בית האוצר חלק א קמד

מיני' נקט דאפי' אזהרה ליכא ועוד אין ברור אי לאו דלפני זמנו הי' נוהג גם בלילה דלאו דלפני זמנו הוא מלא תאכל עליו חמץ היינו על הפסח וא"כ י"ל דקאי רק אשחיטת הפסח לא על זמן אכילתו דבלילה וגוף קושית הגור ארי' הנ"ל י"ל דאיצטריך קרא לאחרי חצות ליל א' דאינו בקום אכול מצה לראב"ע וקיי"ל כן לדעת כמה ראשונים ואולם י"ל דעכ"ז כל הלילה הראשונה אית בה קדושה טפי מליל ב' מפאת דמקצתה ראוי וכהך דבן בתירא בזבחים (דף י"ב ע"א) דכל יום ערב פסח מיקרי זמן פסח מפאת דמקצתו דאחר חצות ראוי ובאתי רק להעיר]

יב) ע' רא"ם עה"ת שמות פרשה כ"ח פסוק מ"ג בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו ופירש"י להיכל וכן למשכן וכ' הרא"ם וז"ל שאעפ"י שאוהל מועד אינו מורה כ"א על המשכן מ"מ ההיכל בא מק"ו דמשכן אלא שהי' ראוי לומר למשכן וכן להיכל עכ"ל וקשה דכיון דהיכל נלמד רק מק"ו ממשכן א"כ אמאי מיחייב אהיכל הא אעמה"ד וי"ל דהרא"ם לטעמי' אזיל דס"ל בדברים כ"ג דמחיצה יותר פנימית דמקדש הנלמדת ממחיצה החיצונה ממנה לא חשוב עונש מה"ד וכמו שהבאתי דבריו באות ט' ואולם גוף דברי הרא"ם הנ"ל צע"ג דאהל מועד הא קאי שפיר אהיכל וכמבואר בזבחים (דף נ"ה ע"ב) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנא' ושחטו פתח אוהל מועד ועוד שם (דף ס"ג ע"א) שלמים ששחטן בהיכל כשרין שנא' ושחטו פתח אוהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר וצ"ע וע' בגור ארי' שם ובאתי רק להעיר

יג) ברש"י עה"ת ויקרא פרשה כ"ג פסוק ח' כל מלאכת עבודה לא תעשו וז"ל אפי' מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהם כגון דבר האבד כו' עכ"ל וברמב"ן וז"ל לשון רש"י איננו נכון כי מה טעם שיאמר הכתוב לא תעשה מלאכת דבר האבד ויבואו שאר המלאכות מק"ו וא"כ ראוי שיאמר אף בשבת כן כו' עכ"ל וקשה לרש"י דמלאכת עבודה קאי רק אמלאכת דבר האבד ושאינו מלאכת דבר האבד נלמד רק מק"ו דא"כ בשאר ימים טובים דכתיב בהו רק מלאכת עבודה א"כ העושה מלאכה גרידא שאינה דבר האבד יופטר ממלקות מטעמא דאעמה"ד ולפמ"ש היראים סי' (קט"ו וקט"ז) דכל המועדים איתקשו זל"ז בענין המלאכה עש"ה א"כ ה"נ י"ל דילפי' שאר י"ט מפסח דכתיב בי' נמי כל מלאכה לא יעשה בהם וכולל כל מלאכה ואפי' שאינו דבר האבד ובאתי רק להעיר

