בית האוצר חלק א קמו

ואולם הגור ארי' שם כ' באמת וז"ל ולא שייך כאן אין מזהירין מה"ד דאין כלל רק שלמדנו שיש ממזר מחייבי כריתות שדבר זה מום זר היכא שבא על חייבי כריתות והולד יש בו ממזרות ושפיר ילפי' ק"ו היכא שבא על חייבי מיתות ב"ד שהוא דבר זר והוולד ממזר ופשוט עכ"ל כוונתו כנ"ל דכיון דגוף הלימוד איננו על עונש רק על ענין הממזירות דנחשב ממזר והעונש בא ממילא אם בעל בת ישראל כשירה ע"כ לא שייך בזה הא דאעמה"ד ואולי גם הרא"ם ס"ל דבהסתבבות עונשין שפיר מה"ד והכא שאני דכל עיקר ענין ממזירות הנפקותא בו רק לענין זה אם אסור לבוא בקהל וע"כ חשוב כאילו הלימוד מיד על האיסור והעונש דביאתו בקהל וע"כ יש ללמוד רק איסור ולא עונש וכמו בעלמא דילפי' איסור מק"ו ואין בו עונש מטעמא דאעמה"ד ואולם ענין ממזירות יש בו נפקותא גם להקל אם מותר בפסולי קהל ואי מותר בשפחה דממזר נושא שפחה וגם יש בו נפקותא אי מיפסיל לדון דיני נפשות וכמבואר בסנהדרין (דף ל"ו ע"ב) וזה איננו עונש אל הממזר רק דין בעלמא אי מיפסיל לסנהדרין או לא [ובאמת י"ל דכוונת הרא"ם דהפיסול גופי' מה שנחשב ממזר ופסול לבוא בקהל ולסנהדרין מיקרי עונש דפיסול אדם הוא עונש והוא בכלל אעמה"ד ואולם בקידושין (דף ע"ז ע"א) יליף פסול חללות מק"ו וכן הוא ביבמות (דף ט"ו ע"ב ומ"ד ב') ואמנם משם בלא"ה קשה על הרא"ם וכמובן וע"ע יבמות (דף ס"ח ע"ב) ובאתי רק להעיר]

ודע דלסברת המהרש"א סנהדרין דטעמא דאעמה"ד משום דלמד החמור אין מתכפר בעונש המלמד הקל א"כ יוקשה עמ"ש הרא"ם דכיון דחייבי מיתות ב"ד כרת נמי אית בהו לכן אין זה אזהרה מה"ד וק' דכיון דקרא דממזר רק באשת אחי האב כתיב דאית בה כרת ואין בה מיתת ב"ד א"כ איך נוכל ללמוד משם אערוה דיש בה כרת וגם מיתת ב"ד דילמא משום דחמירא טפי ע"כ גם פיסול הולד גדול יותר ועבירת ביאתו חמורה טפי ואין מתכפר במלקות דכיון דאית ליה להרא"ם ז"ל דשייך כאן סברא דאעמה"ד א"כ למהרש"א הנ"ל הרי כל שהלמד חמור מן המלמד שייך ביה אעמה"ד ואפי' יש בו גם החומר אשר במלמד וכמובן וא"כ ה"נ כיון דהלמד חמור ממלמד מפאת המיתת ב"ד א"כ מה בכך דיש בו גם כרת כמו במלמד וצ"ע

כלל סב) אין מזהירין מן הדין. לענין אי במה מצינו מזהירין כבר האריכו ז"ל וע' יבמות (דף ג' ע"ב) אזהרה שמענו כו' וק' דאזהרה נמי איך שמענו בשאר עריות הא יליף להו התם רק במה מצינו מאחות אשה ועל כרחך דע"י מה מצינו מזהירין שפיר ולפי דברי התוס' שם ד"ה מה ליכא ראי' עש"ה

כלל סג) אין מחוסר זמן לבו ביום. זבחים (דף י"ב ע"א) ומנחות (דף ה' ע"א) ויומא (דף ס"ב ע"ב) וע"ש בזבחים ומנחות דהוא פלוגתא דאמוראי שם עש"ה וע' לעיל כלל נ"א דהערותי דפלוגתא דמדרש אי אחר סמוך ואחרי מופלג או להיפוך תליא ג"כ בפלוגתא דאין מחוסר זמן לבו ביום וע' מנחות (דף צ"ט ע"ב) ושבת (דף קל"ג ע"ב) דס"ל לר' יוסי נמי דפרישה מעשי' כשחוזר ועושה באותו יום לא חשיב פרישה עש"ה די"ל ג"כ דתלוי אי אין מחוסר זמן לבו ביום וכמובן וכבר דיברתי גם מזה לעיל בכלל הנ"ל וע"ע מכות (דף כ"ב ע"א) במשנה אמדוהו לקבל ארבעים ולקה מקצת ואמדו שאין יכול לקבל מ' פטור אמדוהו לקבל י"ח ומשלקה אמדו שיכול הוא לקבל מ' פטור ובגמ' שם לקה אין לא לקה לא ורמינהי אמדוהו לקבל מ' וחזרו ואמדו שאין יכול לקבל מ' פטור אמדוהו לקבל י"ח וחזרו ואמדוהו שיכול לקבל מ' פטור א"ר ששת לא קשיא הא דאמדוהו ליומא הא דאמדוהו למחר וליומא אוחרא ע"ש ברש"י ולולי פירושו ז"ל הי' אפשר לפרש עוד דקאי אאומד הב' דאם אומד הב' הי' בו ביום של אימוד הא' אזי כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום הרי האומד הראשון לא נגמר עדיין ונחשב כאילו נאמד מתחלה רק אימוד הב' לבד וכאילו לא הי' אומד הא' מעולם ולכן אין נפטר באימוד הא' לבד רק אם לקה ונתבזה בהמלקות משא"כ אם אומד הב' הי' למחר וליומא אוחרא מאימוד הא' אז כבר חל אימוד הא' ונפטר בהאומד הא' לבד גם בלא לקה [ואולם קצת אין מדוקדק תיבת ליומא דהל"ל ביומא]

