בית האוצר חלק א קלח

עשרים ושלשה כדיני נפשות ופירש"י דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ומיתה זו קנס עליו הכתוב וכי היכי דסקילה בפ"ע ושריפה בפ"ע הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות עכ"ל ומוכח דר' ישמעאל לית לי' כסברת הג"א הנ"ל רק דגם מלקות הוא עונש על העבר כמיתה ואולם רבנן דר' ישמעאל דפליגי עלי' וס"ל דמלקות לאו במקום מיתה עומדת ולא בעי כ"ג י"ל דזהו באמת טעמם דס"ל כג"א הנ"ל דמלקות איננו לעונש על העבר כלל רק לייסור על העתיד ולכן אין לו השתוות למיתה כלל דהוא ענין אחר לגמרי דמיתה עונש על העבר ומלקות ייסור על העתיד ובאתי רק להעיר

וראיתי להרח"ו ז"ל בס' ליקוטי תורה פ' לך בדבריו ז"ל שם בסוד המלכים דמלחמת אברהם שכ' וז"ל אמנם נבאר קצת שמות מלכים אלו דע כי ד' מלכים הראשונים (שהוזכרו שם בפרשה) יש בהם ד' מיתות ב"ד (ר"ל שענינם נגד ענין ד' מיתות ב"ד) וכנגדם ד' מיתות אחרות שהם כרת ומיתה ביד"ש ומיתה ומלקות (בגליון שם כתוב נוסחת הכת"י כרת דיומין ודשנין ומיתה ביד"ש ומלקות) שהוא במקום כרת עכ"ל ז"ל הצריך לעניננו

והנה דבריו ז"ל נראה ודאי דאינם לפי סברת ר' ישמעאל דסנהדרין הנ"ל דהא לר' ישמעאל מלקות לאו במקום כרת עומד רק במקום מיתה ונראה דדבריו ז"ל הם לפי שיטת רבנן דר' ישמעאל דסנהדרין הנ"ל דהלכתא כותייהו ולדידהו מלקות לאו במקום מיתה עומדת והוי אליבייהו סברת הרח"ו ז"ל דמלקות במקום כרת עומדת וטעם הדבר נראה דכיון דחזינן בחייבי כריתות דכיון שלקו נפטרו מידי כריתתן וכמבואר במכות (דף כ"ג ע"א) א"כ מוכח מזה דעונש המלקות נחשב כמו עונש כרת ועומד במקום כרת וע"כ בהגיע עונש מלקות לאיש נחשב כאילו הגיע לו עונש כרת ולכן עונש הכרת מסתלק ונפטר מעונש הכרת וא"כ כיון דעונש מלקות כעונש כרת נחשב ועומד במקום כרת לכן אמרי' דכל מלקות דחייבי לאוין במקום כרת עומדת דכיון שעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא להכרת אלא שניתן המלקות תחת הכרת ועומד במקום הכרת וכי היכי דלר' ישמעאל כל מלקות במקום מיתה עומדת והיינו דכיון שעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות אלא שהמלקות במקום מיתה עומדת וכרש"י סנהדרין הנ"ל ה"נ לרבנן כיון שעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא להכרת אלא שהמלקות במקום כרת עומדת וחס רחמנא עלי' להתכפר במלקות תחת הכרת הראוי לו וכמובן והוא דוגמת כופר דחייב האדם ג"כ מיתה ביד"ש אלא שמתכפר בכופר וכמבואר בכתובות (דף ל"ז ע"ב) וע' לעיל כלל נ"ד] וא"כ עכ"פ לדברי הרח"ו ז"ל דמלקות במקום כרת עומדת א"כ לדעות הסוברים דעונש כרת עונשין מה"ד וכנודע וע' כלל נ"ט א"כ ראוי ג"כ שיהיו עונשין מלקות מה"ד דכיון דעונש הכרת נלמד שפיר מה"ד א"כ ממילא הרי הוא חייב עונש המלקות הבא תחת הכרת ועומד במקומו וכמובן ובאתי רק להעיר

והנה דברי הספרי אשר הבאתי ועשיתם לו כאשר זמם וגו' אם ממון ממון ואם מכות מכות ואם עונשים עונשים ודקדקתי מזה דמלקות ליתנהו בכלל עונשין הנה נא נזכרתי עוד דכהך דספרי איתא ג"כ בש"ס קידושין (דף ס"ג ע"ב) בני זה בן תשע שנים ויום אחד כו' נאמן לקרבן אבל לא למכות ולא לעונשין וברש"י לא לעונשין ליענש מיתה אם בא עלי' מזיד עכ"ל ומוכח ג"כ כנ"ל דמלקות לא מיקרי עונשין רק מיתה הוא דמיקרי עונשין ואולם בתוס' שם ד"ה בני כתבו פי' למכות היכא דלא התרו בו ולעונשין היכא דהתרו בו ובגליון התוס' שם וז"ל פירוש לפירושם מכת מרדות דאין בו דיני התראה כמו בעונשין דאורייתא ולהכי איצטריך למיתני למכות אף שהוא בכלל עונשין להורות דגם במכת מרדות דאפי' מדרבנן אינו נאמן עכ"ל ועכ"פ לפירש"י הנ"ל דהאי עונשין היינו מיתה צ"ל באמת דמלקות ליתנהו בכלל עונשין וע"כ הוצרך לפרושי מכות בהדיא ומדברי הספרי הנ"ל יש לכאורה ראי' גדולה לפירש"י הנ"ל דבדברי הספרי הא א"א לפרש הכוונה אמכת מרדות כיון דאקרא קאי וכמובן ואולם י"ל כוונת הספרי דלפי מאי דכתיב בקרא ועשיתם לו כאשר זמם וגו' ממילא עכשיו הדין דכשמחייבין מכת מרדות והוזמו חייבין גם הם מ"מ וגדולה מזו מצינו בתוס' זבחים (דף ה' ע"ב) ומנחות (דף ד' ע"א) אהך דהלכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה עש"ה ותבין

