בית האוצר חלק א קנא

והדברים מבוארים אצלינו במ"א דיש חילוק בזה בין איסור לטומאה דאיסור יש לו מציאות בכחניות וע"כ נהי דאין אחע"א וא"א לאיסור המאוחר לחול בפועל מפאת שקדום לו איסור אחר עכ"ז הוא חל בכח לענין שכשיסתלק האיסור הקדום יחול אז בפועל וכמובן משא"כ טומאה אין לה מציאות בכחניות וכל שא"א לה לחול בפועל אזי אינה חלה ולכן כל שיש טומאה אחרת כבר וא"א לטומאה המאוחרת לחול בפועל אזי אינה חלה כלל אפי' חלות כחניי ולכן גם בהסתלק הטומאה הקדומה אין הטומאה המאוחרת חלה אז כיון דלא הי' לה חלות בשעת המגע כלל וכלל. [והסברנו שם בזה הא דבאיסורין ח"ש אסור מה"ת משא"כ בטומאה אין לח"ש כגון פחות מכזית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ טומאה של כלום וכנודע וכתבנו שם דזהו ג"כ מטעם הנ"ל דיש חילוק בין שיעור לח"ש דשיעור יש לו חשיבות בפועל משא"כ הח"ש הרי אין לו חשיבות בפועל וחשיבותו רק מטעמא דחזיא לאצטרופי היינו מפאת שבכחו להצטרף ולהעשות שיעור ויהי' אז חשוב וא"כ חשיבותו הרי הוא רק חשיבות כחניי ולא חשיבות בפועל וע"כ איסור דיש לו מציאות גם בכחניות לכן הוא חל ג"כ על דברים הכחניים היינו על דבר שאין לו חשיבות בפועל רק חשיבות כחניי ולכן שפיר ח"ש אסור מה"ת משא"כ טומאה דאין לה מציאות בכחניות וכנ"ל לכן ג"כ אינה חלה רק על דבר שחשיבותו חשיבות בפועל ולא על דבר שחשיבותו רק חשיבות כחניי ולכן אין בח"ש טומאה של כלום והארכנו שם בזה עוד מכמה דוכתי ואכ"מ ויובאו הדברי במקומן אי"ה]

ונראה עוד דד"ז אי שייך שיהי' לטומאה חלות כחניי של מיתלא תלי וקאי או אמרי' דכיון דאינו חל בשעתו שוב א"א שיחול אח"כ נשאו ונתנו בו בש"ס פסחים (דף י"ז ע"א) דאהא דאמרי' התם דמשקי בי מדבחיא דכן מייתי ברייתא הדם והיין והשמן והמים משקי בי מדבחייא שניטמאו בפנים (בעזרה) והוציאן לחוץ טהורין כו' ופריך איני והאמר ריב"ל משקי בי מדבחייא לא אמרו דכן אלא במקומן מאי לאו למעוטי נטמאו בפנים והוציאן לחוץ לא למעוטי נטמאו בחוץ והכניסן לפנים כו' ע"ש ברש"י ד"ה איני דכ' ארישא פריך דקתני הוציאן לחוץ טהורין ולא אמרי' תחול טומאתן למפרע עכ"ל הנה דסברת המקשן דפסחים הנ"ל היתה דגם בטומאה שייך חלות כחניי דמשקי בי מדבחייא שנטמאו בפנים אעפ"י שבשעה שנטמאו היו בפנים ולא חלה הטומאה אז עכ"ז היא חלה בכח לענין שאם יוציאן תחול אז הטומאה למפרע ואעפ"י שבשעת התילדות הטומאה לא הי' לה חלות ואולם לפי שינויא ומסקנא דש"ס פסחים הנ"ל אין אומרים כן רק אומרים להיפוך דכיון דבשעת התילדות הטומאה במשקי בי מדבחייא בפנים לא הי' אפשר לה לחול לכן אינה חלה גם אח"כ בצאת המשקין לחוץ דלא שייך בטומאה חלות של מיתלא תלי וקאי לומר דהטומאה מיתלא תלי כו' דאם יוציאו המשקין לחוץ תחול אז למפרע ואולם בירושלמי חגיגה פ"ג ה"א מוכח קצת דס"ל באמת כסברת המקשן דפסחים הנ"ל דמשקי בי מטבחיא שנטמאו בפנים והוציאן לחוץ טמאין עש"ה ובאתי רק להעיר

וע"ע בחגיגה (דף כ"ו ע"א) במשנה הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גבי הרגל (חבר שפתח את חביתו למכור יין בירושלים ברגל וכל הבא ליקח ממשמש ואף עמי הארץ ממשמשים) ר' יהודה אומר יגמור וחכ"א לא יגמור (אחר הרגל אעפ"י שברגל הן טהורין לא שטהרתן טהרה אלא שברגל הכל חברים אבל לאחר הרגל מגעו טמא למפרע, רש"י) עכ"ל המשנה ומוכח דשייך חלות טומאה למפרע אעפ"י שבשעת המגע לא קיבל טומאה דטעמא דר' יהודה נמי דפליג הוא רק משום דהתירו סופן משום תחלתן דאי לא שרית לי' לגמור אף הוא לא יפתח ולא יהי' מזון מצוי לעולי רגלים וכפירש"י שם עש"ה. אבל בגוף הדבר מודה ר' יהודה דשייך טומאה למפרע ואעפ"י שלא חלה בשעתה ואולם מלשון רש"י שכ' לא שטהרתן טהרה כו' מוכח קצת דהטומאה חלה גם בשעתה אלא דנדחית והוא ענין דחי' [וע"ש עוד ברש"י ד"ה מעבירין] ואין ראי' מכאן אלעלמא דתחול טומאה למפרע היכא שלא הי' לה חלות בשעתה כלל וכלל וע' ביצה (דף י"א ע"ב) דאמר שם דטעמא דר' יהודה הנ"ל משום דהתירו סופן משום תחלתן ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא טומאת ע"ה ברגל כטהרה שויוהו רבנן ואע"ג דלא התחיל נמי קמ"ל וברש"י מהו דתימא טומאת ע"ה ברגל כטהרה שויוהו דאסמכינהו אקרא כאיש אחד חבירים וטעמא דר' יהודה משום דלא הדרא חיילא ואע"ג דלא התחיל ע"ג הרגל למוכרה ואירע שנגע בה ע"ה קאמר נמי ר' יהודה דיגמור קמ"ל דמשום תחלתן הוא (וע"כ בעי' דוקא התחיל) עכ"ל וא"כ מוכח מלשון רש"י הנ"ל איפכא דאילו הי' נחשב ברגל כטהרה גמורה לא הי' מטמא אחר הרגל ואע"ג דרק טומאת רגל הוא דטהרו רבנן והיינו משום דכיון דהטומאה לא חלה בשעתה תו לא הדרא חיילא וכמ"ש רש"י ז"ל בלשונו וטעמא דר' יהודה משום דלא הדרא חיילא כו' ובאתי רק להעיר

