בית האוצר חלק א קלב

דהא חיישי' שיש עליו פירכא וע"כ זהו ענין ההסכמה שנתגלה לו שהק"ו שדן הוא ק"ו אמיתי ואין עליו פירכא. והנה עד"ז יש לי ליישב גם קושיית הספר מגיד תעלומה בברכות (דף ה' ע"א) דאמר התם אשרי הגבר אשר תיסרנו וגו' ומתורתך תלמדנו כו' דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין ומה שן ועין שהן אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכ"ו כו' והקשה בס' מגיד תעלומה הנ"ל דא"כ כיון שיש כאן ק"ו א"כ ל"ל קרא דמתורתך תלמדנו הא ק"ו דאורייתא הוא וניתן לידרש ע"ש והיא כעין קושיית התוס' דשבת הנ"ל. ולפי הנ"ל י"ל ג"כ שבא הכתוב להשמיענו שהק"ו הוא ק"ו אמיתי ואין עליו פירכא והוא תועלת להמתייסר ביסורין חלילה שידע וודאי שעונותיו מתכפרים ויתנחם מיסוריו ואילו מפאת הק"ו עדיין הי' מסופק שמא אין הק"ו אמיתי ויש עליו פירכא ודו"ק ונכון בס"ד. [וכזה י"ל ג"כ בברכות (דף ט"ו ע"ב) מ"ד שלש הנה וגו' שאול ועוצר רחם וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא והלא דברים ק"ו ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קילות שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מה"ת. הנה דדרשו ז"ל כוונת הכתוב דבא הכתוב לומר דיש ללמוד ק"ו מרחם לשאול לומר ומה רחם שמכניסין בו כו' וקשה ג"כ דל"ל קרא הרי הק"ו בלא"ה ניתן לידרש ולהנ"ל ניחא ג"כ דק"ו גרידא יש עליו חשש פירכא ואשמעי' קרא דהק"ו הוא ק"ו אמיתי ואין עליו פירכא]

וע"ע בפסחים (דף קי"ח ע"ב) עתיד מצרים שתביא דורון למשיח כסבור אינו מקבל מהם א"ל הקב"ה למשיח קבל מהם אכסניא עשו לבני במצרים מיד יאתיו חשמנים מני מצרים נשאו כוש ק"ו בעצמן ומה הללו שנשתעבדו בהן כך אני שלא נשתעבדתי בהן לא כ"ש א"ל הקב"ה קבל מהם כו' וקשה ג"כ דלמה יוצרך שיאמר לו הקב"ה לקבל מהם הא כיון דיש כאן ק"ו א"כ מאליו יש לו לקבל מפני הק"ו דק"ו דאורייתא וניתן לידרש והנה לדעת האומר דטעמא דאעמה"ד משום דשמא יש פירכא על הק"ו א"כ הא קחזינן דכל ק"ו מוחזק בספק שמא יש עליו פירכא א"כ הרי קשה באמת דמדוע ניתנה מדת ק"ו לידרש כיון דאינה ברורה אלא דאינה קושי' דכל כה"ג אמרו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וכיון דלפי מראית עין שכלנו אין אנו רואין ומוצאין כעת שום פירכא על הק"ו שפיר יש לנו לדון עפ"י הק"ו [מלבד בעונשין דגזה"כ דאעמה"ד ולא רצתה תורה שנסמוך על מראית עינינו להעניש כיון שאין המראית העין ברור]. ואולם המלך המשיח שיבוא בב"א דכתי' בי' לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח וכל דבריו יהיו ברורים לא מסופקים ולפי מראית העין לבד לכן שפיר לא יסמוך על ק"ו מחשש פירכא עד שיתגלה לו מן השמים שהק"ו אמיתי ואין עליו פירכא וזהו שיאמר לו הקב"ה קבל מהם

שוב עיינתי בח"א במהרש"א שם וראיתי שכ' וז"ל ואמר דנשאו כוש ק"ו בעצמם ומה הללו שנשתעבדו כו' ק"ו פריכא הוא דמה למצרים שקיבל מהם משום דאכסניא עשו לבניו וכה"ג מצינו כמה ק"ו כגון ואיך ישמעני פרעה עכ"ל ז"ל [ועמ"ש באות הקדום בענין ק"ו דאיך ישמעני פרעה] ונראה דכיוון ז"ל ג"כ לתרץ קושי' הנ"ל דלמה יוצרך שיאמר לו הקב"ה לקבל תיפוק לי' משום ק"ו וע"ז תי' דק"ו פריכא הוא ויש ראי' לדברי המהרש"א ז"ל מהא דאמר בגמ' שם עוד נשאה מלכות עכו"ם ק"ו בעצמן ומה הללו שאין אחיהן כך אנו שאנו אחיהן לכ"ש א"ל הקב"ה לגבריאל גער חית קנה געור חי' כו' וקשה ג"כ דלמה יוצרך כאן שיאמר הקב"ה שלא לקבל הא גם מכוש לא קיבל עד שאמר לו הקב"ה קבל ואע"ג דאיכא ק"ו וא"כ הרי גם מאילו לא יקבל עד שיאמר לו לקבל וא"כ הרי די שלא יהי' נאמר לו כלום וממילא לא יקבל

ואולם למהרש"א הנ"ל ניחא דק"ו דכוש הרי הי' עליו פירכא דמה למצרים שעשו אכסניא כו' וע"כ הוצרך שיאמר לו לקבל משא"כ ק"ו דעכו"ם דהוא מכוש ומה אלו שאין אחיהן כו' א"כ הרי אין כאן פירכא וע"כ שפיר הי' משיח סומך על הק"ו לקבל ושפיר הוצרך שיאמר לו שלא לקבל וכ"כ המהרש"א שם בד"ה ואמר נשאה מלכות עכו"ם ק"ו כו' וז"ל הכא וודאי דליכא פירכא אי מכוש נשאה ק"ו עכ"ל ז"ל ונראה פשוט שכיוון להנ"ל ליישב מדוע בכוש הוצרך שיאמר לו לקבל ואילו בעכו"ם הוצרך להיפוך שיאמר לו שלא לקבל ממ"נ כו' וע"ז תי' דק"ו דכוש הי' ק"ו פריכא וק"ו דעכו"ם לאו ק"ו פריכא הוא ולשון המהרש"א שכ' אי מכוש נשאה כו' קצת אינו מדוקדק דהא ודאי מכוש נשאה ק"ו דאי ממצרים א"כ הרי איכא ג"כ פירכא דמה למצרים שעשו אכסניא וא"כ אכתי למה הוצרך להאמר שלא לקבל ויש ליישב ואין להאריך. ובגוף הקושיא דלמה יוצרך להאמר שלא לקבל י"ל דעבור העדר הקבלה לבד לא הי' נצרך להאמר באמת רק דקרא דגער חית כו' הוא יותר מהעדר קבלה דגערה הוא יותר משוא"ת דהעדר קבלה וע"כ שפיר יוצרך להאמר

טז) נלענ"ד לחדש טעם עוד בהא דאעמה"ד דרך אגדה עפמ"ש בס' בני יששכר בשם הרב הקדוש מהו' צבי הירש מזידטשוב ז"ל די"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הם לעומת הי"ג מדות של רחמים ונמצא ק"ו מדה הראשונה די"ג מדות הדרש לעומת אל דהוא הראשון בי"ג מדות של רחמים וזהו שהתפלל משה אל נא רפא נא לה והושב לו ואבי' ירוק ירק בפני' הלא תכלם שבעת ימים ודרשו חכמז"ל ק"ו לשכינה ארבעה עשר יום היינו דכמו שביקש הרפואה משם אל כן נענה ולכן נאמר לו מדת ק"ו דהוא בבחי' השם אל וכנ"ל וזהו שבמדה האחרונה די"ג מדות הדרש הוא וכן שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ונוסחא אחרינא וכאן שני כתובים כו' ואינה מובנת ואולם עפ"י הנ"ל מובנת לנכון כי מדה האחרונה הזאת הלא היא לעומת מדה האחרונה די"ג מדות הרחמים דהוא ונקה לא ינקה וביומא (דף פ"ו ע"א) א"א לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה וא"א לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה הכיצד מנקה הוא לשבים ואין מנקה לשאין שבים עכ"ל הגמ' ומבואר איפוא דקרא דונקה לא ינקה הוא ב' כתובים המכחישים זא"ז כי מאמר ונקה סותר למאמר לא ינקה ומאמר לא ינקה סותר למאמר ונקה וההכרעה ביניהם הוא ע"י מה שמצינו כתוב במקום אחר והוא בפרשת התשובה דמועלת תשובה לחטאים ועי"ז אנו יודעין להכריע דמאמר ונקה הוא לשבים ומאמר לא ינקה הוא לשאין שבים וזהו וכאן ב' כתובים המכחישים זא"ז כו' כאן דייקא שבמדה זאת יש ב' כתובים המכחישים כו' עד שיבוא כו' ע"כ תוכן דבריו הקדושים ז"ל

ועיין פדר"א פרק נ"ה וז"ל ירידה ח' שירד הקב"ה באהל מועד שנא' וירד ד' בעמוד ענן ויעמוד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים וגו' אמר לו הקב"ה כל המלשין את חבירו בסתר אין לו רפואה על אחיו בן אביו ואמו על אחת כמה וכמה כו' עכ"ל. ולפי הנ"ל מובן ג"כ ענין המאמר שמיד בהתחלת הענין רמז לו הקב"ה למשה מדת הק"ו וכדאמר המלשין את חבירו כו' על אחיו כו' עאכ"ו דזה מדת ק"ו וזה כדי שיתבונן משה מזה להמשיך לה הרפואה מבחי' השם אל המכוון לעומת ק"ו וכנ"ל

והנה נודע בחכמת האמת כי השם אל הוא שם מדת החסד [וע' מכילתא בשלח עה"כ זה אלי ואנוהו ומובא ברמב"ן עה"ת שם וז"ל זה אלי נהג עמי במדת רחמים כו' ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים שנא' אלי אלי למה עזבתני ואומר אל נא רפא נא לה ואומר אל ד' ויאר לנו עכ"ל] וע' ב"ר פרשה מ"ג האל תמים דרכו זה אברהם כו' והכוונה כי אברהם מדתו חסד וכנודע וע"כ יתייחס בבחינתו השם אל אשר הוא ג"כ שם החסד וע"כ נראה כי בהיות מדת הק"ו מכוונת לעומת השם אל דהוא מדת החסד לכן אין עונש יוצא ממדה זאת בהיותה מדת החסד והיינו טעמא דאין עונשין מן הדין כנלענ"ד דרך אפשר

וע' ב"ר פרשה מ"ז עה"כ ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפריתי אותו וגו' ואת בריתי אקים את יצחק וגו' וז"ל כאן בן האמה למד מבן הגבירה הנה ברכתי אותו זה ישמעאל כו' ק"ו ואת בריתי אקים את יצחק עכ"ל וצריך להבין