בית האוצר חלק א קלה

בשמיטה דאדרבה הלוה מוחזק וכן בהוצאת עבדים י"ל דהעבד מוחזק בעצמו וע"כ שפיר ילפי' מה"ד

וע"ע ברש"י עה"ת דברים י"ט פסוק ט"ו לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא ופירש"י לכל עון ולכל חטאת להיות חבירו נענש על עדותו לא עונש גוף ולא עונש ממון עכ"ל וברא"ם שם וז"ל כאילו אמר לא יקום עד אחד באיש לחייבו שום עון או שום חטאת ופירוש עון עונש כמו כי לא שולם עון האמורי עד הנה וסתם עונש כולל עונש גוף ועונש ממון וזהו ששנינו בספרי אין לי אלא בדיני נפשות שנא' לא יומת על פי עד אחד בדיני ממונות מנין ת"ל לכל עון שנכללים בו דיני נפשות ודיני ממונות כו' ופי' ולכל חטאת הן הקרבנות כדתניא בספרי לקרבנות מנין ת"ל ולכל חטאת למכות מנין ת"ל בכל חטא אשר יחטא עכ"ל

ולפי דבריו ז"ל הנה לדיעות הסוברים דהא דאעמה"ד מדה מסורה כך אזי גם בממון אעמה"ד כיון דסתם עונש כולל עונש גוף ועונש ממון וזה לכאורה היפוך הספרי אשר הבאתי למעלה עה"כ ועשיתם לו כאשר זמם וגו' דמוכח מיני' דממון לא מיקרי עונש וכנ"ל והנה מדברי הספרי אשר הביא המזרחי הנ"ל מוכח לכאורה דקרבנות ומכות לא מיקרי עונשים דאל"כ ל"ל מקרא בפ"ע אקרבנות ומכות ת"ל מלכל עון דפירושו עונש וכולל גם עונשי קרבנות ומכות וע"כ דקרבנות ומכות ליתנהו בכלל עונשים ואין לתמוה מה שממון מיקרי עונש ומכות לא מיקרי עונש דבכתובות (דף ל' ע"א) מסתפק הש"ס לומר דמלקות קל מממון וא"כ גם הספרי הנ"ל י"ל דסובר כן וע"כ אין תימה אי ממון מיקרי עונש ולא מכות וע' שבת (דף ע' ע"א) דקרי לממון מיתה עש"ה דאמר מאי יומת יומת בממון וע' לקח טוב כלל ב' הבאתי בזה כמה דוכתי ומקרבנות נמי לא קשיא דאע"ג דקרבנות נמי חסרון ממון הן דעכ"ז י"ל דלא מיקרי עונש לפי שאינם באים בתורת עונש רק בתורת כפרה משא"כ עונשי מיתת ב"ד אם שהם מכפרים ג"כ עכ"ז עיקר המיתה היא רק לעונש אלא דהעונש הנעשה ע"י ב"ד מכפר ומסלק מן החוטא מדה"ד ועונש שלמעלה דכשיש דין למטה אין עוד דין למעלה וע"כ עיקר המיתה הוא רק עונש על החטא אלא דע"י שנענש עונש הראוי נעשה ממילא כפרת וסילוק החטא ולא דמי לקרבנות דעיקרם הם לכפרה וכדכתיב בהו לישנא דוכפר ולפי"ז יומצא דחיוב קרבנות שפיר למידין מה"ד כיון דלא חשיבי עונש וליתנהו בכלל המדה דאעמה"ד והא דבמכות אעמה"ד ואע"ג דמכות נמי לא מיקרי עונשים צ"ל דהוא מג"ש דרשע רשע דאיתקש מכות למיתה בג"ש זאת וכנ"ל [וקצ"ע דא"כ ל"ל קרא בפ"ע דאין ע"א נאמן למכות ת"ל נמי ממיתה בג"ש הנ"ל וע' תוס' סנהדרין (דף ל"ג ע"ב) ד"ה אתי' ותירוצם דשם לא שייך כאן]

ודע דאחרי אשר הביא המזרחי שם הך דספרי דקרבנות ומכות כ' וז"ל והרב ז"ל לא פירש בם כלום מפני שכלם נכללים בתוך דיני ממונות ודיני נפשות אלא שהכתוב רצה לפרש אותם בפרטות עכ"ל וק' דוודאי לא כ' קרא מקרא מיותר ונראה כוונתו דבלשון רש"י דהזכיר עונש גוף ועונש ממון נכלל שפיר גם קרבנות ומכות דרק בלשון עון דקרא דפירושו עונש הוא דאין נכלל קרבנות ומכות דאינהו לא מיקרי עונש סתם אבל עונש גוף שפיר כולל גם מלקות וכן עונש ממון כולל שפיר גם קרבנות אע"ג דעונש גרידא אינו כולל קרבנות ואע"ג דלפי טעמא דכתיבנא דקרבנות לאו עונשים נינהו רק כפרה לכאורה ראוי שלא יהיו גם בכלל עונש ממון עכ"ז י"ל דסוף סוף הא עונש ממון נינהו כיון שנחסר ממון שיווי הקרבן ורק תיבת עונש גרידא הוא דלא קאי עלייהו דתיבת עונש גרידא מוכח סתמו אדבר שתכליתו ועיקר הכוונה בו לעונש לא קרבנות דתכליתם ועיקר הכוונה בם לכפרה אלא דממילא הרי נענש בחסרון ממון ואיך שיהי' בכוונת דברי הרא"ם אלה עכ"פ הרי מוכרח מן המקרא דוודאי לא כתב מקרא מיותר וא"כ מדאיצטריך קראי בפ"ע לקרבנות ומכות ע"כ דאינהו לא מיקרי עונשים וליתנהו בכלל תיבת עון דפירושו עונש וכנ"ל

והנה בגוף הספרי איתא בזה"ל לא יקום ע"א באיש אין לי אלא לדיני נפשות לדיני ממונות מנין ת"ל לכל עון לקרבנות מנין ת"ל ולכל חטאת למכות מנין ת"ל בכל חטא אשר יחטא לעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין ת"ל לכל עון ולכל חטאת עכ"ל הספרי והנה מדברי הספרי יש ללמוד עוד דלפסול אדם מכהונה נמי לא מיקרי עונש דאל"כ תיפוק ליה נמי להוריד מכהונה מעון דפירושו עונש וכמובן וא"ל דכוונת הספרי באמת לילפותא זאת דז"א דא"כ ה"ל למיכללי' בהדי דיני ממונות והל"ל לדיני ממונות ולהוריד מן הכהונה מנין ת"ל לכל עון ומדשנה התם דיני ממונות לבד ע"כ דרק ממון הוא דמיקרי עונש ונלמד מעון דפירושו עונש וכדברי הרא"ם הנ"ל משא"כ הורדה מן הכהונה אינה בכלל זה ורק מריבויא דלכל עון ולכל חטאת הוא דנפקי העלאה והורדה מכהונה דמדה"מ למיכתב לעון ולחטאת וכתיב לכל עון ולכל חטאת אתי חדא להעלאה וחדא להורדה והכי מוכח נמי מדכייל הספרי הורדה בהדי העלאה וא"כ מוכח דכי היכי דהעלאה אינה עונש רק שסתמא אין ע"א נאמן בו ה"ה הורדה

ואולם י"ל דגם בהעלאה דאינו נאמן הוא משום דמפסיד לכהנים אחרים את התרומה אשר תנתן לו וה"ל לגבייהו הפסד ממון וממון הא מיקרי עונש וע"כ חשוב גם ההעלאה נאמנות לענין עונש וע' תוס' גיטין (דף כ"ה ע"א) ד"ה שני דתרומה המעורבת בטבל כבר ישנה של השבט ויש באכילת טבל איסור לא תגזול מפאת גזל השבט עש"ה וא"כ בהנתן תרומה עפ"י העד אחד ה"ז ממש הוצאת ממון מן השבט וחשוב שפיר עונש כמו שאר דיני ממונות ואולם לפי"ז עכ"פ ליוחסין לחודי' יהי' נאמן ואילו בכולי דוכתי בגמ' אמרי' דליוחסין עוד יותר אינו נאמן מתרומה ע' כתובות (דף כ"ד ע"א) וע' יבמות (דף ס"ט ע"ב) ליוחסין חששו לתרומה לא חששו ויש ליישב ואין להאריך

ועיין כלל ס"א שדיברתי שם בקצרה מזה אי לפסול אדם מקהל כהונה או מקהל לגמרי חשוב עונש ואיתי' בכללא דאעמה"ד והנה מדברי הספרי אלה מוכח דלא חשוב עונש וכדכתיבנא [ויש קצת חידוש מה שהשמיט הרא"ם מלהביא גם הך דלהעלות לכהונה כו' ואולי הי' לפניו גירסת הפסיקתא זוטרתי דגרס שם להיפוך לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא להעלות ולהוריד לכהונה ולגירסת הפס"ז הנ"ל מוכח וודאי דלפסול מכהונה לא מיקרי עונש מדאמרי' דאינו בכלל עון דפירושו עונש וכנ"ל וא"ל דעון כולל רק עונש דהוא על עון ולא הורדה מכהונה דאע"ג דמיחשיב עונש עכ"ז הרי איננו עונש על עון אם מעידין על אחד שהוא בן גרושה שהרי לא חטא זה כלום רק שפסול מכהונה לפי שנולד בפסול דז"א דא"כ דיני ממונות נמי משכחת פעמים דאין בם עון וכגון שלא בא ע"א להעיד להוציא ממון מיד המוחזק דליחשיב עון מה שהוא מחזיק אצלו ממון חבירו רק בא להעיד על ממון שאינו ברשות שניהם ומסופקין לאיזה מהם שייך דאז הרי אין כאן עון עדיין ובכה"ג נמי הא אין נאמן וכמבואר בב"מ (דף כ"ח ע"א) סימנין וסימנין וע"א ע"א כמאן דליתי' דמי ויניח ואולי מה שבא זה לזכות בממון השייך לחבירו מיקרי עון ואע"ג דכ"ז שלא נגבה הוא רק מחשבת עבירה ואפי' היכא דסבור להיות שהוא שלו והע"א מעיד עדות הבלתי נודע לו וכגון בעניני ירושה וכדומה עכ"ז י"ל דמיחשיב עון שוגג עכ"פ וק"ק דעון הוא רק במזיד וכמבואר ביומא (דף פ"ו ע"ב) עה"כ כי כשלת בעוניך האי עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול כו' וא"כ בכה"ג ראוי שיהי' ע"א נאמן באמת וע"כ צ"ל דהאי עון אין פירושו חטא כלל רק פירושו לגמרי כאילו הי' כתוב תיבת עונש וא"כ קמו דברינו דמוכח מכאן דלפסול אדם מכהונה לא מיקרי עונש ובאתי רק להעיר]

והנה עיינתי עוד בגור ארי' שם על דברי רש"י הנ"ל דכ' לא עונש גוף ולא עונש ממון וראיתי שכ' וז"ל דכל עון דכתיב בקרא פירושו עונש הבא על עון שהעד כשהוא מעיד אינו קם רק להביא אותו לעונש דאל"כ מאי נ"מ בעדותו ולפיכך הא דכתיב לכל עון ולכל חטאת פירושו לא יקום לעונש