יד) בירושלמי יבמות פי"א ה"א עד כדון בת בתו (ע"ש דיליף אזהרה ועונש לבת בתו) בתו מנין רב אמר אם על בת בתו הוא מוזהר לכ"ש על בתו אם על בת בתו הוא ענוש לכ"ש על בתו כו' וכר' ישמעאל דר"י אמר למידין מק"ו ואין עונשין מק"ו מנן לי' (לר' ישמעאל דס"ל דרק למידין מק"ו אבל א"ע מק"ו מנ"ל בתו) ואתיא כההיא דתני חזקי' (יליף לי' מדתני חזקי') ובת כהן כי תחל לזנות מת"ל איש להביא את בתו מן האונסין שתהא בשריפה ר' יוסי בי ר' בון (אמר) אפי' לאזהרה את ש"מ (אפי' אזהרה יש ללמוד לבתו דהא לאזהרה נמי בעי' קרא דאין מזהירין מה"ד) אל תחלל אך בתך (דרשי' לי' אזהרה לבתו מאנוסתו) עכ"ל הירושלמי ומוכח קצת מלשון הירושלמי דר' ישמעאל ס"ל דמזהירין מה"ד ודאין עונשין מה"ד דהא ר' יוסי בי ר' בון הוא דחדית קרא לאזהרה ומוכח דלר' ישמעאל א"צ קרא ודי בקרא דעונש דמייתי מדתני חזקי' דאל"כ ה"ל להירושלמי בתר הך דתני חזקי' להקשות עדיין דמנ"ל אזהרה לבתו לר' ישמעאל וזהו לכאורה היפוך סברת הבבלי מכות (דף י"ז ע"ב) דאפי' למ"ד דעונשין מה"ד מ"מ אין מזהירין מה"ד ובאתי רק להעיר

וע"ש במראה הפנים ד"ה לכ"ש על בתו דחידש דהא דס"ל לאביי בסנהדרין (ד' ע"ו ע"א) דבגילוי מילתא בעלמא כגון בתו מבת בתו עונשין מה"ד היינו רק בעונש אבל באזהרה אפי' בכה"ג אין מזהירין מה"ד עש"ה וצע"ק מתמורה (ד' ט' ע"א) ואביי אמר לך האי לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע ומוכח קצת דאביי ורבא דהתם לטעמייהו דסנהדרין הוא דפליגי אי עמה"ד בק"ו דגילוי מילתא בעלמא וא"כ בהך דתמורה הא הוי אזהרה ומוכח דבכה"ג מזהירין ג"כ ויש לחלק וע"ע רמב"ם (ה' מ"א פ"ט ה"ב) דיליף אכילת בב"ח מק"ו מבישול ומדמי לי' לבתו מבת בתו וכסברת אביי והתם בבב"ח הרי יליף גם האזהרה וע"ש במראה הפנים דכ' כן ליישב קושית התוס' וא"כ לרמב"ם הדק"ל וי"ל דהרמב"ם לא כיוון לסברת אביי רק לסברת רב דירושלמי הנ"ל דיליף גם אזהרה לבתו מק"ו דבת בתו וס"ל דטעמי' דרב משום דגילוי מילתא בעלמא הוא וכסברת אביי לענין עונש וכן כ' בפני משה שם וגם אין קושי' על הרמב"ם כיון שהרמב"ם לקח דבריו ממ"ר ע"ש בכ"מ ובאתי רק להעיר

יד) יש לעיין לסברת אביי בסנהדרין (דף ע"ו ע"א) דבק"ו דכגון בתו מבת בתו עונשין מה"ד דגילוי מילתא בעלמא הוא דא"א דבת בתו הבאה מכח בתו תהיה חמורה מבתו וע' אות הקדום ויש להעיר ע"ז מדברי הספרי נשא עה"כ וענבים לחים ויבישים לא יאכל וז"ל וענבים למה נאמר יש לי בדין עד שלא יאמר אם חייב על היוצא מן הפרי (יין) לא נתחייב על פרי עצמו אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין ת"ל וענבים ללמדך שאעמה"ד עכ"ל וא"כ הא ק"ו זה דיוצא מן הפרי א"א שיוחמר מן הפרי עצמו דומה לכאורה לק"ו דבתו מבת בתו דא"א דבת בתו הנולדה מבתו תהי' חמורה מבתו וא"כ כל כה"ג הא עונשין מה"ד לאביי ולאו קושי' היא דבת בתו הא אסורה מפאת קורבה וא"כ כיון שקורבתה רק מפאת היותה בת בתו א"כ ע"כ דבתו קרובה טפי וכ"ש דבתו אסורה משא"כ יין מאן לימא לן דאיסורו מפאת היותו יוצא מענבים דילמא את היין בעצם אסרה תורה אלא דגם אם את היין בעצם אסרה תורה עכ"ז יש כאן ק"ו לאסור ענבים דאנו אומרים דמה אם יין הוא דבר מתועב ואיסור כ"ש דענבים דהיין רק יוצא מהם יש בהם תיעוב ואיסור וזהו שוב שפיר רק ק"ו גרידא כשאר ק"ו ולא חשיב גילוי מילתא בעלמא ושפיר אעמה"ד ודו"ק

