בית האוצר חלק א קמז

ומבואר להדיא כנ"ל דכשהושוו באותו יום לא חשוב מחלוקה ובאתי רק להעיר

וע"ע ש"ס שבת (דף ע"ד ע"א) ת"ר הי' לפניו מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת מאי קאמר אמר עולא הכי קאמר בורר ואוכל לבו ביום בורר ומניח לבו ביום ולמחר לא יברור ואם בירר חייב חטאת מתקיף לה ר' חסדא וכי מותר לאפות לבו ביום כו' אלא אמר אביי בורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת כו' ומבואר דלעולא לבו ביום חשוב כמו לאביי לאלתר וי"ל ג"כ דטעמא דעולא משום דאין מחוסר זמן לבו ביום [ואביי ור' חסדא דפליגי עלי' אע"ג דאינהו ס"ל בזבחים (דף י"ב ע"א) ויומא (דף ס"ב ע"ב) דאין מחוסר זמן לבו ביום ע"ש עכ"ז סוברים דמ"מ אסור מטעמא דכי מותר לאפות כו' ולאלתר דשרי היינו משום דאין דרך בוררין בכך ולא חשוב ברירה עש"ה ברש"י ועכ"פ עולא דמתיר גם לבו ביום ומחלק בין לבו ביום ללמחר שפיר י"ל ונראה בטעמו משום דאין מחוסר זמן לבו ביום ודו"ק]

וע"ע שבת (דף ל' ע"ב) יתיב ר' גמליאל וקדריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו וברש"י ביום שהרה זה יולדת ולד אחר כו' עכ"ל ונראה ג"כ דס"ל לר"ג דאין מחוסר זמן לבו ביום ומש"ה קרי קרא יחדיו להריון ולידה שהם ביום אחד ודו"ק וע"ע עירובין (דף ס"ב ע"ב) אמר מר חצירו של עובד כוכבים הרי הוא כדיר של בהמה (ולא אסר לענין עירוב) והא אנן תנן הדר עם העכו"ם ה"ז אוסר עליו ל"ק הא דאיתי' (לעכו"ם בביתו) הא דליתי' כו' וכי ליתי' לא אסר והתנן המניח את ביתו והולך לו לשבות בעיר אחרת אחד עכו"ם ואחד ישראל אוסר דברי ר"מ התם דאתי ביומי' וברש"י שהלך למקום קרוב ויבוא בו ביום ואי שרית להו קודם שיבוא מטלטלי נמי אחר שיבוא ולא מסקי אדעתייהו עכ"ל ולולי פירושו ז"ל הי' אפשר לפרש עוד דכיון דאתי ביומי' ע"כ אין מחוסר זמן לבו ביום ולא חשיב כלל ליתי' רק חשוב איתי' גם בשעה שאינו שם וכהך דמנחות (דף ה' ע"א) דכיון דישתרי בו ביום חשיב מותר לישראל גם בשעה שאסור עדיין

ועיין סוכה (דף כ"ז ע"ב) רא"א משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל כו' איני והא"ר יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל כו' לא קשיא הא דאזיל ואתי ביומי' הא דאזיל ולא אתי ביומי' ומוכח ג"כ כנ"ל דכיון דאתי ביומי' לכן אין מחוסר זמן לבו ביום וחשוב כאילו לא יצא מביתו כלל דאל"כ אכתי תיקשי דהא ר"א אמר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין כו' ומוכח דאין להם לצאת כלל ואילו לר' יצחק יש להם לצאת רק שצריכים לחזור בו ביום וע"כ הכוונה כנ"ל דכיון דחוזרים בו ביום לכן אין מחוסר זמן לבו ביום ולא מיקרי יציאה כלל וכהך דעירובין לפי פירושינו דכיון דאין מחוסר כו' ע"כ גם בשעה שאינו בביתו ג"כ חשוב איתי' ודו"ק ובאתי רק להעיר

וע"ע ר"ה (דף ל"ד ע"ב) א"ר יוחנן שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא כו' והא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק בהלל ובמגלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ל"ק הא דידי' והא דרבי' וי"ל ג"כ דטעמא דר"י משום דאין מחוסר זמן לבו ביום וחשיב כנעשה הכל כאחד ואין השהי' הפסק וכהך דשבת (דף ל' ע"ב) דהריון ולידה ביום אחד מיקרי הרה ויולדת יחדיו וכנ"ל

וע"ע ספרי דברים עה"כ אחד עשר יום מחורב וגו' וז"ל ר' בנאה אומר אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ שנאמר היום אתם יוצאים בחודש האביב והי' כי יביאך ד' אלקי"ך אל ארץ הכנעני מיד [פי' דדריש תיבת והי' דהיינו מיד וכ"ה בספרי ראה עה"כ והי' כי יביאך אין והי' אלא מיד וכ"ה בספרא ויקרא דיבורא דחובה פרשה י' ברייתא א' והי' מיד וכ"ה עוד שם פרשה י"ג ברייתא א' וע"ש פרשה י' ברייתא א' בפי' הראב"ד וע' סוטה (דף ל"ג ע"ב) רא"א הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן דאי מעבר הירדן ואילך הלא כתי' והי' בעברכם את הירדן אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת כו' ובפירש"י מופלג משקיעתה והיינו לצד מזרח סמוך לירדן מיד עכ"ל ונראה ג"כ דדריש והי' בעברכם דתיבת והי' משמע מיד וע' שבת (דף קי"ז ע"ב) לעולם ישכים אדם להוצאת, שבת שנאמר והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר ונראה ג"כ דתיבת והי' קדריש דמשמע לאלתר וככל הנך והי' דדרשי' להו מיד ואולם ברש"י שבת שם לא פי' כן] ועכ"פ מתבאר מדברי הספרי הנ"ל דכל שבאותו יום מיקרי מיד ונראה ג"כ הטעם משום דאין מחוסר זמן לבו ביום וכמובן

עיין ת"י יומא (דף נ"ז ע"א) ד"ה נותן דאהא דאמר שם נתערבו לו דמים בדמים (דם הפר בדם השעיר) נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר כתבו ז"ל וז"ל ואע"ג שמזה נמי דם השעיר (בשעת נתינתו אחת למעלה וז' למטה לשם פר) הני הזאות בטילות הן דאין מתכוון להזות מדם השעיר ואפי' למ"ד מצות אין צריכות, כוונה היינו כשהגיע זמנו אבל כאן לא הגיע עדיין זמן הזאת דם השעיר עכ"ל

וצע"ק דלמ"ד דאין מחוסר זמן לבו ביום א"כ ה"נ הרי יהי' הזאת דם השעיר בו ביום ולא הוי מחוסר זמן [וע' תוס' מנחות (דף ה' ע"א) ד"ה ואי דבעבודות דיוה"כ דלכפרה לא חשיבי מחוסר זמן אפי' למ"ד יש מחוסר זמן לבו ביום ע"ש] וצ"ל דס"ל לר' ירמי' (דהוא בעל המאמר ביומא שם ע"ש) דיש מחוסר זמן לבו ביום ועי"ל דאע"ג דאין מחוסר זמן לבו ביום זמנן ממש מיהא הא לא הוי וס"ל לת"י דלענין מצאצ"כ בעי' זמנן ממש והכי מיסתבר כיון דהא דאצ"כ היינו רק משום דסתמא לשמן קאי וכמ"ש הראשונים ז"ל וזה שייך רק בזמנן ממש כאשר כבר עליו החיוב לעשות המצוה בפועל דאז הוא דסתמא לשמן קאי וכמובן [ודברי ת"י הנ"ל בלא"ה צע"ק במאי דתלי לי' בדין מצצ"כ והרי שם בעבודה דקדשים איירי ושם לכ"ע בעי' לשמה וכמבואר בזבחים פ"ק דכל זריקות והזאות ושאר עבודות בעי לשמה אלא דסתמא נמי כשר משום דסתמא נמי לשמן קאי כמבואר שם (דף ב' ע"ב) וע' ספרי ריש קרח מנין אתה אומר שאם זרק את הדם כראוי ואין יודע לשם מי זרקו כו' שהכהנים נושאים עון על כך כו' ודנתי בדברי הספרי במ"א ואכ"מ]

עיין פסחים (דף מ"ו ע"ב) דס"ל לרבה דצורכי שבת אין נעשין ביו"ט ור' חסדא ס"ל דמדאורייתא נעשין ביו"ט ורבנן הוא דגזרו כו' ושם (דף מ"ז ע"א) מתיב ר' מרי שתי הלחם אינן נאכלות לא פחות משנים ולא יותר על שלשה כיצד נאפות ערב יו"ט נאכלות ליו"ט לשנים חל יו"ט להיות אחר השבת נאכלות ליו"ט לשלשה לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט ואי אמרת צורכי שבת נעשין ביו"ט השתא דשבת ביו"ט שרי דיו"ט ביו"ט מיבעי' שאני התם דא"ק לכם לכם ולא לגבוה ולרשב"ג דאמר משום ר' שמעון הסגן דוחה את יו"ט מאי איכא למימר סבר לה כאבא שאול דאמר לכם לכם ולא לעכו"ם ובתוד"ה ולרשב"ג דאמר דוחה יו"ט וז"ל בשלמא לדידי דאמינא דס"ל לת"ק דצרכי שבת אין נעשין ביו"ט איכא למימר דבהא פליגי כו' עכ"ל

ולענ"ד י"ל דלרבה דצורכי שבת אין נעשין ביו"ט אין צריך לומר דאמר למילתי' כתנאי רק דלדידי' לכ"ע צורכי שבת אין נעשין ביו"ט והכא בסברא דיש מחוסר זמן לבו ביום הוא דפליגו וזה לפירש"י בפסחים (דף מ"ז ע"א) שם אהא דאמר ואי אמרת צורכי שבת נעשין ביו"ט השתא דשבת ביו"ט שרי דיו"ט ביו"ט מיבעי' ע"ש ברש"י דפי' דיו"ט ביו"ט מיבעי'. אי נמי לא חזו השתא הא חזו לבו ביום ומי גרעו מצרכי שבת של מחר דכל האי יומא לא חזי לי' דהא סעד כבר אלא לאו ש"מ אין מותר ביו"ט מה"ת אלא דבר הראוי לו אותה שעה כו' והני בהאי שעתא לא חזי עד שישחטו כבשים עליהם ויזרוק דמן כו' ע"ש

ולפי"ז י"ל דלכ"ע צורכי שבת אין נעשין ביו"ט אלא דס"ל לרשב"ג דנהי דצורכי שבת דהוא צורך מחר אסור ביו"ט הואיל ולא חזי היום מ"מ מידי דיהי' ראוי בו ביום חשוב ראוי גם בשעתו מפאת דאין מחוסר זמן לבו ביום וע"כ שתי הלחם דיהיו ראוין ביומן שפיר שרו ורבנן דרשב"ג ס"ל דיש מחוסר זמן לבו ביום וע"כ כל שאין ראוי באותה שעה, שפיר אסור ודמי לצורך שבת דלמחר דאין נעשה ביו"ט ובסברא דיש מחוסר זמן ואין מחוסר זמן לבו ביום הוא דפליגי וע"ש בפסחים (דף