ואמנם לא ראיתי עדיין דין זה שיהי' במכת מרדות חיוב ודין הזמה ואעפ"י שהוא מוכרח לכאורה מדברי הספרי הנ"ל לפי דברי התוס' קידושין הנ"ל ובאתי רק להעיר ואולם הנה נזכרתי עוד ש"ס כתובות (דף מ"ו ע"א) שלח ר' יצחק בר יעקב בר גיורי משמי' דר' יוחנן אע"ג שלא מצינו בכל התורה כולה שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה למכות ולעונשין אבל מש"ר חלק כו' עכ"ל הגמ' ושם וודאי ק' לומר דהכוונה אמכת מרדות כיון דאמר שחלק הכתוב וכמובן וצ"ע משם באמת על התוס' קידושין הנ"ל וא"כ עכ"פ מוכח מש"ס כתובות הנ"ל דמלקות ליתנהו בכלל עונשין ובאתי רק להעיר [וע"ע סנהדרין (דף מ"ו ע"א) שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה וברש"י שמעתי מרבותי שב"ד מותרין להיות מכין מלקות ועונשין עונש של מיתה כו' ואולם שם הא איירי במכת מרדות שהב"ד מלקין כדי לרדות ולעשות סייג לתורה ואין ראי' מכאן אמלקות דאורייתא שלא יהי' בכלל עונשין ובאתי רק להעיר]

כלל נט) אין עונשין מן הדין. לענין אי ביד"ש עונשין מה"ד כבר האריכו ז"ל והביאו תוס' חולין (דף קט"ו ע"ב) ד"ה מה דגם כרת אעמה"ד וע' אתוון דאורייתא כלל כ"ה ד"ה הן אמת הבאתי רשב"ם ב"ב (ד' פ"ח ע"ב) דכ' ג"כ דאין עונשין כרת מה"ד וע' מש"ש בא"ד בענין זה אי עונשין ביד"ש מה"ד וע"ע יבמות (דף נ"ה ע"א) העראה דחייבי לאוין מנ"ל מדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דח"ל בהעראה אדרבה מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות מכלל דח"ל בגמר ביאה א"ר אשי א"כ לישתוק קרא משפחה חרופה עכ"ל הגמ' וקשה ג"כ דמה זה שאמר אדרבה מדגלי רחמנא העראה בח"כ מכלל דח"ל בגמר ביאה והכוונה דאל"כ לישתוק קרא בח"כ ותיתי בק"ו מח"ל וקשה דאיך אפשר ללמוד מק"ו הא אעמה"ד וע"ש בתוד"ה לישתוק וז"ל וא"ת השתא דח"ל בהעראה א"כ לישתוק קרא בח"כ עכ"ל ומאי קושי' הא אעמה"ד ובשלמא אי נימא דכרת עמה"ד ניחא דלענין הלאו ומלקות דח"כ הא א"צ ללמוד מק"ו שהרי הוא לאו כשפחה חרופה וכמו שנלמדים שאר ח"ל מלאו דשפחה חרופה ה"נ שפיר יש ללמוד לאוין דכריתות דאטו בשביל שיש בהם גם כרת מיגרע גרע [דא"ל דאה"נ לדברי המהרש"א סנהדרין דהחמור טפי אינו מתכפר בעונש הקל דז"א דזה לא שייך הכא דכיון דגם בגומר ביאתו מתכפר במלקות הרי א"א שתהי' ההעראה חמורה מהגמר ביאה ואם הערה לבד לא יתכפר במלקות וז"פ] משא"כ לענין הכרת דח"כ אם אנו באין ללמדו ממלקות דשפחה חרופה ה"ז שפיר לימוד של דבר אחר מק"ו וא"כ תיקשי דהא אעמה"ד [ולטעם המהרש"א הנ"ל בהא דאעמה"ד ניחא דכיון דגומר ביאתו מתכפר בכרת ההכרח שגם מערה מתכפר בכרת משא"כ לשאר הטעמים בהא דאעמה"ד דמדה מסורה כך או שמא איכא פירכא קשה] וע"כ דכרת דביד"ש שפיר עונשין מה"ד ואולי הק"ו שם רק גילוי מילתא בעלמא הוא דהעראה נמי חשובה ביאה והיא בכלל ביאה מדאצטריך רחמנא לפרש שכבת זרע בשפחה חרופה וע"כ ממילא גם בח"כ הוא כן ובאתי רק להעיר וע"ע ספרי קרח עה"כ והזר הקרב יומת וז"ל אפי' עובד בטהרה או עובד בטומאה אמרת אם הנכנס בטומאה שלא לעבודה חייב ק"ו לעבודה כו' ומוכח ג"כ דעונשין כרת מה"ד ובאתי רק להעיר

כלל ס) אין עונשין מן הדין. אכתוב עוד איזה הערות בעזה"י בענין אעמה"ד בעצם והם

א) הערותי טמא שרץ והוא ג"כ טמא מת וכדומה האוכל תרומה וקדשים יופטר מטעמא דאעמה"ד וצ"ל דאין האיסור