בית האוצר חלק א יג

וגו' מעצות עולה בגימט' תר"ו וז' מצות שנצטוו לב"נ תרי"ג וכה"א כרם היה וכו' ויטעהו שורק כו' שורק עולה בגימט' תר"ו וז' מצות של ב"נ הרי תרי"ג עכ"ל ע"כ דאנו מקיימין אותן מפאת שנתחדשו בסיני לא מפאת האמירות הקודמות שנאמרו לב"נ שהרי מה שנאמר קודם סיני אין נכנס במנין המצות וכזוהר הרקיע הנ"ל וכן מוכח מדרשא דתורה צוה לנו משה תורה גימט' תרי"א כו' והרי בהאי קרא צוה לנו משה כתי' וא"כ ע"כ דכל תרי"ג מצות הם רק מציווי משה ולא ממה שנאמר מקודם ואולם בהקדמת הזוהר הרקיע כ' וז"ל וכן מצאנו רמז בזה (למנין תרי"ג מצות) במספר אותיות שהם בי' הדיברות שהם תרי"ג עד אשר לרעך ואשר לרעך הם ז' כנגד ז' מצות שהם לבני נח ובין הכל הם תר"כ והם רמז לכת"ר תורה כו' עכ"ל וצ"ע דז' מצות ב"נ הרי הם עצמם מתרי"ג מצות והוא עצמו ז"ל הביא לפני זה שם דרשא דאנכי נטעתיך שורק הנ"ל ולא הביא מקומו אי' וצ"ע שלא הביא גם דרשא דמעצות הנ"ל דאיתאמרא יחד בתנחומא הנ"ל עם דרשא דשורק הנ"ל ודרשא דמעצות נאמרה תחלה וע"ש בהקדמת הזוהר"ק שהביא עוד מדרש דרות המואבי' נקראת בשם רות ע"ש שנתגיירה וקיבלה עלי' תר"ו מצות נוסף על ז' דב"נ ואולי יש ט"ס בדברי הזוהר"ק וצ"ל ואשר לרעך הם ז' כנגד ז' מצות שהם דרבנן ותחת תיבות לבני נח צ"ל תיבת דרבנן ואולם גם בבעה"ט יתרו סוף עשרת הדברות כ' וז"ל י' הדיברות מתחילין באלף כו' ויש בהם תר"ך אותיות כנגד תרי"ג מצות ושבע מצות בני נח עכ"ל וכן בפי' על האילן למהרש"ל ז"ל בספירת הכתר כ' וז"ל וזאת הספירה נקראת כתר כו' בגימט' תרי"ג מצות וז' מצות של בני נח. רבינו בחיי עכ"ל. וצע"ג דממדרש תנחומא הנ"ל מתבאר להדיא דז' מצות ב"נ הם מכלל התרי"ג מצות וכן מנו כל מוני המצות אמ"ה וגזל וע"ז כו' במנין התרי"ג מצות ואולם עכ"פ הואיל ויצא הדבר מפומייהו דרבנן קדישי הזוהר"ק והבע"ט והבחיי המובא במהרש"ל ז"ל הנ"ל ואולי נמצא גם זה באיזה מדרש א"כ עכ"פ לסברא זאת נראה דקיום ז' מצות דב"נ שאנו מקיימין הוא עדיין עוד מפאת מה שנאמר לב"נ מקודם מ"ת וע"כ אינם נחשבים במנין המצוות באמת והוי מנין התרי"ג מצות בלעדם דמנין המצות הוא רק במה שאנו מחויבים מפאת מה שנאמר למשה וכדרשא דתורה צוה לנו משה וגו' הנ"ל. ואולם נתיישבתי עוד די"ל כוונת הזוהר"ק כו' דעד אשר לרעך הם תרי"ג כנגד תרי"ג מצות דישראל שמכללם הז' מצות אמ"ה וגזל כו' ואשר לרעך הוא ז' כנגד הז' מצות עוד הפעם והיינו מפאת הענין המיוחד אשר לז' מצות במה שמצווין עליהן גם ב"נ משא"כ בשאר המצות ודו"ק: ודוגמת זה נמצא בספר מגיד מישרים להבית יוסף פ' מטות ומסעי וז"ל ובתר הכי כתי' מסעי ואינון (ר"ל המסעות הם) לקבל מ' דינין דנחתא נפשא כד אתי מהאי עלמא