בית האוצר חלק א קנז

נפש שפיר י"ל דאין ממעט איסור ושפיר גם איסור מיקרי אוכל וכדמוכח בדוכתי טובא ובאתי רק להעיר

וע"ע בפיה"מ להרמב"ם סוכה פ"ג דעל המשנה דאתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה פסול כ' וז"ל ערלה ותרומה טמאה הם מכלל הדברים הטעונין שריפה כמו שנתבאר בזרעים ולפיכך הוא פסול למאמר השי"ת פרי (פרי עץ הדר) דאלו אינן ראוין לאכילה בשום פנים עכ"ל ומוכח מדבריו ז"ל דדבר האסור באכילה לא מיקרי פרי וצע"ק שהרי כ' כן לענין ערלה והרי בערלה גופיה כתיב וערלתם ערלתו את פריו הרי דקריי' רחמנא פרי וצ"ל דכיון דעם המצוה הזאת הוא שנאסר הערלה לכן שפיר קריי' רחמנא פרי לפי מה שהי' נחשב פרי קודם שנאמר האיסור ודו"ק וזה דומה למ"ש הפליתי סי' ס"ב בטעמא דמ"ד דבהמה בחיי' לאיברים עומדת והוי גם בהמה שלימה בכלל אמ"ה שאסרה תורה ואף על גב דעתה שנאמר איסור אמ"ה ודאי דאין הבהמה עומדת לאיברים דמי פתי יחתוך הבהמה לאיברים אחרי שיהיו האיברים אסורים משום אמ"ה ואפי' לב"נ לא חזיין ועכ"ז אמרי' דכיון דקודם שנאמר איסור אמ"ה היתה הבהמה שפיר עומדת לאיברים והי' אז בהמה בכלל אבר לכן שפיר איסור אבר שאמרה תורה קאי גם אבהמה בחיי' כיון דעם נתינת האיסור הוא שפסקה מלהקרא אבר וכוונת הכתוב דמה שהוא אבר לפני נתינת האיסור אותו אני אוסר לך ולכן שפיר גם בהמה בחיי' בכלל עכת"ד ולפי"ז גם לענין ערלה נמי קאי קרא אלפני נתינת האיסור וכוונת הכתוב דמה שהי' נחשב פרי לפני האיסור אותו אני אוסר לך ושפיר קרי רחמנא לערלה פרי ועכ"ז אחרי שנאמר האיסור שפיר אין ערלה קרוי' פרי ופסולה לדבר שנאמר בו פרי בתורה וכגון אתרוג דכתיב בי' פרי עץ הדר וכמובן

ולפי"ז סברת פיה"מ להרמב"ם הנ"ל דאיסור לא מיקרי פרי י"ל דתלוי בפלוגתא דתנאי ואמוראי בחולין (דף ק"ב וק"ג) אי בהמה בחיי' לאיברים עומדת או לא דמ"ד דלאו לאיברים עומדת י"ל דזהו באמת טעמו דס"ל דלא קאי קרא אלפני נתינת האיסור ורק מה שהוא אבר גם אחרי נתינת האיסור הוא דקרי לי' רחמנא אבר וע"כ בהמה בחיי' דאחרי נתינת איסור אמ"ה אינה עומדת לאיברים ואינה בכלל אבר וכנ"ל לכן אינה בכלל אבר שאסרה תורה ולא קאי עלה איסור אבר שאמרה תורה ודו"ק וא"כ גם לענין שם פרי כיון דחזינן דקרי רחמנא לערלה פרי על כרחך דגם דבר האסור באכילה מיקרי פרי דא"ל דקריי' רחמנא פרי לפי מה שהיה פרי לפני נתינת האיסור דז"א דהא ס"ל למ"ד הנ"ל דלא קאי קרא אלפני נתינת האיסור וכמו שאין אבר שהיה אבר רק לפני נתינת האיסור בכלל אבר שאסרה תורה וכמובן ודו"ק ובאתי רק להעיר [וי"ל עוד דד"ז אם כוונת הכתוב אפרי ואבר שהיו כבר פרי ואבר לפני נתינת האיסור או כוונת הכתוב רק אמה שהוא גם עכשיו פרי ואבר תלוי בפלוגתא דאמוראי בגיטין (דף מ"ב ע"א) אי מפרשי' עבדי שהי' כבר והבאתי פלוגתא זאת בארוכה בכלל ל"ו עש"ה ותבין ולפי"ז פלוגתא דבהמה בחיי' לאיברים עומדת תליא בפלוגתא דגיטין הנ"ל אי מפרשי' שהיה כבר ויש לפלפל בזה הרבה ואכ"מ ובאתי פה רק להעיר]

והנה לסברת הרמב"ם הנ"ל דאיסור לא מיקרי פרי יש לחדש ג"כ דאם יש על ערלה עוד איסור אחר אז אין איסור ערלה חל עליו ואפי' בב"א וזה דכיון דלגבי ערלה פרי כתיב וערלתם ערלתו את פריו וא"כ כיון שאסור כבר מכח איסור אחר הרי לא מיקרי פרי ואין איסור ערלה חל עליו כיון דרק פרי הוא דאסר רחמנא גבי ערלה ואע"ג דערלה גופי' נמי אסירא ואפ"ה קריי' פרי עכ"ז י"ל דבעי' שלא יתערב עמו איסור אחר וכהך דאשלד"ע דמעילה וכנ"ל ואולם לפמ"ש דפרי דכתיב גבי ערלה הכוונה על מה שהי' פרי לפני נתינת האיסור ערלה א"כ גם אם יש עמו איסור אחר עכ"ז כיון דכה"ת ניתנה יחד בסיני א"כ טרם ניתן איסור ערלה הרי גם איסור האחר לא היה וא"כ שפיר הי' קרוי אז פרי ושפיר הוא אסור גם משום ערלה דא"ל דאיסור האחר מפקיע ממנו השם פרי דז"א דמה בכך דמפקיע הרי התורה הצריכה רק לענין איסור ערלה דבר שהי' נקרא פרי לפני נתינת התורה ולפני נתינת התורה הרי גם ערלה זאת שיש בה איסור אחר היתה קרוי' פרי כיון דלפני נתינת התורה הרי גם האיסור האחר עדן לא הי' וכנ"ל

ועפד"ז הנה יש לסתור כל דברינו בזה בענין אאחע"א ולומר דאפי' אי איסור לא מיקרי אוכל ואכילה עכ"ז שפיר קרי רחמנא לאיסורים אוכל ואכילה והכוונה על מה שהיו חשובים אוכל ואכילה לפני נתינת התורה טרם נאסרו כיון דעם נתינת האיסור יחד הוא דפסקו מלהקרא אוכל וע"כ גם היכא דיש בדבר ב' איסורי אכילה אין לומר דכיון דאסור מכח איסור האחר לא מיקרי אוכל לענין איסור זה ואין בו איסור זה כיון דאכילה כתיב בי' וזה הרי לא נקרא אכילה מפאת האיסור האחר דז"א דמה דכתיב אכילה באיסורין הרי הכוונה רק אשם אכילה דלפני נתינת התורה ואז הרי שפיר גם הדבר הזה שיש בו ב' איסורין הי' קרוי אכילה כיון דלפני נתינת התורה הרי לא הי' עליו שום איסור לא האחד ולא הב' ודו"ק היטב. ויש לעיין בזה בפלוגתא דר"י ור"ל בגיטין (דף ס"א) אי תורה חתומה ניתנה (ונאמר איפוא הכל ביחד) או מגילה מגילה ניתנה עש"ה ובפלוגתא דתנאי בחגיגה (דף ו' ע"ב) אי כללות ופרטות נאמרו בסיני או נאמרו רק כללות בסיני ופרטות באהל מועד עש"ה וע' לעיל כלל א' אות ד' מה שהארכתי בזה ובאתי רק להעיר

ועוד יש לעיין בזה עדיין דאפילו נימא דאכילה דכ' רחמנא היינו מה שהי' נקרא אכילה קודם מ"ת עכ"ז אמ"ה דהי' אסור גם קודם מ"ת כיון דהוא איסור גם לב"נ וא"כ שוב אמ"ה בעצם לא מיקרי אכילה ושוב שפיר אאיסור אמ"ה אין חל שאר איסור אכילה הנאמר לישראל ואפי' בב"א כיון דאכילה כתי' בי' באיסור האחר ההוא וזה שהי' אסור משום אמ"ה עוד טרם ניתן האיסור האחר ההוא א"כ שפיר אין לו שם אכילה [ולפי"ז הנה לכאורה סרה כל סברת הפליתי הנ"ל בענין בהמה בחייה לאיברים עומדת כיון דאיסור אמ"ה הי' גם לפני נתינת התורה וצ"ל דאיסור אבר דבהמה בחייה אין נוהג אצלינו באמת מפאת איסור אמ"ה שנאמר בנתינת התורה והוא נוהג רק עדיין מכח איסור אמ"ה שנאמר לב"נ דכשיצאו ישראל מכלל ב"נ להחמיר יצאו ולא להקל וכמבואר ברש"י סנהדרין (דף נ"ט ע"א) ד"ה לזה ובאיסור אבר שנאמר לב"נ הרי שפיר הי' גם בהמה בכלל כיון דלפני נתינת האיסור ההוא הרי הי' אמ"ה מותר לגמרי והיתה גם בהמה עומדת לאיברים ודו"ק היטב ויש לפלפל בזה הרבה ופה באתי רק להעיר]

והנה לפמ"ש דאפי' בב' איסורין יחד וכן בערלה שיש בו איסור אחר נמי עכ"ז קרוין פרי ואכילה כיון דהיו חשובים פרי ואכילה קודם מ"ת דפרי ואכילה דכתיבי בהו אקודם שניתנו האיסורים ההם הוא דקאי והיינו קודם מ"ת וכנ"ל הנה לכאורה לפי"ז ראוי לומר דגם פרי דכתיב באתרוג פרי עץ הדר אקודם שנאמר מצות אתרוג הוא דקאי וא"כ ראוי שגם אתרוג של ערלה יוכשר דכיון דקודם שנאמר מצות אתרוג היינו קודם מ"ת הי' גם ערלה חשוב פרי וא"כ תיקשי על דברינו מדברי הרמב"ם דאתרוג של ערלה פסול מפאת דלא חשיב פרי ואולם הא בורכא דרק בלשון פרי דכתיב בערלה וכן בלשון אכילה דכתי' באיסורין א"כ על כרחך כוונת הכתוב בהן אומן דקודם שניתנו דאי לאחר שניתנו ונאמרו אלו האיסורין הא תו לא קרויין פרי ואכילה מפאת האיסור וכנ"ל וא"כ כיון דקאי אזמן דקודם שניתנו ע"כ שוב גם אם יש בם איסור אחר אינו מפסיד דקודם שניתנו אלו האיסורין הרי גם האיסור האחר מדן לא ניתן והי' גם איסור האחר נחשב אכילה ופרי וכנ"ל משא"כ בפרי דכתב רחמנא גבי אתרוג דהוא בסתמו אוכל מותר א"כ מנ"ל לומר דהכוונה בו אאתרוג שהי' חשוב פרי לפני נתינת מצות אתרוג דילמא הכוונה בו שפיר אזמן דעכשיו שיהי' גם עתה קרוי פרי וע"כ שפיר אם יש בו איסור ואיסור הרי אינו פרי עתה לכן שפיר מיפסל לאתרוג וז"פ

וע"ע יבמות (דף ק"ג ע"ב) דפריך אמ"ד דסנדל מוחלט פסול לחליצה משום דכתותי מ"ש ולא קרוי מנעל מהא דבית המוחלט מטמא בביאה ואמאי הא בעי' והבא אל הבית ונימא נמי דאין קרוי בית משום דכתותי מ"ש ומשני שאני התם דא"ק ונתץ את הבית אפי' בשעת נתיצה קרוי בית (מדקריי' רחמנא בית) וקשה דנימא נמי דהכוונה אמה שהי' נקרא בית טרם נאמרה זאת הפרשה היינו פרשת נגעי בתים וכמו דאמרי' הכי בשם