בית האוצר חלק א יד

וק' ג"כ כנ"ל הא אין למידין כו'. וע"ע יבמות (דף ס"ב ע"ב) מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים אילימא מדכתי' הבנות בנותי והבנים בני אלא מעתה והצאן צאני ה"נ אלא דקנית מינאי ה"נ דקנית מינאי כו' ומוכח דלולי הך פירכא דאלא מעתה והצאן צאני כו' הי' אפשר ללמוד דין בני בנים הרי הן כבנים מהך דהבנות בנותי כו' [ובזכרוני שבאחד המדרשים נמצא באמת לימוד דבני בנים כבנים מהך קרא דהבנות בנותי וכו' ולא איתאמר שם האי דחי' דאלא מעתה וכו' ואיני זוכר עתה מקומו אי'] וק' ג"כ הא אין למידין מקודם מ"ת. וע' פרקי ר"א פרק ל"ו דיליף ג"כ הך דבני בנים כבנים מיעקב וז"ל ומניין אנו למידין מיעקב שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכי בניו היו והלא בני בניו היו אלא ללמדך שבני בניו של אדם כבניו עכ"ל ונרמז הלימוד הזה גם בכתובות (דף ע"ב ע"ב) ע"ש וק' ג"כ כנ"ל הא אין למידין מקודם מ"ת. וע"ע פרקי ר"א פרק ט"ז ר' יוסי אומר מניין אנו למידין ז' ימי המשתה מיעקב אבינו כשנשא את לאה עשה שבעת ימי המשתה שנא' מלא שבוע זאת כו' רבי אומר שבעת ימי המשתה מאין למידין משמשון שירד לארץ פלשתים ולקח אשה ועשה ז' ימי משתה כו' עכ"ל וי"ל ג"כ דר' יוסי ורבי בהא קמיפליגי אי למידין מקודם מ"ת או לא דר' יוסי ס"ל דלמידין ולכן גמר שפיר מיעקב ורבי ס"ל דאין למידין וע"כ הוצרך ללמוד משמשון דהי' אחר מ"ת ואע"ג דמצינו כבר קודם לזה ז' ימי המשתה ביעקב. וע"ע בפדר"א שם פרק י"ז ר' יוסי אומר שבעת ימי האבל למידין אנו מיעקב אבינו שעשה לו יוסף שבעת ימי האבל שנא' ויעש לאביו אבל שבעת ימים כו' עכ"ל ומבואר להדיא דס"ל לר' יוסי דלמידין מקודם מ"ת דהא סברת הירושלמי מ"ק פ"ג ה"ה הנ"ל דאין למידין מקודם מ"ת נאמרה באמת לענין לימוד ז' ימי אבילות מהאי קרא דויעש לאביו אבל שבעת ימים ועלי' אמר דאין למידין מקודם מ"ת וא"כ ר' יוסי דאית לי' ילפותא זאת א"כ הא ס"ל בהדיא דלמידין מקודם מתן תורה ובאתי רק להעיר

ח) במ"ר קהלת עה"כ תן חלק לשבעה וגם לשמונה וז"ל ר' עזרי' (וגי' הילקוט ר' נחמי') אומר תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה וגם לשמונה זה דור שמל יהושע לשמונה כו' עכ"ל והוא פלאי דהא מילה לח' כבר נאמר לאברהם ואיך מל משה את דורו לשבעה ובמ"כ שם פי' וז"ל מאברהם עד משה ז' דורות אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה ויהושע הוא דור שמיני עכ"ל ואולם לישנא דלשבעה ולשמונה לא משמע כלל כן ולפירושו הכי הל"ל תן חלק לשבעה זה דור שביעי שמל משה וגם לשמונה זה דור שמיני שמל יהושע ולישנא דלשבעה ולשמונה הכוונה בפשיטות ליום ז' וליום ח' וכן בכל מקום שהוזכר בדרז"ל מילה לשמונה הכוונה ליום ח'. והנה לכאורה י"ל דהאי שמל משה לשבעה הכוונה על הערב רב שנתגיירו במצרים עם בניהם ביצי"מ ומל משה את בני הערב רב לז' דמילת בני הערב רב הרי לא היתה משום מצות מילה דאברהם רק היתה מילת גירות ומילת גירות י"ל דלא בעי ח' והאי לשבעה דנקט לאו דווקא רק אתי לאפוקי דלא הי' שם קפידא למול בח' דייקא רק מל גם קודם ח' ולכן נקט שבעה היינו יום קודם ח' וה"ה גם קודם לכן וכהנה רבות וזה הי' רק במשה שמל גם ערב רב ובניהם משא"כ יהושע שמל את דור באי הארץ והיו כולם ישראלים לכן לא הי' יכול למול לפני ח' וזהו שהי' יהושע מל לשמונה. ואולם לכאורה גם בזה עדן לא הונח שהרי אין כאן קפידא מפאת דור משה ויהושע דייקא רק שכך הי' המציאות וההזדמן שמשה מל גרים ויהושע מל ישראל לבד ואילו היו באים לפני יהושע גר עם בן קטן לפני ח' להתגייר הרי גם יהושע הי' מל אותו לפני ח' וא"כ אכתי לא שייך לומר תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה כו' וכמובן ונראה בזה עפ"י ש"ס כתובות (דף י"א ע"א) גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד והוא משום זכי' דזכין לאדם שלא בפניו ע"ש [ואע"ג דבגר שנתגייר אביו עמו מוכח שם לכאורה דא"צ לטעמא דזכין כו' עכ"ז זהו רק סברת הדחי' שם משא"כ סברת הה"א שם דאמר לימא מסייע לי' מוכח דאין חילוק וא"כ י"ל דמ"ד דמ"ר הנ"ל נמי ס"ל כן וגם לסברת הדחי' דכתובות שם נראה דצריכין לבוא להא דזכין כו' אלא דבגר שנתגייר אביו עמו הוי הזכות ברור דניחא לי' במאי דעבד אבוה משא"כ ע"ד ב"ד לא חשיב זכות וניחותא ברורה ועכ"פ בכל האופנים צריך לבוא לטעמא דזכין כו'] והתוס' שם הקשו דהא זכי' מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם ותירצו דכיון דע"י הגירות נעשה ישראל ויהי' לו זכי' לכן דיינינן לי' על שם סופו ושפיר מגיירינן לי' עש"ה. ולפי"ז י"ל דשוב שפיר א"א למול גר קטן קודם ח' מטעם ממ"נ דכמו שהוא עתה עכו"ם הרי א"א למולו כלל כיון דלית לי' זכי' כלל ואי ע"ש סופו דיינת לי' דיהי' ישראל ויהי' לו דין ישראל א"כ בישראל הא שוב יש מצות מילה בעצם בח' וא"כ ממילא הרי צריך להמתין עם המילה עד ח' ואולם כ"ז תינח בגר קטן המתגייר עכשיו משא"כ דור שמל משה ביצי"מ אם נאמר דלא יצאו מכלל ב"נ עד אחרי מ"ת א"כ הרי היו דור ההוא ב"נ עדיין וא"כ לדיעות הסוברים דב"נ לב"נ יש שליחות ורק ב"נ לישראל הוא דאין לו שליחות א"כ שוב שפיר הי' אפשר למול את הקטן גם קודם ח' כפי איכותו עכשיו מילת גירות ושפיר לא הי' צורך להמתין לח' וע"כ שפיר מל משה בני ערב רב לשבעה משא"כ יהושע אילו הי' בא לפניו גר קטן למול הי' נצרך להמתין עד ח' וא"כ שפיר החילוק בעצם בין דורו של משה שלא יצאו מכלל ב"נ עדיין לבין דורו של יהושע שכבר יצאו מכלל ב"נ כן י"ל לחומר הנושא ולפי"ז מ"ד הנ"ל ס"ל דלא יצאו מכלל ב"נ עד אחרי מ"ת ובאתי רק להעיר

ודע דדברינו אלה בסברת המ"ד דמ"ר הנ"ל דגר קטן המתגייר עכשיו צריך להמתין עם מילתו עד ח' צ"ל דס"ל כמ"ד בשבת (דף קל"ה ע"ב) דאפי' מי שאין אמו טמאה לידה נימול לח' ע"ש דאמר לימא כתנאי (ויש לדון עוד טובא בזה וע"ש בשבת (דף קל"ה ע"א) ברש"י ד"ה כל שאין כו' דנקט יוצא דופן וגם גר המתגייר פני ח' עש"ה ויל"ע עוד במאי דכתיבנא דמילת גירות לא בעי ח' דהא מילת גירות נלמד בכריתות (דף ט' ע"א) מככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה כו' וא"כ מילת האבות הרי הי' לח' דבישראל הרי הי' מילה לח' עוד מאברהם וא"כ נראה לכאורה דגם מילת גירות בעי ח' ויש לדחות דרק עצם המילה הוא דאיתקש אבל לא שתהי' באותו הזמן שהי' באבות ואין להאריך]

ודע דיש להביא ראי' לכאורה להיפוך דיצאו עוד מכלל ב"נ גם קודם מ"ת מש"ס כריתות הנ"ל דאמר דהאבות היינו דור יוצאי מצרים נכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים היינו שזה הי' ענין גירות שלהם וע' לעיל אות א' מה שהבאתי מפי' הראב"ד על הסיפרא ויל"ע דאיך הי' המילה עולה להם לשם גירות הא בלא"ה היו צריכין מילה שהרי מצות מילה נאמר עוד לאברהם וא"כ לפי מאי דמוכח בכמה דוכתי דאין מעשה אחת מועלת לב' כוונות והארכתי בזה במ"א ואכ"מ. וא"כ למ"ד בע"ז (ד' כ"ז ע"א) דבעי' מילה לשמה א"כ הא ה"ל מעשה אחת לב' כוונות לשם מילה ולשם גירות ובשלמא אי נימא דגם קודם מ"ת כבר יצאו מכלל ב"נ והי' מצות מילה דאברהם גם היא מצוה של תורה הישראלית דתורה הישראלית כבר התחילה מאברהם אלא דלא ניתנה כולה אז רק מצות מילה ממנה לבד וניתוסף ליעקב גיה"נ ובמצרים פסח כו' ובסיני הי' הגמר וכמו שהארכתי באות ד' ובאות הקדום א"כ שפיר הי' מילת מצרים הכנסה לברית דלא הי' צריך באמת רק הכוונה למצות מילה לבד ואעפ"כ שפיר הי' מועיל גם לענין הכנסה לברית וכעין הך דיבמות (דף מ"ה ע"ב) מי לא טבלה לנדותה כו' ופירש"י דכיון דהטבילה לנדות הוא מפאת דין הישראלי ע"כ נהי דלא נתכוונה בו לשם גירות עכ"ז עולה שפיר לטבילת גירות דבעי' רק שתהי' הטבילה הוראה על ענין הישראלי וא"כ הטבילה לנדות הרי הוא ג"כ הוראה על היותה ישראלית כיון שמורה בזה היותה מחזקת דיני ישראל וע"כ שפיר כטבילת גירות חשוב ואעפ"י שלא כיוונה לשם גירות עש"ה וא"כ ה"נ דכוותה שפיר הי' צריך כוונה רק לשם מצות מילה ואז ממילא היתה המילה עולה גם לענין הכנסה לברית כיון שהמילה הוראה על היותו מקיים מצוה הישראלית ודו"ק. משא"כ אם נאמר דלא יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת וא"כ מצות מילה שנאמר לאברהם הרי לא היתה מצוה ישראלית כלל רק מצוה של ב"נ ובתורת ב"נ אלא דלא נאמרה מצוה זאת לכלל הב"נ רק לקצתם היינו לאברהם וזרעו ועכ"פ כיון שהיתה רק