להאי עלמא שכנגד מ' יום של יצירת הוולד וכנגדם כד נפטר מהאי עלמא ג' לבכי ז' להספד שלשים לתגלחת דצירופא דכלהו מ' ואוף דג' וז' מכלל ל' מ"מ חושבן מ' עולה עכ"ל. והכוונה דהג' והז' יש להם ב' עניינים א' יש להם ענין המשתווה בכל הל' ובו הם מכלל הל' ואסור בהם התגלחת כמו בכל הל' ב' יש להם ענין מיוחד שאיננו בשאר ימי הל' ומחמתו הם ימי הספד משא"כ שאר הימים וכן הג' יש להם עוד ענין מיוחד אשר מחמתו הם גם ימי בכי משא"כ השאר וע"כ נמנים הג' והז' בכפילות מפאת היותם מכלל הל' ומפאת הענין המיוחד אשר להם שאיננו לכלל הל' ונמנים מש"ה ביחד מ' וא"כ ה"נ שפיר נחשבים הז' מצות בכפילות מפאת היותם מכלל התרי"ג מצות דישראל ומפאת הענין המיוחד אשר להם מה שאיננו לשאר מצות והוא במה שהם נוהגים בב"נ משא"כ שאר המצות ונמנים שפיר ביחד תר"ך ודו"ק היטב כי הוא דומה בדומה ממש לנידון המגיד מישרים הנ"ל

עוד יש להעיר בענין אין למידין מקודם מ"ת מש"ס יומא (דף ע"ז ע"א) תשמיש המטה דאיקרי עינוי מנ"ל דכתי' אם תענה את בנותי כו' וק' ג"כ הא אין למידין מקודם מ"ת וכבר הבאתי לעיל ירושלמי סוטה דגם לענין ביאור הלשון לבד אין למידין מקודם מ"ת וע"ע ביומא שם (ד' ע"ד ע"ב) נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון ונילף מאם תענה את בנותי כו' וע"ע כתובות (ד' מ"ז ע"ב) עונתה זו עונה האמורה בתורה וכה"א אם תענה את בנותי כו' וע"ע כתובות (דף ס"ז ע"ב) נוח לו לאדם שימסור עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתי' היא מוצאת וק' ג"כ דהא אין למידין מקודם מ"ת [ולימוד זה איננו ענין מוסריי לבד רק הוא לימוד של דין גמור וגם להקל שהרי הטלת עצמו לכבשן האש היא עבירת מאבד עצמו לדעת ונלמד מאך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אזהרה לחונק א"ע וכנ"ל ועכ"ז ילפי' מתמר להקל דמותר והוא גם מצוה להפיל עצמו לכבשן האש לבל ילבין כו' וכמעשה המובא בכתובות שם ע"ש והטעם מבואר בשערי תשובה לרבינו יונה דהוא משום דמלבין פני חבירו כשופך דמים דקחזינן דאזל סומקא ואתי חיורא וכמבואר שלהי הזהב וע"כ ה"ל אביזריהו דשפיכות דמים דהוא ביהרג ואל יעבור דג' עבירות ע"ז וג"ע וש"ד הוו אינהו ואביזריהו ביהרג ואל יעבור ועכ"פ האי דנוח לו לאדם שיפיל עצמו כו' הוא לימוד גמור גם להקל שמותר ומצוה לאבד עצמו לבלי להלבין כו' וא"כ ק' הא אין למידין מקודם מ"ת]

