בית האוצר חלק א קמג

מבית לפרוכת מיבעי' וז"ל הא היכל בכלל מבית לפרוכת דלא נכנס לשם אלא דרך היכל ומשעת ביאת היכל קם לי' במלקות עכ"ל וה"נ פי' אהך דמבית לפרוכת מיחייש אל פני הכפורת מיבעי' וז"ל הא בשעה שנכנס מבית לפרוכת כבר איחייב מיתה עכ"ל וא"כ לפירש"י הנ"ל הא לא שייך כאן כלל הא דאעמה"ד שהרי אין כוונת הגמ' לק"ו כלל רק הכוונה דהא כבר איחייב בהיותו בהיכל ובהיותו מבית לפרוכת וצ"ל דכוונת הקהלת יעקב אהא דמשני בגמ' שם אהך קושי' דמבית לפרוכת מיחייב אל פני הכפורת מיבעי' ומשני דאיצטריך קרא למעוטי דרך משופש (משובש כגון שחתר החומה דלפני ולפנים ולא נכנס דרך ההיכל ולא הי' מבית לפרוכת תחלה רק נכנס מיד אל פני הכפורת) וא"כ מבואר דלפי האמת איצטריך קרא למעוטי דרך משופש דבכה"ג לא הי' תחלה מבית לפרוכת ואי איתא ל"ל קרא ומאי ה"א שיתחייב הא נהי דקדושת פני הכפורת עדיפא ממבית לפרוכת ויש ללמוד פני הכפורת בק"ו ממבית לפרוכת עכ"ז בק"ו הא ליכא למילף חיוב מיתה ביד"ש משום דאעמה"ד וע"כ דמיתה ביד"ש עונשין שפיר מה"ד וז"פ

והנה בס' קהלת יעקב שם כ' על הראי' הזאת דשמא י"ל דגילוי מילתא בעלמא הוא עכ"ל וכוונתו נראה דקדושה יתירה דפני הכפורת נכללת בה גם ערך קדושת מבית לפרוכת שהרי שניהם בקדשי קדשים וא"כ הרי יש גם בפני הכפורת קדושת מבית לפרוכת אלא דיש בה עוד קדושה נוספת וע"כ שפיר הוא רק גילוי מילתא בעלמא ולא חשוב עונש מה"ד ודו"ק

והנה מצאתי עוד יותר מזה דלא שייך בתוספת קדושה במחיצה פנימית יותר דמקדש סברא דאעמה"ד ואפי' אם הם ב' מחיצות לגמרי ואינם במקום אחד כהך דמבית לפרוכת ואל פני הכפורת דשניהם בקדשי קדשים והוא ברא"ם עה"ת דברים פרשה כ"ג פסוק י"א דאחרי אשר כתב שם דמדחייבה תורה ל"ת על טמא הנכנס למחנה לוי' כ"ש נכנס למחנה שכינה כ' וז"ל וליכא למימר הכא אין מזהירין מה"ד דמחנה שכינה ומחנה לוי' תרוייהו משום קדושתה של שכינה הוא וכחד מחנה חשיבי להו והא דאמרי' אין מזהירין מה"ד אינו אלא כמו ק"ו דבתו מבת בתו שהן גופות מתחלפות וכיוצא בו אבל ק"ו דמחנה שכינה ממחנה לוי' הוי דומי' דנוגע בקצהו אפי' בקצהו ק"ו בגוף ההר עצמו שהקצה וגוף ההר תרוייהו חד גופא הוי וקדושתה של שכינה שורה על ההר כולו עכ"ל ז"ל

