בית האוצר חלק א קלט

גדול יותר כשיש בו ב' טומאות מכשיש בו רק אחת דרחמנא אזהר רק דטמא לא יאכל תרומה וקדשים ואין חילוק בין אם הוא טמא מכח טומאה אחת או מפאת ב' טומאות סוף סוף רק טמא מיקרי ואין האיסור גדול יותר בב' טומאות מבאחת וע' זבחים (דף מ"ד ע"א) דאמר אילו נאמרו טומאת שרץ ומעשר ותרומה (אילו נאמר טומאת שרץ לבד לענין דטמא שרץ האוכל מעשר בלאו ותרומה במיתה) הייתי אומר מדקלות על החמורות במיתה חמורות נמי על הקלות במיתה (כי היכי דטמא שרץ דהוא טומאה קלה האוכל תרומה דהיא קדושה חמורה במיתה ה"נ טמא מת דהוא טומאה חמורה האוכל מעשר דהוא קדושה קלה במיתה) לכך נאמרו קלות ונאמרו חמורות (לכך נאמר טומאת שרץ וטומאת מת הן במעשר והן בתרומה לומר דאפי' טמא מת האוכל מעשר הוא רק בלאו וכן טמא שרץ האוכל תרומה הוא ג"כ במיתה) ע"ש כל הסוגי' ומבואר דלולי קרא הייתי מחלק לענין איכות הטומאה ואומר דאע"ג דטמא שרץ האוכל מעשר בלאו מ"מ טמא מת האוכל מעשר חמור מיני' וא"כ השתא נמי דאיכא גזה"כ לענין איכות הטומאה עכ"ז אכתי נחלק לענין ריבוי הטומאה ונאמר דכשיש בו טומאות מרובות חמיר טפי ואעמה"ד וצ"ל דחילוק האיכות הוא גדול טפי מחילוק הכמות וע"כ השתא דגלי קרא דאין חילוק באיכות הטומאה דבין טמא שרץ ובין טמא מת האוכל מעשר מתכפרים בעונש אחד וכן בתרומה לכן ג"כ שפיר אין חילוק מפאת כמות הטומאה ושפיר טומאות מרובות להם רק אותו העונש אשר לטומאה אחת וזה לכאורה היפוך דעת הר"ן פרק בתרא דיומא דריבוי הכמות דלאוין חמור מחד סקילה והיינו משום דריבוי הכמותי גדול מחומר איכותי

ועיין לקח טוב כלל ט"ו מה שהארכתי בזה ועש"ה באות א' דהבאתי הך דתוס' נזיר (דף מ"ח ע"ב) ד"ה אחותו עש"ה דהוא דומה ממש לנידון דידן וע"ע לעיל כלל נ"ג מה שהבאתי בשם התוס' ישינים כריתות דיש לדון גם משם לכאן אם טומאות מב' שמות מצטרפות להחמיר האיסור לומר אעמה"ד וע' תוס' יבמות (דף ז' ע"ב) ד"ה ר' יוחנן ויש לדון בזה עוד בדברי הר"ן פסחים פ"ג סוגי' דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ובאתי רק להעיר

ב) הר"ש בפ"ב דטבול יום הקשה אהא דפריך בפסחים (ד' מ"ד ע"ב) מדרבנן נשמע לר"ע כו' ע"ש דפריך דלר"ע נילף דין המלא"ס בכה"ת מק"ו מנזיר והקשה דלמאי נילף אי למלקות הא אעמה"ד ואי לאיסור בלא"ה ח"ש אסור מה"ת ע"ש והארכתי בזה בקונטרס ע' פנים לתורה בכמה דוכתי וכעת נלענ"ד עוד דבפשיטות י"ל דנ"מ לענין חולה דמאכילין אותו הקל הקל דאם היה שם חצי זית איסור גרידא ועוד חצי זית היתר שנבלע בו חצי זית איסור ויהי' החולה מוכרח לאכול חצי זית על כל פנים דאז יהי' רשאי לאכול רק החצי זית איסור אבל לא החצי זית היתר שנבלע בו החצי זית איסור כיון דחשוב כולו איסור מטעם היתר מצטרף לאיסור ואם כן ה"ל כזית איסור ונהי דאין לוקין עליו עכ"ז הרי כל משהו ומשהו שבו איסור וא"כ באכילת הכזית הזה הרי עובר על הרבה משהויין טפי מבאכילת החצי זית וה"ל ריבוי בשיעור האיסור וכמובן משא"כ אילו לא הייתי אומר דין המלא"ס אז הי' גם הכזית הזה נחשב רק חצי זית איסור כיון דאין ההיתר נהפך לאיסור וא"כ הי' מותר לאכול הכזית כמו החצי זית וכמובן וכן יש נפקותא זאת בכה"ג אם אנסוהו עכו"ם לאכול אחד מב' דברים אלו היינו או החצי זית או הכזית דהשתא דאיכא ילפותא דהמלא"ס אסור לאכול הכזית ומוכרח לאכול החצי זית וכנ"ל משא"כ לולי הילפותא הי' בידו לאכול איזה שירצה וז"פ

ואולם בספרי נשוא עה"כ כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין איתא וז"ל בא הכתוב ללמדך שאם אכל כזית מכולם (כזית מצירוף ענבים וחרצנים וזג כו') לוקה את הארבעים ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורם איסור עולם כו' הרי הם מצטרפין זה עם זה בכזית שאר איסורים שבתורה שאיסורם איסור עולם כו' דין הוא שיצטרפו זע"ז בכזית עכ"ל והנה שם הדק"ל דלמאי נילף כו' דא"ל כתירוצינו הנ"ל כיון דשם איירי בצירוף ב' חצאי איסור וא"כ בלא"ה כל משהו ומשהו אסור מה"ת ואזדא נפקותא הנ"ל וכמובן

