוה אוכל בראויות מועט הואיל וכשאינה נבילה אוכל גמור הוא לישראל כו' ובקונטרס נמי פי' נבלת בהמה טמאה סתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסה עוד יש עלי' שני דחויין כו' וגבי נבלת בהמה טהורה (דאמרי' התם דא"צ מחשבה) פי' דסתמא לאכילת עכו"ם דלא מאיסה ועוד לגבי ישראל אין בה אלא דיחוי אחד הילכך אינה צריכה מחשבה עכ"ל ולפי"ז י"ל ג"כ דאפי' אי נימא דאיסור מיקרי אוכל ואכילה דהוא דבר מסופק וככל דברינו מעלה עכ"ז י"ל דזהו רק בדבר שאין בו אלא איסור אחד משא"כ בדבר שיש בו ב' איסורין שפיר נפקע ממנו השם אוכל ואכילה ע"י ב' האיסורין וה"ז ממש כהך דטומאת אוכלין דמחלקי' בין דיחוי דאיסור אחד לדיחוי דב' איסורין דנבילה לח דה מיקרי אוכל הואיל ואין בה לישראל אלא איסור אחד משא"כ נבלת בהמה טמאה לא מקרי אוכל הואיל ויש בה ב' איסורין לישראל וא"כ ה"נ לענין שם אוכל ואכילה הנצרך לענין איסורין דכתי' בהו לא תאכלו יש לחלק ג"כ כן ולומר דאע"ג דאיסור אחד אין מפקיע שם אכילה מ"מ ב' איסורין מפקיעין ולפי"ז כשבאין ב' איסורין לחול כאחת על דבר הי' לנו לומר לכאורה דאין בכחם לחול כלל כיון דאם יחולו אדרבה יופקע שם אכילה מן הדבר ולא יהי' שוב איסור כלל כיון דרק אכילה אסר רחמנא אלא דז"א דכיון דרק ב' איסורים הוא דמפקיעים שם אכילה ולא אחד א"כ הרי אין לך לומר מכח סברא זאת רק דשניהם א"א שיחולו אבל עכ"פ אחד מהם הרי שפיר יש לו לחול כיון דע"י אחד לא יופקע השם אכילה וא"כ כיון דחד מינייהו יש לו לחול בהכרח שוב הדרינן לסברא דההכרח שיחולו שניהם מטעם האי מינייהו מפקית וכמובן ואולם זה יונח רק בב"א משא"כ בזא"ז היכא דיש כבר איסור אחד על דבר ובא לחול עליו איסור ב' אז שפיר י"ל דא"א לאיסור הב' לחול כיון דכשיחול גם הוא כבר יהי' ד' איסורין על הדבר ושוב אדרבה יופקע ממנו השם אכילה ויותרו לגמרי לכן אין בכח האיסור הב' לחול כלל ודו"ק היטב כי סברא אלימתא הוא בס"ד

והנה ידעתי גם ידעתי כי המעיין יתפוס דראוי לומר להיפוך דכיון דאי לא יחול שוב הדבר אכילה הואיל ואין בו אלא איסור אחד וע"כ ממילא יש כאן גם האיסור הב' שאין לך להתירו מפאת שאינו אכילה שהרי אם תתירו אדרבה הרי הוא אכילה דכל כה"ג שהסברות מתהפכות יש לנו לתפוס צד האיסור וכמוכח מתוס' ב"מ (דף ל' ע"א) ד"ה אף דכתבו דעלה עלי' זכר פסולה הואיל ואי לא יופסל יהי' ניחא לי' ע"ש ורמזתי כבר ע"ז בתחלת דברינו בזה ואולם דע כי מתוס' עירובין (דף ל"א ע"ב) ד"ה ונתן מוכח קצת איפכא דאהא דאמרי' התם דאין הקדש מתחלל על הקרקע מילפותא דונתן הכסף וקם לו כתבו ז"ל וז"ל וא"ת דאמרי' במעילה בונין בחול ואח"כ מקדישין אלמא מחללין מעות הקדש על הבנין וי"ל דלענין זה חשוב תלוש ולבסוף חיברו תלוש א"נ התם חשוב תלוש טפי כיון דאי לא קדיש עומד לתלושה עכ"ל וא"כ גם שם לכאורה הי' לנו לומר להיפוך דכיון דאם יחול החילול ויתקדש הבנין הרי לא יהי' עומד ליתלש ושוב יוחשב קרקע וע"כ שוב אין החילול חל ואין הקדושה נפקעת ממעות ההקדש ועכ"ז לא אמרי' כן רק תפסינן צד ההיתר וא"כ ה"נ דכוותה [הגם שי"ל והכי נראה דאין כוונת התוס' דב"מ דתפסינן צד הפסול רק כוונתם דתפסינן צד החלות הואיל ואם לא יחול יש לו לחול וע"כ תפסינן צד החלות של הפסול וה"נ בעירובין כוונתם דתפסינן צד החלות של החילול ואעפ"י שיש בו היתר והפקעת הקדש ממעות ההקדש וע"ע בתוס' כתובות (דף י"א ע"א) ד"ה מטבילין דכוונתם שם ג"כ כן דהואיל ואם יחול הגירות יהי' לו שליחות לכן הגירות חל עש"ה וא"כ לענין נידון דידן ג"כ יש לנו לתפוס צד החלות וראוי לאיסור הב' לחול עכ"ז אין מזה קושי' כל כך ויש מקום גם לדברינו ומסברא נראה דכל כה"ג שהסברות מתהפכות אזי הדבר תלוי בפלוגתא הנמצאת בכמה דוכתי אי אזלי' בתר מעיקרא או בתר בסוף ודברתי בזה במ"א ואכ"מ]

והנה בגוף הדבר שהארכנו בו למעלה אי איסור מפקיע שם אוכל ע"ע בפי' הראב"ד על הספרא שמיני פרק ה' ברייתא י' דכ' אהא דהעיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור וז"ל עדותו של ר' צדוק הוא להחמיר (לענין איסור) כי מפני שהציר אוסר את עירובו נפסלו המים שבו מלהכשיר מפני שהם כמים המעורבין שהן בטילין לפי שאינן לא לאכילה ולא לשתיה