בית האוצר חלק א קמה

שפיר למלקות כיון דע"כ אמלקות אתי דאי לאיסור ת"ל מק"ו

ואולם לדעת האומר דטעמא דאעמה"ד משום חשש פירכא על הק"ו א"כ אכתי א"א ללקות מכח הריבוי דכל דשמא ידעה תורה שיש פירכא על הק"ו ולא בא הריבוי רק לאיסור וא"א להלקות מספק וכמובן ואולם לטעם הנ"ל בהא דאעמה"ד אם כן בלא"ה צריך קרא דע"י קרא הוי איסור ודאי משא"כ מפאת הק"ו הוא רק איסור ספק ונ"מ לענין ס"ס ועמ"ש לעיל כלל נ"ו אות ב'

ועוד יש נפקותא לענין חולה שמאכילין אותו הקל הקל דנראה דאם יש לפנינו איסור אחר ודאי אף שאין לוקין עליו ודבר האסור רק מכח הק"ו דמאכילין אותו הדבר הנלמד מן הק"ו כיון דהוא רק ספק משא"כ האיסור האחר הוא ודאי איסור ויש להקדים הספק אל הודאי וכמובן וע"ע שם בתד"א פרק הנ"ל דאמר שם עוד אמר לי רבי בת חמורה או בת הבת אמרתי לו בני כמו שהבת היא ערוה כך היא בת הבת כו' ואמר לי רבי והלא כתוב בתורה ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה (פי' ולא כתיב בת) אמרתי לו בני ולאו ק"ו הוא ומה אם בת בנו ובת בתו אסורה לו בתו לא כ"ש כו' וא"כ לכאורה ס"ל להתד"א דעונשין ע"י ק"ו דגילוי מילתא בעלמא כבתו מבת בתו וצ"ל דק"ו דבתו מבת בתו עדיף מק"ו דדם הנ"ל אע"ג דהק"ו דדם ג"כ אינו במתכונת קולא וחומרא כיון דבת בתו מכח בתו קאתיא משא"כ בדם וע' לעיל אות י"ד

וע"ע בתד"א שם דיליף טבילת נדה ג"כ מק"ו מזב וע' תוס' יבמות (דף מ"ז ע"ב) ד"ה במקום דכתבו ק"ו אחר עש"ה ויש ללמוד מזה לכאורה דלימוד דטומאה לא חשיבא עונש מה"ד וגם דבהסתבבות עונשין מה"ד שהרי מן הק"ו מסתבב עונש לה ולבועלה אם נבעלה לפני טבילתה וע' אות י"ח ובאתי רק להעיר

יז) ע' קידושין (דף ס"ז ע"ב) ואימא אידי ואידי לבן הא לכתחלה והא דיעבד לכתחלה מאחות אשה נפקא ומה אחות אשה דבכרת לא תיקדש חייבי מיתות ב"ד לכ"ש וצע"ק דהא אעמה"ד ואפי' למ"ד עמה"ד אין מזהירין מה"ד וצ"ע

יח) בספרי חקת עה"כ כל הבא אל האוהל וז"ל כל הבא אל האוהל זה הבא מקצתו וכל אשר באהל זה הבא כולו הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם הבא מקצתו טמא הבא כולו לא יהיה טמא אלא א"כ ענשת מן הדין לכך נאמר כל הבא אל האהל וכל אשר באהל ללמדך שאעמה"ד ר' אחא בר יאשי' אומר כל הבא אל האוהל למה נאמר לפי שהוא אומר וכל אשר באהל הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם הבא לאוהל טמא אשר באהל לא יהי' טמא ת"ל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל לעשות קרקעו של בית עד התהום כמוהו עכ"ל