ודע דאגף הך סברא דש"ס מנחות הנ"ל דאמרי' שבע לי' טומאה בטומאה קלה על טומאה חמורה יש להעיר מספרא מצורע פרק ג' ברייתא י"ג וכפר על המטהר מטומאתו ולא מזובו ובפי' הראב"ד וז"ל שאם היתה לו זיבה בתוך ימי נגעו וכשטהר יביא קרבן על שניהם וקמ"ל שחלה עליו טומאת זיבה על טומאת נגע אעפ"י שהיא חמורה הימנה עכ"ל וקשה דמדוע לא נילף מכאן אכל טומאות דלא נימא שבע לי' טומאה רק תחול טומאה קלה על טומאה חמורה וע"ק דנילף מכאן גם לענין איסור דאחע"א דהא יותר אחמ"א מסברא ממה שטומאה חלה על טומאה דהא לפי האמת דאמרי' גם בטומאה סברא דשבע לי' טומאה הרי אין הטומאה המאוחרת חלה כלל ואפי' מיתלא תלי וקאי אינה וכנ"ל ואילו גבי אחע"א הרי חל עכ"פ חלות דמיתלא תלי כו' וכנ"ל וא"כ מדגלי קרא דטומאה קלה חלה אטומאה חמורה א"כ כ"ש דיש לו לאיסור לחול על איסור ואמנם לענין איסור י"ל בפשיטות דאיסור מטומאה לא גמרי' אפי' בק"ו ע' בערך איסור מטומאה לא גמרי' מה שדנתי בזה ואמנם לענין טומאה קשיא דנילף משם אכל הטומאות ואולי באמת הסברא בטומאה היא להיפוך דלא אמרי' סברא דשבע לי' טומאה ורק מדאצטריך קרא לומר דטומאת זיבה הקלה חלה אטומאת נגע החמורה לכן מכאן הוא דילפי' באמת דבעלמא שבע לי' טומאה ואין טומאה קלה חלה אטומאה חמורה ובאתי רק להעיר

וראיתי עוד בפי' הראב"ד על הספרא תזריע פרק ט' ברייתא י"ד שכ' וז"ל ואע"ג דק"ו הוא אפ"ה אצטריך קרא שהרי אין לנו בנגעים לדון מק"ו כי כולם גזירות מלך הן עכ"ל עש"ה דאיירי לענין דין נגעים מנגעים גופייהו וא"כ אם אין דנין נגעים מנגעים גופייהו משום דחידוש וגזירת מלך הן כ"ש דאין לדון מנגעים אעלמא ושפיר אין ללמוד מחלות זיבה על נגע דתיחול גם בעלמא טומאה על טומאה ואמנם גוף דברי הראב"ד הנ"ל דאין דנין בנגעים דין ק"ו צריכי עיונא טובא דכל ברייתות דת"כ בנגעים מלאים מדיני קלים וחמורים וגם דין חזקה בכה"ת נלמד מנגע ואין כאן המקום לדבר מזה

והנה ראיתי עוד בפי' הראב"ד על הספרא תזריע פרק ב' ברייתא ז' מנין שאין מחליטין את המוסגר כו' ואין מחליטין את המוחלט כו' ובפי' הראב"ד שאין טומאת חלט שני חלה עליו עד שיתרפא ויביא צפרים על הראשון כו' וגזירת המלך היא שאין טומאה חלה על טומאה עכ"ל והנה כאן יוקשה להיפוך דנילף מיני' דאפי' בחמור על קל נמי שבע לי' טומאה דהא החלט על הסגר ה"ל חמור על קל ואפ"ה לא חל ולפמ"ש למעלה עפ"י דברי הראב"ד הקדומים דאין דנין מנגעים משום דחידוש וגזירות מלך הן א"כ גם בכאן ניחא והכי דייק לכאורה לשון הראב"ד הנ"ל דכ' וגזירת המלך היא שאין טומאה חלה כו' היינו דהוא חידוש וגזירת מלך בנגעים דייקא ואין לדון מכאן אלעלמא ועי"ל דכיון דמצינו בנגעים ב' דברים הסותרים דבטומאות נגעים גופייהו גלי קרא דאין טומאה חלה על טומאה ואפי' לא חמור על קל ואילו טומאת זיבה גלי קרא דחל אטומאת נגע ואע"ג דהוא קל על חמור וכנ"ל ע"כ מעתה א"א ללמוד כלל מנגעים אעלמא לא לכאן ולא לכאן