וע"ע קידושין (דף ה' ע"ב) בעי רבא חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה מהו כו' את"ל מונה והולך הוא חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה מהו כיון דאמר לה בפרוטה ופרוטה פסקה למילתי' א"ד כל ביומי' מונה והולך הוא את"ל כל ביומי' מונה והולך הוא חצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר מהו כיון דאמר לה למחר פסקה כו' וי"ל ג"כ דהא דכל ביומי' מונה והולך הוא הוא משום דאין מחוסר זמן לבו ביום ודו"ק

וע"ע יומא (דף ס"ב ע"א) במשנה ב' שעירי יוה"כ מצותן שיהיו שניהן שוין במראה כו' ובלקיחתן כאחד כו' לקח אחד היום ואחד למחר כשירין כו' [וכל' זה בנגעים פי"ד מ"ה לענין ב' צפורי מצורע] וק' דלעומת לקיחתן כאחד הל"ל בקצרה לקחן בזאח"ז כשירין וע"כ משום דאז ה"א דדוקא בזאח"ז בו ביום כשירין מטעמא דאין מחוסר זמן לבו ביום והוי כלקיחתן כאחד וע"כ אשמעי' רבותא טפי דאפי' אחד היום ואחד למחר כשירין ואע"ג דה"מ למיתני נמי אחד בלילה ואחד ביום כשירין מ"מ אין זה ל' קצר טפי מאחד היום ואחד למחר וגם י"ל דגם אז ה"א דטעמא משום דלילה אין מחוסר זמן משא"כ באחד היום ואחד למחר]

וע"ע יבמות (דף צ"ח ע"א) אמר מר ויהי דבר ד' אל יונה שנית לאמור שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה עמו והכתי' הוא השיב את גבול ישראל וגו' כדבר ד' אשר דבר ביד עבדו יונה וגו' אמר רבינא על עסקי נינוה קאמר (דעל עסקי נינוה היא דלא דברה עמו אלא ב' פעמים אבל שאר דברים דברה) ר' נחמן בר יצחק אמר כדבר ד' אשר דבר ביד עבדו יונה וגו' כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה ובתוד"ה על עסקי נינוה וז"ל וא"ת והא אשכחן דדברה עמו שלישית בעסקי נינוה דכתיב ויאמר ד' אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון וגו' וי"ל דהני לאו עסקי נינוה נינהו ומיהו לר' נחמן בר יצחק דאמר דשוב לא דברה עמו (כלל) קשיא וי"ל שזה הי' אותו יום וחשוב הכל נבואה אחת עכ"ל וי"ל ג"כ הטעם משום דאין מחוסר זמן לבו ביום ודו"ק ולפי"ז י"ל דרבינא ורנב"י באמת בהאי סברא הוא דפליגי דרנב"י ס"ל דאין מחוסר כו' ורבינא ס"ל דיש, מחוסר כו' וע"כ הוצרך לתרץ דרק על עסקי נינוה קאמר וכמובן ודו"ק ובאתי רק להעיר

וע"ע שבת (דף ט"ו ע"א) אר"י אמר שמואל י"ח גזרו ובי"ח נחלקו (י"ח דבר דגזרו ב"ש וב"ה היו חלוקין בהן) והתני' הושוו בו ביום נחלקו ולמחר הושוו (שחזרו בהן ב"ה) וק' דל"ל לומר דלמחר הושוו ומדוע לא אמר דמתחלה נחלקו ואח"כ הושוו בו ביום [ואולי כך הי' מקובל בידם] ונראה דכששני חכמים באים לעיין בדבר ונראה לזה כך ולזה כך זה לא מיקרי מחלוקת כלל דגם אדם בעצמו בתחלת עיונו בדבר דעתו מסתפקת פעם כך ופעם כך עד שמברר ומחליט איזה סברא בדעתו וע"כ רק כאשר החכמים עומדין בדעתן זמן מה זה כך וזה כך הוא דמיקרי מחלוקת וע"כ כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום לכן אילו הושוו בו ביום לא הי' שייך לומר כלל בי"ח נחלקו כיון דלא עמדו בדעתן עונה שלימה במחלוקת ורק כיון דבו ביום נחלקו ולמחר הוא דהושוו הוא דחשוב מחלוקה ושייך למימר בי"ח נחלקו ודו"ק ושוב נזכרתי דכן מבואר בתוס' שם (דף י"ד ע"ב) ד"ה ואילו וז"ל וי"ל דלא דמי כו' דבהבוצר לגת שתיק לי' הלל לשמאי והודה לו מיד באותו מעמד להכי לא חשיב אבל הכא דכל היום נחלקו ולא הושוו עד למחר לא ה"ל למימר לא נחלקו עכ"ל