ולכאורה ס"ל לסתם ספרי דאעמה"ד ולר' אחא בר יאשיה דעמה"ד ואולם י"ל דלכ"ע אעמה"ד בעלמא והכא רק בטומאה פליגי אם הטומאה חשיבא עונש או לא ועי"ל דלכ"ע גם עצם הטומאה לא חשיבא עונש ופליגי רק אם בהסתבבות עונשין מה"ד דטומאה יש בה עונש בהסתבבות אם יכנס למקדש או יאכל קדשים ועמ"ש בזה בלקח טוב כלל ב' ולעיל כלל נ"ו אות ג' ומה שידובר בזה בכלל ס"א אי"ה ועי"ל דלכ"ע גם בהסתבבות עמה"ד והכא שאני דאין ההסתבבות אחרי הטומאה לבד רק הסתבבות העונש הוא עם הטומאה יחד דע"י שהוא נטמא ע"י אופן זה א"כ כהן המתטמא באופן זה למת מיד מתחייב מלקות ע"י הטומאה הזאת הנלמדת מה"ד וע"כ עדיף זה מהסתבבות הבא אחר הדבר וע"כ ס"ל לת"ק דבכה"ג אעמה"ד וע"כ אצטריך קרא משום דיש נפקותא למלקות דכהן ור' אחא בר יאשיה ס"ל דבכה"ג נמי כיון דרק עצם הטומאה היא הנלמדת מה"ד והטומאה גופה הרי איננה עונש ע"כ מה שהכהן לוקה מפאת שמטמא עצמו שפיר לא חשיב עונש מה"ד ואף שהעונש בא לו עם הטומאה יחד ועי"ל דבהך דר' אחא בר יאשי' ליכא עונש עם הטומאה יחד כיון דהוא יליף רק בק"ו דהיכא דהוא כבר שם ג"כ נטמא וע"כ בכה"ג הא ה"ל לשאב"מ ומה שיוכל להסתבב עונש אח"כ מכח הטומאה בזה שוב לכולי עלמא עונשין מה"ד ודו"ק

ודע דגוף ק"ו דר' אחא בר יאשי' הנ"ל קשה קצת מכח זה דהא יש סברא להיפוך ג"כ לומר דאם ישנו שם מכבר אינו נטמא כיון דלא עביד מעשה כמו הבא אל האוהל דעביד מעשה ואם כן הרי יוכל להיות דטומאה זאת באה רק ע"י מעשה ולא על ידי שוא"ת ועכ"פ ק"ו ליכא [וגם יש עוד סברא להיפוך לומר דהיכא דהוא כבר שם וקדמה הטהרה לטומאה אין מקבל טומאה דהטהרה הקדומה מנצחת את הטומאה המתילדת אח"כ וע' ע"ז (דף מ"ד ע"ב) אני לא באתי בגבולה היא באתה בגבולי כו' ובאתי רק להעיר]

ודע דסברת אעמה"ד דספרי הנ"ל גם כן קשה קצת להבין דהא הבת כולו ג"כ הוא בא מקצת שהרי בכל יש שם גם המקצת ואטו משום שיש גם המקצת האחר עד שיש שם כל הדבר מיגרע גרע וע' תוס' יבמות (דף ב' ע"ב) ד"ה בתו דכתבו דבכה"ג לא שייך אפי' אין מזהירין מה"ד עש"ה וא"כ כ"ש דלא שייך אעמה"ד דעונש קיל מאזהרה וכמבואר במכות (דף י"ז ע"ב) דאפי' למ"ד דעונשין מה"ד עכ"ז אין מזהירין מה"ד וצ"ל דאה"נ דהמקצת מתבטל בכל וכשיש שם כל הדבר אז אין המקצת חשוב להקרא בשם ונחשב רק כל לבד ולא קצתיות אלא דכל עדיף מקצתיות וזהו שוב רק כי לימוד מה"ד ודו"ק ויש לי בזה אריכות דברים ואכ"מ