ודע דיש לעיין למ"ד דעמה"ד א"כ הא הדרא לדוכתא קושית הספרי הנ"ל וצ"ל דמילתא דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא וא"כ יהי' למ"ד הנ"ל ב' לאוין בענבים לנזיר א' לאו המפורש ב' לאו הנלמד מק"ו מיין וזה דבר מחודש וע' נזיר (דף ל"ח ע"ב) דמוכח דליכא רק לאו אחד בענבים וצ"ל דאתי למ"ד דאעמה"ד ויש לפלפל בזה ובאתי פה רק להעיר

ודע דגוף סברת הספרי הנ"ל דיש לדון ק"ו מיוצא מן הפרי על הפרי עצמו דאם היוצא אסור כ"ש הפרי עצמו יש לעיין בו הרבה [וע' ש"ע או"ח סי' תרכ"ט סעי' א' דאין מסככין בעפר לפי שאין גידולו מן הארץ ואמאי נימא נמי בגידולו מן הארץ מסככין בעפר עצמו לכ"ש וכן יש לעיין בזה מכמה דוכתי והוא נוגע קצת לספק אם אפשר לטפל שיהי' חמור מן העיקר אשר הארכתי בו בספרי לקח טוב כלל י"ז ואכ"מ להאריך בזה]

טו) ע"ע לימוד אדינא דאעמה"ד בספרי מסעי עה"כ ואם בכלי ברזל הכהו וז"ל עד שלא יאמר יש לי בדין אם כשהרגו באבן או בעץ חייב ק"ו בברזל אלא א"כ ענשת מן הדין לכך נאמר אם בכלי ברזל וגו' מות יומת הרוצח ללמדך שאעמה"ד עכ"ל

טז) בתנא דבי אליהו פרק ט"ו בא אחד וישב כנגדי כו' אמר לי רבי אין דם אדם אסור מה"ת כו' אמרתי לו בני והלא הדברים ק"ו ומה אם בהמה חיה ועוף שדרכן לאכול אותן דם שלהם אסור בני אדם שאין דרכן לאכול אותן לא כ"ש שדמן אסור עליו הכתוב אומר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגו' ואומר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כו' דם כל בשר לא תאכלו להביא דם אדם שהוא אסור באכילה כו' וק"ק דל"ל תרתי קרא וק"ו וי"ל דטרח וכתב כו' ועי"ל דהלימוד מקרא הוא מריבוי דתיבת כל ולא מהני למלקות כמו ריבוי דכל חלב דהוא רק לאיסור ולא למלקות והק"ו לחודיה נמי לא מהני למלקות מטעמא דאעמה"ד משא"כ עתה דאיכא ריבוי דכל לאיסורא שוב שפיר מהני הק"ו גם למלקות וכדעת הה"מ הנודעת והארכתי בלקח טוב כלל ב' וע' לעיל כלל מ'. ועי"ל להיפוך דריבוי דכל לחודי' הייתי דורש רק לאיסור כריבוי דכל חלב וכנ"ל ורק אחרי שיש כבר ק"ו וא"צ הריבוי לאיסור לכן מהני הריבוי