בית האוצר חלק א קנב

ונשאר שפיר בעלמא כפי הסברא החיצונה דחמור על קל חל וקל אחמור לא ואמנם בחלות טומאה על טומאה משמות שונות לכאורה יש לדון מהך דזיבה אנגע דדמיין להדדי ולא מחלות דנגעים אנגעים ולא שייך לומר דא"א לדון מנגעים כיון דיש שם דברים הסותרים ולא ידעי' מה נילף ובאתי רק להעיר

וע"ע נזיר (דף מ"ב ע"ב) כהן שהי' מת מונח על כתיפו והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו יכול יהא חייב ת"ל ולא יחלל יצא זה שמחולל ועומד כו' וק' דל"ל קרא תיפוק לי' דאין מקבל טומאה השני' כלל משום דשבע לי' טומאה וא"כ אין כאן עבירה כלל וע"ע שם בסוגי' דבטומאה שלא בחיבורין לוקה משום דאיכא תוספת טומאה לנוגע וזה אין סותר לסברא דשבע לי' טומאה דתוספת הטומאה הוי כמו חמור על קל דלא אמרי' שבע לי' טומאה וכנ"ל ואולי ההוא דיצא זה שמחולל ג"כ הכוונה כן הוא דהואיל והוא טמא כבר אין מקבל עוד טומאה ומכאן הוא דילפי' באמת סברא דשבע לי' טומאה. (ויש להסתפק אי כי היכא דאמרי' לענין אאחע"א דאע"ג דאין חל איסור ב' איסור גמור עכ"ז איסורא בעלמא מיהא חייל לקוברו כו' ה"ה לענין טומאה כן דטומאה בעלמא מיהא חיילא ואע"ג דליכא מלקות עלי' וזהו דתנן בברייתא יכול יהא חייב כו' ומוכח דחיובא הוא דליכא הא איסורא איכא וע' ברא"ש בהלכות קטנות בה' טומאה דהקשה ממס' שמחות דמבואר שם דאפי' לכתחלה שרי ולהנ"ל י"ל דפליגי בפלוגתא דתנאי ביבמות (דף ל"ב ע"ב) אי אע"ג דאאחע"א עכ"ז חל מיהת לקוברו כו' או אין חל כלל עש"ה ואמנם מהך דמנחות (דף כ"ד) מוכח דאין טומאה השני' חלה כלל וכלל ואפי' איסורא ליכא עש"ה בכולה סוגיא ואמנם בהך דנזיר י"ל עוד בלא"ה כן דכיון דפוטר רק מלא יחלל יצא זה שמחולל ועומד כו' א"כ הרי זה דומה לדרשא דחולין (דף קי"ג ע"ב) דכהן טמא האוכל ת"ט פטור משום דכתי' ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת והתם בחולין תלי להך דינא בפלוגתא דאאחע"א ע"ש וע"כ כי היכי דלענין אאחע"א חל מיהת לקוברו כו' ה"ה בהך דנזיר ואמנם בת"כ יליף איסורא מקרא דלה יטמא ואינו מטמא לאחרים עמה ומוכח קצת דהך דנזיר דחיובא הוא דליכא הא איסורא איכא הוא ג"כ משום הך דת"כ ולא מטעמא דחל לקוברו כו' דאל"כ נוכרח לומר דג' מחלוקות בדבר דלמס' שמחות שרי לגמרי ולת"כ אסור מקרא דלה יטמא כו' ולברייתא דנזיר אסור מסברא דחל לקוברו כו' וע"ע רמב"ם ה' איסורי ביאה פי"ז ה"ג דבגרושה זונה וחללה ליכא לאו דלא יחלל משום חילול דידה שהרי הן מחוללות ועומדות קודם ביאתו ע"ש וצ"ע ג"כ אי איסורא מיהא איכא לקוברו כו' כיון דזה דומה ג"כ לדרשא דחולין הנ"ל דקרי לי' הש"ס אאחע"א ולענין אאחע"א הא קיי"ל דחל מיהת לקוברו כו' וכמ"ש הפמ"ג בכמה דוכתי ושאר אחרונים ז"ל ובאתי רק להעיר]

כלל ע) אין איסור חל על איסור. נסתפקתי כ"ג הבא על אחותו אלמנה אי נעשית חללה למ"ד דאאחע"א ובפשיטות נראה דכיון דאין חללה אלא מאיסורי כהונה וכאן דאיסור האלמנה הא לא חייל אין כאן אלא איסור אחותו דאינו איסור כהונה ולא נעשית חללה ואולם למ"ד ביבמות (דף ל"ב ע"ב) דהא דאאחע"א היינו רק לענין עונש אבל עצם האיסור חל לקוברו כו' א"כ נראה דמתחללת מפאת עצם האיסור ואמנם למאן דלית לי' שם אחע"א אפי' לקוברו כו' אכתי איכא למיבעי ועוד נראה דאפי' למ"ד דחל לקוברו כו' עכ"ז הרי איננו לאו ע' יבמות שם (דף ל"ג ע"ב) מידי חטאות קתני או לאוי קתני איסורי בעלמא קחשיב למאי נ"מ לקוברו כו' וא"כ כיון דאין אל האיסור ערך לאו י"ל דאינה מתחללת על ידו ע' יבמות (דף ס' ע"א) פלוגתא אי יש חלל מחייבי עשה ויש לחלק דשם עצם האיסור הוא רק איסור עשה משא"כ כאן דעצם האיסור הוא איסור לאו וע"כ נהי דמפאת אאחע"א א"א שיחול ממנו ערך לאו עכ"ז כיון דאיסור בעלמא עכ"פ חל ממנו שפיר מתחללת על ידו