והנה בגוף ענין אעמה"ד בטומאה ע"ע בספרי שם עה"כ וכבס האוסף את אפר הפרה וז"ל בא הכתוב ולימד על האוסף כו' שמטמא בגדים הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם המשליך את האזוב מטמא בגדים האוסף את אפר הפרה לא יטמא בגדים אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר וכבס האוסף את אפר הפרה ללמדך שאעמה"ד עכ"ל וכאן לא שייך מאי דכתיבנא למעלה דכיון דמשכחת העונש עם הטומאה יחד לכן חשיב עונש מה"ד דכאן הא לא שייך זה כיון דאיירי בטומאת אפר פרה ואין כהן מצווה רק אטומאת מת וכמבואר בבכורות (דף כ"ט ע"ב) וע' ר"ה (דף ט"ז ע"ב)

וע"ע בספרי שם עה"כ הנוגע במת וגו' וז"ל לימד על המת שמטמא במגע עד שלא יאמר יש לי בדין אם מטמא באהל לא יטמא במגע אלא אם אמרת כן ענשת מה"ד לכך נאמר הנוגע במת ללמדך שאעמה"ד עכ"ל וע' בספרי שם עה"כ והשורף אותה יכבס בגדיו בא הכתוב ולימד על השורף את הפרה שמטמא בגדים הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם המשליך את האזוב מטמא את בגדיו השורף את הפרה לא יטמא את בגדיו אם זכיתי מה"ד מה תלמוד לומר והשורף אותה בא הכתוב ולימד על העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף שיהיו טעונים תכבוסת בגדים כו' עכ"ל וצ"ע דאיך אמר אם זכיתי מה"ד ומפיק ליה לקרא לדרשא אחרינא הא אין עונשין מן הדין וכדאמר בהך דאוסף כו' ובהך דמגע מת דאין ללמוד הטומאה מטעמא דאין עונשין מן הדין וע"ע בספרי שם עה"כ והשורף אותה יכבס בגדיו וז"ל ולא בגדים המנוגעים שהי' בדין ומה אם פרה שאינה מטמאה במגע השורפה מטמא בגדים בגדים המנוגעים שמטמאים במגע אינו דין ששורפם מטמא בגדים ת"ל והשורף אותה יכבס בגדיו ולא המנוגעים עכ"ל וקשה ג"כ דל"ל קרא הא אין עונשין מן הדין וצ"ע

כלל סא) אין עונשין מן הדין. אי גם כשהלימוד איננו על עונש רק שיוכל להסתבב ממנו עונש ג"כ אעמה"ד דדנתי בזה בלקח טוב כלל ב' עש"ה דהעליתי דהוא מחלוקת המכילתא והש"ס דידן וע' לעיל כלל נ"ו אות ג' וכלל הקדום וע' פנ"י ריש קידושין ע"ע בזה ברא"ם עה"ת תצא עה"כ לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו דפירש"י בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר כו' וסמיך לי' לא יבוא ממזר ללמדך שאין ממזר אלא מחייבי כריתות וק"ו מחייבי מיתות ב"ד שאין בעריות מיתת ב"ד שאין בה כרת עכ"ל וע"ז כתב הרא"ם וז"ל והא דקאמר ק"ו לחייבי מיתות ב"ד וחזר ואמר שאין בעריות מיתת ב"ד שאין בה כרת נ"ל דהוצרך לזה משום דאעמה"ד ואין מזהירין מה"ד ולפיכך הוצרך לומר שהק"ו הזה הוא אם מחייבי כריתות בלבד הוי הולד ממזר מחייבי כריתות שיש בהן גם חיוב מיתת ב"ד אם הי' בעדים והתראה לכ"ש דהשתא בלאו ק"ו נמי הוולד ממזר מכיון דכלהו חייבי כריתות נינהו עכ"ל ומבואר דס"ל דאפי' כשאין גוף הלימוד על עונש רק בהסתבבות ג"כ אעמה"ד דהא שם אין גוף הלימוד על עונש רק על פסול האדם דנחשב ממזר ופסול וכמובן: