בית האוצר חלק א קמב

מטעמא דאעמה"ד ואולם שם איירי בלימוד של מה מצינו והרא"ם הנ"ל כיוון רק לדין ק"ו דהפטור בו הוא נגד הסברא דכיון דהלמד בק"ו הרי הוא עוד עדיף ממלמד וע"כ הוא נגד הסברא שיוגרע עוד ממנו ויופטר מעונש ובאתי רק להעיר

וע"ע בסנהדרין (דף ע"ד ע"א) תני' רשב"י אומר העובד עכו"ם ניתן להצילו בנפשו מק"ו ומה פגם הדיוט (רודף אחר נערה מאורסה כו') ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לכ"ש וכי עונשין מה"ד קא סבר עונשין מה"ד עכ"ל הגמ' וא"כ מדפליגי רבנן עלי' דר"ש וסברי דעובד עכו"ם לא ניתן להצילו בנפשו וע"כ היינו מטעמא דאעמה"ד א"כ הרי יש כאן פטור בפוענ מטעמא דאעמה"ד ואמנם אין זה קושיא די"ל דהא דפליגי רבנן ארשב"י היינו משום דלית להו גוף ק"ו דרשב"י והטעם י"ל כמו שמצינו במדרש שהקב"ה חס על כבודן של צדיקים יותר מכבודו וע"כ גם כאן י"ל דחס המקום ית' על כבודן של בריות יותר מכבודו ולא שייך ק"ו דמה פגם הדיוט כו' ועוד דפגם הדיוט הא אית בי' תרתי פגם הדיוט ופגם גבוה דמלבד מה שפוגם את הנערה המאורסה הנה גוף החטא החמור שחוטא הוא פגם גבוה כביכול ואילו עובד עכו"ם הוא פגם גבוה לבד ולא פגם הדיוט וע"כ שפיר יתכן שיהי' פגם הדיוט חמור כיון דאית בי' תרתי וע' רש"י סנהדרין (דף כ"ז ע"א) ד"ה אביי כר"מ דעבירה שב"א לחבירו חמור מעבירה שבינו למקום ית' דעבירה שב"א לחבירו אית בי' תרתי דכיון דרחמנא אסרי' א"כ הרי הוא עבירה שבינו לבין המקום ית' ג"כ עש"ה שמתבאר מדבריו כן וכן הוא בכמה דוכתי דעבירה שב"א לחבירו חמור מעבירה שבינו לבין המקום ית' וע"כ לא שייך ק"ו ומה פגם הדיוט כו' והש"ס פריך רק דלר"ש נמי דס"ל להאי ק"ו עכ"ז הא אעמה"ד ומשני דס"ל נמי דעמה"ד אבל רבנן דפליגי אר"ש שפיר י"ל דלית להו גוף הק"ו ואין פלוגתתם מטעמא דאעמה"ד כלל

ודע דמסופק אני אי נימא דטעמא דרבנן דפליגי אר"ש הנ"ל הוא מטעמא דאעמה"ד באמת א"כ לדעות הסוברים דהא דאעמה"ד הוא מטעמא דחשש פירכא א"כ היכא דעבר אדם והציל את העובד עכו"ם בנפשו אי מתחייב מיתה היכא דהתרו בו או אם הוא חבר למ"ד דחבר א"צ התראה או לא ולכאורה ראוי שיהי' פטור דלענין חיובא דידי' יש לנו להסתפק להיפוך דשמא הק"ו טוב וכדין עשה ואינו מחויב מיתה וא"א להורגו מספק וק"ו הדברים דמה אם אנו פוטרין את העובד עכו"ם ואומרים דלא ניתן להצילו בנפשו מחשש שמא יש פירכא על הק"ו ואעפ"י שאין אנו יודעין עליו שום פירכא א"כ כ"ש שיש לנו לחוש לצד הק"ו לפטור את המצילו בנפשו כיון שצד הק"ו אדרבה הוא טוב לפנינו ואין אנו מוציאין בו כעת שום פירכא וכמו כן יש להסתפק בכל אעמה"ד היכא דעברו ב"ד וענשוהו אי חייבין או לא וכמובן

