בית האוצר חלק א טו

מצות ב"נ א"כ הרי אין המילה עצמה הוראה על ענין הישראליות וא"כ שוב הרי הי' צריך כוונה בפ"ע להכנסה לברית במילה זאת וא"כ שוב הא ה"ל ב' כוונות במעשה אחת כיון דגם מצות המילה עצמה צריכה כוונה וכנ"ל ודו"ק היטב ויש לדון בזה ובאתי רק להעיר

ודע דגוף הך מימרא דכריתות מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה כו' מוכח בפשיטות לכאורה איפכא דמקודם לכן הי' להם דין ב"נ דאל"כ מה זה ענין ההכנסה לברית הלא כבר מאברהם ואילך היו ישראלים וכן דייק הראב"ד על הסיפרא המובא באות א' מכאן דלא יצאו מכלל ב"נ רק במ"ת וכמו שהעתקתי שם לשונו ובאתי רק להעיר

ט) במכילתא פ' בא עה"כ ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף וז"ל שומע אני אם הקדים זה לזה לא יצא ת"ל והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות הא אם הקדים זה לזה יצא עכ"ל וק' לפמ"ש התוס' במנחות (דף ל"ח ע"א) ד"ה ואם דאע"ג דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד מ"מ שינוי הסדר אינו מעכב וכהך דרקיקה וחליצה דאם הקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי עש"ה והארכתי בזה בלקח טוב כלל ה' וא"כ תיקשי דל"ל קרא דאם הקדים זה לזה יצא ת"ל דשינוי הסדר אינו מעכב ואולם אם נאמר דלא יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת י"ל דהא דשינוי הסדר אינו מעכב הוא רק בישראל אבל לא בב"נ [ויש לי לתת טעם בזה דרך אגדה ואכ"מ] וע"כ בפסח דמצרים שפיר הי' הסדר מעכב ואולם יש ליישב עוד קושי' זאת באופן אחר בפשיטות טפי ע' ספרי לקח טוב כלל ה' שם בענין זה באות ב' בו דהוא ד"ה מש"ס ברכות (דף ל"ד ע"א) ובאות ה' בו דהוא ד"ה במס' פרה עש"ה ותבין

ודע דבלא"ה יש להקשות לכאורה במכילתא הנ"ל דל"ל קרא דאין שינוי הסדר מעכב הא בקדשים בעי' בלא"ה שינה לעכב ואולי זה עצמו כוונת המכילתא דאילו הי' כתוב ב"פ מזוזות קודם למשקוף אז הי' שינה לעכב משא"כ עתה דפעם ב' כתי' משקוף ברישא לכן אין מעכב ועי"ל דבין אי הא דבעי' בקדשים שינה לעכב הוא הלמ"מ או נלמד מקרא דמוצא שפתיך תשמור וכמ"ש התוס' זבחים (דף ד' ע"ב ד"ה אימא) ועמ"ש בזה באתוון דאורייתא כלל (י"ב) עכ"פ בפסח מצרים לא נאמרה ההלכה עדיין וגם קרא דמוצא שפתיך הנ"ל עדיין הא לא נאמר אז וע"כ שפיר לא הוצרך שם שינה לעכב ועי"ל אי נימא דפסח מצרים הוא עצמו התחלת מ"ת וכמו שצידדנו לעיל אות ד' א"כ נודע דהתחלת הדבר כולל בתוכו כל הדבר והי' פסח מצרים עניינו איפוא ענין כלליות התורה לא ענין קדשים בפרט וע"כ שפיר הי' גם מה שנאמר בו רק פעם אחת מעכב כמו שהוא בכה"ת מלבד קדשים דרק עתה דקדשים הוא ענין פרטיי וחלק בתורה הוא דדין הפרט ההוא דבעי' בי' שינה לעכב משא"כ פסח מצרים דהי' עניינו כלל התורה ע"כ הי' נוהג בו גם חומר שאר המצוות שאינם קדשים דמעכב בהו דיבור אחד אע"ג דלא שינה ודו"ק ועי"ל דהא דבעי' בקדשים שינה לעכב היינו רק בקדשים הקריבים בפנים אבל לא בקדשי חוץ וע' פסחים (דף צ"ו ע"א) דפסח מצרים אפי' על מזבח של במה לא הי' קרב] ולא הי' בו רק הזאת הדם על המזוזות ועל המשקוף בלבד עש"ה וע' פיה"מ להרמב"ם פרה פ"ד מ"א פרת חטאת ששחטה שלא לשמה כו' פסולה ור' אליעזר מכשיר ובפיה"מ להרמב"ם וז"ל ור' אליעזר אומר אחר שנשחטה בחוץ יצאת ממשפט הקדשים עכ"ל וע' מנחות (דף פ"ח ע"א) סוף העמוד אי מצורע חוץ הוא ויש להאריך בזה ואכ"מ

