בית האוצר חלק א קנג

הטלת מום בקדשים ולמ"ד דבב"א אחע"א ניחא דה"נ בשעת ההקדש הרי חלו ב' האיסורין כאחת וכמובן ואולם למאן דאמר ביבמות (דף ל"ג ע"א) דלר"ש בב"א נמי אאחע"א וע' תוס' זבחים (דף מ"ה ע"ב) ד"ה אבל קשה ועוד דאפי' למ"ד דבב"א אחע"א נמי תיקשי לסברת התוס' רי"ד המובאה בכלל ס"ז דגם בב"א ראוי לומר דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו אלא דהא א"א להתיר שניהם ולהתיר רק אחד נמי א"א דהי מינייהו מפקית ע"ש וא"כ כאן דאילו יצויר חלות איסור שחיטה בחוץ תחלה הרי הי' איסור הטלת מום חל עליו מטעם כולל דהא כולל נמי כל שאר מעשי הטלות מומין מלבד מעשה השחיטה בחוץ משא"כ איסור השחיטה בחוץ הרי אין לו לחול בזא"ז על איסור הטלת מום דהא השחיטה בחוץ איננה כוללת יותר דאין לך שחיטה בחוץ דאין בה הטלת מום וא"כ שוב גם בב"א רק איסור הטלת מום הוא דיש לו לחול ולא איסור השחיטה בחוץ וכמובן

ועוד יוקשה מהא דאמרי' בזבחים (דף ק"ו ע"ב וקי"ט ע"ב) דקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות ושחטן בחוץ בשעת איסור הבמות הרי הן בעשה ול"ת ע"ש וא"כ בכה"ג הא שוב בשעת חלות ההקדש לא חל אז עדיין איסור השחיטה בחוץ כיון דהי' אז זמן היתר הבמות ואילו איסור הטלת מום שפיר חל אז דבע"מ הא פסול גם בבמה כמבואר בזבחים שם (דף ק"כ ע"א) וא"כ שוב שפיר כשנעשה אח"כ זמן איסור במה איך חל איסור השחיטה בחוץ על איסור הטלת מום הקדום מכבר

והנה על מה שהקשיתי לר"ש דס"ל דבב"א נמי אאחע"א י"ל דר"ש לטעמי' אזיל דס"ל בחולין (דף קכ"ח ע"א) לפי חד איקומתא שם דאינה לשחיטה אלא בסוף וא"כ איסור השחיטה בחוץ נעשה רק בסוף השחיטה ע' חולין (דף כ"ט ע"ב) ואילו בע"מ הרי הוא עוד מתחילת השחיטה וכנ"ל וא"כ כיון דס"ל לר"ש בבכורות (ד' ל"ג ע"ב) דמותר להטיל מום בבע"מ ע"ש א"כ בשעת גמר שחיטה שוב מותר להטיל בו מום ושפיר הוא מתחייב אז משום שחיטה בחוץ ויש להבין עפי"ז דיוק לשון המשנה והברייתא בזבחים פ' פרת חטאת דבמשנה שם (ד' קי"ב ע"ב) איתא קדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ הרי אלו בעשה ול"ת כו' ואילו בברייתא המובאה שם (ד' קי"ט ע"ב) איתא ארבעה כללות הי' ר"ש אומר בקדשים כו' הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות הרי הן בעשה ול"ת כו' ויש לדקדק מדוע במשנה נקט לישנא דהקריבן ואילו בברייתא נקט לישנא דשחט והעלה

ואולם לפי הנ"ל י"ל דהא באמת ראוי שלא יהי' בעשה ול"ת בכה"ג כיון דהקדיש בשעת היתר הבמות וא"כ הרי לא חל אז עדיין איסור השחיטה בחוץ רק איסור הטלת מום וא"כ כשנעשה אח"כ זמן איסור הבמות הא לא מצי איסור השחיטה בחוץ למיחל אאיסור הטלת מום וכנ"ל ובשלמא על ההעלאה בחוץ דאחרי השחיטה שפיר חייב אפי' אי אסור להטיל מום בבע"מ דאחרי ששחטן בחוץ ה"ל בהמה מתה ופשיטא דלא שייך בבהמה מתה איסור הטלת מום וע' ריש מעילה דקדשים ששחטן בחוץ כמאן דחנקינהו דמי וה"ל כקדשים שמתו ולית בהו מעילה עוד וכן מבואר ברש"י זבחים (ד' קי"א ע"ב) ד"ה כשם ובתוס' קידושין (דף נ"ז ע"ב) ד"ה מה וא"כ פשיטא דלית בהו אחרי השחיטה איסור הטלת מום עוד ושפיר מתחייב על ההעלאה משא"כ על השחיטה שפיר קשיא דאמאי מתחייב נימא אאחע"א וכנ"ל ואולם ר"ש לטעמי' דס"ל בסוגי' דחולין (דף קכ"ח ע"א) הנ"ל דאינה לשחיטה אלא בסוף וס"ל נמי בסוגי' דבכורות (דף ל"ג ע"ב) הנ"ל דמותר להטיל מום בבע"מ א"כ כיון דכי שחט פורתא נעשה בע"מ ע"כ שפיר מתחייב בגמר השחיטה אאיסור שחיטה בחוץ כיון דבגמר השחיטה שוב מותר להטיל בו מום ואין בו תו משום הטלת מום וכנ"ל וע"כ ר"ש דברייתא הנ"ל שפיר נקט שחט והעלה דגם השחיטה שפיר ישנה בעשה ול"ת דלא שייך אאחע"א וכנ"ל משא"כ המשנה דזבחים הנ"ל דסתם מתני' ר' מאיר ור' מאיר הא ס"ל בחולין שם דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכן ס"ל בבכורות שם דאסור להטיל מום בבע"מ א"כ לר"מ שוב שפיר אאחע"א ושפיר נקט רק לישנא דהקריבן וקאי אהעלאה לחוד לא אשחיטה דאשחיטה שפיר ליכא עשה ול"ת דאאחע"א וכנ"ל [ונהי דר' כהנא בזבחים (דף קי"ט ע"ב) שם ס"ל דמשנה דזבחים הנ"ל איירי בשחיטה לחוד עכ"ז הא איתותב ר' כהנא התם וא"כ לפי מאי דאיתותב שפיר י"ל להיפוך דאיירי רק בהעלאה ולא בשחיטה וכמובן ודע דמה שכתבנו דר"מ לטעמי' דס"ל דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לכאורה יש לשדות נרגא בזה דמאי בכך דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף הא נהי דאין מתחייב על ההתחלה משום דההתחלה ה"ל איסור הטלת מום עכ"ז על הסוף שפיר ראוי שיתחייב כיון דגם הסוף שחיטה הוא וא"כ שפיר ראוי שיתחייב אסוף לחוד וכי היכי דאמרי' בחולין (דף כ"ט ע"ב) דלמ"ד דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מתחייב על ההתחלה לחוד אם שחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים ה"נ שפיר יש לו להתחייב על הסוף לחוד בלא ההתחלה וא"כ אי לאו הך דר"מ דבכורות דס"ל דאסור להטיל מום בבע"מ ויש גם בסוף השחיטה איפוא איסור הטלת מום א"כ הרי לא הועלנו כלום במאי דס"ל דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכמובן ואולם י"ל דכיון דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ הרי לא הי' התנא דמתני' יכול למינקט סתם שחט והעלה בחוץ כיון דישנה לשחיטה מתחלה כו' וא"כ בסתם תיבת שחט הא גם אם שוחט רק מיעוט סימנין בחוץ וגומר בפנים הוא בכלל האיסור וכסוגי' דחולין (דף כ"ט ע"ב) הנ"ל וא"כ בכה"ג ששוחט בחוץ רק משהו שוב הא אמרי' אאחע"א ואינו מתחייב באמת על השחיטה בחוץ וא"כ אילו הי' התנא בעי למינקט שחט הי' מוכרח לפרש שחט יותר ממשהו שנעשה בו מום וכמובן וע"כ נימא לי' לתנא טפי למיתני הקריב לבד דהוא מילתא פסיקתא ואין צריך לפירוש וכמובן. ודע די"ל עוד דאפי' לר"מ דאוסר להטיל מום בבע"מ עכ"ז בבהמת קדשים דמכי שחט בה פורתא בוושט נעשית טריפה א"כ י"ל דבטריפה מודה ר"מ דמותר להטיל מום דשאני בע"מ מטריפה דבע"מ עדיין קדושה עלי' לעשות תמורה ועוד לכמה מילי משא"כ טריפה ע' בכורות (דף י"ד ע"א) ותמורה (דף ט' ע"א וי"ז ע"א). וע' בבכורות (דף ל"ג ע"ב) שם דבבע"מ מעיקרו לכ"ע שרי להטיל מום וא"כ נראה פשוט דה"ה בטריפה דטריפה גרע מבע"מ מעיקרו דבע"מ מעיקרו חזי לפדי' מיהת משא"כ טריפה דאזל למיתה למ"ד דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וע"כ כיון דנעשית טריפה בשחיטת הוושט פורתא שוב שפיר מתחייב על גמר שחיטת הוושט משום שחיטה בחוץ כיון דאין כאן איסור הטלת מום עוד ובאתי רק להעיר]