ועוד נראה די"ל דאע"ג דאאחע"א היינו רק לענין עונש ועבירת האדם ואפי' למ"ד דלקוברו כו' נמי אינו חל היינו ג"כ רק דאין על האדם שום עונש ואין נחשב לו עבירה השני' כלל רק עבירה הראשונה לבד אבל מ"מ הפעולה אשר יש אל האיסור כגון חילול האשה וכדומה שפיר הוא פועל גם כשיש כבר איסור קדום וע' תוס' סוטה (דף כ"ו ע"ב) ד"ה אבל דאהא דתנן שם דעל ידי כל עריות מקנין כתבו דאיצטריך רק לענין שתי' אבל לענין שתיאסר על בעלה פשיטא וכי משום דעריות נינהו גריעי עכ"ל וק' דמה זה הפשיטות הא למ"ד דאאחע"א אפי' במוסיף וחמור שפיר ראוי שלא תיאסר לבעלה כיון דאין איסור אשת איש חל כלל ואין בביאה איסור אשת איש רק איסור הערוה ומכח איסור הערוה הרי אינה נאסרת לבעלה ועל כרחך דאפי' למ"ד דאאחע"א פשיטא להו להתוס' דהפעולה אשר ישנו אל האיסור שפיר הוא פועל ושפיר הביאה אוסרתה לבעלה ככל ביאת זנות ואע"ג דאאחע"א ודו"ק ואולם אם היות מתוס' סוטה הנ"ל מוכח כן עכ"ז הסברא בזה עדיין לא ברירא לי כ"כ ויש לדבר הרבה בזה ובאתי פה רק להעיר [וע' ספרי לקח טוב כלל ו' אות ה' במקום הד' ד"ה ואולם שדנתי שם בכמו זה אם יש חיוב שריפה בנותר היכא דקדם לו איסור אחר שאין בו חיוב שריפה ע"ש וי"ל ג"כ דתלוי בהנ"ל דנהי דאין אחע"א עכ"ז הפעולה אשר אל האיסור היינו חיוב השריפה שההותרה מחייבת שפיר יש לו גם אם קדם לו איסור אחר ודו"ק]

וע"ע תמורה (דף כ"ט ע"ב) דאמר דאין אתנן אלא מעריות שאין קידושין תופסין ופריך מהא דתני' אלמנה לכ"ג כו' אתננה אסור ומשני הא מני ר"א היא דאמר פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה ופריך אי ר"א מאי ארי' אלמנה ניתני פנוי' ומשני איצטריך סד"א הואיל ובנין אב הוא לא ניסתרו קמ"ל ובתוס' שם (דף כ"ט ע"ב) ד"ה גירסא הביאו בשם פירש"י וז"ל הואיל ובנין אב הוא ללמוד שאין אתנן אסור אלא בפנוי ופנוי' אבל מאלמנה לכ"ג דאסור לי' כבר לא הוי אתנן קמ"ל זה לשון רש"י עכ"ל והנה מלשון זה מוכח דאיירי בכ"ג הבא על האלמנה שלא לשם אישות וקאמר דה"א דמיגרע משאר פנוי ופנוי' משום דכאן אסורה לי' כבר בלא"ה מפאת אלמנה לכ"ג ואיסור אלמנה לכ"ג הרי אין נעשית זונה מחמתו ולכן גם מפאת הפנויות אין נעשית זונה דאין איסור הפנויות חל על איסור אלמנה דכ"ג דמכבר ולכן אין נעשית זונה כאן מכח איסור הפנויות וא"כ מוכח מזה דהיכא דאאחע"א אזי גם הפעולה אשר יש אל הביאה אין נפעלת דהא אין נעשית זונה בכאן מכח הביאה מטעמא דאאחע"א וא"כ ה"ה בכ"ג הבא על אחותו אלמנה נמי אינה נעשית חללה וכמובן ואולם הא הש"ס קאמר רק דה"א לומר כך משא"כ לפי האמת י"ל דטעמא דברייתא באמת משום דאפי' אי אאחע"א עכ"ז פעולת הביאה נפעלת ושפיר נעשית זונה וכנ"ל

ואולם גוף לשון רש"י הנ"ל דאמר דאלמנה לכ"ג אסורה לי' כבר ק' להבין דבמאי קדים איסור אלמנה לאיסור הפנויות ואדרבה לכאורה איסור הפנויות קדים וע"ש בתוס' שכתבו דלשון רש"י ק' להבין וי"ל דכמו שכתב הריטב"א בפ"ד דקידושין דנבילה ביוה"כ חשוב נבילה קודם ליוה"כ מפאת דבכזית כבר יש איסור נבילה ואין עדיין איסור יוה"כ דאיסור יוה"כ הוא רק בככותבת וכן כאן מפאת אלמנה הרי עצם הביאה איסור אפי' אם הי' בועל אותה לשם קידושין ואילו מפאת הפנויות הרי אין עצם הביאה איסור רק עד שיצורף אל הביאה ענין ההפקירות היינו מה שהוא בועל אותה דרך הפקירות וקדישות שלא לשם אישות וע"כ חשוב מכח זה איסור האלמנה קודם לאיסור הפנויות ודו"ק היטב ובאתי רק להעיר

כלל עא) אין איסור חל על איסור. יש לעיין איך איסור שחיטה בחוץ דקדשים חל על איסור הטלת מום דהא השחיטה הוא מום ואפי' התחלת השחיטה וכמבואר בחולין (דף ל' ע"א) ורק כששוחט בהכשר בפנים כן ציותה תורה ודרך הכשירן הוא אבל כששוחטן בחוץ הא ה"ל השחיטה