וע"ע זבחים (דף ק"ח ע"א) במשנה אינו חייב (על העלאה בחוץ) עד שיעלה לראש המזבח (שיבנה מזבח לשם כך ויעלה) ובגמ' שם (ע"ב) מ"ט כו' דכתיב ויבן נח מזבח לד' (אלמא אפי' במת יחיד שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח) וק' ג"כ הא אין למידין מקודם מ"ת. וע"ע מכות (דף י"א ע"ב) נידוי על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה דכתיב אם לא הביאותיו אליך וגו' וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון כו' וק' ג"כ הא אין למידין מקודם מ"ת [וי"ל דכיון דגם אחר מ"ת היו עצמותיו מגולגלין כו' א"כ מוכח דגם אחר מ"ת צריך נידוי על תנאי הפרה דאל"כ הי' ראוי שיופסק הנידוי ועונשו משניתנה תורה ודו"ק ואולם אין סברא זאת ברורה דיוכל להיות דאף דאין נידוי על תנאי עתה אם נתקיים התנאי עכ"ז כאן דהי' הנידוי עוד קודם מ"ת וכבר חל בשעתו ע"כ אין ענין הנידוי מסתלק עוד ויל"ע בזה מאיבעי' דר' ירמי' חולין (דף י"ז ע"א) ע"ש ברא"ש וע' להלן כלל (ג') ובאתי רק להעיר] וע"ע סנהדרין (דף כ"ט ע"א) מניין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני כו' וק' ג"כ הא אין למידין מקודם מ"ת

וע"ע חגיגה (דף י' ע"ב) א"ל ר' פפא לאביי ממאי דהאי וחגותם אותו חג לד' זביחה דילמא חוגו חגא (להרבות שמחה) קאמר רחמנא אלא מעתה דכתיב ויחוגו לי במדבר ה"נ דחוגו חגא הוא וכ"ת ה"נ הכתי' ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות כו' וק' ג"כ דאיך יליף ביאור תיבת חג מויחוגו לי במדבר הא אין למידין מקודם מ"ת ואפי' לא ביאור הלשון וכנ"ל וע"ע קידושין (דף ב' ע"א) וקיחה איקרי קניין דכתיב השדה אשר קנה אברהם א"נ שדות בכסף יקנו כו' וק' ג"כ דאיך יליף מהשדה אשר קנה אברהם הא אין למידין כו' וי"ל דזהו באמת סברת הא"נ ויתיישב בזה קושית תוס' שם (דף ב' ע"ב) ד"ה א"נ ע"ש וע"ע מכילתא משפטים עה"כ ואם אסון יהי' וז"ל אין אסון אלא מיתה ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר וקראהו אסון בדרך עכ"ל וק' ג"כ הא אין למידין מקודם מ"ת ואפי' לא ביאור הלשון וכנ"ל וי"ל דמש"ה אמר באמת ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דראי' גמורה ליכא מטעמא דאין למידין מקודם מ"ת וכבר כתבנו כן לעיל אות ד' אהך דיבמות (דף ס"ד ע"א) דאמר אהא דנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא כו' ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען כו' והיינו דראי' גמורה ליכא משום דאין למידין כו' וכנ"ל. וע"ע יבמות (דף נ"ט ע"א) ת"ר אלמנה לא יקח בין מן האירוסין בין מן הנישואין פשיטא מהו דתימא ליליף אלמנה אלמנה מתמר (דכתי' בה שבי אלמנה בית אביך) מה להלן מן הנישואין כו' וק' ג"כ דמאי ה"א למילף כן הא אין למידין מקודם מ"ת ואפי' לא ביאור הלשון וע"ע תוס' קידושין (דף ה' ע"א) ד"ה ע"מ דילפי נמי מהאי קרא דשבי אלמנה בית אביך דבית אב קרוים כל יוצאי חלציו ומש"ה המגרש ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות ע"ש