והנה לפמ"ש בכלל נ"ה דהא דספק נפשות להקל לפירש"י דהוא משום ושפטו העדה והצילו העדה איננו ספק פטור אלא וודאי פטור עש"ה וכן מבואר במכתב הרב הגאון ר' מרדכי מלבוב ז"ל שבסוף ספר ברוך טעם עש"ה שכ' דיש נפקותא בזה לענין קלב"מ דאם הוא וודאי פטור אינו פוטר ממון משא"כ אילו הי' ספק פטור אזי לענין ממון הייתי אומר להיפוך דהממע"ה ויישב בזה דברי רש"י ורשב"ם דפירשו דס"נ להקל מטעם ושפטו וגו' והקשו התוס' בב"ב (דף נ' ע"ב) דל"ל לקרא דושפטו וגו' תיפוק לי' דאפי' ממון אין מוציאין מספק וע"ז תי' דמסברא בעלמא הי' רק ספק פטור דא"א להרוג אדם מספק והי' פוטר ממון משא"כ מקרא דוהצילו וגו' הוא וודאי פטור ואינו פוטר ממון עכת"ד עש"ה וכמו כן כתבנו בענינו בכלל נ"ה הנ"ל דיש נפקותא לענין מיתת שור בספק עש"ה מילתא בטעמא

והנה לסברא הנ"ל דס"נ הוא וודאי פטור מפאת ושפטו וגו' א"כ כיון דאעמה"ד משום ספק חשש פירכא א"כ הוא ג"כ וודאי פטור מפאת ושפטו וגו' ושוב ההורגו מחויב בודאי כיון דהוא פטור מטעם וודאי ודו"ק. ולפי"ז יש עוד נפקותא בפי' רש"י ורשב"ם הנ"ל דפירשו טעם דס"נ להקל משום ושפטו וגו' והיינו דיש נפקותא להיכא דעברו ב"ד והרגו את המחויב מיתה מספק דאם הפטור מסברא בעלמא דאפי' ממון אין מוציאין מספק וכקושית התוס' א"כ בעברו והרגוהו שפיר הב"ד פטורין דא"א נמי להרוג את הב"ד מספק וכמו בספק ממון למ"ד דתקפו אין מוציאין והיינו משום דעתה להיפוך א"א להוציא מיד השני מספק משא"כ מפאת ושפטו וגו' הוא וודאי פטור ושפיר חייבין אם עברו והרגוהו ודו"ק ונכון בס"ד

ואולם לענין מלקות יש להסתפק עדיין לפי מה שצידדו התוס' בב"ק (דף פ"ו ע"ב) ד"ה חייבי דבמלקות לא שייך כל כך חיוב דושפטו וגו' ע"ש וא"כ הא דאעמה"ד במכות שוב איננו וודאי פטור רק ספק פטור וכן הא דספק מלקות להקל הוא ג"כ רק ספק פטור וא"כ היכא דעברו ב"ד והלקוהו יש להסתפק עדיין אי חייבין או לא ואע"ג דמלקות ילפי' ממיתה בג"ש דרשע רשע עכ"ז הרי כתבו התוס' סנהדרין (דף ל"ג ע"ב) ד"ה אתיא דזהו רק במה שנוגע לגוף המלקות אבל לא במה שנוגע לענין אחר כגון פטור ממון שעמו עש"ה וא"כ כאן נמי דליכא נפקותא לענין גוף המלקות של הנלקה רק לענין פטור ממון וכדברי הגאון ר' מרדכי ז"ל הנ"ל או לענין חיוב הב"ד אם עברו והלקוהו וכדברינו הנ"ל אבל לענין עצם המלקות הא אין נפקותא א"כ י"ל דלענין זה לא ילפי' מלקות ממיתה ואולם הא בורכא דתוס' דסנהדרין הנ"ל כתבו רק דלענין שמלקות יפטור ממון אין ללמדו ממיתה כיון שאין הלימוד לענין גוף המלקות רק לענין ממון שעמו ורק עצם המלקות הוא דאיתקש למיתה אבל לא דברים שעמו משא"כ כאן הרי הלימוד הוא לענין עצם המלקות שפיר דילפי' דכי היכי דפטור ממיתה בוודאי מספק ה"נ] פטור במלקות בוודאי מספק אלא דהנפקותא המסתבבת מלימוד זה הוא רק לענין ממון או לענין הב"ד שעברו והלקוהו אבל גוף הלימוד הרי הוא לענין עצם המלקות אם הוא וודאי פטור מן המלקות או לא ושפיר למידין לענין זה מלקות ממיתה וז"פ

והנה ראיתי עוד בספרי תצא עה"כ והצדיקו את הצדיק וז"ל ר' שמעון אומר צדקהו כדי שלא ילקה עכ"ל ועש"ה במפרשים מה שפירשו בזה ולענ"ד הפירוש פשוט דהוא כענין ושפטו העדה והצילו העדה דכתיב בד"נ דכמו דשם הכוונה שחייבין הב"ד לחפש בזכות הנידון כל האפשר שלא יהרג כן כאן הכוונה שמחויבין לצדק את הנידון ולחפש בזכותו ככל האפשר שלא ילקה ולפי"ז יש גם במלקות חיוב הצלה מוהצדיקו לר"ש כמו בד"נ ממש דיש חיוב זה מושפטו וא"כ גם בספק מכות יש וודאי פטור ממקרא הנ"ל וביותר יתכן זה לפמ"ש ז"ל דספק ממון עניים הוא וודאי חיוב מכח עני ורש הצדיקו דדרשי' צדק משלך ותן לו וע"כ לא מהני רוב וכמבואר במרדכי חולין פ' הזרוע דנגד וודאי לא מהני רובא א"כ ה"נ הוי ספק מלקות וודאי פטור מדרשא דוהצדיקו וגו' לר"ש דדרשי' צדקהו כדי שלא ילקה דהוא דומה לדרשא דעני ורש הצדיקו וכמובן ובאתי רק להעיר:

ועיין לקח טוב כלל ב' דכתבתי ג"כ דכל עיקר הך דינא דאין עונשין מה"ד הוא משום ושפטו העדה וגו' עפ"י גמ' ע"ז (דף מ"ו ע"א) עש"ה מילתא בטעמא ודנתי שם בזה מה טעם אעמה"ד במכות אי נימא דבמלקות ליכא חיוב ושפטו וגו' ועמ"ש בזה עוד בקונטרס ע' פנים לתורה אות ס"ה והנה נתחדש לנו פה בזה בעזה"י דלר"ש יש גם במלקות חיוב הצלה כמו במיתה ויש לפלפל בזה הרבה מאוד ופה באתי רק להעיר

ט) בס' קהלת יעקב אות א' כלל י' הקשה בהא דאמרי' במנחות (דף כ"ז ע"ב) ליכתוב רחמנא מבית לפרוכת ולא בעי אל פני הכפורת ואנא אמינא מבית לפרוכת במיתה (ביד"ש) אל פני הכפורת מיבעי' כו' והקשה דהא אעמה"ד ובא שם להוכיח מזה דמיתה ביד"ש עונשין מה"ד עש"ה ולכאורה הרי באותה סוגיא עצמה שם אמר ג"כ דרבנן לית להו דר' יהודה דס"ל שם דהנכנס להיכל כולו בארבעים וכן הנכנס בקדשי הקדשים מבית לפרוכת בארבעים והנכנס בקדשי הקדשים אל פני הכפורת (עד לפני הארון) במיתה משום דאם כן ליכתוב רחמנא אל הקודש (היכל) ואל פני הכפורת ולא בעי מבית לפרוכת ואנא אמינא היכל מחייב (מ') מבית לפרוכת מיבעי' כו' הרי דגם במכות אמר בגמ' סברא זאת ובמלקות וודאי הא אין עונשין מה"ד וע"ש בפירש"י במנחות שם דפי' אהא דהיכל מיחייב