י) הנה נא מצינו ענין גירות עוד קודם מ"ת ע' ב"ר פרשה ל"ז עה"כ ואת הנפש אשר עשו בחרן וז"ל אלו הגרים שגיירו כו' אברהם הי' מגייר את האנשים ושרה מגיירה את הנשים כו' עכ"ל ובב"ר פרשה פ"ד אברהם גייר גיורים כו' יעקב גייר גיורים כו' יצחק גייר גיורים כו' וישב יעקב בארץ מגורי אביו מגוירי אביו כו' עכ"ל וע"ע ב"ר פרשה צ' ר' אבא בר כהנא אמר כפאן למול (יוסף כפה את המצריים למול) ואולם לא נאמר כאן ל' גירות ואמנם בזכרוני שנמצא באיזה מדרש עה"כ וגם ערב רב עלה אתם שהם הגרים שגייר יוסף ואיני זוכר עתה מקומו אי' וע' ספר הגלגולים פרק מ"ה וע"ע סוטה (דף י' ע"א) ותשב בפתח עינים כו' שנתנה עינים לדברי' כשתבעה אמר לה שמא עובדת כוכבים את אמרה לו גיורת אני כו' ועוד שם (ד' י"ב ע"ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור א"ר יוחנן משום רשב"י שירדה לרחוץ מגלולי אבי' וברש"י ד"ה לרחוץ לטבול שם לשם גירות עכ"ל וע"ע סנהדרין (דף צ"ט ע"ב) תמנע בת מלכים הואי כו' בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם כו' וע"ע אבות דר' נתן פט"ז אמרה לו (אשת פוטיפר ליוסף) אני אחבשך בבית האסורין אמר לה ד' מתיר אסורים כו' אמרה לו אני עושה אותך עובד כוכבים אמר לה ד' שומר את גרים (פי' שיוכל להתגייר ודברי האדר"נ אלה קשים מהבין ועכ"פ מפורש דהי' שייך גם אז עני גירות) וכבר הבאתי לעיל אות ב' גמ' יבמות (ד' ק' ע"ב) דמפרש קרא דלהיות לך לאלקים ולזרעך אחריך דכתי' באברהם וז"ל הגמ' הכי קאמר לי' לא תנסב עכו"ם ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה עכ"ל הגמ' והכוונה ג"כ בהכרח שישא רק גיורת שהרי אז כל הדור עכו"ם היו וא"כ האי לא תנסב עכו"ם הכוונה בהכרח שיגיירנה ואברהם עצמו ג"כ גר הי' ע' חגיגה (ד' ג' ע"א) נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם כו' שהי' תחלה לגרים [ובב"ר פרשה מ"ו בן מ"ח שלה הי' (אברהם) כשהכיר את בוראו (והי' ראוי שתנתן לו מצות מילה אז) אלא שלא לנעול דלת בפני הגרים (לכך מל בן צ"ט) ובמשנת ר' אליעזר שם פי' דניתנה לו מצות מילה בזקנותו כדי שלא לנעול דלת כו' היינו להורות שאף שהי' עכו"ם כל ימיו ולעת זקנתו בא להתגייר ולמול שמקבלין אותו עש"ה ומוכח קצת דמילה דאברהם הי' הגירות שלו וכן מוכח עוד בשמות רבה פרשה כ"ז וז"ל וישמע יתרו כו' יתר (נקרא) כשהי' עכו"ם כו' ומשנתגייר הוסיף לו אות אחת כשם שעשה לאברהם עכ"ל ומבואר דע"ש הגירות ניתוסף ה' לאברהם ומאמר ולא יקרא עוד שמך אברם והי' שמך אברהם נאמר לאברהם יחד עם מצות מילה בבראשית י"ז וא"כ מוכח דאז הי' ענין הגירות שלו] וא"כ מענין גירות דהי' קודם מ"ת מוכח לכאורה דמיד אברהם יצא מכלל ב"נ ונעשה ישראל וזה הי' ענין הגירות אז דאי נימא דגם ישראל דקודם מ"ת ב"נ היו ולא יצאו גם הם מכלל ב"נ עד אחרי מ"ת א"כ איך הי' שייך גירות קודם מ"ת כיון דגם אחרי הגירות עדיין הי' ב"נ כמקדם ואי אמצות מילה שקיבל על עצמו א"כ מה הי' גירות הנשים ותו דזה הרי הוא רק קיום מצוה אחת אבל לא שייך למיקריי' גירות אם אין איכות האדם משתנה מב"נ לישראל וכמובן ובאתי רק להעיר

והנה נא כבר דנתי לעיל אות ד' לומר דהתחלת מ"ת היה עוד מאברהם אלא שהשלמת התורה היה רק בסיני עש"ה והנה נזכרתי שכן מוכח עוד להדיא מל' התרגום עה"כ ואת הנפש אשר עשו בחרן דשעבידו לאורייתא ומוכח דהיה כבר אז ענין התורה והיינו על כרחך דמדיבור ראשון שנדבר ד' לאברהם ואמר לך לך מארצך וגו' כבר היה זה ההתגלות האלקות והדיבור לו ענין תורה ומאז כבר הותחל ענין התורה וכן מוכח להדיא מש"ס ע"ז (ד' ט' ע"א) תנא דבי אלי' ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תהו שני אלפים תורה כו' שני אלפים תורה מאימת אי נימא ממתן תורה ועד השתא ליכא כולי האי כו' אלא מואת הנפש אשר עשו בחרן ופירש"י ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא עכ"ל. ומבואר דמהאי שעתא כבר היה התחלת התורה מדקרי מהאי שעתא ב' אלפים תורה וכדפרש"י הטעם דדייק מהך דשעבידו לאורייתא שכבר היה אז ענין התורה וה"ז להדיא כדברינו הנ"ל [וש"ס ע"ז הנ"ל לפי"ז הוא לכאורה דלא כב"ר וש"ר הנ"ל דמוכח דגירות דאברהם נחשב רק משעה שנמול בהיותו בן צ"ט דהא לש"ס ע"ז הנ"ל נחשב התחלת התורה מואת הנפש אשר עשו וגו' דהי' אז בן נ"ב וכמבואר בש"ס שם ע"ש. וא"כ מוכח דכבר בן נ"ב היה נחשב ישראל מדהי' אז התחלת התורה הישראלית] ובאתי רק להעיר

יא) בב"ר פרשה פ"ד עה"כ ויבא יוסף את דבתם רעה וז"ל מה (איזה דיבה הביא עליהם) ר' מאיר ור' יהודה כו' ר"מ אומר חשודים בניך על אמ"ה כו' ר' יהודה אומר מזלזלין