ואולם יש לתמוה עליו הפלא ופלא מספרי ריש נשא עה"כ וישלחו מן המחנה וז"ל ק"ו אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל (מחנה לוי' שהם נושאי הארון) ק"ו ממחנה שכינה חמור אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר וישלחו מן המחנה ללמדך שאעמה"ד עכ"ל וה"ז לגמרי היפוך דברי הרא"ם הנ"ל וצע"ג וגם קשה עליו מספרי חקת הובא לקמן (אות י"ח) דאמר דלימוד ביאת כולו מק"ו מביאת מקצת חשיב עונש מה"ד והא התם נמי לאו תרי גופי נינהו רק דאמרי' דאם מקצת אותו הגוף נטמא בביאה ביאת כל אותו הגוף לכ"ש ומאי דהביא ז"ל מהשמרו לכם וגו' ונגוע בקצהו הנה לפי מה שנסתפקו ז"ל לומר דבב"נ עמה"ד א"כ אי נימא דקודם מ"ת לא יצאו ישראל מכלל ב"נ י"ל דכיון דלאו זה עוד קודם מ"ת נאמר שפיר היו עונשין בו מה"ד ועי"ל דלא שייך שם אעמה"ד כיון דלפני עלותו בהר הרי בהכרת כבר הי' בקצהו וא"כ כבר איחייב לי'

ואולם כוונת הרא"ם עצמו א"א לפרש כן דנכנס למחנה שכינה כבר הי' במחנה לוי' וכבר איחייב לי' [ולשונו שכ' דלא דמי לבתו ובת בתו שהן גופות מתחלפות לכאורה הי' נראה כן דהוא ל' גמ' קידושין (דף ד' ע"א) בשלמא התם תרי גופי נינהו כו' אבל הכא כי נפקא בנערות בוגרת מאי בעי גבי' ודוגמתו זבחים (דף פ"ב ע"ב) והך דמנחות (דף כ"ז ע"ב) דמייתינא לעיל וה"נ כוונתו דבשלמא שם הן גופות מתחלפות אבל כאן הא כבר איחייב לי' במחנה לוי' והך דזבחים ומנחות דומה ביותר לכאן] דז"א שהרי הרא"ם בא לומר דיש לאו בפ"ע מפאת מחנה שכינה מלבד לאו דמחנה לוי' וגם יתר דבריו שכ' דתרוייהו משום קדושתה של שכינה הוא כו' מוכחי דאין כוונתו מפאת דכבר איחייב לי' וצ"ע

ודע דמדברי הרא"ם הנ"ל מוכח דלא ס"ל כטעם המהרש"א בהא דאעמה"ד דלטעם המהרש"א שייך שפיר גם כאן אעמה"ד דכיון דסוף סוף מחנה שכינה קדושתו מרובה ממחנה לוי' א"כ שמא אינו מתכפר במלקות ואין להענישו בחנם וז"פ

עוד מוכח מרא"ם הנ"ל דלית לי' כסברת הה"מ דהיכא דיש כבר עשה מזהירין מה"ד דא"כ אין התחלה לקושיתו דהא במחנה שכינה יש כבר עשה דויצא אל מחוץ למחנה עש"ה בדבריו ואולם לפמ"ש בכלל מ' דדברי הה"מ הנ"ל איתאמרו רק בלאו הבמכ"ע אבל לא במ"ע עש"ה א"כ כאן דויצא אל מחוץ למחנה הוא מ"ע לצאת ומיני' שמעינן נמי דאין לו לכנוס בטומאה ועכ"פ כיון שהוא מ"ע לא איסור עשה לא שייך בי' כללא דהה"מ הנ"ל עש"ה בכלל הנ"ל ותבין

והנה נזכרתי דבויקרא פרשה י"א פסוק ח' הביא הרא"ם דעת הה"מ הנ"ל וס"ל שם כוותי' עש"ה ועל כרחך לחלק בין איסור עשה למ"ע וכדכתיבנא

י) ברש"י עה"ת תצא עה"כ לא יוסיף מכאן אזהרה למכה את חבירו ובשפתי חכמים וז"ל דהא הכא בתחלה מכה בהיתר ואעפ"כ כתי' ולא יוסיף כ"ש אם מכה את חבירו בחנם דמתחלתו באיסור שעובר בל"ת עכ"ל וקשה הא אין מזהירין מה"ד ואעמה"ד ונזכרתי דברי הגמ' סנהדרין (ד' פ"ה ע"א) ומה במקום מצוה שמצווה להכותו מצווה שלא להכותו (יותר ממ') שלא במקום מצוה שאינו מצווה להכותו א"ד שמצווה שלא להכותו וברש"י ויליף אזהרה למכה אביו או חבירו מהכא עכ"ל וקשה דלמכה חבירו איך אפשר ללמוד אזהרה הא אין מזהירין מה"ד והתוס' שם ד"ה הא כתבו דיליף אזהרה מכאן למכה אביו ולא הזכירו מכה חבירו והקשו ג"כ אמכה אביו הא אין מזהירין מה"ד ותירצו דהא דאין מזהירין מה"ד ה"מ להלקותו עכ"ל וכוונתם דהוא רק היכא דאצטריך האזהרה ללקות מכח האזהרה ואין העונש מפורש משא"כ מכה אביו שהעונש מפורש ואצטריך האזהרה רק לאזהרה לחודא שפיר למידין האזהרה מה"ד וכמו שכן הוא דעת הרמב"ם בשרשיו לס' המצות עש"ה ואולם ממכה חבירו שפיר קשיא לפי"ז דשם ליכא עונש מפורש וכל המלקות (ע"ש בסנהדרין דאמר דהמכה חבירו הכאה שאין בה ש"פ לוקה) באה רק מכח הלאו דלא יוסיף כשאר חייבי לאוין דלוקין וא"כ קשה שפיר הא אין מזהירין מה"ד וע' רמב"ן ומג"א שורש הב' ולא ראיתי שם קושיא זו נזכרת וצ"ע

יא) בלקח טוב כלל ב' הקשתי אדעת הה"מ דכשיש כבר עשה מזהירין ועונשין מה"ד מגמ' חגיגה (דף י"ח ע"א) את חג המצות תשמור לימד על חוש"מ שאסור בעשיית מלאכה דברי ר' יאשי' ר' יונתן אומר א"צ ק"ו ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה חוש"מ שיש קדושה לפניו ולאחריו אינו דין כו' והקשתי דמאי קאמר א"צ הא מק"ו לבד אעמה"ד משא"כ השתא דכתיב את לרבות חוה"מ ואיכא איסור עכ"פ בחוה"מ שוב מהני הק"ו למלקות עש"ה בלקח טוב וי"ל דהא דאין מזהירין ועונשין מה"ד היינו רק כשבאין ללמוד איסור על דבר חדש כמו אחותו בת אביו ובת אמו מבת אמו לחוד ובת אביו לחוד וכן תמורת טוב ברע מתמורת טוב בטוב משא"כ שם דדנין רק תוספת זמן באיסור המפורש כבר ביו"ט ודנין דנוהג גם בחוה"מ אולי תוספת זמן מיחשיב רק גילוי מילתא בעלמא

ואולם בגור ארי' שמות פרשה י"ב פסוק י"ח כ' וז"ל וא"ת והלא ק"ו ומה ליל שני שאינו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ ליל ראשון שישנו בקום אכול מצה א"ד שישנו בלא תאכל חמץ ע"ז אמרו אין מזהירין מה"ד עכ"ל ומבואר דגם בכה"ג אין מזהירין מה"ד ובאתי רק להעיר [ויל"ע עוד בגור ארי' הנ"ל דהא הא דבעי' קרא לליל א' פשוט דהוא רק לכרת דלאו הא הוא גם בלפני זמנו לפי מאי דקיי"ל כר' יהודה וא"כ ה"ל ז"ל למימר דאין עונשין כרת מה"ד ולא דאין מזהירין מה"ד ואולי ס"ל ז"ל דכרת צריך אזהרה וכרש"י יבמות (דף נ"ה ע"א) ד"ה לכרת ניתנה וזבחים (דף ק"ו ע"א) ד"ה אלא ועדיפא