בית האוצר חלק א קלו

עון ולעונש חטאת ועון הוא במזיד וחטאת בשוגג ולענין קרבן קאמר שאין ע"א מביא אותו לידי קרבן ועון הוא כולל הכל בין עונש ממון ובין עונש נפשות דהכל עון קרוי מה שהוא חייב לחבירו כו' ולא הוצרך לומר עונש קרבן בפ"ע רק מפני שכתוב בתורה לכל עון וה"א דוקא עונש מזיד כי עון משמע מזיד אינו קם שהרי מכחיש העד אבל שוגג קם הוצרך למיכתב גם שוגג אע"ג שאינו מכחיש את העד ואילו כ' חטאת ה"א דוקא חטאת אבל למזיד אין אדם מישראל חשוד על כך להעיד שקר בדבר שחבירו מכיר בשקרו שאין החי יכול להכחיש את החי וה"א דקם למזיד עכ"ל

ולפי דבריו ז"ל י"ל דגם קרבן מיקרי שפיר עונש ורק בכלל עונש דתיבת עון ליתי' לפי שעון כולל רק מזיד וכנ"ל ואין ראיה מכאן דעונשין קרבן מה"ד וק"ק לפי דבריו ז"ל דהיכא דמעיד עדות ממון במקום שאין שם הכחשת הבעלים וכגון בדבר הבלתי ידוע לבעלים יהי' ע"א נאמן וצ"ל דכל כה"ג נפיק מחטאת דכיון דאינו נאמן לחטאת אע"ג דאין הבעלים מכחישין אינו נאמן נמי לשאר דיני ממונות בכה"ג והנה ק' ג"כ לפירוש הגור אריה ז"ל הנ"ל דא"כ ל"ל קרא בפ"ע למכות הא גם מכות הוא חיוב ושפיר הוא בכלל עון וכמו שדיני ממונות הם בכלל זה מפאת שקרוי עון מה שהוא חייב לחבירו וכמ"ש ז"ל וא"כ ה"נ מכות שפיר ראוי שיהיה בכלל עון מה שיש עליו חיוב מכות וסבור הייתי לו לומר דאיצטריך לרבויי מכות משום דמשכחת מכות אשוגג אלאו דתמורה לחד לישנא בתמורה (דף י"ז ע"א) דחייבין אתמורה אפי' בשוגג וע' תוס' תמורה (דף ב' ע"א) ד"ה הא

ועיין ירושלמי נזיר פ"ה ה"א עשה שוגג כמזיד בתמורה כו' חזקי' אמר לשוגג בל"ת ולמזיד בל"ת ע"ש במפרשים דפירשו דלקי אתמורה אפי' הי' שוגג בל"ת שסבור שמותר להמיר וע"כ אמכות דשוגג זה שפיר צריך קרא בפ"ע דלא נפיק מעון משום דעון הוא רק מזיד ואולם לפמ"ש דגם שוגג דממון נפיק מחטאת אחרי דגלי קרא דאינו נאמן לחטאת א"כ ה"ה שוגג דמכות יש ללמדו מחטאת ואולי רק ממון הוא דנפיק מחטאת לפי שגם החטאת הוא הוצאת ממון משא"כ מכות י"ל דאין ללמוד משם לסברת הש"ס כתובות הנ"ל דמלקות קיל מממון ושפיר צריך מקרא בפ"ע שאינו נאמן גם לשגגת מכות ואולם יוקשה דא"כ גם לממון היכא דאין שם הוצאת ממון מיד המוחזק כגון ממון שאינו ברשות שניהם והנידונים עצמן מסופקים בדבר דהשתא מעון לא נפיק כיון דאינם מזידים ומחטאת נמי א"א ללומדו כין דאינו הוצאת ממון מיד בעלים כחטאת וא"כ בכה"ג נמי מדוע אין הע"א נאמן וא"ל דכל כה"ג נפיק מבינייא דא"כ שוגג דמכות נמי ליפוק מבינייא ממזיד דמכות ושוגג דממון היינו מחטאת וכמובן ואמנם מלבד זה גם שטחיות לשון הספרי דאמר למכות מנין כו' מוכח דקאי אכל מכות ואפילו מכות דמזיד נמי צריך קרא ולא נפיק מעון ובאתי רק להעיר

עוד ראיתי בס' גור ארי' ויקרא פרשה י"ט פסוק י"א שהביא קושית תוס' ב"ק (דף ק"ה ע"ב) ד"ה מאי דל"ל אזהרה לעונש ממון וכ' וז"ל וי"ל דזה לא מיקרי ממון כי כל ממון שחייב בדין נקרא זה בוודאי עונש ממון כגון נזקי רגל ושן שהוא חייב לשלם מה שהזיק זה נקרא חיוב ממון שא"צ אזהרה אבל חיוב חומש וכן חיוב כפל וכן חיוב אונסין שאף ברשות הבעל היתה מתה זה נקרא עונש שצריך אזהרה שאין התורה חייבה עונש בזה שאין זה דומה לשאר ממון ולא חייבה אא"כ הזהיר דכל הני לא מיחייב להו בשביל שכך לקח מחבירו שזה לקח מחבירו הכפל אלא בשביל שעבר ועשה זה והשתא צריך אזהרה עכ"ל ומוכח דכפל וחומש ואונסין מיקרי עונשין מדצריכי אזהרה ואיתנהו בכללא דלא ענש אא"כ הזהיר וכבר דיברנו מזה למעלה וכתבנו כן מדעתנו דקנס דכפל מיקרי עונש וצריך אזהרה ואולם יש בדברי הג"א אלה חידוש דגם חומש ותשלומי אונסין חשיבי עונש וכמו שהעתקתי דבריו

וע"ע במכילתא משפטים עה"כ כי תקנה עבד עברי וז"ל כי תקנה וגו' להביא את הגר דברי ר"א ר' ישמעאל אומר א"צ אם ישראל עובד הגר לא יעבוד כו' עכ"ל וי"ל דפליגי ג"כ אי עונשין ממון מה"ד ואולם י"ל דעבדות אם דהוא שיווי ממון עכ"ז עצם העבדות הוא דבר גדול יותר מממון ויוכל להיות דלכ"ע א"ע ממון ממון מה"ד ובעבדות הוא דפליגי אי ילפי' עונש עבדות מה"ד או לא וקצת ק' דעכ"פ מבואר דלר' ישמעאל עונשין ממון מה"ד ואילו סתם מכילתא הא ס"ל דא"ע ממון מה"ד וכמבואר בתוס' ב"ק (דף ג' ע"א) וסתם מכילתא הוא ר' ישמעאל וכנודע (וי"ל עוד דאין הפלוגתא כאן כלל אי ילפי' עבדות מה"ד רק טעמא דר"א הוא משום דפליג אגוף הלימוד מה"ד וסבירא לי' דאין ללמוד גר מישראל בק"ו משום דאית לי' פירכא דמה לישראל שכן אונאתו אסורה רק בלאו אחד תאמר בגר דאונאתו אסורה בג' לאוין ואולם בב"מ (דף נ"ט ע"ב) מוכח דג' לאוין דאיכא בגר באונאה לאו משום מעליותא הוא רק מפני שסורו רע ע"ש וע' במדבר רבה פרשה ח' ואולם גם מהאי טעמא דסורו רע יש לומר שאין גר נמכר בעבד אע"ג שישראל נמכר ועי"ל דאיצטריך לר"א קרא לרבות גר דאל"כ ה"א למעט גר מקרא דושב אל משפחתו דלא שייך בגר וכדדרשי' בב"מ (ד' ע"א ע"א) והך דב"מ (דף ע"א ע"א) פליג אהך דר"א ור' ישמעאל דמכילתא הנ"ל וכמובן וא"כ עכ"פ שפיר י"ל דאצטריך לר"א קרא לרבות גר כי היכי דלא נמעטי' מושב אל משפחתו דלא הי' מועיל גם הק"ו כיון דמיעוטא דושב אל משפחתו מפיק מק"ו ולפי האמת דסבירא להו דגר נמכר בע"ע צ"ל דושב אל משפחתו אתי לדרשא אחרינא ע' קידושין (דף כ"א ע"ב) דיליף מהאי קרא דאין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ וע"ע מכות (דף י"ג ע"א) למשפחתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו]

וע"ע במכילתא שם לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי איברים כו' אין לי אלא עברי' עברי מנין ת"ל העברי או העברי' מקיש עברי לעברי' כו' ועוד ק"ו הוא ומה עברי' שיוצאה בסימנין אינה יוצאה בראשי איברים עברי שאינו יוצא בסימנין דין הוא שלא יצא בראשי איברים עכ"ל ועוד שם ועבדו אותו הוא עובד ואינו עובד את הבן שהי' בדין ומה אם העובד שש שמיעט הכתוב ביציאתו הרי הוא עובדו ועובד את הבן נרצע שריבה הכתוב יציאתו אינו דין שיהא עובדו ועובד את הבן ת"ל ועבדו אותו הוא עובד ואינו עובד את הבן עכ"ל ומבואר דילפי' עבדות מה"ד ובאתי רק להעיר

וע"ע במכילתא שם עה"כ שארה כסותה ועונתה לא יגרע ר' יונתן אומר שארה כסותה כסות שהיא נופלת לשארה כו' מזונותי' מנין (שהוא חייב) אמרת ק"ו ומה אם דברים שאין בהם קיום נפש (כסותה ז"ר) אי אתה רשאי למנוע הימנה דברים שהן קיום נפש דין הוא כו' עכ"ל ויש ללמוד מזה לכאורה דס"ל לר' יונתן דעונשין ממון מה"ד ובאתי רק להעיר

וע"ע במכילתא שם עה"כ וכי יגוף וז"ל אבא שאול אומר משום ר"א בכלל נגיפה נגיחה דחי' כו' נשיכה מנין ת"ל ולא ישמרנו בעליו והרי דברים ק"ו ומה אם בשמרו ויצא והזיק חייב ק"ו עד שלא ישמרנו ומה ת"ל ולא ישמרנו בעליו אלא להוסיף הכתוב עוד שמירה אחרת ואיזו זו נשיכה עכ"ל ומוכח ג"כ דס"ל לאבא שאול דעונשין ממון מה"ד ויש לדחות ובאתי רק להעיר

וע"ע במכילתא שם עה"כ וטבחו או מכרו וז"ל עד שלא יאמר יש לי בדין אם הטובח חייכ מוכר לא יהא חייב אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר ומכרו ללמדך שאעמה"ד עכ"ל וע"ע שם עה"כ כי יבער איש וז"ל עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל והבור ממונו והבערה ממונו אם למדת שיהא חייב ע"י בורו לא יהא חייב ע"י הבערה אם זכיתי מן הדין מת"ל כי יבער איש אלא בא הכתוב ללמדך שהשן מועד לאכול הראוי לו כו' עכ"ל וצ"ע דהא איצטריך קרא משום דאעמה"ד ולדעת האומר דבמה מצינו עונשין מה"ד ניחא ואולם כבר כתבו ז"ל וכן כתבנו בענינו בלקח טוב כלל ב' דרק בעונשין הוא דיש לחלק בין ק"ו למה מצינו דבק"ו שייך סברת המהרש"א בסנהדרין דמשום דהלמד חמור טפי אין מתכפר בעונש המלמד משא"כ במ"מ דהלמד שוה למלמד לא שייך זה אבל בעונש ממון דאינו לכפרה רק לתשלומין ולא שייך בי' כלל טעם המהרש"א הנ"ל אם כן הא אין סברא לחלק בין ק"ו למה מצינו ובאתי רק להעיר וע"ע במכילתא שם עה"כ כי תצא אש וז"ל עד שלא יאמר יש לי בדין אם חייב ע"י קוצים לא יהי' חייב ע"י עצמו אם זכיתי מן הדין מת"ל כי תצא אש אלא בא הכתוב לעשות את האונס כרצון כו' עכ"ל וק' ג"כ הא אין עונשין מן הדין ובאתי רק להעיר: