בית האוצר חלק א קלג

מדוע נאמר הדבר לאברהם דרך ק"ו ולא נאמר לו סתם שיוקם הברית ליצחק ואולם לפי הנ"ל י"ל דהנה אברהם הוא מרכבה למדת חסדו ית' וכנ"ל ועיקר שלימות אברהם בא רק אחרי מילתו וכמ"ש התהלך לפני והי' תמים ואז"ל מלמד שלא נקרא תמים עד שמל וא"כ מובן מאליו דעיקר שלימות היותו מרכבה למדת החסד ג"כ נתהווה רק אחרי המילה וע"כ כיון שבפרשה דשם הוא שנאמר לו מצות מילה לכן נרמז לו שע"י קיום מצוה זו הוא שיושלם זכייתו במדת החסד שענינה מדת הק"ו ולכן נרמז לו אז מדת הק"ו ודו"ק. ועי"ל עפ"י הנודע כי יצחק מדתו דין ולכן בהאמר לו ואת בריתי אקים את יצחק יפול החשש בזה שבהיות הקמת ברית עם המדה הזאת מדת הדין לא יהי' בכח העולם לסבול הנהגת מדת דינו ית' ויהיה חורבן עולם חלילה ולכן נאמרו לו הדברים דרך ק"ו דהוא מדת החסד לרמוז שיהי' שם שיתוף החסד בדין ויוכלו העולם לסבול ההנהגה ודו"ק ונכון בס"ד

והנה עיינתי בס' תולעת יעקב בסוד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן וראיתי שכ' שם במדת הג"ש וז"ל בספר הקנה וכל ג"ש דומה הלשון ההוא לאחר כדאמר למדנו הנה הנה לג"ש ואין אדם דן ג"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו וכל זה רמז לאם העולם שנאצלת מנתיב לא ידעו עיט ויונקת תמיד ממנו ונושא חותמו כי שמו בקרבו ועונשין מג"ש כי נאצלה ממנה מדת הדין הקשה ואם היא רחמים ולפיכך השם שלה כתיבתו רחמים ונקודתו דין כן פי' ר' שם טוב ן' שם טוב ז"ל עכ"ל ומבואר דמה שעונשין מג"ש הוא מפאת היות מדת הג"ש ענינו בספירה אשר נאצלה ממנה מדת הדין הקשה כו' וא"כ שפיר ניתן להאמר דק"ו שענינו במדת החסד וכנ"ל לכן היינו טעמא דאין עונשין מה"ד וכנ"ל

והנה מדברי הס' תולעת יעקב שם בסוד יג"מ שהתורה נדרשת מתבאר דכל המדות שהתורה נדרשת ענינם באחת הז' מדות חג"ת נהי"ם או בכלל עש"ה מלבד ק"ו וג"ש ובנין אב דענינם בג' ראשונות ק"ו בכתר ע"ש הטעם [וזהו לכאורה דלא כסברת הרה"ק מזידטשוב ז"ל הנ"ל דק"ו הוא לעומת השם אל וא"כ ענינו בספירת חסד וכנודע בח"ה דשם אל הוא שם החסד וכ"כ בס' בני יששכר במקומות רבות עפ"י יסוד דברי הרה"ק מזידטשוב ז"ל הנ"ל דק"ו ענינו במדת חסד ויש עוד סברא שלישית והוא דעת הרב ז"ל בפע"ח ובסידור דק"ו הוא חו"ג דזעיר קל חסד חומר גבורה] ובנין אב בחכמה אבא וג"ש בבינה וכמו שהעתקתי דבריו בענין ג"ש

והנה ממ"ש ז"ל בענין ג"ש דמש"ה עונשין מג"ש לפי שהבינה נאצלה ממנה מדה"ד הקשה גבורה אם היותה במקומה רחמים שמפאת זה שם הבינה הוי' (רחמים) בנקודת אלקים (דין) וכנודע בח"ה וכמו שהעתקתי דבריו ז"ל הנה נראה כוונתו ז"ל דהיינו טעמא דאין עונשין מה"ד דרק בשאר מדות הדרש דענינם בז' מדות חג"ת נהי"ם דיש בהם דין וכנודע דגם מדת החסד יש בה דין אלא דרובה חסד לכן שפיר עונשין על ידם משא"כ ק"ו ובנין אב וג"ש דענינם בג"ר וכנ"ל וג"ר הא אין בם תערובת דין כלל רק כולם רחמים גמורים וכנודע בח"ה ע"כ מהראוי שלא לענוש ע"י מדות ק"ו ובנין אב וג"ש ורק ג"ש הואיל וענינה בבינה והבינה נהי דהיא במקומה רחמים מ"מ דינין מתערין מינה והיא שורש הגבורה שבמדות וכנודע וע"כ שפיר עונשין ע"י ג"ש משא"כ ק"ו ובנין אב שענינם בכתר וחכמה שהם במקומם רחמים וגם אינם שורש אל דין דכתר הוא שורש הרחמים שבמדות וחכמה שורש החסד שבמדות וכנודע בח"ה לכן שפיר אין עונש יוצא ממדות ק"ו ובנין אב והיינו טעמא דאעמה"ד וה"ז כסברת האומר דכללא דאעמה"ד איננו בק"ו לבד רק גם בבנין אב אין עונשין כנלענ"ד כוונת התולעת יעקב ז"ל

והנה לפמ"ש התולעת יעקב ז"ל דק"ו ענינו בספירת כתר ואעתיק לך לשונו ז"ל וז"ל מק"ו מדה זו כנגד המאור העליון שהוא קל בערך עלתו (א"ס ב"ה) והלא אתה רואה שכתר עליון הנקרא קל אין ברי' יכולה לעלות ולחשוב שם ולידע מהותו כ"ש וכ"ש עילת העילות שהוא חמור ונעלם ונסתר בהשגתו יותר שאין כל ברי' יכולה להרהר בו כענין דוגמא זו אנו למידין בתורתנו החמור מן הקל כן פי' מדה זו בעל אור זרוע עכ"ל ז"ל והנה לפי סברא זאת דק"ו ענינו בכתר יש לי לדרוש עוד טעמא דאעמה"ד לפי דעת הרמב"ם שידובר בה אי"ה בכלל נ"ח דהא דאעמה"ד הוא רק במיתה אבל מלקות עונשין מה"ד עש"ה ולפי דעת האומרים דגם כרת ומיתה ביד"ש עונשין מה"ד נמצא מעתה דכללא דאעמה"ד נוהג רק במיתת ב"ד לבד ולפי"ז יש לי לומר בטעמא דאעמה"ד עפ"י המבואר בספר מגיד מישרים לבית יוסף פ' וישב וז"ל ומהכא תשתמודע רזא דתשעה באב ויוה"כ זה להפכו וזה להפכו דט' באב אי הוי משינן (רחיצה) הוי מחזי דמעברין מיני' סטרי דמסאבי בהאי יומא כבשאר יומי וליתא דהא היום ההוא יקחהו אופל וסטרי מסאבי מהדרי סוחרני משכנא כל ההוא יומא כד"א כי ראתה גוים וגו' ולרמוזא להאי לא איבעי לן למימשי ידין בההוא יומא וביוה"כ הוי מטעמא אחרינא דהא מגו דאתגלי לבנינותא עתיקא דעתיקין (בחי' כתר כנודע) כל הנך סטרי ערקין ומטמרו גו תהומא ולא מיתחזי כלל כו' והלכך לא בעי למימשא ידין בההוא יומא כו' וכי תימא כיון דכל כך מקודש יוה"כ אמאי לא חמור כשבת דשבת זדונו בסקילה ואילו יוה"כ זדונו בכרת איכא למימר דהאי עדיפותא דיוה"כ הוי דמגו דזוהר לבנינותא איתגלי בי' חס על ברייתא ולא בעי מאן דייחוב בי' ימות מיתה חמורה דהיינו מיתת בית דין ומסתיי' במלקות או בכרת לכפרה חובתה עכ"ל

ולפ"ז נראה ג"כ בהא דאעמה"ד דכיון דמדת ק"ו ענינה בספירת כתר לכן אין עונש מיתת ב"ד יוצא ממדה זאת דבספירה זאת יש חסיון בענין זה שלא יתחייב החוטא מיתת ב"ד רק יהי' מלקות וכרת די לכפרת חטאו ומהאי טעמא אע"ג דיוה"כ חמור משבת והי' ראוי להיות עונש מלאכת יוה"כ סקילה עכ"פ כמו בשבת מ"מ אין בו עונש מיתת ב"ד כלל רק כרת ומלקות מפאת חסיון בחי' הכתר וכדברי המגיד מישרים הנ"ל וא"כ שפיר היינו נמי טעמא דאין עונשין מיתת ב"ד ע"י ק"ו כיון דק"ו ענינו בספירת כתר וכדברי התולעת יעקב ז"ל ובספיר' זאת הרי יש חסיון בענין זה לשלא יהי' שם עונש מיתת ב"ד על חטא החוטא וכדברי המגיד מישרים הנ"ל ודו"ק היטב כי זה טעם נכון מאוד לענ"ד בהא דאעמה"ד לשיטת הרמב"ם ז"ל וכל דברינו בזה רק דרך אפשר ואם שגיתי חלילה השם הטוב יכפר בעד

והנה נא לפנינו בקצרה ט' סברות בהא דאעמה"ד והם א) דהוא גזה"כ מדאצטריך קרא באחותו בת אביו ובת אמו לומר שאעמה"ד וכן יש לימודים כאלה בכמה דוכתי. ב) דהמדה מסורה כך בהלכה. ג) מחשש פירכא ד) דהוא מפאת דהלמד בק"ו חמור ממלמד ואין מתכפר בעונש המלמד ואין להענישו בחנ.ם ה) טעם הס' תורת חסד שהבאתי לעיל אות ח' דדבר הלמד בק"ו לא דמי לחסימה שנא' בפירוש ואין בו מלקות. ו) טעמא דידי דכתיבנא בס' לקח טוב כלל ב' דהוא מפאת ושפטו העדה והצילו העדה וע"כ מפאת חיוב הצלה אין להם לדון ק"ו מדעתם לחייב ואין לחייב רק מה שהכתוב מחייב בפירוש דוגמת הך דע"ז (ד' מ"ו ע"א) דכיון דכתיב שקץ תשקצנו וגו' בע"ז ע"כ אע"ג דאתיא מדינא להיתרא לא תתיא ע"ש ברש"י וה"נ דכוותה עש"ה בלקח טוב. ז) הוא הטעם שכתבנו פה דכיון דק"ו ענינו במדת חסד לכן אין עונש יוצא ממנו. ח) הוא הטעם האחר הנראה מדברי התולעת יעקב ז"ל דכיון דק"ו ובנין אב ענינם בספירות כתר וחכמה דהם רחמים פשוטים בלי תערובת דין והם שורש הרחמים והחסד שבמדות לכן אין עונש יוצא מהם. ט) הוא הטעם האחר שכתבנו עוד דכיון דק"ו ענינו בספי' כתר ושם יש חסיון לשלא יהיה עונש החוטא מיתת ב"ד וכדברי המגיד מישרים וע"כ אין עונשין מיתת ב"ד ע"י ק"ו וזהו לדעת הרמב"ם דהא דאעמה"ד הוא רק במיתת ב"ד וכנ"ל

יז) ע' לעיל אות י"ד וע"ע ש"ס יומא (דף כ"ב ע"ב) וירב בנחל א"ר מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכית את עמלק אמר ומה נפש אחת אמרה תורה