ודע דא"ל ביישוב קושיתנו הנ"ל (דאיך חייבין אכל שחיטת קדשים בחוץ נימא אאחע"א) דגזה"כ הוא דז"א דא"כ נילף מיני' דבקדשים אחע"א ואילו בכריתות (דף כ"ג ע"ב) יש מ"ד דאאחע"א גם בקדשים ואפי' למ"ד שם דאחע"א בקדשים הוא ג"כ מילפותא אחרינא ולא מפאת ילפותא משחוטי חוץ וא"ל עוד דאיסור שחיטה בחוץ כיון דלא משכחת באופן אחר לכן שפיר אמרי' בי' אחע"א ואין ללמוד ממנו אשאר איסורין דיש להם מציאות באופן שיחולו מתחלה ולא על איסור אחר [ע' דוגמת זה בתוס' חולין (דף צ' ע"א) ד"ה אלמא] דז"א דהא משכחת אם יגמור השחיטה דאפי' למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף עכ"ז שפיר מתחייב על הסוף כיון דכבר נעשית טריפה בתחלת שחיטת הוושט ושרי תו להטיל בו מום ולמ"ד דמותר להטיל מום בבע"מ בפשיטות שרי להטיל בו מום בסוף השחיטה וכנ"ל וא"כ כיון דמשכחת בכה"ג א"כ אמאי מתחייב באמת היכא דשחט רק מיעוט סימנין בחוץ למ"ד דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכנ"ל ועוד משכחת לאיסור שחיטה בחוץ בפשיטות בעוף קדשים דלית בי' משום הטלת מום דאין תמות בעופות ובבהמה נמי משכחת בבהמה שיש בה מום כבר למ"ד דמותר להטיל מום בבע"מ ואולם בבהמה שיש בה מום כבר אינו מתחייב על השחיטה בחוץ כיון דאינה מתקבלת בפנים ואמנם לר"ע דס"ל בזבחים (דף פ"ד ע"א) דגם בבעלי מומין אם עלו לא ירדו א"כ שפיר מתחייב עליהם בחוץ דכל שבפנים אם עלה לא ירד חייבין עליו בחוץ כמבואר בזבחים (ד' ק"ט ע"א) והכי מוכח להדיא בזבחים (ד' ל"ה ע"ב) דלר"ע מתחייב אבע"מ בחוץ: