בית האוצר חלק א קמא

ומיתה לחודה הוא דאיקרי עונשים עש"ה ועכ"פ ממיתה למיתה דבלא"ה הוא מת אלא דמיתת סייף צערו מרובה ממיתת חנק א"כ י"ל דהצער גרידא אינו בכלל עונשים ולא קאי עלי' המדה ושפיר ילפי' לי' מה"ד ובאתי רק להעיר

וע"ע סנהדרין (דף פ"ד ע"ב) מכה אביו ואמו מנ"ל דכתיב מכה ף אביו ואמו מות יומת וכל מיתה האמורה סתם אינה אלא חנק אימא עד דקטיל לי' מיקטל ס"ד קטל חד בסייף ואביו בחנק עכ"ל הגמ' וקשה ג"כ דאעמה"ד והוא לגמרי ממש דוגמת הך דג"א הנ"ל דאמרי' ס"ד קטל עבד בסייף וב"ח בחנק וצ"ל דכל כה"ג עונשין מה"ד וא"כ ליכא לאוקמא קרא דמכה אביו אהורגו דא"כ הוא בסייף כמו שמחייב הק"ו וקרא ל"ל הרי הוא בכלל אחר ועל כרחך ההכרח לאוקומי' אמכה לא אהורג ואע"ג דלגבי מכה יומצא מיתה לגמרי ע"י הק"ו הנ"ל מה שזולת הק"ו היה פטור לגמרי ממיתה עכ"ז זהו רק בהסתבבות ואין בא גוף הק"ו לחייב מיתה לגמרי וע"כ בכה"ג שפיר עמה"ד ועמ"ש בזה בכלל ס"א והנה מכאן ראיה דבהסתבבות עמה"ד ובאתי רק להעיר

ו) בספרי ראה עה"כ ולא תאכל הנפש עם הבשר וז"ל ולא תאכל וגו' זה אמ"ה והלא דין הוא ומה בב"ח שמותר לב"נ אסור לישראל אבר מן החי שאסור לב"נ אינו דין שיהא אסור לישראל כו' יפת תואר כו' תוכיח כו' ת"ל לא תאכל כו' עכ"ל וק' דאיך נוכל למילף אמ"ה בק"ו מעכו"ם הא אעמה"ד ולדעת הה"מ דהיכא דיש כבר איסור עשה עונשין מן הדין ניחא דכאן יש ג"כ בלא"ה עשה דשאינה זבוחה ויהיה מכאן ראיה דסברת הה"מ הנ"ל שייכא נמי היכא דאיסור הנלמד מק"ו איננו מכח אותו השם אשר הוא האיסור עשה ע' מה שדנתי בזה בלקח טוב כלל ב' בארוכה דהא כאן האיסור הנלמד מק"ו הוא מפאת החיות דייקא והיותו אמ"ה ואילו האיסור עשה דכבר הוא מפאת העדר הזביחה ואפי' מתה נמי אסורה מכח זה והמה איפוא ב' שמות שונים לגמרי ואמנם לפי מה שנסתפק הפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה בשורש הב' לומר דבעוף ליכא עשה דשאינה זבוחה ע"ש אם כן הא איכא נפקותא לעוף ואכתי מאי פריך והלא דין הוא כו' ואמנם בתוס' חולין (ד' ק"כ ע"א) ד"ה מה להנך מבואר להדיא דאיכא איסור עשה דאינה זבוחה גם בעוף עיין שם וכן מסיק הפרי מגדים שם להלכה עיין שם ואמנם אכתי איכא נפקותא לטמאים דלית בהו עשה דשאינה זבוחה ודאי דוזבחת מבקרך וצאנך כתיב וטמאים לא שייך בהו זביחה כלל ואין שחיטתם מטהרתם וע' חולין (דף ע"ב ע"ב) במשנה ואולם הא תו בלא"ה אסירי משום טמאים ואכתי שפיר למידין גם איסור אמ"ה מה"ד ואע"ג דטומאה ואמ"ה הם ב' שמות שונים לגמרי הא קיימינן בסברא דאפי' אם האיסור דכבר הוא משם אחר ג"כ עמה"ד

ועי"ל דהך דספרי אתי למ"ד דאמ"ה אינו נוהג בטמאים וכן י"ל גם אעוף אם נאמר דליכא עשה דשאינה זבוחה בעוף די"ל דאתי אליבא דר"מ דלית לי' גם איסור אמ"ה בעוף ע' חולין (דף ק"ב ע"א) ואמנם עדיין יוקשה דאמ"ה אסור כזית בשר גידים ועצמות וא"כ אגידים ועצמות הא ליכא איסור אינו זבוח וטומאה והדק"ל דשפיר איצטריך קרא דאע"ג דח"ש ג"כ אסור מה"ת עכ"ז איסור אשר בבשר כבר אין מועיל לשיהי' נלקה אגידים ועצמות וכמ"ש באות ב' וצ"ל דאע"ג דהספרי אמר לי' במתכונת קולא וחומרא עכ"ז אין כוונתו לק"ו דמתכונת קולא וחומרא רק כוונתו אק"ו גרידא דא"א שיהי' לעכו"ם חומר מישראל ומי איכא מידי כו' וס"ל כמ"ד בסנהדרין (דף ע"ו ע"א) דכל כי האי ק"ו רק גילוי מילתא בעלמא הוא ולא חשיב עונש מה"ד ע"ש דאיירי בק"ו דמה בת בתו ענש על בתו לכ"ש והוא דומה להך דספרי הנ"ל וע"ע ביבמות (דף ס"ח ע"ב) דמייתי ג"כ ק"ו מתכונת קולא וחומרא ואפ"ה אמר עלי' דגילוי מילתא בעלמא הוא וא"כ יוכל להיות דגם הך דספרי חשיב לי' גילוי מילתא בעלמא וע' אות הקדום דהבאתי גור ארי' עה"ת דק"ו דמי גרע ב"ח מעבד חשוב לי' ק"ו ואעמה"ד וא"כ לכאורה גם הך דספרי לפי מאי דפרישנא דהק"ו הוא מי גרע ישראל מעכו"ם ג"כ ראוי שיוחשב ק"ו ואעמה"ד

וע"ע תמורה (דף ט' ע"א) דפליגי אביי ורבא אי חשוב דין ק"ו דמי גרע טוב מרע ולרבא חשוב דין ואמרי' בי' אעמה"ד והוא דומה להך דכאן וע' לעיל אות ג' וע"ע בספרי שם אקרא דלא תאכלנו דאמר לרבות בב"ח והלא דין הוא ומה נבילה שאין חייבים על בישולה חייבים על אכילתה בב"ח שחייבים על בישולה א"ד כו' וק' ג"כ הא אעמה"ד ושם וודאי הכוונה פשוטה דאין זה חשוב דין דכיון דבישול אסור דהוא רק הכשר האכילה כ"ש אכילה גופא שתהא אסורה וכמבואר ברמב"ם ה' טומאת מת (פ"א ה"ב) דזה טעם איסור אכילת בב"ח באמת ולא חשיב דין ע"ש דמדמי לי' להך דבת הבת דסנהדרין הנ"ל וא"כ נראה פשוט דגם הספרי הקדום לזה כוונתו כן דגילוי מילתא בעלמא הוא דמי גרע ישראל מעכו"ם ובאתי רק להעיר

ודע דדעת הרמב"ם הנ"ל דאיסור אכילת בב"ח נלמד מק"ו מבישול וכ"כ עוד בה' מאכלות אסורות פ"ט ה"ב וע"ש בנושאי כליו שהראו מקור בויקרא רבה ותמהתי שלא הביאו שכן הוא ג"כ בתרגום יונתן על גוף המקרא בדברים י"ד פסוק כ"א ע"ש דתירגם לא תבשל גדי בחלב אמו לית אתון רשאין למיבשלא כל דכן למוכול בשר בחלב תרויהון מערבין כחדא עכ"ל וע' לעיל אות ד' דדנתי לומר דיונתן יליף אין מזהירין מה"ד מהא דאיצטריך אזהרה לאשת אב אע"ג דאנוסת אביו נמי אסורה בלאו (דיונתן ס"ל כר' יהודה דאוסר אנוסת אביו ע"ש) וא"כ יש ק"ו מה אנוסת אביו אסורה אשת אביו לכ"ש עש"ה ולפי"ז גם ע"י ק"ו שאיננו במתכונת קולא וחומרא רק סברא גרידא דמה אנוסה כ"ש נשואה ג"כ אין מזהירין מה"ד וא"כ תיקשי קצת מבב"ח דאמאי מהני הק"ו לאזהרה הא לענין אזהרה גם ק"ו כזה חשוב דין וי"ל דק"ו דמי גרע אכילה מבישול עדיף טפי מק"ו דמי גרע נשואה מאנוסה כיון דהבישול עצמו הוא רק הכשר האכילה וכן ק"ו דבת מבת הבת (דמדמי לי' הרמב"ם לבב"ח והוא מויק"ר וכנ"ל) ג"כ עדיף טפי כיון דקורבת בת בת הוא רק מכח הבת וע"כ אע"ג דבב"ח ובת הבת חשובי גילוי מילתא בעלמא עכ"ז בהך דנשואה וארוסה שפיר חשיב ק"ו וז"פ ובאתי רק להעיר

ז) ע' רא"ם וגור ארי' דברים פרשה י"ב פסוק י"ז דהקשו דל"ל לאו לאוכל ביכורים חוץ לחומה ת"ל בק"ו ממע"ש דמותר לזרים והאוכלו חוץ לחומה בלאו ביכורים דאסורים לזרים לכ"ש ותירצו דאין מזהירין מה"ד עש"ה וצ"ע שלא הביאו גמ' מכות (דף י"ז ע"א וב') דמפורש שם כן ע"ש דאמר ותרומת ידך אלו ביכורים אר"ש וכי מה בא זה ללמדנו אם לאוכל ביכורים חוץ לחומה ק"ו ממעשר הקל ומה מעשר הקל אוכלן חוץ לחומה לוקה כו' ושם ב' אמר רבא דילידא אמי כר"ש תלד כו' ואע"ג דאית לי' פירכא מאי חומרא דביכורים ממעשר שכן אסורים לזרים אדרבה מעשר חמור שכן אסור לאונן כו' וכי מזהירין מה"ד (אדר"ש פריך דאמר ק"ו ממעשר כו') הא אפי' למ"ד עונשין מה"ד אין מזהירין מה"ד (ומשני) איסורא בעלמא כו' עכ"ל הגמ' ואולי גם כוונתם ז"ל אל הגמ' מכות הנ"ל אעפ"י שלא הביאוה ומה שלא הביאו פירכא דרבא דמה למעשר שכן אסור לאונן ועש"ה בג"א דכ' פירכא אחרת על הק"ו ולא כ' זאת י"ל בפשיטות דרק אליבא דר"ש לטעמי' הוא דפריך רבא האי פירכא דאיהו ס"ל ביבמות (דף ע"ג ע"א) דביכורים מותרין לאונן משא"כ לרבנן דס"ל שם דביכורים נמי אסורין לאונן א"כ ליכא הא פירכא כלל וז"פ

ח) ברא"ם דברים פרשה י"ט פסוק י"ט כאשר זמם ולא כאשר עשה כו' ואעפ"י שק"ו הוא אעמה"ד והרמב"ן ז"ל רצה לתת טעם בזה והכניס עצמו בכמה דוחקים ולא ידעתי מי הכניסו לזה שא"כ צריך לתת טעם בכל מקום שאמרו אעמה"ד ואין מזהירין מה"ד ושמא י"ל שבשאר המקומות שאמרו אעמה"ד ואין מזהירין מה"ד חזרו ונכתבו בפירוש ולא למדו אותו מהק"ו ואין בכך כלום אבל פה שלא נכתב להרוג את ההורגין אלא מדין ק"ו בלבד ואמרו אעמה"ד ונשארו פטורין הוא התימה הגדול וצריך לתת בהן טעם בלי ספק עכ"ל הנה העיר ז"ל על דבר גדול דלא מצינו אעמה"ד שיהי' פטור בפועל מטעמא דאעמה"ד מלבד הך דכאשר עשה וזולת זה כל אין מזהירין מה"ד ואעמה"ד דעלמא הם אותם שנכתבו בפירוש מפאת דמק"ו אין ללמוד מטעמא דאין מזהירין כו' ועכ"פ בפועל אינם פטורים רק חייבים וע' ירושלמי ע"ז (פ"ה הי"ב) דשוחט חב"ע פטור ממכות וכרת