ואמנם ע"ד הספרי י"ל עפמ"ש האחרונים ליישב קושית הר"ש הנ"ל עפ"י דברי הה"מ בה' מאכלות אסורות פ"ב ה"א דהיכא דאיכא כבר איסור עונשין מה"ד ע"ש ודחו זה דכאן הא האיסור דח"ש הוא רק בח"ש האיסור משא"כ המלקות הרי בא על כל הכזית יחד וגם על החצי זית היתר המצטרף וע"כ רק איסור שבאותו דבר עצמו הוא המועיל ללקות עליו מק"ו משא"כ כאן דחצי זית ההיתר הרי איסורו וגם המלקות שלו גם שניהם באין רק מק"ו וע"כ לא שייכא כאן סברת הה"מ הנ"ל [וכן כתבתי כסברת חילוק זה בפשיטות ג"כ בספרי לקח טוב כלל ב' ע"ש] ולפי"ז בהך דספרי הנ"ל דאיירי בצירוף ב' חצאי שיעור איסור א"כ שוב כל הכזית גופי' איסור גם זולת הק"ו וע"כ שפיר למידין עונש מלקות דידיה מק"ו

ועי"ל בפשיטות דסתם ספרי ר"ש ור"ש הא ס"ל בסנהדרין (דף ע"ד ע"א) דעונשין מה"ד ואע"ג דמודה דאין מזהירין מה"ד ע' מכות (דף י"ז ע"ב) עכ"ז כאן איכא אזהרה גם זולת הק"ו כיון דח"ש אסור מה"ת והוא בכלל הלאו לדעת הרא"ם דכ"ש חשוב אכילה אלא דההלכה אפקה לח"ש מעונש וע"כ שפיר הלימוד רק לענין עונש לחוד וי"ל עוד באופן אחר ואין להאריך ואולם לכאורה הא ספרי הנ"ל בהכרח לא אתי אליבא דר"ש דהא ר"ש ס"ל דכ"ש למכות וא"כ צירוף למה לי ע' נזיר (דף ד' ע"א) ודוחק לומר דאתי אליבא דר"ש בחדא ופליג עלי' בחדא ובאתי רק להעיר

ג) בחידושי בסוגי' דכל מילתא דא"ר ל"ת אעל"מ הערותי על דברי הספרי תצא עה"כ ושלחתה לנפשה אם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא (נראה דדרש לנפשה בשעה שנפשה בה היינו בהיותה בבריאותה ע' נדה (דף ט' ע"א) איברי' מתפרקין ואין נפשה חוזרת עלי' עד כ"ד חודש הרי דחולי נקרא כאילו לא הי' בה הנפש] ק"ו לבנות ישראל שהן קדושות וטהורות (שלא ישלחנה ויגרשנה בשעת חולי') עכ"ל וק' דא"כ המגרש אשה בחולי' לא יחול הגט דנימא כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ולא אישתמיט אדם מעולם לומר כן [וע' כתובות (דף נ"א ע"א) ובמפרשים שם וע' בהה"מ וכסף משנה ה' אישות פי"ד הי"ז עש"ה] והעירני תלמידי האברך החו"ב מהו' יוסף חיים דוד רייך נ"י די"ל דרק באיסור מפורש הוא דאמרי' דלא מהני משא"כ באיסור הנלמד מק"ו ע"כ דבריו ואולם בתמורה (דף ט' ע"א) איתא אביי אמר ק"ו הוא טוב ברע לקי טוב בטוב לכ"ש ורבא אמר אעמה"ד ואביי אמר לך הא לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע עכ"ל הגמ' וא"כ לסברת אביי ה"נ לאו דינא הוא דמי גרע בת ישראל מיפ"ת ואמנם אביי לטעמי' הא ס"ל דכ"מ דא"ר כו' מהני ולרבא דס"ל לא מהני הא לדידי' שוב בכה"ג חשוב ק"ו ולא חשוב מפורש וא"כ ממ"נ לק"מ ולפי"ז יובנו פלוגתות אביי ורבא הנ"ל לטעמייהו וכמובן ובחידושי שם טיילתי עוד בזה ארוכות והעתקתי פה רק מה שנוגע לענין אעמה"ד

ד) בתרגום יונתן תצא עה"כ לא יקח איש את אשת אבין ולא יגלה כנף אביו תירגם לא יסב גבר ית איתתא דאנים או דשרגיג (שפיתה) אבוי וכל דכן איתת אבוי ולא יגלי כנפא דגלי אבוי עכ"ל וצ"ע דלמאי מועיל הק"ו לאשת אביו הא אין מזהירין מה"ד ועוד דאשת אביו הא אינה צריכה לק"ו כלל שהרי היא מפורשת בפרשת עריות ויש בה חיוב מיתת ב"ד משא"כ באנוסת אביו יש רק לאו דכאן דלא יקח איש וגו' וי"ל כוונתו דיש ק"ו לאשת אב והא דכתיבא באשת אב אזהרה בהדיא היינו לאשמעינן באמת דאין מזהירין מה"ד וכעין אחותו בת אביו ובא אמו דכתיבא בה אזהרה רק כדי לאשמעי' דאין מזהירין מה"ד וכמבואר ביבמות (דף כ"ב ע"ב) ולפי"ז יש לנו מקור חדש להא דאין מזהירין מה"ד אליבא דיונתן בן עוזיאל [וע' יבמות (דף מ"ט ע"א) דס"ל לר' יהודה ור"ע נמי כיונתן הנ"ל דהאי לא יקח